תפארת יעקב על חולין חלק א קלד

גם לת"ק כך הוא דמאיזה צד נחלקו בחטאת העוף אי בסימן אחד או גם יותר, ועוד אי חטאת העוף נמי יכול לעשות בב' סימנים לת"ק היכי קאמר אי מה חטאת בהמה ברוב שנים הא כיון דכתיב והקריבו חלק הכתוב א"כ ע"כ בעינן שיחתוך בעולה כל הראש דב' סימנים יכול לחתוך אפילו בחטאת ולמה לו ומלק והקטיר וע"כ דחטאת העוף בסימן אחד דוקא ולא יותר לכך ס"ד והקריבו לרוב שנים אבל יותר מזה לא בעינן כמו חטאת בהמה כיון דאיתקש מכמשפט, עכ"פ מבואר להדיא דכלהו תנאי דהכא סברי חטאת בסימן אחד ועולה בב' סימנים והשתא תיקשי למה בהך ברייתא דפרק קדשי קדשים לא הוזכר סימן אחד או ב' רק מה חטאת מולק ואינו מבדיל וכו' ת"ל ומלק והקטיר, ומזה מוכח דהך תנא דהתם סובר לא יבדיל דחטאת היינו שלא יבדיל הראש מהגוף לגמרי והבדלה דעולה שיבדיל ממש לא בסימנים בלבד, ובאמת הא בהא תליא דהא חזינן דפליגי נמי דלהך תנא דהתם ע"כ כמשפט כמשפט עולת נדבה כמו שהוכחתי כיון דלית ליה והקריבו לחלק רק לפרידה אחת והנך תנאי דהכא כלהו לא ניחא להו שיהא כמשפט על עולת נדבה, וברור דבהא פליגי דהתוס' הקשו הא בקרא בפרשת שמיני כתיב ויקרב את העולה ויעשה כמשפט דרשינן כמשפט עולת נדבה לסמיכה ומ"ש דכאן לא דרשינן כמשפט עולת נדבה להבדלה ותירצו דסמיכה מילתא אחריתי היא ולכך צריך כמשפט אבל הבדלה הוי הכשר מליקת העוף והוי כמו גמר מליקה, והיינו דעיקר מליקה הוא בסימנים כמו שחיטה בצואר רק מליקה ממול עורף והך לא יבדיל קאי על הסימנים שהן במליקה וישנן בשחיטה והוי הבדלה גמר המליקה, והשתא זהו אי אמרינן דהבדלה הוא בסימנים לכך לא מצי לפרש כמשפט על עולת נדבה דלזה לא צריך כמשפט כיון דגמר מליקה הוא אבל להך תנא דהתם הבדלה הוא בגוף העוף להבדילו לגמרי מן הגוף ואין זה בסימנים כלל ומליקה הוא בסימני' ובאמת אין צריך למלוק כלל גוף הראש אחר הסימנים בציפורן אפי' בעולה כדמשמע להדיא בדברי הרמב"ם פ"ו מהלכות מעשה הקרבנות דבהלכה כ' כתב דמבדיל ואי לא הבדיל פסול והיינו להבדיל כולו מן הגוף דהא כתב בפרק ז' גבי חטאת שלא יבדיל מן הגוף אבל ב' סימנים יכול לחתוך א"כ עיקר הבדלה אינו בסימנים רק בגוף הראש ואינו בכלל מליקה של סימנים א"כ הוי ממש מילתא אחריתי כמו סמיכה, לכך לדידיה שפיר מפרשינן כמשפט עולת נדבה להבדיל הראש מן הגוף משום דומלק והקטיר בעולת נדבה כתיב וקמ"ל כמשפט אפי' בעולת חובה ולכך לא הוזכר מולק ואינו מבדיל בסימן אחד בהך ברייתא דהתם משום דע"כ לא ס"ל דהבדלה בסימנים רק להבדיל הראש מן הגוף לגמרי כיון דלית ליה והקריבו לחלק רק לפרידה אחת א"כ ע"כ כמשפט על עולת נדבה והיינו משום דהבדלה מילתא אחריתי היא כמו סמיכה וזה ברור לפע"ד:

ומטעם זה נראה לי ברור דלהך תנא דהתם לא שייך דין רוב בשר אחר סימן ראשון בחטאת העוף דזה לא הוזכר בהך ברייתא דכיצד מולקין רק משום דסובר דהבדלה הוא רק בסימני' ובחטאת הלאו שלא יבדיל שני הסימנים רק סימן אחד כדקתני בהדיא חותך סימן אחד או רובו והשתא כיון דלא יבדיל רק בסימנים ממילא אמרינן דכל חוץ סימנים צריך שיחתוך דומלק את ראשו כתיב רק לא יבדיל שלא ימלוק שני הסימנים וחוץ מזה מולק, ובהא נחלקו אי רוב בשר מעכב או אינו מעכב בפרק קדשי קדשים דס"ה ע"ב אבל להך תנא דהתם ע"א דסובר ולא יבדיל לא קאי על סימנים רק על גוף הראש ג"כ ואפי' הבדיל סימנים ולא הבדיל הגוף לגמרי כשר א"כ כיון דהבדלה בגוף הראש קאי ממילא כל דעביד פחות בהבדלה עדיף טפי כיון שגם הגוף נכלל בלא יבדיל וכיון דפסק הרמב"ם כהך תנא דהתם אפי' פרידה אחת ממילא ע"כ סובר כמשפט על עולת נדבה והיינו דהבדלה בגוף הר הוא להבדילו מן הגוף ובחטאת לא יבדיל ממילא פסק בפשיטות דיכול לחתוך בחטאת ב' סימנים ג"כ רק בהבדיל לגמרי פסול ובעולה צריך להבדיל לגמרי כמ"ש בהלכה כ' פ"ו מהלכות הנ"ל, ומה שכתב אח"כ הלכה כ"ג בעולה צריך שיחתוך שני הסימנים כשהוא יורד משום דנהי דלהך תנא דהתם הבדלה בכל הגוף כולו מ"מ סימנים שהן במליקה ממילא צריך להבדיל אותם במליקה בציפורן כשהוא יורד אבל אחר הסימנים שאינו במליקה כלל מבדיל בלי ציפורן ולכך זכר הבדלה מעיקרא בהלכה כ' ובהלכה כ"ג שזכר מליקה בציפורן כתב שיחתוך שני הסימנים כשהוא יורד, אבל ת"ק דהכא סובר הבדלה רק בסימנים שישנן במליקה ולדידיה ומלק והקטיר הכוונה כשם דהקטרה בגוף הוי הראש בעצמו כך מליקת סימנים צריך הבדלה גמורה לא ברוב סימנים דלא יבדיל בחטאת ג"כ רק על סימנים קאי כנ"ל, [ובזה נראה ליישב דקדוק הלשון דכאן קאמר ת"ק ומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו ואולם הך תנא דזבחים הנ"ל נקט מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו אף מליקה הראש לעצמו והגוף לעצמו, ולהנ"ל ניחא דהך תנא דהתם דהבדלה בכל הראש כולו נקט לעצמו שיהא מופרד לגמרי מן הגוף אבל ת"ק דהכא דסובר הבדלה רק בסימנים א"כ הכוונה כך שהסימנים כשמולק נשארו חציין עם הראש וחציין עם הגוף ואיתקש מליקת סימנים והבדלתן להקטרה מה הקטרה ע"כ הראש בחלק סימנים שלו והגוף בחלק סימנים שלו כיון דמקטיר אותו בפני עצמו כמו כן מליקה צריך שימלוק באופן שיהא הראש עם חלק שלו והגוף עם חלק שלו, והיינו שימלוק אותם לגמרי דמה ששייך להראש לא יהא לו חיבור עם מה ששייך לגוף וזה שאמר הראש בעצמו היינו בחלק סימנים שלו והגוף בחלק סימנים שלו], והשתא ניחא מה שאמרו לעיל אי הכי עור נמי וכולה סוגיא משום דקאי אליבא דהך ברייתא דלכ"ע אין הבדלה רק בסימנים לא בעור וכן נמי הא דמדמה הותזו ראשיהן כהבדלת עולת העוף לרבנן ולא פליגי אף דהותזו היינו בלא עור משום דהבדלה נמי בלא עור לרבנן דראב"ש, ואדרבא מזה דייק הרמב"ם ופסק בהלכות אבות הטומאות הותזו ראשיהן בלי עור משום דמדמה לה כהבדלה לרבנן דראב"ש דהוי בלי עור, [גם יש לפרש הך אי הכי עור נמי לכ"ע והכוונה להקשות עור נמי יצטרך למלוק בציפורן ולכ"ע אין צריך למלוק העור בציפורן אפי' לתנא דזבחים וקאמר דרק מה שישנו בשחיטה יש בהבדלה ע"י מליקה אבל עור שאינו בשחיטה אינו בהבדלה במליקה רק אפילו למאן דס"ל דמבדיל לגמרי אין צריך שירד בעור בציפורן], והשתא ניחא מה שלא הביא מלק בשמאל משום דאתיא כת"ק דהכא דיליף מחטאת בהמה שיהא בידו הימנית אבל כיון דפסק הרמב"ם כהך ברייתא דפרק קדשי קדשים דע"כ כמשפט עולת נדבה קאמר כיון דוהקריבו לא אתי לחלק רק לפרידה אחת א"כ אין לנו לימוד לפסול מליקה בשמאל, אבל ביום פסק שפיר דכדי נסבה ומביום צוותו נפקא כדלקמן וכמו כן מן החולין פסק שפיר כיון דמעשר שני חייב לאוכלו ועולה אינה נאכלת כדדרשינן בספרי שהביאו התוס' לעיל בד"ה כמשפט, רק דהני תנאי דהכא ס"ל כיון דכתיב והקריבו לחלק אף בזה חלוק כמ"ש התוס' הנ"ל, אבל הרמב"ם דפסק כתנא דזבחים דוהקריבו לפרידה אחת ממילא מוכח מן החולין מכח דרשא דספרי וזה ברור ועלו כל דברי הרמב"ם לנכון, וכך הוא דעת רש"י בחומש ממש דוהקריבו לפרידה אחת ולא לחלק וממילא כמשפט על עולת נדבה, רק בזאת נראה לי דחולק רש"י על הרמב"ם דבמה דסבירא ליה להרמב"ם דבהא נמי פליג תנא דזבחים על הני תנאי דהכא דלדידהו מליקה והבדלה רק בסימנים ולתנא דזבחים הבדלה בכל הגוף בהא נראה שאין דעת רש"י בחומש כך שהרי פי' ולא יבדיל שאינו מולק רק סימן אחד אבל כבר בארתי טעמו של הרמב"ם דהא בהא תליא כן נראה לי נכון:

בתוס' בד"ה מה חטאת פי' בקונ' וכו' וקשה דבסמוך פריך מביום צוותו נפקא אל מאעולת העוף נמי בכלל וכו'. ולי אין זו קושיא כלל דשאני היקישא דחולין דלא כתיב בקרא בהדיא רק חטאת דינו מן החולין ואיתקש בהאי קרא כלהו לחטאת אבל יום צוותו כתיב בהאי קרא גופיה שיהיו כולם ביום וממילא עולת העוף בכלל דעל עוף נמי נצטווה להקריבו ואינו בא מן ההיקש שנאמר שלא הוקש רק בהמה דמוזכר בפי' בהך קרא רק נשמע מעצמו מביום צוותו להקריב את קרבניהם הרי כל הקרבנות יהיו ביום וזה ברור:

בד"ה ואינו מבדיל בסימן אחד פי' הקונ' וכו' וקשה לפירושו וכו' דיעבד אאחד בעוף וכו'. דבריהם צ"ע לפע"ד דהא רש"י פי' בהדיא לקמן פרק השוחט דהא דבעינן ב' לכתחילה עבדו רבנן להרחקה ופשיטא דמשום זה לא נכלל בכלל מצוה לכתחילה שיוכל להבדיל במליקה אבל מיעוט סימן אחד בעוף בוודאי הוי בכלל המצוה לכתחילה דכיון דמתכשר ברובו משום דרובו ככולו ע"כ דכולו בכלל המצוה [דאל"כ היה דיו שישחוט רוב מן רובו] וכל הסימן הוי במצות השחיטה רק אי עביד רובו הוי ככולו וכאילו שחט כולו אבל עכ"פ כולו הוי בכלל המצוה וכ"ש במליקה דלא שייך לומר רובו ככולו היכא דבכולו פסול וע"כ דכולו הוי בכלל המליקה רק רובו הוי ככולו וזה ברור:

אלא שיש לי לדקדק בשחיטת עוף אי שחט מקצת ושט קודם ששחט הקנה ואח"כ שחט רוב הקנה או כולו תהא שחיטתו פסולה דהא השחיטה היתה בקנה ומה ששחט בושט מקודם אינו בכלל השחיטה כלל דהא בעוף אין בשחיטה רק סימן אחד ואותו מקצת ששחט בושט אינו מכלל השחיטה והרי נטרף העוף קודם שחיטה בדבר שאינו מכלל השחיטה שהרי יותר מסימן אחד הוי הבדלה בחטאת העוף מטעם שאין בעוף מכלל השחיטה רק סימן אחד ששחט וא"כ בשחיטה נמי כל יותר מסימן אחד אינו מכלל השחיטה והרי אותו מקצת וושט כיון שאין בו צירוף להכשר שחיטה כלל למה לא תהא שחיטתו פסולה במה שניקב הושט שלא בדרך שחיטה כלל קודם שחיטה, ולדידן דפסלינן כל שהיי' שמא נגע בושט היה לנו לפסול כל שחיטת עוף שלא שחט רק קנה לבדו שמא נגע בושט קודם, ונראה לי דמ"מ כיון דעכ"פ בעינן ב' סימנים ראויין