תפארת יעקב על חולין חלק א קכה

במליקה פסול בשחיטה דאי מה שהוזכר במשנה הרי הוזכר ומה שלא הוזכר לא נמצא כאן רק לפי שיש במשנה שני דברים כשר בשחיטה פסול במליקה ופסול במליקה כשר בשחיטה וכוונת התנא לומר שלא הוזכר כאן רק כשר בשחיטה פסול במליקה וכן כשר במליקה פסול בשחיטה דכלל זה הוא כלל גמור דכל הכשר בזה ובזה הרי ע"כ יש בו כל אופני ההכשר וממילא לא ימלט שלא יפסל בשכנגדו, אבל להיפוך פסול בזה או בזה והיינו שמלק בצואר או שחט בעורף אין זה כלל שיהא כשר בשכנגדו דאף שחסר תנאי אחד בזה או בזה כגון שמלק בצואר אבל מ"מ יש לו שאר אופני הכשר מליקה כגון ציפורן ודרסה ומצד שארי הכשר מליקה אכתי פסול בשחיטה, ועל זה בא ר' ינאי להוכיח דלא כבני ר"ח והיינו כיון דמתניתין באה לומר דפסול במליקה אינו כשר בשחיטה איזה דבר בא לאשמועינן דאינו כשר בשחיטה ועל זה ס"ד דהכוונה מחזיר סימנים דפסול במליקה וס"ד דכשר בשחיטה, ועל זה אמר דלא נמצא רק כשר בזה פסול בזה אבל פסול בזה כגון מחזיר סימנים אינו כשר בשחיטה ולדבריהם קמ"ל באותו הפסול ממש דפסול במליקה פסיל בשחיטה ג"כ ודוקא צואר וצדדים כשר בשחיטה מה דפסול במליקה אבל מחזיר דפסול במליקה גם בשחיטה פסול, ובא רבב"ח ואמר דקאי על הך פסול צואר וצדדין דקתני דמולק פסול דמ"מ אינו כשר בשחיטה מצד דמליקה היא בציפורן ושן וציפורן פסולין בשחיטה והא קמ"ל דאפי' מלק בצואר פסול בשחיטה מטעם דשן וציפורן פסולים בשחיטה, או דהכוונה דאין מליקה בשן דבעי ימין דוקא ומלק בהחזרת סימנים בעורף ופסול בשחיטה דשן פסול לשחיטה וממילא מוכח דציפורן ג"כ פסול בשחיטה, ואהא מקשה הא בהדיא קתני להו חוץ מהשינים וציפורן מפני שהן חונקין, ואתי ר' ירמיה ואמר כיון דמחזיר כשר לבני ר"ח היכא דהחזיר סימנים ומלק בציפורן הכל כדין רק הוליך והביא דפסול במליקה וס"ד דבשחיטה ג"כ כשר דציפורן המוזכר בהדיא לא הוזכר במוליך ומביא וי"ל דוקא בדורס דסתם ציפורן דורס אבל מוליך ומביא לא הוזכר קמ"ל דמוליך ומביא בציפורן ג"כ פסול בשחיטה מכח מחובר, [או דאפי' מוליך ומביא פסול בציפורן מפני שאי אפשר שלא ידרוס כמש"ל די"ח ע"א באריכות], והיינו דמקשה הא מוליך ומביא כשר במליקה וע"כ לא מיירי בפסול מוליך ומביא רק דרס וא"כ בהדיא מפורש דפסול בשחיטה, ולפי פי' זה ג"כ מוכח כדברי הרמב"ם דשוחט מן העורף פסול אפי' החזיר כיון דנדחו דברי רבב"ח ור' ירמיה דקי"ל מוליך ומביא כשר במליקה, כנ"ל:

שם אף זו היא מצותה. משמע דטוב יותר לעשות בהולכה והבאה רק קוצץ ויורד ג"כ כשר וכן משמע מפירש"י בד"ה כ"ש, אבל דברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות מעשה הקרבנות הם בלשון הזה כיצד מולקין קוצץ ויורד בציפורן ממול עורף אם רצה להוליך ולהביא מוליך ומביא ואם רצה להיות דורס ויורד בציפורן דורס עכ"ל, ותמהני מאד בלשון זה כי מאחר שכתב קוצץ ויורד א"כ זהו אינו מוליך ומביא והוי ליה לומר ואם רצה להוליך ולהביא מוליך ומביא וכיון שכתב אם רצה וכו' מוליך ומביא ואם רצה להיות דורס ויורד דורס הרי ששני החלוקות זכר אח"כ וא"כ מהו החלוקה הראשונה קוצץ ויורד ממול עורף גם למה שינה לשונו מעיקרא קוצץ והדר דורס דהא היינו הך, גם יש לדקדק דבגמרא משמע דיותר טוב מוליך ומביא מקוצץ ויורד ולמה זכר הוא מעיקרא קוצץ ויורד ואח"כ אם רצה דלא זו שלא נתן קדימה ועדיפותא למוליך ומביא אלא שנתן קדימה לקוצץ ויורד, ותמהני מאוד על בעל כ"מ ולח"מ שהעתיקו על דברי הרמב"ם הך סוגי' דהכא ולא נתעוררו לדקדק מה שאין דבריו משווין עם סוגיית הגמ' ופירש"י כפי הנראה לכאורה:

לכן נראה לי דהרמב"ם ז"ל קשיא ליה בהא דקאמר ר' ירמיה אלא אימא אף זו היא מצותה במה נפשך אי כוונתו דרב כהנא באמת כך אמר ואף זו היא מצותה ובא לאשמועינן דמוליך ומביא עדיף טפי א"כ היכי ס"ד שיאמר ר"כ מצות מליקה קוצץ ויורד אדרבא הוי ליה לומר מצות מליקה מוליך ומביא ואף קוצץ ויורד מצותה, ועוד שלשון ואף זו היא אינו מיושב כלל והוי ליה לומר ואף זו מצותה ועוד שאמר אימא אף זו והוי ליה לומר ואף זו, ואם נתכוין ר' ירמיה ליישב בעצמו אף זו מצותה והיינו שלא נתכוין ר"כ לומר דרק באופן זה הוי מצותה רק דס"ד דוקא מוליך ומביא קמ"ל דקוצץ ויורד ג"כ עשה מצוה א"כ תיקשי כיון שאמר מצות מליקה קוצץ ויורד הרי מפורש דבכך עשה מצותה ומה ביקש עוד לומר וזו היא מצותה, ואי בא לאשמועינן דמוליך ומביא כשר כיון שלא אמר אף רק וזו היא מצותה לא ביאר כלל דבר זה שנדע דמוליך ומביא כשר ואדרבא יש לפרש רק כך היא המצוה לא זולת זה, לכן ס"ל לרמב"ם דוודאי ר"כ שהוא אמורא אמר למילתיה כפשטא מצות מליקה קוצץ ויורד וזו היא מצותה דוקא וס"ד דלר"כ אסור להוליך ולהביא כלל ואפי' לאחר שקצץ השדרה ומפרקת דורס ויורד בסימנים וכמו דדרסה משהו פוסלת בשחיטה כך הולכה והבאה פוסלת במליקה, ועל זה בא ר' ירמיה לומר דלא היה כוונת ר"כ רק דמצותה נמי בקציצה דהיינו דשדרה ומפרקת היא בקציצה ואח"כ יכול להוליך ולהביא והכוונה אף זו היא מצותה דהיינו דקציצה נמי בעינן במצות מליקה, והן הן דברי הרמב"ם כיצד מולקין קוצץ ויורד בציפורן ממול עורף והיינו שדרה ומפרקת שזה הוא ממול עורף אבל סימנים הן בצואר ועל עצמות העורף שייך לומר קוצץ ולאחר שקצץ וירד ממול עורף אמר אם רצה להוליך ולהביא בסימנים מוליך ומביא ואם רצה להיות דורס ויורד דורס ולשון דריסה היא בסימנים, וס"ד דר"כ דקאמר וזו היא מצותה בא לומר שכך היא מצות כל המליקה כולה דהיינו בסימנים צריך לדרוס שלא יעשה שום הולכה והבאה בכל המליקה ועל זה אמר דלא בא לומר רק שלא יעשה כולה בהולכה והבאה רק כך המצוה דוקא קוצץ ויורד ג"כ וכך הכוונה אף זו שיעשה קציצה ג"כ היא מצותה וזה ברור לפע"ד בכוונת הרמב"ם, אלא שעדיין יש לדייק במה שאמר ואם רצה שהיה לו לומר שיותר טוב מוליך ומביא מדורס כמו שאמר ר' ירמיה כ"ש, ונראה דסובר הרמב"ם דאין כוונת ר' ירמיה לומר דבאמת. יותר טוב להוליך ולהביא דהא הוא עצמו יודע דאיכא מ"ד דמוליך ומביא פסול דהא מוקי מיעקרא מתניתין לבני ר"ח בהכי דפסול א"כ מאיזה צד יאמר דמ"ד כשר יסבור בהיפוך שכך טוב יותר, גם קשה באמת מנ"ל לר' ירמיה לומר אליבא דרב כהנא כך כיון דבאמת איכא מ"ד פסול ולמה יפרש דיסבור בהיפוך דמוליך ומביא עדיף, רק דמשמע כיון דרב כהנא אמר מצות מליקה קוצץ ויורד ע"כ הוי ס"ד שאינו צריך לקצוץ קמ"ל דמצותה שיקצוץ אלמא דהולכה והבאה פשיטא ליה דכשר רק ס"ד בלי קציצה כלל קמ"ל דמצותה שיהא בה קציצה, והיינו דקאמר דמה דסבר ר' אבין למימר מלשון ר"כ דמוליך ומביא פסול קאמר הוא דכ"ש דמורין דבריו דמוליך ומביא כשר ממה שחידש מצות מליקה קוצץ ויורד, ומה שסיים וזו היא מצותה אין הכוונה למעט הולכה והבאה לגמרי רק אף זו אז היא מצותה ולכך פסק הרמב"ם רצה מוליך ומביא רצה דורס והיינו בסימנים כמו שביארנו:

בתוס' בד"ה לא למעוטי שן וציפורן וכו' ומיהו קשה קשיא אחרת דה"ל לומר למעוטי תלוש. ולדעתי הא לא קשיא כלל דאטו שן וציפורן הפסולין במליקה מכח תלוש הן דאטו יש הפרש במליקה בין מחובר לתלוש ופשיטא דמחובר נמי כל שאינו בגופו של כהן פסול ואפי' ימלוק במחובר מעיקרו פסול כיון שאינו בגופו של כהן:

בא"ד הא בעי ימין וכו'. דבריהם תמוהין שהרי רש"י ז"ל רמז בלשונו ליישב קושיא זו דוודאי עיקר חידושא לאשמועינן דפסול בשחיטה דהא אסיפא קאי להך לישנא והכוונה כשר במליקה דהיינו ציפורן פסול בשחיטה, והיינו דבשחיטה מחובר פסול וממילא נקט נמי שן דג"כ פסול מכח מחובר אבל שן במליקה אינו כשר כלל כיון דבעי ימין ושן לאו ימין הוא וזה ברור:

בא"ד והא דלא קאמר למעוטי דורס וכו'. פי' דללישנא דקאי ארישא לא קשיא דפסול מליקה בעי לאשמועינן ולא שייך לומר דורס דאינו פסול רק בשחיטה אבל להך לישנא דאסיפא קאי לימא דורם, אבל לפי מה שפירשתי בגמרא לפרש ארישא והיינו דקמ"ל דיוקא דפסול במליקה אינו כשר בשחיטה א"כ ממילא כיון דשן וציפורן בהדיא קתני להו דפסול בשחיטה מה בכך דאיכא דורס מ"מ כבר שמענו דפסול במליקה אינו כשר בשחיטה כיון דמליקה בציפורן ושחיטה אינה בציפורן:

בגמ' כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה. פירש"י דבהכשר מקום שחיטה איירי כל מקום הראוי בצואר לשחיטה ראוי למליקה לעומתו מאחוריו, והנה פירוש זה לא יתכן רק לפי תירוצו של ר"פ למעוטי ראשו דהיינו הגרים שליש דתליא במקום אבל לס"ד למעוטי עיקור לא יתכן פירוש זה, ונראה לי דס"ד דהכוונה כל בן יונה או תור הכשר לשוחטו כשר למולקו והשתא לא שייך לומר כשיש בו חסרון הפוסלו לשחיטה כגון טריפה א"כ פשיטא דפסול למליקה ג"כ וע"כ שיש בו פסול מהלכות שחיטה שאינה טריפה ומ"מ פסול לשחיטה פסול למליקה ג"כ והיינו עיקור סימנים שאינה טריפה ופסול לשחיטה, ומ"מ נראה שאנו מוכרחין לדברי רש"י ז"ל דכיון דלאו בהלכות שחיטה מיירי היכי קאמר כל הכשר בשחיטה כשר במליקה הא איכא מחוסר אבר דכשר לשחיטה ופסול למליקה וע"כ בפסול מצד ה"ש מיירי לזה אנו מוכרחין לומר דעל הצואר קאי וס"ד דכל שיש בצואר פסול הפסול לשחיטה דהיינו עיקור פסול למליקה ומסיק דהכוונה על הגרים דפסול מצד שאינה בצואר פסול למליקה מצד שאינה במול עורף:

ובעיקר דברי רש"י ז"ל האריך מהרש"א להקשות על דבריו קושיות רבות ומתוך כך פירש מה שפירש ובאמת לא הועיל כלום דא"כ מעיקרא דבעי למימר מוליך ומביא פסול תיקשי ליה מה קאמר כל הכשר בשחיטה, גם לשון רש"י ז"ל קשיא סיפא דדייקינן לא אתי שפיר לפירושו, גם מה שהקשה דבתלוש לא שייך כשר ופסול לק"מ דוודאי לא שייך פסול אבל מ"מ פשיטא דלא שייך כשר והשתא וכי בשביל דאיכא דכשר בשחיטה ובמליקה גרע