תפארת יעקב על חולין חלק א קכג

בדלא אהדר. יש לדקדק כיון דלמ"ד אף מחזיר מוקי מתניתין בלא אהדר רק למ"ד מחזיר דוקא אי אפשר לאוקמא בלא אהדר דאל"כ מולק נמי פסול אם כן כך הוי ליה להקשות בהיפוך מהשוחט מן העורף פסולה אי במחזיר למה פסול וע"כ בלא החזיר ש"מ דמולק כשר בלא החזיר, תו איכא למידק דמשמע מדקאמר מאי איריא מולק אפילו שוחט נמי דמשמע דהכשר שוחט בהחזיר מכח הכשר מולק דייק ובאמת שוחט מצד עצמו כשר בהחזיר אפילו יהא מולק פסול או עכ"פ בלא החזיר ג"כ כשר מ"מ היה שוחט וודאי כשר בהחזיר, ואי הכוונה דשוחט מצד עצמו וודאי כשר בהכשר רק הקושיא מ"ש דקתני מולק ולולא דקתני מולק הוי אמרינן אה"נ דכשר בהכשר רק עכשיו קשיא מ"ש דקתני מולק ליתני שוחט, הא וודאי ליתא דלמה ליה להקשות כך הא בפשיטות קתני מולק כשר ושוחט פסול א"כ תיקשי אי בהחזיר למה קתני שוחט פסול ופשיטא כיון דקתני מולק להיפוך משוחט א"כ ע"כ שיש הפרש ביניהם והרי שווין הן ממש בלא החזיר שניהם פסולין ובהחזיר שניהם כשרין ע"כ דהא דקאמר מאי איריא מולק אין הכוונה מאי איריא דקתני מולק רק הקושיא מאי איריא מולק דכשר אפילו שוחט נמי יהא כשר דמ"ש שוחט ממולק והרי במתניתין קתני שוחט פסול וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אפילו אי מולק פסול בהחזיר ג"כ ראוי שיתכשר שוחט מצד עצמו ודו"ק:

ונראה לי דהכוונה כך דוודאי עיקר פלוגתייהו הוא דלמ"ד מחזיר דוקא הא דאמרינן כל העורף כשר למליקה דהיינו דאותו מקום כשר למלוק שם סימנים והמולק מן העורף שמלק הסימנים על העורף, ולמ"ד אף מחזיר הכוונה המולק מן העורף שמלק סימנים מתוך העורף שחתך עורף והדר סימנים, ומולק מן הצואר שחתך צואר והדר. סימנים ואי החזיר אין זה לא עורף ולא צואר שלא חתכן לא מתוך העורף ולא מתוך הצואר וזה כשר בתרווייהו ועיקר הקפידא במליקה שלא יחתוך מתוך הצואר ועיקר הקפידא בשחיטה שלא יחתוך מתוך העורף, והשתא יש לתמוה מאי קושיא למ"ד מחזיר דוקא אדרבא לדידיה אתי שפיר טפי דמליקה בעינן שימלוק הסימנים בצד העורף, והיינו שיחזור הסימנים אחורי העורף ושחיטה בעינן שישחוט בצד הצואר דוקא דהא לדידיה ע"כ אין הכוונה מתוך הצואר דהא במליקה ג"כ פסול לדידיה מתוך העורף, וע"כ דהכוונה צואר בצד הצואר ועורף בצד העורף א"כ בשחיטה פסול בהחזיר דלא נתנה שחיטה רק בצד הצואר ומליקה בצד העורף ומנא לן להקשות אפילו שוחט נמי דילמא כשם דהקפידא במליקה דוקא בצד ששם העורף כך הקפידא בשחיטה בצד ששם הצואר והכי קתני במתניתין בהדיא שכל הצואר כשר לשחיטה וכל העורף כשר למליקה, ורש"י ז"ל נראה שהרגיש בזה וכתב שוחט אמאי פסולה מ"ש עורף מצדדין אבל באמת לכאורה אין זה מספיק כלל דבשלמא מאי דנקט במתניתין דבר והפוכו בזה כשר ובזה פסול בשחיטה כשר ובמליקה פסול א"כ באותו דנקט כשר בזה פסול בזה וכן להיפוך אבל רישא דשוחט מן הצדדין לא הוזכר נגד שחיטה בעורף רק נגד מליקה בצדדים ושוחט מן העורף הוזכר נגד מולק מן העורף הילכך שוחט מן העורף ומולק מן העורף תרווייהו בהחזיר ובזה כשר ובזה פסול אבל שוחט מן הצדדין מיירי בלא החזיר דנשחטו הסימנים במקומן בצואר ממש וקמ"ל דלא חיישינן שנטרפה קודם בשבירת צדדין [דהא באמת דעת קצת פוסקים דבלא החזיר פסול ואפילו ידע] אבל בהחזיר על הצדדין פסול באמת לפי שלא נשחטו הסימנים במקומן בצואר, וליכא למימר דמ"מ מקשה אי שוחט מן העורף בהחזיר ומ"מ פסול מ"ש עורף אפילו בצדדין פסול הא ליתא דאטו מן העורף דוקא בהחזיר פסול פשיטא דאפי' לא החזיר ג"כ פסול רק מולק דכשר דוקא בהחזיר א"כ שפיר נקט מן העורף דפסול בכל גווני בין החזיר בין לא החזיר ומולק יש הכשר בהחזיר אבל צדדין רק בהחזיר פסול אבל בלא החזיר כשר לכך נקט עורף, וע"כ צ"ל דהקושיא כך כיון דמולק מן העורף דוקא מחזיר א"כ ע"כ מולק מן הצדדים היינו בהחזיר דאי בלא החזיר אפילו בעורף פסול והשתא ממילא כיון דשוחט בצדדין הוא היפוך המולק בצדדין א"כ מוכח דבהחזיר ג"כ כשר בצדדין דאי דוקא בלא החזיר כשר א"כ מולק בצדדין היינו בלא החזיר א"כ אפילו בעורף פסול ופשיטא כיון דמליקה דוקא במחזיר ע"כ מיירי במחזיר דאינו פסול רק לפי שהוא בצדדים, ובשלמא שוחט מן העורף דקתני פסול ברישא בשוחט והדר הכשר במולק נוכל לומר דשוחט פסול בכל גווני ובמולק יש הכשר אבל שוחט מן הצדדין דקתני הכשר ברישא ואי מיירי דוקא בלא החזיר א"כ עלה קמ"ל בהיפוך מולק דפסול ומקמ"ל הא באותו צד דשוחט כשר מולק לא מהני כלל בשום מקום, ובהכרח דשוחט כשר בצדדין בהחזיר ומולק פסול לפי שהוא בצדדין והשתא הך הכשר שוחט לא מוכח רק מכח דמולק מחזיר דוקא וכל מליקה דמתניתין במחזיר א"כ מ"ש עורף מצדדין דהא צדדין ע"כ כשר במחזיר כיון דמולק מחזיר דוקא, והשתא ניחא הכל דלא מצי להקשות בהיפוך האי שוחט היכי דמי אי במחזיר מ"ט פסול הא לא קשיא דיש לומר דבעינן שחיטה בצואר דוקא ומליקה על עורף דוקא ואי אפשר להקשות רק מכח כיון דמולק מחזיר דוקא א"כ מ"ש שוחט עורף מצדדין א"כ דע"כ אתי עלה מכח מולק ממילא מקשה תיכף ממולק כיון דמחזיר דוקא ע"כ מולק ושוחט דצדדין ג"כ במחזיר ומ"ש עורף מצדדין, והשתא אין הכוונה מאי איריא דקתני מולק ליתני שוחט רק משוחט דמפורש דפסולה קשיא ליה מאי איריא מולק דכשר שוחט נמי יהא כשר ולמה קתני שוחט פסול דמ"ש מצדדין כנ"ל, וכבר כתבתי לעיל בביאור דברי התוס' לעיל בד"ה השוחט ובפירש"י על פירוש סוגיא זו כל אחד לפי דרכו עיי"ש, ואין להקשות לפי זה למה ליה לומר למ"ד אף מחזיר מתניתין בלא אהדר הא לדידיה שפיר יש לומר מחזיר פסול בשחיטה כיון דמחזיר לאו דוקא הא ליתא דדוקא למ"ד מחזיר דוקא היה מקום לומר מחזיר בשחיטה פסול דלדידיה אין הכוונה עורף מתוך העורף וצואר מתוך הצואר רק מליקת הסימנים יהיו במקום עורף א"כ יש לומר בהיפוך כל הצואר כשר לשחיטה דשחיטת סימנים בצואר דוקא, אבל למ"ד אף מחזיר דמתוך העורף כשר במליקה והיינו כיון דלכ"ע אין צריך רק מליקת סימנים למר יכולין להיות מתוך העורף ולמר במקום עורף א"כ כמו דמחזיר כשר במליקה אף שלא מלק מתוך העורף כמו כן כשר בשחיטה אף שלא שחט מתוך הצואר דאי מתוך הצואר דוקא א"כ מתוך העורף דוקא וצריך לאוקמא בלא"ה דלא אהדר, אבל למ"ד מחזיר דוקא דקפיד במליקה במקום עורף דוקא ה"ה בשחיטה היה מקום לומר במקום צואר דוקא והוצרך להכריח כיון דמולק דוקא מ"ש עורף מצדדין כנ"ל ועמ"ש בסמוך:

שם למעוטי מאי לאו למעוטי מחזיר סימנים. יש לדקדק למה ליה למידק מכח דלמעוטי מאי הא בלא"ה כיון דקתני מתניתין מקום מליקה בעורף ומקום שחיטה בצואר וקתני נמצא כשר בזה פסול בזה וכן להיפוך א"כ ממילא דליכא מקום שיהא כשר בתרווייהו עכ"פ בענין חילוקי עורף וצואר, ואי מחזיר כשר במליקה קשה במה נפשך אי עורף מיקרי הרי יש שחיטת עורף דכשר בשחיטה ג"כ ואי צואר מיקרי הרי יש מליקת צואר דכשר במליקה ועכ"פ הא וודאי קתני בהדיא דעורף במליקה וצואר בשחיטה, וצריך לומר כיון דמסיק דמתניתין בלא אהדר א"כ עורף היינו מתוך העורף וצואר מתוך הצואר אבל במחזיר סימנים אינו לא עורף ולא צואר ולא צדדין וכשר בתרווייהו ובהא לא מיירי מתניתין כלל רק בשחיטה ומליקה כדרכה בלא אהדר, לכך מקשה כיון דליכא מידי למעוטי דהכל קתני בהדיא ע"כ למעוטי מחזיר דלא קתני מעיקרא כלל ואינו בכלל עורף וצואר מ"מ כשר בשחיטה ופסול במליקה, ועמ"ש לעיל דמכאן מוכח להדיא דבני ר"ח דקאמרי מחזיר ס"ל דעיקר מליקה אינה אלא בסימנים ולכך ס"ל למ"ד מחזיר דוקא כיון דעיקר מליקה בסימנים ממילא יש לנו לומר דקרא במחזיר שלא תטרף קודם מליקה בשבירת מפרקת כיון שאינה מכלל המליקה ומ"ד אף מחזיר סובר כיון דבקרא לא כתיב מחזיר דוקא מסתמא מיירי אפי' בלא אהדר וקפיד קרא שלא ימלוק מתוך הצואר רק מתוך העורף ולא קפיד על שבירת מפרקת, דאי נימא דבעינן סימנים ומפרקת במליקה א"כ מאי מקשה לאו למעוטי מחזיר הא שפיר יש לומר דממעט מחזיר ומלק סימנים גרידי דבשחיטה כשר ומליקה פסול, והיינו דקאמר נמצא דכיון דשחיטה מתוך העורף לא ומליקה רק מתוך העורף ש"מ ג"כ דבמליקה לא סגי בסימנים גרידי ובשחיטה סגי בסימנים גרידי לכך במליקה לא איכפת לן שבירת מפרקת קודם דמכלל המליקה היא משא"כ בשחיטה דאין מפרקת מכלל שחיטה לכך פסול מתוך העורף, והא דמשמע ליה למקשה דמליקה לבני ר"ח בסימנים גרידי משום דאי ס"ד דומלק את ראשו היינו העורף עם הסימנים והעורף מכלל המליקה א"כ מאיזה צד נפרש קרא במחזיר פשיטא דבסתם מיירי דמולק העורף ואח"כ סימנים ולא מיבעי שאין מקום לומר מחזיר דוקא אלא אף מחזיר מאיזה צד נכשיר שלא כסדר, וע"כ דרק סימנים הן מעיקר מליקה ולכך ס"ד מחזיר דוקא או עכ"פ אף מחזיר וזה ברור לפע"ד, וזהו שפירש"י לעיל מחזיר סימנים וחותך הסימנים לבדן ולקמיה מותיב ליה ממתניתין והנה פשיטא דאין כוונת רש"י הך קושיא דמקשה למ"ד מחזיר דוקא דהא אכתי לא זכר האיכא דאמרי כלל ובתר הכי שציין ואיכא דאמרי מחזיר דוקא הוי ליה לומר זה וע"כ דנתכוין להך קושיא דמקשה לאו למעוטי מחזיר דמקושיא זו מוכח דחתך הסימנים לבדן כמ"ש:

ודע דכל הפוסקים הסכימו דשחיטה מן העורף כשרה בהחזיר סימנים, אחורי העורף רק דבהג"א הביא בשם ר"י דרק דיעבד, ונראה שנתכוין לדברי התוס' בד"ה השוחט מן הצדדין דאפי' החזיר אינו רק דיעבד אבל כבר כתבתי שאין מדברי התוס' ראיה כלל לפי המסקנא ומ"מ היינו בצדדים אבל מן העורף דפשיטא דלפי המסקנא ג"כ בלא החזיר פסול דיעבד יש לגזור בהחזיר אטו לא החזיר, ומיהו אי נימא דרק בהחזיר גזרינן דהסימנים רכין ונדחין והוא שוחט בצדדין וחושב דשחט סימנים קודם ובאמת נדחו ונשחט מפרקת קודם אבל מן העורף דאינו שוחט רק סימנים בלבד