תפארת יעקב על חולין חלק א קכו

מפסול יאמר כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה הא אירא תלוש דכשר בשחיטה ובמליקה גרע מפסול וטפי קשיא דאיכא דכשר בשחיטה ואפי' מליקה פסולה לא הוי רק לא הוי מליקה כלל, גם מה שכתב דאדיוקא לא קשיא כהך דפרק בא סימן ליתא אף דלכאורה לשון רש"י ז"ל בד"ה ופרכינן דע"כ וכו' משמע דלא קשיא אדיוקא רק אי דיוקא קמ"ל אבל היינו אי באנו להקשות אדיוקא מקמ"ל על זה אמרינן דאי הוי קמ"ל בגופא דמילתא לא הוי קשיא לן אדיוקא אבל אי קשיא אדיוקא שאין הדבר כן לא מהני מה דקמ"ל בגופא דמילתא מ"מ דיוקא שקר הוא ואינו כן והך דפרק בא סימן שאני דקתני בהדיא ויש שאינו כשר לדון וכשר להעיד, תדע דפריך לקמן לרבין בר קיסי מר' ירמיה אמר שמואל וקשה דילמא קמ"ל היתירא כלישנא בתרא דרב אסי לעיל דהגרים שליש ושחט שני שלישי' כשר לריב"י ושמואל פוסק הלכה כריב"י וכשר במליקה ג"כ ושוב לא איכפת לן דיוקא ונהי דנימא דהכא לא קשיא דקאמר כדרב אסי בהגרים שליש ושחט שני שלישי' לאיסור ולא משני בהיפוך כל"ק להיתר משום דאפשר דניחא ליה לפרש איסורא דסובר להלכה כלישנא קמא דרב אסי כמ"ש הרשב"א אבל כאן לרבין בר קיסי פשיטא שהיה לו לתרץ כן, וע"כ דהא לא מהני מידי דמ"מ קשיא דיוקא הא פסול פסול שאינו כן דעיקור פסול בשחיטה וכשר במליקה לרבין בר קיסי והרי זה מבואר בהדיא דלא כמהרש"א, [ועמ"ש בגמרא ליישב קושיא זו דלא נקט היתירא באופן אחר אבל מ"מ אין זה מספיק רק לר"פ דהכא אבל לרבין בר קיסי לא כמו שאבאר בגמרא בסמוך], ומעתה אפרש בפשיטות דברי רש"י ז"ל וכל קושיותיו של מהרש"א יפלו לגמרי ומתחילה אומר כי יש לדקדק בפירש"י מה שלא עמד עליו מהרש"א [ואף שאין זה דבר שיש בו עיקר גדול למה שאפרש מ"מ לפי שעולה יותר נכון לפי זה ראיתי להזכירו כאן] והוא מה שאמר ואי מוליך ומביא כשר במליקה וכ"ש קוצץ ויורד כדאמרינן והדבר תמוה דלהיפוך אמרינן מעיקרא דמוליך ומביא כ"ש דכשר מקוצץ ויורד, וברור דכך כוונת רש"י באמת דאי מוליך ומביא כשר הוי כ"ש מקוצץ ויורד כדאמרינן ומה שכתב וכ"ש קוצץ ויורד כלומר וכ"ש מקוצץ ויורד וזה ברור:

ומעתה כל דברי רש"י ז"ל ברורים על אופניהם דמתחילה כתב דאי על הלכות שחיטה קאמר קשיא טובא והיינו דלכל הפחות צריך שיוקשה ב' קושיות. והנה וודאי מה שאמר שמואל כנגדו בעורף כשר במליקה לא אתי לאשמועינן רק בדבר דס"ד שיהא פסול קמ"ל דכשר אבל פשיטא דלא מיירי בהכשר מליקה דמעכב במליקה דלולא זה פסול ואותו דבר מעכב בו, הילכך אי מוליך ומביא במליקה פסול לא קשיא רק על מה שאמר השתא כל הכשר בשחיטה כשר במליקה דאינו כן דמוליך ומביא כשר בשחיטה ובמליקה פסול וכן תלוש דפסול במליקה אבל אדיוקא ליכא למיפרך ממחובר דפסול בשחיטה וכשר במליקה דאטו מחובר כשר במליקה הא דוקא בעינן מחובר ומעכב במליקה ולא מיירי שמואל בהא דנידוק האי דיוקא מיניה ולא בא לומר רק דבר הכשר בשחיטה כשר במליקה ולא נוכל לדייק רק דבר הפוסל בשחיטה מחמת איזה חסרון ובמליקה פוסל ג"כ כשיש בו חסרון זה אבל מחובר אינו חסרון במליקה אדרבא הוא מעכב, רק על גופא דמילתא יש להקשות דמ"מ מה שאומר השתא כל הכשר בשחיטה כשר במליקה אינו אמת מחמת מוליך ומביא ותלוש אבל אי היו דבריו אמת לא נוכל להקשות אדיוקא רק אי הוי מצינו דבר חסרון שהוא פסול בשחיטה ובמליקה ג"כ יש אותו חסרון וכשר [כגון עיקור לרבין בר קיסי דלקמן], רק אי נימא מוליך ומביא כשר במליקה ועדיף טפי מקוצץ ויורד קשיא שפיר אדיוקא דאיכא קוצץ ויורד דפסול בשחיטה ובמליקה כשר וקוצץ ויורד הוי גריעותא בתרוייהו דהא מוליך ומביא עדיף אפי' במליקה ומ"מ קוצץ ויורד כשר ג"כ ובשחיטה פסול, והשתא כל דברי רש"י נכונים דאי מוליך ומביא פסול קשה תרתי מוליך ומביא ותלוש אגופא דמילתא דשמואל ואי כשר ואין כאן רק תלוש מ"מ איכא תרתי דהא נתחדש לפי זה קושיא אדיוקא קוצץ ויורד מה דמעיקרא לא הוי קשיא אי מוליך ומביא כשר ואיכא קשיא טובא דבין כך ובין כך איכא תרי קושיא וכל זה ברור לפע"ד:

שם והא תני רמי בר יחזקאל. פירש"י דאפילו לשחיטה כשר, לכאורה לא היה צריך לזה דאפי' אי רק למליקה קאמר דכשר מ"מ קשה דעכ"פ היכי קאמר הא פסול פסול דהא במליקה כשר רק דרש"י פי' כן משום דאל"כ לא הוי מהני מה דמתרץ ר"פ למעוטי ראשו מ"מ מה בכך הא מ"מ כל הפסול פסול לא אתי שפיר דהא איכא עיקור כדפריך לרבין בר קיסי לקמן ע"ב לכך פירש"י לפום דס"ל השתא בהך סוגיא דלגמרי אין עיקור קאמר, מיהו איכא למידק קצת למה לא נימא דבאמת סובר כרמי דאין עיקור כלל ולא אתי לאשמועינן דיוקא כלל רק היתירא אתי לאשמועינן דעיקור הכשר בשחיטה כשר במליקה, והרי רש"י ז"ל בד"ה ופרכינן פי' דעיקר הוכחה דדיוקא אתי לאשמועינן דאי כל הכשר כשר דהיינו כל מול עורף כשר במליקה הא בהדיא קתני במתניתין והשתא לימא דעיקור דכשר בשחיטה כשר במליקה אתי לאשמועינן, וצריך לומר כיון דחזינן דאיכא מ"ד לקמן דעיקור פסול בשחיטה ובמליקה כשר א"כ חזינן דטפי יש להכשיר עיקור במליקה מבשחיטה א"כ לא שייך שיבוא שמואל לתלות היתר מליקה בהיתר שחיטה דמה דכשר בשחיטה דהיינו עיקור כשר במליקה דטפי יש להכשיר במליקה מבשחיטה ולהיפוך הוי ליה לומר כל הכשר במליקה כשר בשחיטה, מיהו אכתי איכא למידק לר"א בריה דרבא בסמוך דקאמר דהך דרמי רק למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אבל למ"ד יש שחיטה יש עיקור א"כ מנא ליה להקשות לשמואל מהך דרמי דילמא כמ"ד יש שחיטה מן התורה ס"ל בפרט דהכי קי"ל ופליג אדרמי בר יחזקאל, ואפי' אי נימא דלא חש להא דר"א ברי' דרבא דנדחו דבריו לקמן אבל בלא"ה עכ"פ ברייתא לעיל דף י' ע"א ולקמן ריש פ"ב בשחט ושט ונשמטה הגרגרת דמוכח להדיא דיש עיקור סימנים בעוף וא"כ מנא ליה להקשות לשמואל מהך ברייתא דרמי בר יחזקאל דילמא כהך ברייתא ס"ל דיש עיקור בעוף, ונראה לי דהכי מקשה כיון דחזינן דהנך ברייתות סתרי אהדדי א"כ אי לא פליגי רק רמי במליקה וברייתא בשחיטה א"כ נדחו דברי שמואל דמשוה מליקה לשחיטה בעיקור ואי רמי לגמרי פליג דאין עיקור כלל אפי' בשחיטה א"כ ע"כ פלוגתייהו דלרמי יש שחיטה לעוף מן התורה לכך אין עיקור וברייתא ס"ל אין שחיטה לכך יש עיקור כדמסיק לקמן היפוך מר"א בריה דרבא, והשתא מלבד מה דא סברא שיסבור שמואל אין שחיטה לעוף מן התורה היפוך מה דקי"ל דיש שחיטה אבל בלא"ה אי אין שחיטה מן התורה ס"ל רק מדרבנן וכולה כבהמה אבל מנא ליה להחמיר במליקה ורבנן לא החמירו רק בשחיטה ולא במליקה דבלא"ה דרסה וחלדה לא איכפת לן במליקה וה"ה עיקור ולא שייך במליקה כולה מילתא כבהמה, ומכל מקום עדיין צ"ע ויתבאר עוד לקמן ע"ב בהך דרבין בר קיסי ובפירש"י שם בס"ד:

שם וכדר"ה אמר רב אסי שחט שני שלישי' פסולה. הרשב"א ז"ל הוכיח מכאן דהלכה כהך לישנא מדלא קאמר בהיפוך דכשר והיתירא קמ"ל דהגרים שליש ראשון דכשר בשחיטה כשר במליקה, ולי אין זו קושיא כלל דפשיטא דטפי יש להכשיר במליקה מבשחיטה דטעמא דמאן דאסר בשחיטה משום דנפיק חיותא כשאין רובה בשחיטה דבשליש שני דאכתי ליכא רובה בשחיטה נפיק חיותא אבל במליקה כשהתחיל בשיפוי ראשו אכתי לא נפיק חיותא דבשבירת מפרקת ושדרה בלא רוב בשר לא נעשית נבלה משא"כ ברוב קנה הוי נבלה ולכך הוצרך לומר דאיסורא קמ"ל מדיוקא, מיהו יש לדקדק באמת למה במליקה יהא פסול הגרים שליש כיון דבהא לא נפיק חיותא כלל, וצ"ל דמ"מ כיון דמיטרפא בשבירת מפרקת א"כ הרי נטרפה בצירוף שליש הגרמה, אך הא קשיא לי לרבין בר קיסי לקמן דהוצרך לומר דהך דר' ירמיה אמר שמואל פליגא עליה דרבין לימא דהיתירא קמ"ל והיינו אפילו ללישנא קמא מ"מ בשחט שני שליש והגרים שליש דלריב"י דפסק שמואל הלכה כוותיה כשר קמ"ל דבמליקה נמי כשר כיון דרובה ממול ערפו היא הוי ככולה, ואפשר דהא לא איצטריך כלל דמליקה וודאי רובה ככולה דהא לא יבדיל כתיב ואי עביד רובה בצירוף שדרה ומפרקת ובסימנים אכתי לא הוי רובה בהא וודאי פסול דהא הגרים הסימנים ברובן ולא הוי ממול ערפו, מיהו בלא"ה לרבין בר קיסי אי אפשר ליישב להיתירא כיון דסובר עיקור בשחיטה פסול ובמליקה כשר א"כ נהי דקמ"ל היתירא מ"מ דיוקא עכ"פ קשיא וע"כ לא חיישינן אי קמ"ל היתר רק שלא יקשה מקמ"ל בדיוקא אבל לא שיהא הריוק שקר כמש"ל בפירש"י בד"ה אמר שמואל לדחות דברי מהרש"א ז"ל שם:

שם לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה וכו'. לא נתבאר לי חילוק זה דמ"ש עיקור משארי ה"ש דקפדי רבנן אפילו בעוף ומ"ש עיקור דלא, והיה אפשר לומר דהכוונה דוודאי אפי' למ"ד שחיטת עוף דרבנן מ"מ לכ"ע אין דינו כבהמה להצריך ב' סימנים אף דלכאורה היה נראה כן דבשלמא אי דאורייתא הרי נלמד רק בסימן אחד אבל אי דרבנן מ"ש דנימא בסימן אחד אבל וודאי מוכח כן בהך סוגיא דלקמן פ"ב דמקשה מעיקרא מכמה משניות דיש שחיטה לעוף מן התורה ודחי להו עד דמקשה מהך דמלק בסכין ומשני דסבר כר"א הקפר והוי ליה להקשות מהך משנה רפ"ב דקתני השוחט אחד בעוף וב' בבהמה ש"מ דשחיטתו דאורייתא, וע"כ דלכולי עלמא בעוף בחד סימן סגי והיינו דכך שיערו חכמים דבהמה דנפיש חיותא בעינן רוב שנים ממילא בעוף דזוטר חיותא סגי ליה להיות שחוט ברוב אחד, והשתא יש לומר דהיינו טעמא דרמי דאין עיקור סימנים בעוף דעיקור הוא בקנה בלבד ובושט לא עביד לאישתמוטי כדמוכח לקמן פ"ב להדיא, גם נראה לי דאפילו למ"ד דעיקור אינה טרפה היינו בקנה אבל ושט שנעקר וודאי אינה יכולה לחיות עוד וכיון שנטרפה פשיטא דלא מהני שחיטה רק הכל בקנה מיירי וכיון דעוף הכשירו בסימן אחד ממילא מתכשר בשחיטת ושט, רק ה"מ למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה דכיון דרבנן