תפארת יעקב על חולין חלק א קלג

דר"י נמי אומלק והקטיר דת"ק סמיך וכו' דהא ע"כ ס"ל לר' ישמעאל שנים דוקא וכו' עד סוף הדיבור, ודבריו צריכין ביאור דמאחר שכתב דלכך מסתבר ליה לר' ישמעאל היקש למול עורף ופלגינהו להבדלה משום דאומלק והקטיר סמיך דאל"כ שמא להיפוך א"כ למה לו עוד להכריח דר' ישמעאל סובר שנים דוקא משום דלא שנים כתיב ולא רוב כתיב, וצ"ל דכוונת רש"י ז"ל דדוקא אי באמת ס"ל כרבנן בהכרח א"כ תיקשי נימא להיפוך היקש להבדלה ופלגינהו למול עורף והוצרך לומר דאומלק והקטיר סמיך אבל אי לא היה לנו הכרח דר' ישמעאל כרבנן ס"ל רק ברוב שנים לא הוי קשיא לן כלל דנימא להיפוך דטפי יש לנו לומר דוהקריבו להבדלה דאז אינו סותר לגמרי כמשפט דעכ"פ בעי אחיזה במיעוט כחטאת העוף משא"כ אי נימא והקריבו למול עורף הוי סותר כמשפט לגמרי הילכך טפי יש לנו לומר והקריבו להבדלה ומ"מ לא לגמרי חלוק רק במיעוט סימנים יהא מחובר, לזה הוצרך רש"י להכריח דשנים לגמרי סובר ר"י כרבנן והשתא בין כך ובין כך והקריבו סותר כמשפט א"כ נימא להיפוך וע"כ דאומלק והקטיר סמיך, ומה דקשה עוד על פירושו דהיכי סמיך אומלק והקטיר דהא בעינן לראשו של מזבח יתבאר לקמן דף כ"ב ע"א בתוס' בד"ה ת"ל והקריבו דלק"מ:

ודע דמפירש"י מוכח הכא להדיא וכן נראה באמת בסוגיא דבין לרבנן בין לר' ישמעאל סגי בחתיכת ב' סימנים בעולה ובחטאת דוקא סימן אחד ואף שעדיין תלוי בעור ואף דכתיב ומלק והקטיר אין הכוונה דבעת מליקה ימלוק הגוף לעצמו והראש לעצמו כמו בהקטרה רק דמליקת סימנים הוקש להקטרה כמו בהקטרת העוף בכלל בעינן שיקטיר הראש לעצמו והגוף לעצמו כן במליקת סימנים בעינן שימלוק אותם לגמרי שיהא אותו הצד שהוא לראש בפני עצמו וצד של הגוף בפני עצמו, אבל אין הכוונה שימלוק כל הראש עד שיהא הגוף כו בפני עצמו וכן פירש"י להדיא בד"ה אף מליקה אף שלא ביאר כמ"ש:

אמנם מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות מעשה הקרבנות משמע לכאורה דעיקר הבדלה היינו שמפריש הראש מן הגוף לגמרי ובחטאת יכול לחתוך ב' הסימנים רק שלא יבדיל לגמרי ובעולה בעי שיבדיל לגמרי וכתב הרב לח"מ שם דהרמב"ם סובר דרבנן ורבי ישמע פליגי דלרבנן בעינן בעולה הבדלה לגמרי כמו הקטרה משום ומלק והקטיר ור' ישמעאל לית ליה ומלק והקטיר כלל והכל תלוי בחטאת בסימן אחד ובעולה ב' סימנים והא דאמרינן שנים לרבנן ורוב שנים לראב"ש לאו רבנן ממש קאמר אלא ר' ישמעאל הוא דפליג נמי אראב"ש וסובר שנים וכן הא דאמרינן לעיל והא מיעוט סימנים לרבנן הכל לר' ישמעאל הוא עיי"ש:

אבל באמת נראה לי דהא ליתא חדא דהיכי קתני בברייתא שנים או רוב שנים דהיינו ר"י וראב"ש ושביק לת"ק לגמרי, ועוד דעכ"פ מפורש לר"י חטאת בסימן אחד דוקא א"כ מאיזה צד נימא דפליגי רבנן עליה דיכול למלוק ב' סימנים אפילו בחטאת ובמאי פליגי בהא, ועוד דהא מייתי לעיל הך משנה דאהלות הותזו ראשיהן ופליגי ר"ל ור' אסי דר"ל סובר הותזו ממש ור"א כהבדלת עולת עוף וקאמר כהבדלת עולת ולא פליגיתו או כראב"ש ופליגיתו והשתא הך הותזו פסק הרמב"ם אפילו מעורה בעור אלמא דוקא לראב"ש פליג ר"א על ר"ל דס"ל רוב שנים אבל לרבנן לא פליג ואי אמרת דהבדלה לרבנן היינו שמפריש הראש מן הגוף לגמרי א"כ לרבנן דר' ישמעאל נמי פליג והוי ליה לומר אי כרבנן וראב"ש ופליגיתו אי כר"י ולא פליגיתו, וליכא למימר דהותזו דר"ל דקאמר ממש היינו עם העור לכך אפילו לרבנן דר"י לא פליג הא ליתא חדא דכמאן פסק הרמב"ם הותזו בלי עור, ועוד דעכ"פ כהבדלה דר' ישמעאל פליג דהותזו היינו עם העור ולר"י הוי הבדלה בלי עור ולמה קאמר דכהבדלה דראב"ש דוקא פליג, ועוד דפריך אביי לעיל עולת העוף דבעי ב' סימנים וכי מתה עומד ומולק והשתא הא בחטאת העוף נמי לרבנן דר' ישמעאל יכול לחתוך ב' סימנים רק שאינו מבדיל לגמרי ובעוף צריך להבדיל לגמרי אבל אין הפרש בסימנים במליקה בין עולה לחטאת כלל, גם מאי מקשה אי הכי עור נמי הא באמת צריך עור ובוודאי קשה מאד לומר דלר' ישמעאל פריך ולא לרבנן, ועוד דהא גופא קשיא מנא ליה לרמב"ם דהותזו דשרצים בלי עור דילמא ממש קאמר עם העור וכהבדלה דרבנן וע"כ דעור אינו מעכב בהבדלה לכ"ע דעור אינו גוף ורק הגוף צריך להבדיל בעולה ובחטאת לא אבל עור אינו בכלל הבדלה כלל, ועוד אי ס"ד דבעולה סובר שצריך שיבדיל כולו אפילו העור א"כ מה זה שכתב סוף פ"ו מהלכות מעשה הקרבנות במליקת העולה שצריך שיחתוך שני הסימנים כשהוא יורד והשתא הא בחטאת כתב ג"כ שיחתוך הסימני' וההפרש בעולה שיחתוך העור ולמה לא זכר רק שני הסימנים דמשמע בהדיא דבהכי סגי:

לכן נראה לי דבלא"ה יש לתמוה ברמב"ם שלא זכר מלק בשמאל דפסול דהא נלמד כאן מחטאת בהמה דבעי ימין, וכן תימה מאד שלא זכר דין רוב בשר דמוכח בזבחים דף ס"ה דלכ"ע בעי רוב בשר לכתחילה ונהי דבעולה יש לומר דסובר להבדיל הכל א"כ ממילא מבדיל רוב בשר ג"כ אבל בחטאת דאסור להבדיל היה לו לומר דצריך רוב בשר אחר סימן אחד או רובו כמפורש בברייתא להדיא אבל שיהא מן החולין וביום זכרו הרמב"ם ומ"ש שמאל שלא זכר וכן רוב בשר, גם תמוה מאד שלא זכר בשום מקום שאין עור מעכב בהבדלה לפי שאינו בשחיטה והוא מפורש בגמרא לעיל, גם תמוה מאד מה שפירש"י בחומש כמשפט עולת נדבה וזהו דלא ככלהו תנאי בגמרא ובת"כ שאין שום אחד שיפרש כמשפט עולת נדבה, והרא"ם והרב גור אריה עמדו על זה בחומש וכתבו דרש"י לפי פשוטו של מקרא פי' כך וזה אצלי מן התימה וח"ו שיפרש הרב ז"ל דבר היפוך מה שאמרו בברייתא להדיא בדבר הנוגע להלכה, ועכ"פ היה לו להזכיר מה שפירשו בגמרא ולומר דלפי פשוטו כך הוא ואף בזה אין דרכו של הרב ז"ל לפרש דבר על פי פשוטו במה שנוגע להלכה מה שאין שום צד בגמרא לפירושו וח"ו נסתור כל פינות התורה בזה:

ודבר ברור הוא לפע"ד דס"ל לרש"י ורמב"ם דהך ברייתא דמייתי פרק קדשי קדשים דס"ה ע"א ת"ר והקריבו מה ת"ל לפי שנאמר מן התורים או מן בני היונה יכול לא יפחות משני פרידות ת"ל והקריבו וכו' ממול עורף נאמר כאן ומלק וכו' מה הקטרה וכו'. והנה התוס' הקשו לעיל דהיכי קאמר הכא והקריבו לחלק והתם קאמר דאפי' פרידה אחת יביא ותירצו מדסמך והקריבו לומלק דריש הכא, והנה מלבד דכפי ברייתא דהתם צריך להסמיך כהן לומלק וכן צריך הכהן לוהקריבו ע"ש אבל בלא"ה מוכח מהך דלקמן דפריך וכי מאחר דכתיב ומלק והקטיר והקריבו למה לי אי לאו והקריבו ס"ד כמשפט חטאת העוף הרי מבואר דוהקריבו דמיותר לדידיה דריש, תדע דהתם קאמר דבעינן מול עורף מגז"ש דומלק וקאמר עלה אי מה חטאת מולק ואינו מבדיל ת"ל ומלק והקטיר וקשה כיון דכתיב והקריבו לחלק היכי ס"ד דבעולה מולק ואינו מבדיל, ואי הכוונה ברוב שנים הא שם לא נזכר כמשפט חטאת בהמה ומאיזה צד נימא רוב כמו שפירש"י כאן לר' ישמעאל, וברור דהך תנא פליג אכלהו תנאי דהכא דהני תנאי ס"ל דע"כ והקריבו לחלק דלא צריך לפרידה אחת דמשום דכתיב מן התורים ליכא למיטעי דבעי ב' [כמ"ש התוס' לקמן פרק גיד הנשה גבי ויקח מאבני המקום היינו אבן מאבני המקום כמו כן הכא שיקח תור מן התורים, גם כבר כתבתי שם דמה שדרשו שם התחילו מריבות היינו דמאבני המקום מיותר דמה נ"מ שהיו שם אבנים הרבה או שלא היה רק אחד אבל כאן וודאי הכוונה ממין התורים יקח אחד כמו ואם מן הצאן] רק תור מן התורים ולכך ס"ל והקריבו לחלק, ולהך תנא דהתם באמת לא אתי והקריבו לחלק כלל רק שלא יביא ב' דוקא, והשתא תיקשי להך תנא דהתם היכי דריש כמשפט דהכא אי כת"ק כמשפט חטאת בהמה הרי הכא מבואר דאי לאו והקריבו ראוי לומר טפי לחטאת העוף דסליק מיניה ומלק והקטיר לראשו של מזבח כמבואר להדיא בדברי הת"ק עצמו דמכח והקריבו לחלק מוקי לה לחטאת בהמה וכן בגמרא לקמן דאי לאו והקריבו הוי אמינא כמשפט חטאת העוף, גם כר' ישמעאל ע"כ לא ס"ל כפירש"י דלדידיה נמי מכח והקריבו הוא כמבואר בדבריו, ועוד דהא האי תנא דהתם יליף בפי' מול עורף מגז"ש דומלק הנאמר בעולה מומלק הנאמר בחטאת, וכמו כן כראב"ש לא ס"ל דהא קאמר בפירוש ומלק והקטיר שיהא הראש לעצמו והגוף לעצמו וכמו כן מהאי טעמא נמי לא ס"ל כר' ישמעאל דהא ר"י קאמר אי מה להלן מולק ואינו מבדיל בסימן אחד ת"ל והקריבו והתם קאמר דמחמת גז"ש דמליקה מליקה נימא דאינו מבדיל ויליף מומלק והקטיר, וע"כ דהך תנא דהתם פליג אכלהו וס"ל דכמשפט אתי כמשפט עולת נדבה האמור בראש הפרשה והיינו דהך ומלק והקטיר כתיב בעולת נדבה וקמ"ל דעולת חובה נמי לא יבדיל, והני תנאי דהכא סברי דלעולת נדבה לא היה צריך קרא דאי הוי כתיב ואת השני יעשה עולה ממילא היה דינו כמו עולה האמורה להלן ומזה דקדקו דכמשפט לחטאת בהמה או חטאת העוף אתי, ולפי זה להך תנא דהתם אפילו בלי והקריבו לא היינו מפרשים כחטאת העוף כיון דעל עולת נדבה אתי שפיר בפשיטות כיון דבעולת העוף מיירי קאי על משפט עולת העוף ואין לנו לטעות לפרש כלל על חטאת עוף או בהמה, והשתא דברי רש"י בחומש ברורים דהוא מפרש בחומש בהדיא והקריבו דאפי' פרידה אחת יביא והיינו כהך תנא דזבחים ולא לחלק כהני תנאי דהכא א"כ ממילא ע"כ כמשפט עולת נדבה קאמר דאל"כ לא היה ראוי לדרוש ומלק והקטיר רק לראשו של מזבח ולא להבדלה משום דיש לפרש כמשפט חטאת העוף כיון דליכא קרא והקריבו וע"כ כמשפט עולת נדבה קאמר, ולכך לא זכר רש"י ז"ל בחומש רק ומלק והקטיר ולא והקריבו לחלק והיינו הכל כהך ברייתא דזבחים וזה ברור בכוונת רש"י ז"ל עד שאני תמה על המזרחי ובעל גור אריה שלא עמדו על כוונת רש"י ז"ל בזה דהוא ברור כמ"ש:

ומעתה עלו ג"כ כל פסקי הרמב"ם ז"ל לנכון דוודאי יש לתמוה דכאן משמע להדיא דלכלהו תנאי דהכא חטאת העוף רק בסימן אחד וטפי מהכשר שחיטה הוי הבדלה כמו שפירש"י ז"ל לר' ישמעאל כדקאמר בהדיא מולק ואינו מבדיל בסימן אחד וממילא גם