תפארת יעקב על חולין חלק א קלה

לשחיטה הילכך בשעת שחיטת קנה בעינן שיהא ושט ג"כ ראוי לשחיטה הילכך ממילא חשיב מכלל השחיטה אבל במליקה לאחר שמלק סימן אחד שוב אין השני מכלל השחיטה כלל אבל וודאי קודם שמלק האחד הוי השני ג"כ מכלל ההכשר, ועוד דבמליקה עיקור כשר ולא בעינן שיהא השני ראוי למליקה כלל רק שלא יהא טריפה קודם דאז אפי' שלא בסימנים פסול אבל מצד סימנים לא בעינן רק סימן אחד, אבל בשחיטה בעינן ב' ראויין לשחיטה הילכך כל כמה שלא גמר שחיטת האחד אף השני מכלל השחיטה ובשחיטה אין נקב פוסל דדרך שחיטה כך הוא כנ"ל, ומ"מ נראה לי ברור לפי הנ"ל דאפי' אי שהייה פוסל במיעוט בתרא בעוף היינו דוקא בסימן ראשון דהוי כל הסימן מכלל השחיטה וכיון ששחט כולו ושהה בו הוי שהייה בשחיטה אבל בשהה בשחיטת סימן השני לא מיבעי' במקצת שחיטת סימן השני דאין שהייה פוסלת שהרי אין בזה שום ענין צירוף שחיטה דאותו מקצת אינו כלום אלא אפילו שחט כולו ושהה בו מ"מ סימן השני לכ"ע אין לו מדאורייתא שום שייכות להכשר השחיטה כלל ומאיזה צד יפסול שהייה, כנ"ל:

בא"ד וא"ת דהכא משמע וכו' דאין צריך להבדיל וכו'. ולפעד"נ דלק"מ דוודאי יש לתמוה בלשון הזה שאמר מה להלן אוחז בראש ובגוף ומזה דמה ענין הזאה לכאן לא הוי לי' לומר רק מה להלן אינו מבדיל דהא לא יבדיל כתיב אף כאן אינו מבדיל או מה להלן בסימן אחד ומהו שזכר אחיזה בראש וגוף ומזה ואין בעולה הזאה כלל, ונראה לי ברור דטעמא דר"ש לאו מכח ולא יבדיל דייק דהא ס"ל דאין צריך להבדיל קאמר ובסימן אחד סגי רק דדייק מדכתיב והזה מדם החטאת והזאה זו לא היתה בכלי רק אוחז בעוף ומתיז, והשתא ע"כ הראש אחוז בגוף בשעת הזאה שיהא הזאה אחת מן כל העוף דאי נפרדים הרי יש כאן ב' הזאות מהראש ומן הגוף וקרא כתיב והזה מדם החטאת, ועוד דכמו דדרשינן לעיל דכתיב ושחט ושרף את הפרה כמו שהיתה שלימה שלא ינתחנה קודם שריפה וכאן ג"כ דכתיב והזה מדם החטאת היינו כמו שהיה קודם לא מנותח לב' וע"כ שיהא אחוז במיעוט סימנים עכ"פ כמו כן בעולה צריך שיהא אחוז במיעוט סימנים במיצוי דמה וקרי לה הזאה ומה להלן בסימן אחד סגי אף כאן בסימן אחד ת"ל והקריבו דבעינן רוב שנים, והשתא עולה חלוקה מחטאת דצריך להבדיל והיינו ברוב שנים אבל מ"מ צריך שיהא אחוז במיעוט סימנים מכח כמשפט דכמו בחטאת העוף בעינן שיהא אחוז בשעת הזאה כמו כן עולת העוף בשעת מיצוי ואתי שפיר הכל ולק"מ, [ועור בלבד לא חשיב אחיזה כיון דכל הגוף חלוק וכן צ"ל גם לפירש"י דהאחיזה מכח לא יבדיל]:

מיהו נראה לי דאפילו לפירש"י שפירש אחיזה הראש בגוף מכח לא יבדיל מ"מ כמו שפירש ר"ת לקמן דע"כ לא יבדיל כולל תרתי כמו כן לפירש"י ניחא על דרך הנ"ל דוודאי כיון דכתיב והקריבו לחלק ע"כ לא יבדיל אתי להורות שאין צריך להבדיל כדמסיק בזבחים דס"ו ע"א דאי ס"ד לא יבדיל לאיסורא הא כתיב והקריבו לחלק ובעולה כתיב ומלק והקטיר ממילא ידעינן דבעולה מבדיל וכיון דוהקריבו לחלק ממילא בחטאת לא יבדיל וע"כ להורות דאין צריך להבדיל ומדאפקי' בלשון לאו מוכח איסורא ג"כ וע"כ דבשעת הזאה יהא אחוז הראש בגוף עכ"פ במיעוט סימנים ומן סימן אחד עד רוב אין צריך להבדיל וכמשפט אתי דבעולה ג"כ צריך שיהא אחוז במיעוט סימנים והקריבו אתי דלא סגי בסימן אחד רק ברוב שנים, והשתא ומלק והקטיר ע"כ הוי לראשו של מזבח כיון דכתיב כמשפט שיהא אחוז ומ"מ התם פרק קדשי קדשים דייק שפיר ראב"ש דלא יבדיל אין צריך דאי רק לאיסורא שלא יבדיל הרי כתיב והקריבו לחלק וממילא אי לא הוי כתיב לא יבדיל כלל ע"כ הוי ומלק והקטיר כפשטא להבדיל בעולה א"כ ממילא והקריבו לחלק שלא יבדיל בחטאת ואז לא הוי אפשר לפרש כמשפט שיהא אחוז כחטאת דהא כל אחיזה בחטאת לא נלמד רק מכח דבעולה מבדיל מוכח מוהקריבו דבחטאת לא והיכי נימא כמשפט חטאת מה דמשפטו של חטאת לא מוזכר כלל רק מכח דחלוק מעולה א"כ לא יבדיל למה לי, וליכא למימר דמהאי טעמא כתיב לא יבדיל כדי שיהא משפט חטאת כתיב בחטאת ונלמד מכמשפט שיהא אחוז בגוף וע"כ ומלק והקטיר לראשו של מזבח הא ליתא דאי לא יבדיל רק לאיסורא איתמר א"כ ממילא כל יותר מהכשר שחיטה הוי הבדלה א"כ לא שייך כמשפט חטאת העוף שיהא אחוז הראש בגוף דהא משפטו של חטאת הוא שלא יבדיל כלל אפילו יותר מסימן אחד, וע"כ לא יבדיל כולל תרתי ויש בו משפט שאין צריך להבדיל ומשפט שאסור להבדיל והיינו מן סימן אחד עד רוב ב' אין צריך להבדיל וב' לגמרי אסור להבדיל והיינו אחיזה בראש עם הגוף ולמשפט זה איתקש עולה שיהא אחוז בגוף ולמשפט השני שאין צריך להבדיל כתיב והקריבו לחלק דצריך רוב ב' דוקא, ואדרבא לפי פירש"י ע"כ סובר ראב"ש דהכא ג"כ דאין צריך להבדיל דאי רק איסורא נקט קרא היכי אפשר לומר כמשפט חטאת שיהא אחוז בגוף כיון דמשפטו של חטאת אינה אחוזה כלל רק שלא יבדיל יותר מסימן אחד והיכי אפשר להקיש כמשפט לאחיזה שאין משפט אחיזה זו בחטאת כלל וע"כ דאין צריך להבדיל ומשפט האיסור רק שיהא אחוז בגוף ולמשפט זה איתקש עולה, [וכ"ש דאתי שפיר לפי מה שפירשתי דלא יבדיל אין צריך ואחיזה בגוף הוא משפט אחר מכח והזה מדם החטאת ולמשפט זה איתקש אבל אי לא יבדיל איסור הוא אי אפשר ליישב היקש זה דכמשפט לענין רוב שנים וזה ברור לפע"ד], ובהכי ניחא ג"כ הך סוגיא דזבחים דקאמר התם אלא מעתה ולא יכסנו דכתיב גבי בור הכי נמי דאין צריך לכסות ומשני התם כתיב בעל הבור ישלם הכא מכדי כתיב והקריבו לחלק ולא יבדיל למה לי ש"מ אין צריך להבדיל וקשיא ליה לרש"י ז"ל שם דילמא חלק הכתוב להצריך בעולה הבדלה דוקא ובחטאת אין צריך קמ"ל לא יבדיל לעיכובא בחטאת ופירש"י שם דע"כ אין צריך דאי לעיכובא מנא לן והקריבו לעכב דילמא שאין צריך בעולה, והשתא אכתי תיקשי דילמא באמת לא יבדיל כולו לעיכובא הוא שלא יבדיל לגמרי אבל להניח מיעוט מותר להבדיל והקריבו להבדיל דוקא וע"כ דבאמת כך הכוונה דעכ"פ מסימן אחד עד רוב ב' אין צריך להבדיל ומיעוט אחרון אסור להבדיל והקריבו להבדיל דוקא מסימן אחד עד רוב דהיינו רוב ב' ולא יותר [מכח כמשפט דהכא], אבל אי נימא דראב"ש דהתם סובר דליכא איסור הבדלה כלל קשה באמת מנ"ל דמוהקריבו לא מוכח דלגמרי אין צריך להבדיל קאמר, מיהו בעיקר פירש"י בזבחים שם דהלימוד הוא דאל"כ מנא לן דוהקריבו לעכב תמוה מאוד מלבד דלשון ולא יבדיל למה לי לא משמע הכי כלל אבל בלא"ה תיקשי באמת מנא לן דאין צריך להבדיל ומנא לן דוהקריבו לעכב ואדרבא כיון שיש לפרש ולא יבדיל אסור להבדיל נימא והקריבו לחלק שאין צריך להבדיל, לכן נראה לי דוודאי כיון דכתיב והקריבו לחלק וכתיב נמי ומלק והקטיר ע"כ והקריבו היינו דמוכרח להבדיל וממילא כיון דחלק הכתוב פשיטא לן דחלוקה זו היא חלוקה לגמרי דעשייתו של עולה אינה כעשייתו של חטאת כיון דכתיב והקריבו שיהא משונה הקרבת עולה מחטאת ואפילו בלי ומלק והקטיר ג"כ מוכח כך דאי אפשר לומר באחד לעכב ובשני כמו שירצה אין זו חלוקה כיון שיכולין להיות שניהם באופן אחד, והשתא שפיר דייק ולא יבדיל למה לי וע"כ דבא הכתוב לומר שאין צריך להבדיל והיינו דוהקריבו מחלק חלוקה גמורה דבחטאת אסור להבדיל לגמרי ובעולה מוכרח להבדיל לגמרי אבל מ"מ עד מיעוט אחרון יכול להבדיל דבהא גלי קרא אין צריך להבדיל, אבל לפי זה נצטרך לומר דראב"ש דאמר שמעתי שמבדילין לאו כשיטתו כאן דכמשפט אתי דבעולה ג"כ אינו יכול להבדיל לגמרי רק הא דידיה ודהתם דרביה הוא כמ"ש הרשב"א ז"ל, ובהכי ניחא נמי בפשיטות דקאמר התם דמכדי כתיב והקריבו לחלק ולא יבדיל למה לי והוא תמוה דאי לא הוי כתיב ולא יבדיל היכי הוי ידעינן והקריבו לחלק בהבדלה כיון דלא הוזכר הבדלה כלל בקרא ולהנ"ל ניחא דהתם בשיטת רבו אמרה ולית ליה כמשפט חטאת העוף שיהא אחוז בגוף וסובר שפיר ומלק והקטיר והיינו להבדיל ממש ועל זה קאמר והקריבו דדוקא עולה יעשה כך ולא חטאת וא"כ לא יבדיל בחטאת למה לי וע"כ דקמ"ל שיש בחטאת מה שיכול להבדיל רק שאין צריך דהיינו כל שאחוז בגוף במיעוט סימנים סגי אפילו הבדיל רוב ב' ועמ"ש בסמוך. בא"ד ולוקמא כולה כראב"ש ואי בעי ב' ואי בעי רוב ב'. ולפע"ד אי משום הא לא איריא חדא כיון דרבנן ס"ל דאסור להבדיל נהי דראב"ש ס"ל דיכול להבדיל אבל מ"מ טפי עדיף שלא יבדיל והיכי נקט שנים או רוב שנים דמשמע לכתחילה שנים ואי עביד רוב שפיר דמי אדרבא להיפוך היה לו לומר רוב שנים או שנים דיכול להבדיל ג"כ ואי עביד הבדלה נמי שפיר דמי, והיינו דלא קאמר לעיל אי כראב"ש הא אמר רוב שנים דוקא כדקאמר מעיקרא לרבנן אי רבנן שנים דוקא וע"כ דלרבנן לא מקשה רק מכח דוקא דאי רוב נמי מהני אתי שפיר אבל מראב"ש שפיר מקשה אפילו אי רוב אינו דוקא אבל עכ"פ יותר טוב רוב משנים והיכי נקט שנים או רוב דמשמע שנים עדיף מרוב והרי גלי קרא כמשפט דיעשה רוב כמו בחטאת ושנים לגמרי פליגי רבנן דלא מהני כלל בחטאת דאסור להבדיל א"כ בעולה דכתיב כמשפט ג"כ אסור להבדיל לגמרי ועכ"פ טפי עדיף רוב ב' מב' שלימים, ועוד תמוה על דברי התוס' דהא פשיטא דהא דקאמר לעיל אי רבנן אי ראב"ש היינו לענין מה דפליגי הכא בעולת העוף אי רוב או ב' אבל לענין מה דפליגי בלא יבדיל אי אסור או אין צריך להבדיל ע"כ כרבנן ס"ל דאסור להבדיל דאי ס"ד דהך ברייתא ס"ל דאין צריך להבדיל אבל יכול להבדיל היכי קאמר מעיקרא וחותך סימן אחד או רובו ובעולה ב' או רוב ב' הא בחטאת נמי אי בעי עביד ב' או רוב ב' ועכ"פ הוי ליה לומר וחותך סימן אחד או רובו או שנים או רוב שנים דכלהו איתנהו בחטאת לראב"ש, מיהו אפשר לומר כיון דחותך רוב בשר עמו אי אפשר שיחתוך ב' קודם רוב בשר הוי מעשה עולה בחטאת לשם חטאת דפסול לכ"ע כדאיתא בזבחים דף ס"ה ע"ב לכלהו אמוראי דהתם וע"כ דוודאי אסור להבדיל סובר הך תנא ומ"מ בהא יכול לומר לראב"ש דרוב עביד בבהמה מכח כמשפט, ואדרבא לכך לא זכר בראב"ש דוקא דאיהו לאו דוקא קאמר דהא אין צריך להבדיל קאמר רק כיון דקאמר שנים ממילא כיון דקתני בחטאת סימן אחד או רובו הרי אסור להבדיל ס"ל וא"כ היכי עביד שנים בעולה כיון דס"ל כראב"ש דכמשפט חטאת העוף קאמר, ועוד נראה לפענ"ד דהא דמשני לעיל ואיבעית אימא