תפארת יעקב על חולין חלק א קלו

ראב"ש ומאי שנים הדומין לשנים והנה רש"י ז"ל פי' שם רוב גמור ורוב שנים רוב מצומצם והוא דחוק מאד ולמה בחטאת העוף לא נקט הכי דוודאי אין הכוונה סימן אחד היינו רוב גמור ורובו מצומצם, לכן נראה לי דהכוונה כיון דראב"ש קאמר שמעתי שמבדילין אבל וודאי מודה דאיכא דפליג על מה ששמע דאין מבדילין והשתא הך ברייתא לראב"ש דהכא קאי דרוב שנים מכח כמשפט וקאמר שנים הדומין לשנים והיינו למ"ד דאסור הוי דומה לשנים כמו שנים אין שם יותר כמו כן רוב זה הוא שאין למעלה הימנו שזה הוא כולו דאסור להבדיל יותר והרי עבד כולו, או רוב שנים למ"ד דמבדילין אין זה רק עשיית רוב ויכול להיות כולו רק רוב ככולו ואותו רוב אינו דומה לשנים דשנים כולו הוא וזה רובו משא"כ למ"ד אין מבדילין הוי רוב שנים כולו שאין שם יותר כיון דאסור להבדיל יותר והוי דומה לשנים לרבנן דלרבנן הוי שנים כולו ולמ"ד רוב הוי הרוב כולו דליכא יותר מרוב ודו"ק:

בא"ד ובפרק העור והרוטב וכו'. גם בזה אני תמה מאד דאדרבא מהך סוגיא דהתם יש להוכיח להיפוך דלראב"ש יכול לחתוך כולו ג"כ דאי ס"ד דרק רובא דוקא היכי ס"ד לגזור כיון דאסור לעשות כולו, ומה שפירשו התוס' משום דעכ"פ ניבעי רוב גמור דוקא מלבד שלא הוזכר בדברי ראב"ש רוב מצומצם ואפשר דבעי רוב גמור מדרבנן ועיקר דבריו הם דוקא רוב לא כולו, ועוד דמה ענין טלית דחיישינן שיחוס על הטלית לקורעה להך דראב"ש שיחוש לעשות רוב הניכר שמא יחתוך כולו ואין ענין זה לזה כלל והרי בטלית לא מהני רק קריעת כולה דוקא ואפילו ברוב הניכר לא מהני ש"מ דגם ברוב ניכר לא יצאו מידי חשש דחס דמ"מ כיון שרואה דרוב סגי יחוס ולא יקרע רוב ויחשוב שהוא רוב וא"כ גבי מליקה דאי אפשר לעשות כולו ממילא אין לתקן כלל רק רוב, ואדרבא מסתמא יעשה רוב דלמה יחוש שיעשה כולו והרי פלגא אסור כמו כולו וגרע טפי דלכ"ע פסול וטפי יזהר לעשות עכ"פ רוב משיחוש שלא יעשה כולו דמרוב עד כולו הוא קרוב לפלגא והיכי יחוש כ"כ עד שבשביל זה אפילו פלגא לא יעשה ואם אתה אומר שכל שאתה מצריכו טפי מרוב מצומצם שוב לא יעשה מחצה א"כ בטלית נמי יהא דיו ברוב הניכר שלא יהא מצומצם באופן שדברים הללו תמוהין בעיני מאד:

לכן נראה לי דאדרבא התם פריך לראב"ש דסובר ברוב סגי ואין צריך להבדיל אבל יכול להבדיל כולו ואהא קשיא לן ניבעי כולה מדרבנן דילמא לא אתי למיעבד פלגא וכמו גבי טלית בעי קריעת כולה משום דילמא לא אתי למעבד פלגא ה"ה בעולת העוף, ואי משום דטלית שאני דחס עליה הא ליתא שלא הוזכר הך חס גבי טלית לענין דמתוך כך לא יקרע רובה דא"כ לא יקרע כלל וכיון שרוצה לקרוע כדי שתהא טהור היכי יחוס לקרוע רק דחיישינן דבמקרה לא יקרע רובה ומחמת דחס עליה יטעה בדמיונו שהוא רוב, ואהא מקשה דעולת העוף נמי ניחוש שמא יעשה במקרה רק מחצה ומחמת שלא יפסיד העוף ויצא לבית הפסול יטעה בדמיונו ויחשוב שהוא רוב מה שאינו רוב, והא דלא קאמר שחיטה דעלמא משום דבשחיטה דעלמא באמת בעי כולו לכתחילה ואפילו שנים שלימים לכך לא חיישינן שלא יעשה רוב אבל לראב"ש במליקה דלכתחילה לא בעי רק רוב קשיא ליה ניחוש שיטעה בדמיונו ויחשוב שהוא רוב מחמת הפסד העוף, או דהכוונה במליקה דהיא מעבודות קשות שבמקדש ויחוס על עבודתו שה ויחשוב שהוא רוב ולא יעשה עוד יותר והיה מהראוי להצריך כולו מדרבנן כנ"ל, ועמ"ש פרק העור והרוטב שם בגמרא ובתוס' שם, ומ"מ אפילו לפי מה שכתבתי ליישב קושיית התוס' דראב"ש סובר אין צריך להבדיל רק מ"מ מיעוט צריך להשאיר לאו מכח לא יבדיל רק מכח שיהא אחוז הראש בגוף בשעת הזאה שנאמר והזה מדם החטאת א"כ לכאורה קשיא מהך סוגיא דהעור והרוטב דמשמע דיכול לחתוך כולו דאי אסור היכי מדמה לטלית דטלית תקנו לקרוע כולה אבל בעולת העוף הרי אסור לקרוע כולה, אבל באמת ניחא דעכ"פ למה יעשה רוב שנים יחתוך עכ"פ סימן אחד כולו דכשיהא אחוז במיעוט סימן אחד סגי, ולפי זה גם לפי' התוס' דהך אחוז הראש בגוף היינו מכח לא יבדיל מ"מ ניחא התם דעכ"פ סימן אחד יבדיל בעולה הכל ואין צורך לפרש מכח רוב מצומצם ורוב הניכר ודו"ק:

בא"ד ולא מפרש ליה קרא אין צריך להבדיל אחר הזאה אלא מוקמי' ליה קודם הזאה. עמהרש"א ומהר"ם הגיה ובאמת כוונת התוס' פשוט לפי שרצו לומר דרבי שמעון בן אליקים ואמוראי דמעיקרא פליגי דלאמוראי דמעיקרא רק אחר הזאה יכול להבדיל לר' אלעזר בר' שמעון ולר' שמעון בן אליקים אפילו קודם הזאה וס"ד דלהנך אמוראי דמעיקרא מוקי לא יבדיל אין צריך להבדיל היינו אחר הזאה ולר"ש בן אליקים אפילו קודם הזאה, ואהא קשיא להו מנא לן דפליגי אמוראי דמעיקרא עם ר"ש בן אליקים כיון דלא קאמר ר"ש בן אליקים רק שמעתי שמבדילין ומאי לא יבדיל אין צריך להבדיל והרי הנך אמוראי נ"כ ס"ל אין צריך להבדיל רק אחר הזאה וזה לא נזכר בדברי ר"ש בן אליקים דחולק עלייהו, ועוד אי לא יבדיל ס"ל אין צריך להבדיל מנא להו איסורא קודם הזאה לזה כתבו התוס' דהנך אמוראי דס"ל דרק אחר הזאה יכול להבדיל לא משום דלא יבדיל אין צריך להבדיל ומוקי אחר הזאה רק לא יבדיל וודאי איסורא הוא, רק מיירי קודם הזאה וממילא אחר הזאה דליכא איסורא יכול להבדיל ולא משום דלא יבדיל, הכוונה אין צריך והשתא ממילא כיון דר"ש בן אליקים קאמר בהדיא לא יבדיל אין צריך פליג על הנך אמוראי דמעיקרא דלעולם יכול להבדיל וזה ברור:

בא"ד והכי איתא התם. כל דבריהם בכאן הס לאפוקי מפירש"י שם דלפירושו אף לאביי ורבא ור"ח ג"כ אין חילוק בין קודם הזאה לאחר הזאה עיי"ש לכך הוצרכו לפרש פי' אחר וכן מבואר בדבריהם בזבחים שם, ובאמת פירש"י תמוה לפע"ד בלא"ה שם דא"כ תיקשי לר"ח ואביי ורבא דמ"מ הא קרא כתיב ולא יבדיל וע"כ אין צריך להבדיל והיינו כר"ש בן אליקים ולמה קאמר ר' ירמיה דלא שמיע להו הא דר"ש בן אליקים, ועוד קשה לי לפירש"י לר"ח דקאמר במיצוי פליגי ולראב"ש מבדיל בלי מיצוי א"כ לרבנן נמי ליכא בהא משום ולא יבדיל רק שחסר מיצוי דהא לא עביד כמעשה עולה רק פסול משום דמיצוי מעכב ואין כאן פלוגתא בהבדלה רק במיצוי, וכמו כן לאביי דמוקי לה דפליגי ברוב בשר מעכב א"כ לא פליגי כלל בהבדלה דהא לתרווייהו אי עביד רוב בשר מבדיל ואי לא עביד רוב בשר אינו מבדיל רק פלוגתייהו להיפוך בלא עביד רוב בשר לראב"ש פסול מכח דלא עביד רוב בשר בין סימן לסימן ולרבנן כשר אבל במתניתין קתני בהדיא אי הבדיל פסול ועלה קאמר ראב"ש שמעתי שמבדיל והרי באותו אופן שאמרו רבנן בהבדיל פסול כ"ש דלראב"ש פסול דהא לא עביד רוב בשר ואי עביד גם לרבנן מבדילין והוא תמוה מאד לפע"ד, וליכא למימר דכוונת רש"י דר"ח סובר דפלוגתייהו הוא דרבנן סברי מיצוי מעכב בחטאת הילכך אי אפשר שיהא כוונת הכתוב אין צריך להבדיל דהיכי ס"ד שיבדיל דהא עביד מעשה עולה בחטאת לשם חטאת דפסול וע"כ דאסור להבדיל קאמר קרא ויש כאן איסור הבדלה והיינו אפילו אחר מצוי ולא הוי כמחתך בשר בעלמא וראב"ש סובר מיצוי בחטאת לא מעכב ושפיר קאמר קרא אין צריך להבדיל אפילו לא עביד מעשה עולה בהבדלתו אין צריך להבדיל, וכן לאביי ברוב בשר ס"ל לרבנן כיון דרוב בשר אינו מעכב אי אפשר לפרש לא יבדיל רק דאסור להבדיל דהיכי ס"ד אין צריך להבדיל דהיכי יבדיל דוקא כיון דרוב בשר אינו מעכב הרי עביד מעשה עולה וע"כ דאסור להבדיל והיינו אפילו עביד רוב בשר אסור מכח ולא יבדיל וראב"ש סובר רוב בשר מעכב ושפיר יש לפרש אין צריך להבדיל כך היה מקום ליישב פירש"י ז"ל, אבל אני תמה דמ"מ היכי קאמר רבי ירמיה לא שמיע לכו הא דאמר ר"ש בן אליקים שמעתי שמבדילין ומאי לא יבדיל אין צריך להבדיל דכיון דאינהו ג"כ ס"ל כך לראב"ש מכח אין צריך להבדיל מאיזה צד נימא דפליגי הנך אמוראי על ר"ש בן אליקים שלא הוזכר בדבריו כלל, ונהי דלפי מה דמסיק טעמא דראב"ש משום מכדי כתיב והקריבו לחלק א"כ משמע וודאי דלא פליגי במיצוי ושהייה ורוב בשר אבל אין זה מוזכר בדברי ר"ש בן אליקים כלל, אבל לפירוש התוס' ניחא דהנך אמוראי דמעיקרא ס"ל דלכ"ע לא יבדיל איסורא קאמר ולא אין צריך רק היינו קודם הזאה ואחר הזאה פליגי דלרבנן אסור דהוי כמעשה עולה ולראב"ש מותר והיינו דפליגי במיצוי ושהייה ורוב בשר ור"ש בן אליקים דקאמר בהדיא דלראב"ש אין צריך להבדיל בוודאי פליג על כל הני אמוראי אבל לפירש"י קשה, ומ"מ גם פי' התוס' תמוה לפע"ד כמו שאבאר בסמוך:

בא"ד ואביי לטעמיה דס"ל דכי מתה אינו עומד ומבדיל וכו' ולית ליה טעמא כדי לקיים מצות הבדלה וכו'. דבריהם תמוהין מאד לפע"ד דלהיפוך מוכח מהך דאביי לעיל דפריך עליה דרבא דמקשה על זעירי וכי מתה עומד ומולק דא"כ תיקשי לך עולת העוף דבעי ב' סימנים וכי מתה עומד ומולק ומזה דייק אביי דכל שעושה דרך מליקה לא שייך להקשות וכי מתה עומד ומולק ורבא מדחה ליה לקיים מצות הבדלה ואביי לית ליה הא וע"כ לא איכפת לן מה דמולק מתה, ואפילו אי נימא דכוונת התוס' נהי דמעיקרא בס"ד דמליקה היא מפרקת ורוב בשר קודם סימנים א"כ שפיר פליג אביי דע"כ לא אמרינן וכי מתה עומד ומולק דתיקשי עולת העוף דבעי ב' סימנים אבל למסקנא דחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר מודה אביי דאמרינן וכי מתה עומד ומולק דמהאי טעמא אינו חותך רוב בשר קודם מליקה וכיון דלא ס"ל לקיים מצות הבדלה ממילא אי חותך רוב בשר בין סימן לסימן ג"כ אמרינן וכי מתה עומד ומולק סימן השני, אבל באמת כבר כתבתי לעיל דמהך ברייתא אין ראיה כלל דיש לומר דלכך חותך רוב בשר קודם משום דרוב בשר אינו מעכב והרי מתה קודם שלא מחמת מליקה כלל ובהא מודה אביי דאינו יכול למלוק מתה אבל כל שמתה במליקה סובר אביי דלא אמרינן כלל כי מתה עומד ומולק וכ"ש לפי הנראה מפירש"י לעיל כמ"ש הרשב"א ז"ל לדעתו דאפילו בלי רוב בשר הוי לאביי מתה בסימן אחד רק לא אמרינן מתה עומד ומולק סימן השני א"כ פשיטא שאין לפרש כפי' התוס' בזה, ואפשר לומר דהתוס' ס"ל דאביי ורבא לעיל תרווייהו נתכוונו להכריח דאינו מולק רוב בשר ורבא מכריח מכך הך דזעירי ואביי השיב לו דיכול להכריח מעולת העוף ורבא מדחה ולכ"ע כי מתה אינו יכול למלוק:

אבל לדעתי יש לפרש בפשיטות דאביי לטעמיה דלית ליה דכי מתה