תפארת יעקב על חולין חלק א קלב

כמשפט חטאת העוף, ואי באנו לומר דחילק הכתוב בין עולה לחטאת בדבר אחד ובדבר אחר השוה אותם ממילא היה צריך לומר כראב"ש דיהא אחוז הראש בגוף כחטאת ולא ימלוק רק רוב שנים בעולה והקריבו שלא ימלוק סימן אחד כחטאת, רק הס"ק סובר דלא דרשינן הכי דלא שייך שיאמר הכתוב לחלק בין עולה לחטאת ויאמר אח"כ לעשות כמשפט חטאת ומנין נדע מה לחלק ומה להשוות ומזה הטעם סובר כמשפט חטאת בהמה ועיקר כוונת רש"י רק למה קאמר כמשפט חטאת בהמה כיון דלענין חולין וימין גם בעוף כן ולא שייך לומר כמשפט חטאת בהמה והיה יכול לומר כמשפט חטאת העוף ג"כ אבל אינו דומה לר"י וראב"ש כנ"ל, ובאמת התוס' נמשכו לדבריהם הקודמים דהדרש מסמיכות והקריבו לומלק א"כ מזה מבואר דוהקריבו לחלק במליקה קאתי א"כ שפיר ידעינן מה לחלק ומה להשוות, אבל כבר כתבתי מקודם ליישב קושיית התוס' בלא"ה ועכ"פ יהי' איך שיהיה כוונת רש"י נראה לי דלא קשיא כלל מהאי טעמא דאמרן דכל דנימא כמשפט חטאת העוף ממילא נוכל לומר דהוי נמי כמשפט בענין זה שיהא אחוז בראש ובגוף כראב"ש ומלק והקטיר רק לראשו של מזבח כיון דגלי קרא כמשפט חטאת העוף, והקריבו שלא ימלוק סימן אחד כנ"ל, ובעיקר קושיית רש"י נראה לי ליישב בלא"ה דוודאי מה שאמר כאן חטאת העוף היינו דבר הנוגע בעוף והיינו מליקה ודבר שאינו נוגע בענין מליקה דהוא השתנות עוף מבהמה קרי ליה חטאת בהמה, והיינו שלא בא כמשפט זה לענין דבר הנוגע לעוף רק בדבר הנוגע לכל חטאת והיינו חטאת בהמה וה"ה עוף בכלל זה וכדרך שקראו לחטאת של חטא חטאת חלב וכן נקרא כל חטאת בדבר שאינו נוגע במליקה חטאת בהמה כנ"ל ועמ"ש בסמוך:

בא"ד והדין עמו דחשיב כמשפט היקש וכו' דהא כאשר יורם וכן יעשה לפר חשיב ליה היקש פרק איזהו מקומן. והנה מה שכתבו כאשר יורם לאו דוקא דהתם מוכח דכאשר יורם הוי כדכתיב בהדיא רק כאשר עשה חשיב היקש התם, אבל מ"מ אין מהתם שום ראיה דוודאי חשיב היקש לענין שאינו חוזר ומלמד בהיקש בקדשים אבל מילתא דפשיטא הוא דדבר הנלמד בהיקש אף שאינו חוזר ומלמד בהיקש מ"מ חוזר ומלמד היכא דכתיב כמשפט כיון דבהדיא אקשינהו רחמנא עולת העוף לחטאת העוף דכתיב כמשפט חטאת העוף א"כ ע"כ כל מה שיש בחטאת העוף יש בעולת העוף אפילו מה שנלמד מחטאת מהיקש, וכ"ש כאן דאין דבר אחר שיהא כמשפט חטאת העוף רק ימין וחולין וביום א"כ פשיטא דלא איכפת לן מה דחטאת העוף נלמד בהיקש וזה ברור, ועיקר הקושיא כבר כתבתי מקודם ליישב על נכון ועמ"ש בסמוך:

בא"ד וקשיא לפירושו דא"כ מחטאת בהמה גופה היכי יליף וכו' ולדעתי יש ליישב דוודאי ס"ל לרש"י דכיון דכתיב כמשפט ובהדיא רצה הכתוב שיהא לעולת העוף הזה דינה כחטאת בהמה דלעיל מינה א"כ לא איכפת לן מה דחטאת בהמה עצמה באה בהיקשא רק בחטאת העוף לא ניחא ליה לומר משום דהיה מהראוי לומר טפי דכמשפט הכוונה כראב"ש לענין מליקה ולא שרצה הכתוב להקיש לדבר הנלמד בהיקש כיון דבעלמא אינו חוזר ומלמד בהיקש לכך ס"ל לת"ק דכיון דחלק הכתוב בין עולה לחטאת ממילא לא אמרינן שהשוה אותם במה דכתיב כמשפט וראוי לומר דכמשפט חטאת בהמה קאמר ובחטאת בהמה ע"כ לענין זה כתוב וממילא לא איכפת לן מה דנלמד בהיקש מפרו של אהרן כיון דבהדיא גלי קרא להקיש את העולה לחטאת בהמה שאין שם רק ימין וחולין וביום, ועוד דאטו בקרא כתיב בהדיא כמשפט חטאת בהמה הא כמשפט כתיב והכוונה כמשפט מקור דין החטאת רק מה שרצה הכתוב זה הוא משום שהוא חלי חטאת המוזכר קודם רצה הכתוב שיהא דינו כמוהו לכך כתיב כמשפט מקור החטאת, ובשלמא בהיקש שאי אפשר לבוא אל המקור שאין שם היקש בהא אמרינן למד מלמד לא ילפינן אבל כאן שאין היקש כלל רק דכתיב שיהא כמשפט חטאת והיינו כמקור משפט החטאת דהא פרו של אהרן נמי חטאת בהמה הוא רק לכך ביקש הכתוב שיהא לו משפט זה משום דהוא חליפי חטאת בהמה דמעיקרא רצה הכתוב שיהא דינו כמו חטאת בהמה אבל הכוונה שיהא כמשפט חטאת במקורו, וזהו כוונת רש"י דלכך נקט חטאת בהמה משום דכמשפט קאי על מקור החטאת שהוא חטאת בהמה:

בא"ד ועוד דבפ"ב דביצה וכו' ועוד וכו' דאיכא למיפרך וכו' ויש ליישב קושיות הללו דסמיכה בעולת חובה מעולת נדבה ליכא למילף בלי קרא דכמשפט משום דאיכא פירכי טובא כמו שפירש"י שם כמו דלא ילפינן חטאת נזיר מחטאת חלב אבל חטאת העוף שפיר ילפינן מפרו של אהרן דליכא למיפרך משום דחטאת בהמה תוכיח דג"כ איכא למיפרך, ואי נימא דחטאת בהמה נמי לא ילפינן א"כ כמשפט דכתיב בעולת העוף של חובה למאי אתי וע"כ דחטאת בהמה ילפינן וממילא ילפינן נמי חטאת העוף ואי משום דטעונה כלי וד' מתנות עולת העוף תוכיח:

בא"ד כיון דנשרף. לא היו צריכין לזה דתלתא אשר לו כתיבי ועוד דפרו של אהרן גרע מעולות דישנן עכ"פ באכילת מזבח אבל פרו של אהרן דנשרף מחוץ למחנה ואין בו לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח ובהא וודאי אינו בא רק מן החולין, והשתא לא קשיא מה שהקשו אח"כ תיפוק ליה מדרשא דספרי דלא אתינן עלה מכח דרשא דספרי רק מכח דנשרף מחוץ למחנה, ומה שכתבו ללמד על כל חטאת אפילו חטאת העוף אינו מדוקדק דאי חטאת העוף ג"כ נלמד מיתורא דאשר לו א"כ אכתי קשה דהוי ליה לומר כמשפט חטאת העוף כיון דלאו מבהמה יליף רק הכוונה דחטאת בהמה מיתורא יליף וממילא חטאת העוף נמי דאיקרי חטאת ומבהמה לעוף ליכא פירכא כ"כ ועוד דעולת העוף יוכיח קמ"ל:

בא"ד לחלק אף לענין חולין. והא דלא קאמר כמשפט חטאת העוף והקריבו לחלק לענין חולין דוודאי יש לומר דמחלק לענין מליקה שהוא דבר שנתחדש בעוף משנאמר דמחלק בענין אחר השוה בכל חטאת רק כיון דמחלק בענין מליקה ס"ד בהא נמי מחלק:

בא"ד וא"ת כי היכי וכו'. כפי קושייתם יש ליישב בפשיטות דדוקא הכא שפיר ילפינן דטפי יש לדמות עולה לעולה אפילו לנדבה משנדמה עולה לחטאת דחזינן דחלק בהו רחמנא משא"כ למילף דבר חדש להצריך סמיכה דאל"כ בלא"ה תיקשי לימא כמשפט עולת נדבה וע"כ דמסברא טפי יש לדמותה לעולה מלחטאת, רק כך הוי להו להקשות דילמא כמשפט חטאת העוף והקריבו לחלק בעולת נדבה וכן הקשה הרשב"א ז"ל, אך גם זה אינה קושיא כ"כ דלא שייך לומר דקרא כתיב כמשפט ואנן נדע כחטאת העוף דמאיזה צד נפרש כך כיון דחזינן עולה חלוק מחטאת נפרש כמשפט חטאת בהמה וע"כ דבאמת כחטאת בהמה קאמר, ועוד יש לומר דסמיכה שאני דיש לומר דקפיד קרא לסמוך על קדשים שהוא כעין שימוש בקדשים רק בנדבה על דעת כך נדב אבל בחובה לא אבל בשאר דברים אין לחלק כנ"ל:

ע"ב בגמ' אף עולת העוף אינה באה אלא מן החולין. פירש"י ואי קשיא וכו' לוקמא אחטאת העוף וכו' כבר כתבתי ליישב קושייא זו חדא דהאי תנא ס"ל כל שמצינו והקריבו שחלק הכתוב בין עולת העוף לחטאת העוף שוב לא שייך שיאמר כמשפט להקישן ומהאי טעמא לא ס"ל כר' ישמעאל וראב"ש דס"ל דעל חטאת העוף קאי ולענין מול עורף או לענין שיהא אחוז הראש בגוף והקריבו אתי שלא ימלוק בסימן אחד, וע"כ דסובר האי תנא כיון שחלק הכתוב לא שייך שיאמר כמשפט חטאת העוף ולכך קאמר חטאת בהמה, ועוד שכל ענינו של הת"ק באמרו חטאת העוף היינו בדברים הנוגעין בהקרבת עוף דהיינו מליקה אבל דבר הנוגע לכל חטאת שאין החידוש מצד עוף קרי ליה חטאת בהמה כמו חטאת חלב דקרי לכל חטאת חטאת חלב והכי נמי לענין ימין וחולין וביום קרי ליה חטאת בהמה דלא שייך שיאמר כמשפט חטאת העוף כיון דלא נתכוין לדבר השייך בעוף דוקא, ומה שתירץ רש"י ז"ל דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש הוא דבר מתמיה דוודאי אפי' אי נימא דכמשפט חשיב היקש היינו דאותו מקום דכתיב ביה כמשפט אינו חוזר ומלמד בהיקש על מקום אחר אבל לא שייך לומר היכא דכתיב כמשפט שזה יהא כמשפטו של זה שנאמר שאינו כמשפטו של זה לפי שהוא עצמו אינו בא רק בהיקש מה בכך הא מ"מ זה אמת דבזה כך הדין מהיקש הראשון א"כ הרי מפורש כמשפט שזה כמשפטו של זה, ואפשר ליישב בזה דברי רש"י דכוונתו וודאי אי הוי מפורש כמשפט חטאת העוף לענין חולין בהכרח היה כמו חטאת העוף אבל השתא דאינו מפורש כך ממילא כיון שמצינו דבעלמא אין דבר היקש מלמד בהיקש היה לנו לנטות בהכרח גם כאן שלא נפרש כמשפט חטאת העוף לענין חולין רק שנפרש לענין אחיזת הראש בגוף שלא יהא היקש חוזר ומלמד בהיקש ולכך מפרש כמשפט חטאת בהמה, והשתא ממילא אפילו אי חטאת בהמה נמי מהיקש ילפינן עכ"פ כיון דבהכרח עלה קאי ממילא לא איכפת לן מה שנלמד בהיקש וזה ברור, ועמ"ש לעיל בתוס' בד"ה כמשפט דחטאת בהמה לא מיקרי היקש כלל דפרו של אהרן נמי חטאת בהמה הוא וכיון שהשוה כמשפט חטאת בהמה ממילא לפרו של אהרן נמי דכל חטאת בהמה דבר אחד הוא:

שם ואינו מבדיל בסימן אחד. פירש"י דעוף הכשירו בסימן אחד כל מה דעביד טפי מהכשר הבדלה היא וכל הסימן הוי מצות שחיטה לכתחילה, ויש לדקדק דגבי מ"ש חטאת דכתיב לא יבדיל אמרינן דכל טפי מהכשר שחיטה הוי הבדלה ויותר מסימן אחד לא הוי בכלל שחיטה רק מיעוט ראשון הוי בכלל שחיטה ומ"ש דגבי עולה אמרינן דמיעוט שנים ג"כ צריך להבדיל וחשיב ישנן בשחיטה, וצריך לומר דבחטאת דכתיב לא יבדיל א"א לומר דכל הסימני' בכלל ישנן בשחיטה הן דא"כ מאי לא יבדיל וע"כ שאין לו למלוק רק הכשר שחיטה בעוף זה אבל בעולת העוף דקפיד קרא להבדיל אי אפשר לומר דרק הכשר שחיטה בעוף זה יבדיל דהיינו חטאת וע"כ דכל שישנן בשחיטה במקום אחר והיינו בבהמה חשיב ישנן בשחיטה, או אף שעכשיו מלק הקנה מ"מ בעוף כיוצא בזה אי היה שוחט ושט ג"כ היה כשר מיקרי גם הושט ישנו בשחיטה, ועמ"ש בתוס' בד"ה ואינו מבדיל ליישב מה שהקשו מריש פרק השוחט:

שם ת"ל והקריבו. פירש"י משמע וכו' מסתבר כי אקשינהו וכו'