תפארת יעקב על חולין חלק א קכד

בהחזיר יש לומר דלא גזרינן אטו לא החזיר, גם מה שכתב שם בשם רש"י דלעולם הסימנים נשחטין בצדדין קודם מפרקת אפי' לא החזיר לא נזכר לשון זה ברש"י וכוונת רש"י דיכולין להשחט שפיר וכן משמע בר"ן דהבין דעת רש"י כך ע"ש היטב:

מיהו בעיקר הדין בהחזרת סימנים שהסכימו כל הפוסקים אני מסתפק מאד לפי שאני תמה שלא זכרו מזה הרמב"ם והרי"ף להכשיר בעורף בהחזיר ולא זכר רק שישחוט באמצע הצואר ואי שחט בצדדים כשר ולא מיבעי' אי הכוונה בצדדין בהחזיר דוקא דמוכח בעורף אפילו החזיר פסול אלא אפילו אי כוונתו בלא החזיר כמו שהוא באמת לע"ד אבל עכ"פ היאך השמיט מה שאמרו בגמרא להדיא בשוחט בעורף בהחזיר כשר וכן הרי"ף השמיט כל הסוגיא ולא זכר רק המשנה כצורתה דשוחט בעורף פסול ושוחט בצואר וצדדין כשר ולא זכר שום הכשר בעורף וזה וודאי תימה רבה לכאורה ולא ראיתי מי שהרגיש בזה. ונראה לי ברור לדעתם ז"ל דוודאי קשיא להו בהך קושיא למ"ד מחזיר דוקא דקאמר מאי איריא מולק כל מה שהקשתי לעיל חדא דהוי ליה להקשות משוחט בעורף דאי מחזיר למה פסול וע"כ בלא החזיר ש"מ דמולק כשר בלא החזיר וכבר כתבתי לעיל דע"כ דמסברא אין לנו להקשות שוחט אמאי פסול משום דס"ד דבעינן שחיטה בצואר דוקא וכ"ש למ"ד מחזיר דוקא בוודאי יש לומר דלא מהני בשוחט מחזיר דבעינן שחיטה במקום צואר כמו מליקה במקום עורף ושחיטה היפוך ממליקה, רק קושיית הש"ס הוא כיון דמולק מחזיר דוקא ממילא קשה מ"ש שוחט בעורף מצדדין כיון דצדדין ע"כ במחזיר כשר דהא קתני צדדין בשוחט היפוך ממולק דמיירי וודאי בהחזיר דבלא החזיר אפילו בעורף פסול במולק א"כ ע"כ שוחט בצדדין כשר בהחזיר ומ"ש עורף מצדדין, וכמו כן למ"ד אף מחזיר דוודאי מהני מחזיר בתרווייהו דלדידיה הכוונה מתוך העורף ומ"מ במחזיר ג"כ מהני, והיינו דמן העורף לא בא רק למעט מתוך הצואר א"כ ממילא מתוך הצואר הכוונה לאפוקי מתוך העורף אבל במחזיר שאינו לא מתוך העורף ולא מתוך הצואר בוודאי מהני דאי בשחיטה לא מהני דמתוך הצואר דוקא א"כ ממילא במליקה נמי מתוך העורף דוקא וכיון דמכשיר במליקה במחזיר אף שאינו מתוך העורף כמו כן כשר בשחיטה אף שאינו מתוך הצואר, רק למ"ד מחזיר דוקא ס"ד כיון דהוא מן העורף במקום העורף ה"ה בצואר במקום צואר דוקא והוצרך להקשות מכח מ"ש שוחט מצדדין כנ"ל אבל למ"ד אף מחזיר בלא"ה בשחיטה כשר כמו במליקה רק לדידיה מוקמינן בלא אהדר כיון דבלי מחזיר ג"כ כשר במליקה, והשתא זהו אליבא דבני ר"ח דס"ל מצות מליקה מחזיר אבל אנן קי"ל דלא כבני ר"ח לגמרי ומחזיר במליקה ליכא כלל כמבואר ברמב"ם כפי הברייתא דלקמן והשתא ממילא לדידן הכוונה במשנה המולק מן העורף וכן כל העורף כשר למליקה היינו שימלוק מתוך העורף דוקא מעיקרא עורף והדר סימנים הוא הדין שחיטה מן הצואר מעיקרא צואר והדר סימנים אבל מחזיר סימנים שאינן בצואר ולא שחט מתוך הצואר לא מהני ואתיא מתניתין כפשטי' שחיטה בצואר דוקא ומליקה בעורף דוקא אבל מחזיר סימנים לא מהני בתרווייהו כנ"ל בכוונת הרי"ף ורמב"ם ז"ל לפיכך לא זכרו רק פשטא דמתניתין ולא הכשירו בעורף בשום פנים אפילו מחזיר כנ"ל, אלא שיש להקשות על זה כיון דהך נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה ע"כ אתי למעוטי ולא סליק פירוקא אלא דבעי למעוטי מחזיר דפסול במליקה וכשר בשחיטה או למעוטי מוליך ומביא א"כ כיון דפסק הרמב"ם מוליך ומביא במליקה כשה א"כ ע"כ דאתי למעוטי מחזיר הרי מוכח דמחזיר כשר בשחיטה ופסול במליקה אלמא אף דליתא לדבני ר"ח במליקה ומחזיר פסול מ"מ בשחיטה כשר. ומה שנראה לי בישוב דברי הרמב"ם והרי"ף דאינהו ס"ל דוודאי אי מחזיר כשר בתרווייהו כשר ואי פסול פסול בתרווייהו כדמוכח במשנה דכיון דמן העורף מתוך העורף דוקא מן הצואר מתוך הצואר דוקא והא דקאמר מאי לאו מחזיר סימנים דלא הכוונה פשוט דוודאי אי אפשר שנאמר שלא בא לומר בהך נמצא כשר בשחיטה וכו' רק צואר וצדדין שנזכר מעיקרא וע"כ שבא לומר שלא נטעה מחזיר מהני בתרווייהו ולפי זה יש כשר בזה ובזה ג"כ כגון מחזיר סימנים קמ"ל דמחזיר לא מהני רק כאן עורף דוקא וכאן צואר דוקא נמצא כשר בזה פסול בזה שזה אינו רק בעורף וזה אינו רק בצואר דוקא אבל אי היה מחזיר כשר היה ג"כ דבר הכשר בתרווייהו כגון מחזיר, ועל זה בא רבב"ח וקאמר לא למעוטי שן וציפורן דקמ"ל במתניתין דשן וציפורן פסול בשחיטה א"כ כל הכשר בשחיטה ע"כ אינו בשן וציפורן א"כ ממילא פסול במליקה ואפי' אי מחזיר כשר בתרווייהו עכ"פ מה דכשר בשחיטה אי אפשר שיכשר במליקה כיון דשן וציפורן פסול בשחיטה ומליקה אינה רק בציפורן והא קמ"ל נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה לאשמועינן דשן וציפורן פסול לשחיטה, ואהא מקשה בהדיא קתני להו חוץ מהשינים והציפורן ואתי ר' ירמיה ואמר למעוטי מוליך ומביא דפסול במליקה בא לאשמועינן, דכל הכשר בשחיטה ע"כ במוליך ומביא א"כ ממילא פסול במליקה, ואי קשיא מאי קמ"ל הא בלא"ה ע"כ כשר בשחיטה פסול במליקה מכח דשחיטה ע"כ אינה בציפורן והיכי יש לומר דבמה דקתני כשר בשחיטה פסול במליקה בא לאשמועינן מולי ומביא דפסול במליקה משום דשחיטה ע"כ מוליך ומביא הא שחיטה ע"כ אינה בציפורן ובלא"ה פסול במליקה, הא ליתא חדא דיש לומר דבני ר"ח כר"ח ס"ל דמכשיר מחובר ושינים וציפורן כשהן חונקין פסולין ולא מכח מחובר ועוד דציפורן אדם לא חשיב מחובר כלל כיון ששוחט בגופו בכחו הוי כבית יד לסכין כמ"ש לעיל באריכות וכיון שמוליך ומביא בציפורן כשר ומחזיר סימנים ג"כ כשר א"כ לולא דפסול במליקה, הוי כשר בשחיטה כשר במליקה, קמ"ל דפסול, ועוד דתירוצו של ר' ירמיה כפשטא דהא דקתני כשר בשחיטה פסול במליקה היינו לומר דמוליך ומביא פסול במליקה היכא דמלק בציפורן ובשחיטה כשר בסכין ועמ"ש לקמן, והשתא כיון דנדחו דברי ר' ירמיה ג"כ דמוליך ומביא כשר במליקה א"כ משכחת לה שפיר כשר במליקה ג"כ כשהחזיר סימנים ושחט בהולכה והבאה בציפורן דכשר בשחיטה וכשר במליקה וע"כ דמחזיר פסול בזה ובזה דהשתא לא משכחת שחיטה רק בצואר אם כן לעולם פסול במליקה והא גופא דמחזיר סימנים פסול, וא"כ יפה פסקו הרי"ף והרמב"ם בפשיטות במולק כהך ברייתא וכן בשוחט כל ששחט בעורף פסול ואפילו החזיר סימנים אחורי העורף, ומ"מ אני מסתפק לדעת הרמב"ם בהחזיר לצדדים דלכאורה משמע לי מלשונו דסובר דצדדים נמי מיקרי צואר רק הצואר ממש הוי אמצע הצואר ולפי זה יש לומר בהחזיר לצדדים ג"כ כשר דבכלל צואר הוא והא דפריך לעיל מאי איריא מולק אפילו שוחט נמי אין הכוונה לדעתו ז"ל כמו שפירש"י דהקושיא מ"ש עורף מצדדים דפשיטא דלא דמי לפי הנ"ל דבהא שחט מן הצואר ובהא מן העורף דהא חזינן דלא מהני מליקה בצדדים דלא הוי עורף א"כ יש לומר דהוי צואר, רק קושיית הש"ס הוא כיון דמחזיר כשר במליקה מ"ש שחיטה דלא דאי משום דשחיטה מן הצואר היינו מתוך הצואר דוקא א"כ ה"ה מליקה בעורף נימא מתוך העורף דוקא וע"כ דהכוונה סימנים בצואר לאפוקי למעלה משיפוי כובע ולמטה בריאה אבל כל ששחט הסימנים ולא נעשו טריפה קודם כשר רק מליקה בעינן ממול ערפו דוקא וצריך שימלוק אותם בעורף למר דוקא מחזיר ולמר אף מחזיר, אבל אי אמרינן מחזיר לא מהני דבעינן מליקה בסימנים במקומן כמו כן שחיטה בעינן שיהיו סימנים במקומן כנ"ל וצ"ע בזה, אבל במחזיר סימנים אחורי עורף נראה לי ברור לדעת הרי"ף והרמב"ם דפסול בשחיטה כמו שבארנו, ועמ"ש בסמוך דרך אחר בפי' סוגיא זו ג"כ מסכמת לדעת הרמב"ם והרי"ף הנ"ל:

שם לא למעוטי שן וציפורן. פירש"י שן מחוברת וציפורן מחוברת ומשום סיפא נקט לה ואיידי דקתני סיפא נקט נמי רישא, ולא הבנתי דברים הללו כיון שהעיקר הוא דבא לאשמועינן כשר במליקה פסול בשחיטה א"כ מעיקרא היה ליה לומר עיקר דבריו כשר במליקה פסול בשחיטה ברישא והדר איידי כשר בשחיטה וכו' כיון שהם שני בבית שוות ואין לזו דין קדימה יותר מזו ולמה עשה רישא מבבא שאינה צריכה וסיפא מבבא הצריכה, אבל יש לפרש בפשיטות דמרישא עצמה מוכח דשן וציפורן פסול בשחיטה דאי כשר ומחזיר נמי כשר א"כ בטל הכלל כשר בשחיטה פסול במליקה הא במחזיר סימנים ושחט בציפורן כשר במליקה ג"כ, ולא מיבעי' אי נימא מוליך ומביא כשר במליקה פשיטא דכשר בשחיטה בציפורן במחזיר סימנים כשר במליקה אלא אפילו אי נימא דפסול מ"מ עכ"פ שמענו דדורס פסול בשחיטה בפרט דשן וציפורן גופייהו משמע דמפני שהן חונקין הן דמסתמא דרס בהו כמש"ל וקמ"ל דפסול, ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' דלימא דורס בא למעוטי דפסול בשחיטה ותירצו דהא נמי בהדיא קתני לה בפ"ב ולהנ"ל ניחא דבשלמא אי בא לתרץ על הסיפא כמו שפירש"י שפיר היה מקום לומר דבא למעוטי דורס כשר במליקה ופסול בשחיטה אבל לפי מה שכתבתי דע"כ צריך שיהא מוכח מרישא והיינו כיון דקתני כשר בשחיטה פסול במליקה מוכח דשן וציפורן פסול בשחיטה דאי כשר א"כ יש כשר בשחיטה דכשר גם במליקה, ומדחה דבהדיא קתני ציפורן פסול בשחיט' והשתא היכי יאמר למעוטי דורס דזה לא מוכח מרישא כלל דאפי' אי דורס כשר הכלל אמת דכשר בשחיטה פסול במליקה כיון דשמענו דציפורן פסול א"כ אינה בציפורן ופסול במליקה, ועמ"ש בסמוך ובתוס' בד"ה לא למעוטי:

שם למעוטי מוליך ומביא. כאן הכוונה בפשיטות דהא דקתני רישא כשר בשחיטה פסול במליקה היינו לאשמועינן מוליך ומביא דפסול במליקה, אבל אני תמה לכלהו פירושי דלעיל וכ"ש לר' ירמיה כיון דקתני במתניתין נמצא כשר בשחיטה כשר במליקה הרי מפורש דמהך משנה מצינו זה והיכי אפשר לומר למעוטי שן וציפורן ומוליך ומביא דדבר זה לא נמצא כאן כלל רק פסול עורף בשחיטה וצואר וצדדין במליקה, לכן נראה דעיקר הכוונה כאן דע"כ אין כוונת התנא לומר דכשר בשחיטה פסול במליקה וכשר