תפארת יעקב על חולין חלק א קכז

תקנו סימן אחד ממילא לא בעינן ה"ש רק באותו סימן ששוחט ולכך לא זכר שארי ה"ש דבקנה כלהו פסלי רק ברובה ושוב נעשה מרפה ופשיטא דאין יכול לשחוט הושט רק עיקור שאינו נעשה טריפה קמ"ל דאין עיקור ושוחט הושט ומאיזה צד נימא דקפדי חכמים שיהיו ב' הסימנים ראויין לשחיטה, אבל אי שחיטת עוף התורה אף דילפינן דלא בעינן רק סימן אחד מ"מ בעינן שנים ראויין לשחיטה דלא שמענו רק דסגי בשחיטת אחד מגזה"כ אבל בעינן ב' ראויין לשחיטה דהא מצינו ראוי לבילה אין בילה מעכבת משא"כ באינו ראוי כנ"ל סברת ר"א בריה דרבא ועמ"ש בתוס' בד"ה אילימא:

בתוס' בד"ה אילימא למעוטי עיקור סימנים לפי' הקונט' וכו' תימא וכו':

כל דבריהם תמוהין דהיכי ס"ד שיסבור רש"י דשמוטה טרפה ואינה יכולה לחיות דהיכי ס"ל לרמי דאין עיקור סימנים בעוף אפילו בשחיטה הא כבר נעשה טרפה ולא ידעתי מה צורך להקשות מאי איצטריך לאשמועינן וכן לרבין בר קיסי הוי להו להקשות מרמי גופיה דסובר אין עיקור, ובאמת נמשכו למה שכתבו לעיל ד"ט ע"א בד"ה כלהו דלכך לא פירש"י שם כבה"ג משום דסובר דהוי טרפה ששחטה אבל באמת כבר כתבתי שם דהא ליתא דבלא"ה אי אפשר כפי' בה"ג דבה"ג לטעמיה דסובר דצריך לבדוק אחר שמוטה ואי לא בדק טרפה הילכך כל טבח שאינו יודע עיקור סימנים אפילו דיעבד אסור לאכול משחיטתו אבל לדידן דקי"ל דאין צריך לבדוק אחר שמוטה א"כ היכי אפשר דעיקור היינו שמוטה אפילו אינו יודע עיקור למה אסור לאכול משחיטתו כיון דלא חיישינן כלל לסימני' עקורין, ואמת דמצינו בלשון רש"י לעיל דף י' ע"א בד"ה נשמטה הגרגרת תחילה שהרי נטרפה עכ"ל ומ"מ ברור דלא נתכוון לומר רק כיון שנשמטה קודם שוב אין מועיל לה שחיטה וממילא טרפה עכשיו, גם נראה לי דסובר רש"י דבאמת חלב וביצים אסורין שלא הותר היוצא מן החי רק מדבר שיש לו היתר בשחיטה וכל שאין לו היתר בשחיטה דינו כטרפה ואף חלב וביצים שלו אסורין אבל פשיטא דלא ס"ל דשמוטה אינה יכולה לחיות כלל דהא הוא מפרש כאן הך עיקור דהכא שמוטה כדמוכח לקמן ע"ב דמייתי ברייתא דלית הלכתא כרמי ולעיל לא רצה לפרש שמוטה דהוי טרפה ששחטה א"כ היכי פי' כאן שמוטה, וברור דלעיל לא פי' שמוטה שאין צריך לבדוק אחר זה אבל כאן הכוונה שמוטה דאי נטרפה פשיטא דטרפה ששחטה לכ"ע אסורה וזה ברור, גם אפילו לפי דעתם דשמוטה טריפה אין כאן תימה מכל אותן הקושיות דוודאי יש לומר סימנים שנעקרו טריפה אבל אם נעקרו מחמת הסכין בשחיטה שפיר יש לומר דאין עיקור סימנים בעוף וכשרה, ודוקא מלק ונמצא טרפה לא מהני אבל מלק ועקר במליקתו ס"ד דכשרה קמ"ל דעיקור פוסל בשעת שחיטה עצמה והוי שחיטה פסולה וכן מליקה פסולה, והשתא לא קשיא ג"כ מ"ש עיקור דנקט משאר טריפות דלא נקט רק מה שנעשה במליקתו אבל מודה דמלק טרפה מטמא בגדים בבית הבליעה, וכמו כן מה שהקשו למאן דמחלק בין יש שחיטה לעוף מן התורה לאין שחיטה דכיון שנטרף אין מועיל נחירה לא קשיא כלל דזהו אי נטרף קודם שלא בסימנים אבל אם הוא עקר סימנים עקירתו לא גרע מנחירה בסימנים והוי עכ"פ כאילו נחרו, מיהו בלא"ה לא ידעתי מאיזה צד פשיטא להו דנחירה בעינן כח אדם הא זהו ג"כ מה"ש הוא וכל שמתה ע"י עקירת סימנים הוי נחירה מדאורייתא אך עכ"פ בעקרן הוא וודאי מותר מן התורה למ"ד אין שחיטה, ולפי זה לא הוי רמי פליג כלל אהך ברייתא דנשמטה הגרגרת דכיון דנטרפה לכ"ע לא מהני שחיטה ורמי מיירי דנעקרו בשחיטתו והוי ניחא טפי דלא משני דשמואל לית ליה דרמי רק כהך ברייתא משום דלא פליגי, מיהו רש"י ז"ל פי' לקמן דברייתא פליגא על רמי והיינו דסובר באמת דשמוטה לאו טריפה היא ומ"מ כבר כתבתי בגמרא שיש לומר דשמוטת קנה אינה טריפה דעבידא לאישתמוטי אבל שמוטת ושט לכ"ע טריפה ע"ש ומש"כ מ"ש דנקט עיקור כוונתם דאי ברייתא דרמי חולקת על מתניתין דמלק ונמצא טריפה מ"מ מ"ש דנקט עיקור ובתר הכי שהקשו למאן דמחלק בין יש שחיטה לאין שחיטה דכיון שנטרף ולא הקשו מ"ש דנקט עיקור דבאו להוסיף תימה, ומ"מ מה שכתבתי הוא ברור ורש"י אינו חולק כלל על בה"ג והוי שפיר ברייתא דלא כרמי כמו שביארנו ועמ"ש עוד בגמרא לקמן ע"ב:

בד"ה לא אמרן אין להקשות היכי משכחת לה נבלת עוף טהור. הא לא קשיא בלא"ה אפילו תימא דלמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אפילו נחירה בסימנים לא בעינן מ"מ אי מתה מאיליה הוי נבלה דוודאי לא שייך לומר למאן דאמר דבמדבר היו מו בבשר נחירה שהיו אוכלין נבלה שמתה ופשיטא דלכ"ע נבלה נאסר להם בסיני, גם מה שכתבו דנבלה דכתיב ביחזקאל לאו דוקא הוא דבר, הקשה מאד לומר על דברי נביא מפי השם שיאמר לאו דוקא, אבל באמת לק"מ דהא שם קאמר ר"י פרשה זו אליהו עתיד לדורשה רק רבינא קאמר לפרש לפי האמת דקי"ל יש שחיטה לעוף מן התורה ושפיר הוי נבלה אבל מ"ד אין שחיטה באמת סובר אליהו עתיד לדורשה, ועוד דדברי יחזקאל דברי קבלה הם ואפילו דבר שאינו רק מדרבנן מוזכר ביחזקאל כגון חליצה וכרת על בעילת נכרית וא"כ אפילו למ"ד אין שחיטה אבל כיון דמדרבנן יש שחיטה הוי לה נבלה מדרבנן ואזהר עלה יחזקאל וגם זה ברור:

ע"ב בגמ' איכא למימר דהכי אגמריה ואפילו למ"ד כבהמה. פירש"י ז"ל ואפילו למ"ד דיליף ליה בהיקישא מוזאת תורת הבהמה וכו', ויש לדקדק לפירושו כיון דלהך מ"ד לא נאמר על פה רק מהיקישא יליף לה א"כ ממילא לא הוזכר בעל פה דעיקור לא ורש"י ז"ל נראה שהרגיש בזה וכתב דהיקישא בסיני נאמרה והכי אגמריה אבל עדיין אינו מתיישב שפיר דהיקישא לא נאמר בפרט רק בכלל לדרוש היקש ואפשר לדרוש היקש זה אבל לא בפרט דא"כ למה לי ההיקש הא הוזכר הכל על פה כיון שהוציא עיקור מן ההיקש, ואפשר לומר לפי מה שכתבתי לעיל דלכך קאמר אין עיקור בעוף ומ"ש מכלהו ה"ש משום דכל מילתא דמיטרפא בהו בוודאי פסול ובשהה והחליד בקנה כל כמה דלא מיטרפא באמת כשר לכך אמרינן דאין עיקור כיון דבעיקור לא מיטרפא ועוף הכשירו בסימן אחד יכול לשחוט הסימן השני אבל אי נשמטו שניהם שמוטה לאו בר שחיטה היא לכ"ע וכ"ש אי נימא דושט מיטרף בעקירה א"כ אין שחיטה לטרפה, והשתא שפיר קאמר ואפילו למ"ד כבהמה מ"מ כיון דהוקש נמי לדגים ממילא אמרינן דאותו סימן שאינו שוחט בו הוי כמו דגים ואין שום דבר מה"ש פוסל בו, רק אי נעשה טרפה שוב אינו יכול לשחוט אפילו השני אבל עיקור דלא מיטרף ביה יכול לשחוט השני ולא אמרינן דבעינן שני סימנים ראויין לשחיטה דהא איתקש לדגים והוי כמי שאין כאן רק סימן אחד כנ"ל:

שם כולה מילתא כבהמה. ואף דלכ"ע לא בעינן רק סימן אחד כדמוכח לקמן פ"ב דלא מקשה למ"ד אין שחיטה ממתניתין דקתני רוב אחד בעוף מ"מ לענין זה הוי כבהמה דשיערו חכמים דבהמה דנפיש חיותא נפיק חיותא בב' סימנים ובעוף דזוטר נפיק חיותא בחד סימן אבל בהלכות שחיטה עשאוהו רבנן כבהמה ממש כנ"ל:

שם לא אמרן אלא במליקה אבל בשחיטה יש עיקור תמוה לי כיון דרמי אמר אין עיקור סימנים בעוף ש"מ דבא למעט דבבהמה יש עיקור והשתא אי לא נאמרו דבריו רק במליקה הרי אין מליקה בבהמה ומאי עוף דקאמר, ואפשר לומר דקאמר עוף למעט עגלה ערופה דאי נעקרו סימנים פסולה ולא מיבעיא אי עיקור טרפה דוודאי פסול בעגלה דטריפות פוסל בה אלא אפילו אי עיקור אינו טריפה מ"מ כיון שאינה ראויה לאכילה הוי כטרפה, ואפילו אי נימא דלא בעינן ממשקה ישראל בדבר שאינו קרב למזבח מ"מ כיון שאינה בשחיטה הוי כמו טריפה, אלא שלא מצאתי גילוי כעת כיצד נעשית עריפת העגלה אי צריך לערוף כל הראש עם הצואר וסימנים או אפשר רק בעורף ממש דהיינו בראש ואינו עורף הסימנים כלל ולא מצאתי ברמב"ם ג"כ מפורש אופן עריפתה, ויש לי לומר עוד לפי שמצינו לקמן דבעי קרא שלא להכשיר פרה בעריפה והיינו כמו שכתבו התוס' לפי ששניהם הם נעשים בחוץ ושווין בכמה דברים ס"ד להכשיר בעריפה והשתא ס"ד אף דחוקה כתיב מ"מ אין עיקור פוסל בה כיון שאין עיקור עושה אותה טריפה ואינה עומדת לאכילת אדם ולא למזבח קמ"ל דוקא עוף אין עיקור פוסל בו אבל בהמה. עיקור פוסל בה אפילו פרה שאינה לאכילה אפילו אכילת מזבח:

מיהו הא קשיא לי היכי ס"ד להכשיר במליקה דבר הפסול בשחיטה כיון דמליקה קרב למזבח הרי בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ולא מיבעיא אי נימא דחלב וביצים ג"כ אסורין כמש"ל כיון שאין לגופה היתר לעולם היוצא ממנה בחיים אסור אלא אפילו אי ביצים מותרין מ"מ לא מיקרי ממשקה ישראל דהא חזינן חלב ודם רוצה לפסול מכח משקה ישראל רק משום דמצותו בכך אף דשאר בהמה מותרת א"כ ה"ה כאן כיון דמ"מ העוף אין לו היתר לא מיקרי ממשקה ישראל, ואי נימא שהקדישה ואח"כ נעקרו סימני' דבכה"ג משמע פרק כל האיסורין דלא איכפת לן ממשקה ישראל מלבד שנראה שם דרק לולא קרא דמן הבקר הוי ס"ד כך אבל לפי האמת הכוונה אפילו נאסרה אח"כ אלא אפילו אי נימא כיון דמן הבקר לא בא רק למעט טריפה אפילו נטרפה אח"כ אבל כל שאינה טריפה כל שהקדישה והיתה מותרת לישראל כשר למזבח מ"מ היכי קאמר רמי אין עיקור סימנים בעוף במליקה הא יש עיקור כשנעקרו שאינו יכול להביא אותו עוף למולקו:

לכן נראה לי דמזה ראיה דכל עיקור דהכא היינו דבעת שחיטה נעקרו הסימנים ואי נעקרו קודם שחיטה בוודאי אין שחיטה ומליקה מועלת בהן כלל שהרי קי"ל אי אפשר לשמוטה שתעשה שחיטה רק בשעת שחיטה נעקרו, וסובר רבין דרק במליקה אין עיקור כיון דדרסה אינה מזיק בה כמו כן עיקור אפילו נעקרו במליקתו כשרה אבל בשחיטה יש עיקור, ומאן דפליג על רבין סובר דאפילו בשחיטה אין עיקור אי משום דאין שחיטה לעוף מן התורה או משום דיש שחיטה והכי אגמרי' בעוף אין עיקור אבל