תפארת יעקב על חולין חלק א קלא

מטמאה ולא פירש אפילו מפרכסת, ונראה לי משום דלאו דוקא מפרכס רק אפילו רואין בו חיות גמור בלי פירכוס כלל ג"כ מטמא וחשיב כמת רק בקרעו כדג מגבו אי אפשר באמת שיהא בו חיות אפילו רגע וקשיא ליה מקמ"ל דמטמא באוהל לכך פירש אפילו מפרכס דזה אפשר שיפרכס מעט וקמ"ל דמטמא כנ"ל:

שם אמר רב שמואל בר יצחק ומגבו. בפרק אלו עוברין איתא מימרא דרב שמואל בר נחמני דע"ה מותר לקורעו כדג ואמר נמי עלה רב שמואל בר יצחק ומגבו, ונראה דתרווייהו דבר אחד הוא דעיקר חידושו של רב שמואל בר נחמני התם דס"ד שאין ראוי לאדם לטמאות עצמו ללא צורך וא"כ יותר היה נכון להורגו באופן שלא יטמא בו שיחיה מעט אחר ההכאה ועל זה קמ"ל דמותר לקורעו כדג למהר מיתתו שלא יחיה אפי' רגע אף שהוא נטמא בו, וכיון דסבירא ליה לר"ש בר יצחק כאן דאינו מטמא באוהל רק בקורעו מגבו קאמר נמי התם ומגבו, כנ"ל:

שם תנן התם הותזו ראשיהם. פירש"י בשמונה שרצים קמיירי בסדר טהרות, נראה שבא הרב ז"ל ליישב שלא יהא סותר דזעירי ושמואל לעיל דס"ל במפרקת ורוב בשר הוי נבלה ומטמא באוהל באדם וכאן בעינן הותזו ממש או ברוב שנים כהבדלת עולת העוף לראב"ש דהיינו מפרקת ורוב בשר ורוב ב' סימנים, מיהו משום הא לא איריא והיה אפשר לומר דר"ל ורב אסי בלי רוב בשר מיירי דבין לר"ל בין לרב אסי רוב בשר אינו מעכב ומיקרי שפיר הבדלה בלי רוב בשר ולכך בעינן ב' סימנים או רובן לטומאה והך הותזו ראשיהן היינו בלי רוב בשר, אבל מה שאני תמה על מה שפסק הרמב"ם ז"ל גבי שמנה שרצים דהותזו ראשיהן מטמאין אפילו נשאר מעורה בעור אלמא דהותזו ראשיהן היינו לגמרי והיכי פסק באדם הותז ראשו וכן בבהמה כיון דפסק מפרקת ורוב בשר הוי כמת למה לי הותז ראשו כיון דהוא מפרש הותז לגמרי ולא נשאר רק העור, [והרב בכ"מ כתב דהרמב"ם דייק דמעורה בעיר דאל"כ פשיטא ואני תמה הא דברי הרמב"ם מוכרחין בגמרא כאן להדיא דהא לכ"ע בהבדלת עולת העוף לא בעי עור כדמוכח להדיא לעיל בגמרא דפריך אי הכי עור נמי והשתא כיון דקאמר דאי רב אסי כהבדלת עולת העוף קאמר לא פליג אדר"ל א"כ מוכח להדיא דמודה ר"ל דעור לא בעי דאל"כ אפילו אי רב אסי כרבנן פליג אדר"ל וזה ברור], גם הרב תיו"ט לא דק בזה וכתב דברי הכ"מ והוסיף דאע"פ שמפרכס אינה רבותא והוא תמוה דהא מייתי מזנב הלטאה, גם אפי' לפי מה שכתבו התוס' דפליגי אזעירי לא יועיל להרמב"ם דפסק דזעירי ופסק הותזו ממש [גם דברי התוס' תמוהין כמו שאבאר בתוס']:

ונראה לי ברור דהרמב"ם מפרש דהך הותזו ראשיהן אינו כלל ממול עורף וכנגדו בצואר דהוא מקום שחיטה ומליקה רק ראש ממש הוא והיינו בעורף למעלה ממפרקת והך הותזו ראשיהן פי' הרמב"ם בפי' המשנה הובדלו וסובר ר"ל הובדלו ממש שלא נשאר רק העור ורב אסי קאמר כמו הבדלת עולת העוף, ואי כרבין קאמר ממילא כמו בעולת העוף לא נשאר רק העור כמו כן הבדלת הראש הכוונה שהובדל לגמרי ולא נשאר רק העור, ואי כראב"ש קאמר דהבדלה במליקה מיקרי ברוב סימנים כמו כן הבדלה בראש היינו אפי' הבדיל רובו מיקרי הותזו ופליג אדר"ל ופסק הרמב"ם כר"ל ואתי שפיר הכל כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה הותזו ממש:

שם כשהוא אומר והקריבו חלק הכתוב. איכא למידק הא הך והקריבו בעולת נדבה כתיב א"כ איכא למימר דעולת חובה כמשפט חטאת העוף, ועוד דעכ"פ יש לפרש כמשפט עולת נדבה דחלוקה מחטאת כן עולת חובה חלוקה מחטאת ולענין הבדלה קאי, ורש"י ז"ל בפי' החומש פי' בהדיא כמשפט עולת נדבה, ונראה לי דכיון דכתיב ואת השני יעשה עולה ממילא בלי כמשפט הוי ידעינן כמו עולה המוזכר למעלה דכיון שאין אנו יודעין כיצד יעשה אותה ממילא עושה כעולה שהוזכר כבר והיינו בלי הבדלה, דבשלמא לענין סמיכה כתיב ויקרב את העולה ויעשה כמשפט משום דסמיכה ענין אחר הוא וס"ד טפי דדוקא בנדבה סומך דעל דעת כך נדב ולא שייך משום שימוש בקדשים אבל בחובה לא יסמוך קמ"ל כמשפט אבל בענין עשיית העולה בעצמותה מאיזה צד לא יעשה כל העולות בשוה, והא דלא אמרינן דכמשפט בא להורות דבעולת חובה יעשה כחטאת העוף שלא יבדיל משום דכל דמצינו בעולה דחלוקה מחטאת בהבדלה ממילא יש לפרש כחטאת בהמה דמאיזה צד נפרש כחטאת עוף לחלק בין חובה לנדבה בהבדלה כיון דאין מכמשפט הכרע כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה כשהוא אומר ובד"ה כמשפט ודברי רש"י ז"ל בחומש צ"ע לפע"ד, ועיקר דברי הת"ק יתבאר ע"ב בס"ד בדברי ר' ישמעאל:

בתוס' בד"ה כי סליק וכו' ר' אמי גרסינן ולא גרסינן אסי וכו' לפי מה שפירשתי בגמרא ובתוס' בסמוך בד"ה הותזו ממש שפיר יש לגרוס אסי דאין ענין פלוגתא דר"ל ורב אסי להך דזעירי ושמואל:

בד"ה הותזו ראשיהן גבי בהמה חיה ועוף מתנייא וכו' ולא גבי שרצים כדפי' בקונ'. ובאמת רש"י ז"ל פי' כך כדי שלא יחלקו ר"ל ור"א אמילתא דזעירי ושמואל דשרצים שאני כמ"ש הרשב"א ז"ל וכן היה אפשר להוכיח מדברי הרמב"ם שכתב ג"כ גבי שרצים הותזו ראשיהן אפי' מעורה עדיין בעור הגוף וגבי טומאת מת ונבלה לא כתב כך ש"מ דהתם לא בעינן כולי האי רק מפרקת ורוב בשר סגי וכן מפרקת וב' סימנים סגי, תדע דגבי שרץ לא זכר הרמב"ם ז"ל קרעו מגבו וכן גיסטרא וכן מפרקת ורוב בשר רק הותזו ראשיהם ומעורה בעור ש"מ דמשמע ליה דבשרצים לא מהני שיהא מטמא רק בהכי, אבל מ"מ לא ידעתי מנין לו שהרי לא הוזכר באהלות רק בהמה חיה ועוף ואדם ואפילו אי הוזכרו שרצים ג"כ עכ"פ מאיזה צד נחלק בין שרצים לאדם ונבלה דעכ"פ אכלהו קאי, מיהו כבר כתבתי לדעת הרמב"ם דהתזת הראש המוזכר כאן אינו כלל בצואר שכנגדו מול עורף רק ראש ממש שהוא למעלה ממפרקת ורוב בשר ובהא כולו בעינן, וזהו שזכר באדם מפרקת ורוב בשר והתזת הראש והיינו דבהתזת הראש לא נגע כלל במפרקת ורוב בשר ומ"מ מטמא, ומה שלא זכר בשרצים מפרקת ורוב בשר וכן כלהו דקא חשיב באדם ובהמה משום שלא הוזכרו הנך מימרי רק באדם ובהמה ובשרצים לא הוזכרו סובר דבשרצים לא מהני רק התזת הראש, ומה שלא זכר מעורה בעור הגוף רק גבי שרצים היינו דבאדם ובהמה כיון דהני כלהו מועילין בהו להיות כמת ממילא כ"ש התזת הראש ומעורה בעור רק גבי שרצים דלא מהני בהו רק התזת הראש ס"ד דכולו דוקא בעינן קמ"ל אפילו מעורה והיינו כיון דהתזת הראש נזכר בכלהו כמו דבאדם ובהמה הוי אפילו מעורה כמו כן בשרצים כיון דבחדא נכללו כלהו ולא הוזכר רק התזה אחת לכלהו כנ"ל, ועכ"פ הא וודאי ברור דהתזת הראש לדעת הרמב"ם אינו כלל בצואר ומפרקת כמ"ש, וראיתי להרב בכ"מ פ"א מהלכות טומאת מת הלכה ט"ו שהקשה על הרמב"ם שכתב דבב' סימנים לא חשיב כמת מהך דהכא דקאמר כהבדלת עולת העוף דהיינו ב' סימנים ולראב"ש ברוב ב' סימנים ש"מ דבב' סימנים חשיב הותזו ראשיהן ע"ש ודבריו תמוהין דהא הבדלת עולת העוף בין לראב"ש בין לרבנן לאו בסימנים גרידי הוא דהא במליקה איירי דהיינו מפרקת וסימנים והיינו התזת הראש אבל ב' סימנים בלבד פשיטא דלא הוי מליקה אפילו בחטאת וכ"ש בעולה, באופן שכל דברי הכ"מ לא נתבררו לי כלל והא הוי ליה להקשות כיון שזכר מפרקת ברוב בשר למה לי התזת הראש וכבר כתבתי מה שנראה לי בזה:

בד"ה הותזו ממש נראה דפליגי אזעירי לעיל וכו'. משמע דתרווייהו פליגי משום דעכ"פ במליקה בעינן מפרקת ורוב בשר א"כ מה צורך לסימנים אבל תימה הוא דא"כ פליגי נמי אברייתא דלעיל כיצד מולקין חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר אלמא דברוב בשר הוי מתה ואינו מולק והיינו כזעירי ושמואל, מיהו עיקר הקושיא יש ליישב בפשיטות דאינהו מיירי בלא רוב בשר ואפשר עוד דס"ל רוב בשר אינו מעכב כלל ואף דבעי לכתחילה מ"מ כיון דאחר מליקה הוא דעביד לה אינו בכלל והבדלה הוי בלא"ה כמו עור דאינו מעכב בהבדלה לפי שאינו בשחיטה, אך באמת אין בזה מעלה ארוכה לדברי הרמב"ם דמפרש הותזו דלא נשאר רק עור וכבר כתבתי דהך הותזו הכוונה בראש עצמו למעלה ממקום שדרה ומפרקת ור"ל קאמר הותזו ממש ורב אסי כהבדלה לראב"ש דברוב סימנים א"כ אפי' לא הותז הראש כולו ונשאר מעט הוי ג"כ הותזו, ופי' הותזו מפרש הרמב"ם בפי' המשנה הובדלו והיינו דקאמר כהבדלה דרבנן דהיינו לגמרי ולא נשאר רק עור או הבדלה שנשאר מעט, כנ"ל:

בתוס' בד"ה כשהוא אומר והקריבו וא"ת וכו' למילתא אחריתי וכו' וי"ל דהכא מדסמך וכו'. לקמן דפריך לת"ק וכי מאחר דיליף מומלק והקטיר והקריבו למה לי משמע דלאו מדסמך דריש, אבל לדעתי נראה דלאו מוי"ו דהוקריבו דריש רק ממה דכתיב הקרבה יתירא בעולת העוף של נדבה דבחטאת לא כתיב רק חד והקריב וגבי עולה כתיב והקריב מן התורים והדר והקריבו ש"מ דבא להורות שיש הקרבה מיוחדת בעולה שאינה בחטאת העוף ומן וי"ו דוהקריבו דריש לפרידה אחת ואי לא אתי קרא רק לפרידה אחת הוי סגי בחד והקריבו והקריב למה לי והוי ליה לומר והביא מן התורים ומדכתיב הקרבה תרי זימני דרשינן דחלוק הקרבת עולה מחטאת רק כאן דלא מיירי הכא מהך דרשא דפרידה אחת ממילא מזכיר והקריבו השני דהוא מיותר דכבר כתיב והקריב ומדכתיב בוי"ו לבסוף הוא להורות פרידה אחת וזה ברור, ולפי דרכם טפי הוי להו לומר מדכתיב והקריבו הכהן ש"מ דבענין הקרבת הכהן חלוק הוא מחטאת ועמ"ש בדבור שאחר זה. בד"ה כמשפט חטאת בהמה. הקשה בקונ' וכו' כדאמר ר' ישמעאל וראב"ש, ברש"י לקמן לא הוזכר בקושייתו כר"י וראב"ש והיינו דבאמת לא דמי כלל דר"י וראב"ש דכמשפט אתי לחטאת העוף במליקה שפיר מפרשי לחטאת אבל ת"ק סובר כיון דחלק הכתוב והקריבו לענין מליקה ממילא לא שייך שיאמר