תפארת יעקב על חולין חלק א קכא

ובמליקה פסול ואדרבא הוי אתי שפיר טפי לשון נמצא כשר בשחיטה משום דכיון דחזינן דמחלקינן בין שוחט מן העורף למולק מן העורף בלא אהדר והיינו דעורף אינו בכלל שחיטה לכך כל ששחט עורף קודם לסימנים הרי נטרפה מקודם בשבירת מפרקת שלא בשחיטה, אבל במליקה לא שייך דנטרפה קודם בשבירת מפרקת דשבירת מפרקת הוי בכלל המליקה וכמו שחיטת ושט דמיטרף בהתחלתו ומ"מ כשר, נמצא לפי זה כשר בשחיטה בשחיטת סימני בלבד פסול במליקה ואפי' החזיר מ"מ במליקה בעינן עורף ג"כ ולא סימנים בלבד אבל אי מלק סימנים ועורף בהחזיר שאינו מליקה מן הצואר כשר במליקה ג"כ, וע"כ דסבירא לן דבני ר"ח דקאמרי מחזיר סימנים אחורי העורף ומולק ע"כ ס"ל דמלק את ראשו היינו סימנים בלבד רק שלא ימלוק אותם בצד של הצואר מתוך הצואר רק ממול עורף ולכך מ"ד מחזיר דוקא סובר כיון דמצות מליקה רק סימנים בלבד ממילא כל ששבר מפרקת קודם הרי נטרפה קודם מליקה כמו בשחיטה ומ"ד אף מחזיר סובר כיון דלא הוזכר בקרא שיחזיר רק ממול עורף ובא לאפוקי מתוך הצואר א"כ הותר לו ג"כ לבוא אל הסימנים מתוך העורף רק מחזיר ג"כ סגי כיון שלא בא מתוך הצואר, דקרא לא מיירי במחזיר כמו במתניתין דמיירי למ"ד אף מחזיר בלא אהדר ובמחזיר לא מיירי כלל כמו כן בקרא לא מיירי במחזיר לכך כתיב ממול ערפו ימלוק הסימנים ולא מתוך הצואר אבל מחזיר כשר ג"כ כיון דמולק סימנים שלא מתוך הצואר, ולמ"ד מחזיר דוקא הכוונה ממול עורף שימלוק הסימנים על העורף דוקא ולדידיה במתניתין נמי הכוונה המולק מן העורף היינו הסימנים על העורף ולא בצואר ודו"ק, אבל אי היתה כוונת הכתוב למלוק סימנים ועורף דוקא א"כ ומלק את ראשו היינו עורף וסימנים וכתיב ממול ערפו היכי ס"ד להכשיר במחזיר מסתמא המליקה הוא מצד העורף כדרכו עורף וסימנים רק כיון דס"ל דאין במצות מליקה רק סימנים בלבד ולא נתכוון הכתוב ממול ערפו רק לאפוקי מתוך הצואר הילכך שפיר יש לומר מחזיר דוקא שלא תטרף קודם או עכ"פ אף מחזיר, וזהו שסיים רש"י ולקמי' מותיב ליה ממתניתין דמכח קושיא זו דייק לה:

שם ואיכא מ"ד דוקא מחזיר. פירש"י דאם לא החזיר פסולה ונראה דדייק כן מהא דפריך אי מחזיר דוקא מ"ש שוחט מצדדין וקשה דילמא צדדין בלא החזיר דוקא ושפיר שחט סימנים במקומן אבל מחזיר פסול דאינו שוחט סימנים בצואר במקומן, וצריך לומר דדייק דאי בלא החזיר דוקא היכי קתני המולק מהצדדין מליקתו פסולה הא בלא החזיר אפי' בעורף פסולה ואי ס"ד דמ"ד מחזיר דוקא אינו רק לכתחילה א"כ שפיר י"ל דשוחט מן הצדדין בלא החזיר ודכוותא מליקה מן הצדדין פסולה אבל בעורף כשר דיעבד וע"כ דכיון דקאמר דוקא הכוונה דאפילו דיעבד, ועוד דאי לכתחילה דוקא אין כאן קושיא כלל ממתניתין דהמולק מן העורף היינו בלא החזיר ודיעבד כשר משא"כ שוחט, ולא ניחא ליה מה שכתבו התוס' דהמולק מן העורף משמע ליה כדין מליקה לכתחילה ומה שתמהו התוס' דלמה קאמר מסתברא הא קושיא גמורה היא לא קשיא ליה לרש"י והוא רמז בישוב קושיא זו בפשיטות בד"ה ומסתברא כמ"ד וז"ל דבני ר"ח אף מחזיר אמרו דאי דוקא מחזיר אמרו הוי מתניתין תיובתייהו וכו' והיינו דבשלמא אי הוי מותבינן לאותו שאמר דבר זה וודאי הוי תיובתא גמורה אבל אנן מספקא לן איזה מהנך איכא דאמרי שאמרו משמיה דבני ר' חייא אמת אי זה אמת דאף מחזיר אמרו או זה אמת דדוקא מחזיר אמרו א"כ לא שייך לומר תיובתא גמור להך איכא דאמרי דוקא מחזיר דמה להם מה שיש תיובתא על בני ר' חייא סוף סוף הם שמעו כך מהם ועל זה לא שייך רק מסתברא דזה אומר אמת אף מחזיר והשני טעה בשמועתו דאין סברא שיאמרו בני ר' חייא דבר שיש עליו תיובתא ממתניתין הילכך מסתבר לומר טפי שהם טעו משיהיו דברי בני ר' חייא בתיובתא וזה ברור, ומ"מ הא לא קשיא לשיטת התוס' היכי דייק דמ"ש עורף מצדדין דילמא צדדין בלא החזיר דוקא דשחט סימנים במקומן אבל החזיר דאינו במקום ששח פסול ומ"מ נקט מולק מן הצדדין דבהא פסול דיעבד משא"כ בעורף דיעבד כשר בלא החזיר, הא ליתא דכמו דלשיטת התוס' דייק עכשיו משום דסתם במליקה כשרה מיירי א"כ ה"ה מולק מן הצדדין מיירי במליקה כשרה גמורה וכן מן העורף רק מטעם צדדין פסולה ובעורף כשרה גמורה, היא, אבל אי השוחט מצדדין בלא החזיר דוקא מיירי דכוותא מולק מן הצדדין ומן העורף בלא החזיר מיירי א"כ אין זו מליקה כשרה כלל רק דיעבד, ועמ"ש בתוס' בד"ה מסתברא ובד"ה השוחט:

בתוס' בד"ה השוחט מן הצדדין מצינו למימר דוקא דיעבד ואפי' החזיר סימנים גזירה אטו לא החזיר ובקונ' לא פי' כן עכ"ל. לפי שראיתי מבוכה בזה בין המפרשים הרב ב"י בטור ובש"ע י"ד סי' כ' ומהרש"א והש"ך בי"ד שם השיג על שניהם ולפע"ד שכולם לא כיוונו יפה בכוונת התוס' לכן מוכרח אני להאריך קצת, הנה הרב ב"י הביא דברי התוס' הללו וכתב דמוכח מדבריהם דבלא החזיר פסול דיעבד ומהרש"א השיג עליו דא"כ תיקשי מ"ש צדדין בהחזיר אפי' בעורף כשר וע"כ דבצדדין כשר דיעבד אפי' לא החזיר רק שהתוס' חדשו דאפי' החזיר ג"כ אינו כשר רק דיעבד ע"כ, והש"ך בי"ד סי' כ' ס"ק ח' השיג עליו דאי אפשר לומר בלא החזיר כשר דיעבד אם כן בהחזיר הוי גזירה לגזירה ולא מצינו גזירה כי האי, ומה שהקשה מהרש"א ז"ל דא"כ מאי איכא בין רישא לסיפא דהא בעורף ג"כ בהחזיר כשר ובלא החזיר פסול כתב ליישב דבעורף לא משכחת הכשר כלל בלא החזיר אבל מן הצדדין יש הכשר בידע אבל בלא החזיר מן הסתם פסול דיעבד והתוס' כתבו דאפי' החזיר גזרינן אטו לא החזיר מן הסתם דאז פסול דיעבד, אח"כ השיג ג"כ על הב"י במה שכתב שנראה מדברי הרא"ש דגם בהחזיר בעינן ידע דלא מסתבר כלל והרא"ש לא כתב ידע רק משום דמיירי בלא החזיר אבל בהחזיר לא בעינן ידע, וכמו כן קשיא ליה על המחבר דכתב החזיר וידע דהא ידע כשר אפילו לא החזיר וכתב דהוא וא"ו המחלקת, וכל דבריו מראש ועד סוף תמוהין מאד דהיכי ס"ד דהמהרש"א רצה להכריח בקושייתו דבלא החזיר כשר לעולם אפי' לא ידע אם כן למה תלה תלונתו על הב"י הא קושיא זו קשה על הרא"ש דעכ"פ כתב הרא"ש בהדיא דבלא ידע פסול ואפילו נפרש דבריו בלא החזיר תיקשי קושיית מהרש"א ז"ל על הב"י וע"כ דעל הרא"ש לא קשיא ליה כיון דמכשיר עכ"פ בידע שוב לא קשיא דבצדדין יש הכשר בידע ובעורף לא שייך ידע כמ"ש הש"ך רק על הב"י קשיא ליה דמוכח מדבריו דרצה לדייק מדברי התוס' דבלא החזיר לעולם פסול אפי' ידע וכן הוא האמת שהרי הב"י הביא מעיקרא דברי התוס' וכתב דנראה מדבריהם דבלא החזיר אפילו דיעבד טרפה אח"כ כתב והרא"ש כתב וכו' ונראה מדבריו דאפי' החזיר בעינן ידע ואפי' לא החזיר בידע כשר, וברור דכוונתו שהוא בא לחלוק על התוס' דמעיקרא דהתוס' אינן מחלקין בידע כלל רק בין החזיר לנא החזיר והרא"ש אינו מחלק בין החזיר ללא החזיר רק בין ידע ללא ידע, תדע שהרי ע"כ כוונת הב"י שהרא"ש בא לחלוק על התוס' אפי' לפי הבנת הש"ך דעכ"פ כתב בהדיא לדעת הרא"ש דבהחזיר בעינן ידע וא"כ אי כוונת התוס' לדעת ב"י להטריף בלא החזיר רק בלא ידע אבל בידע כשר א"כ מה הפרש יש בין החזיר ללא החזיר, בשלמא הרא"ש אינו מחלק כלל בהחזיר אבל התוס' הרי חילקו בהדיא בין החזיר ללא החזיר שהרי כתבו החזיר גזירה אטו לא החזיר ומה טיבו של גזירה זו וע"כ דגזרינן אטו לא החזיר ולא ידע א"כ החזיר עצמו פסול בלא ידע ואין צורך לגזור רק אטו לא ידע, וע"כ דלפי שיטת הש"ך ג"כ צריך לומר דהתוס' מכשירים החזיר אפי' לא ידע א"כ מה שכתב הב"י והרא"ש כתב הוא לחלוק על התוס' א"כ ממילא גם מה שכתב ואפי' לא החזיר כשר בידע הוא ג"כ לחלוק על התוס' דהם אינן מחלקין כלל בידע ללא ידע רק בהחזיר ללא החזיר והרא"ש אינו מחלק בהחזיר ללא החזיר רק בין ידע ללא ידע, וראיה ברורה לזה כיון דסובר הב"י לדעת הרא"ש דבהחזיר בעינן ידע א"כ תיקשי על המחבר במה נפשך אי הך וידע שכתב אינה מחלקת למה פסק בהחזיר לא מהני ידע דכיון דאינה מחלקת הרי מפורש דבעינן תרווייהו דוקא החזיר וידע, ואי הך וא"ו מחלק והכוונה או ידע היאך פסק בפשיטות להקל דלא כהרא"ש כיון דוא"ו מחלקת בהחזיר לא בעינן ידע וזהו היפוך דעת הרא"ש מ"ש הב"י משמו במסקנתו דאפי' החזיר בעינן ידע, וברור דכוונת הב"י דהתוס' אינן מחלקין כלל בידע והרא"ש אינו מחלק כלל בהחזיר נמצא מדברי התוס' קולא וחומרא ומדברי הרא"ש קולא וחומרא דלהתוס' קולא בהחזיר לא בעינן ידע וחומרא דבלא החזיר לא מהני ידע ולהרא"ש קולא דבלא החזיר מהני ידע וחומרא דבהחזיר בעינן ג"כ ידע ופסק בש"ע להחמיר כדברי שניהם דבעינן דוקא החזיר וידע דאז מהני לכ"ע אבל החזיר בלא ידע חשש לדעת הרא"ש ולא החזיר וידע חשש לדעת התוס', והרי זה מבואר דהב"י סובר לדעת התוס' דבלא החזיר לעולם טרפה אפילו ידע [דס"ל בלא החזיר אי אפשר לידע בבירור כלל רגע מי נשחט קודם], ואהא קשיא ליה למהרש"א דאי בהחזיר כשר ולא החזיר טרפה מה הפרש יש בין צדדין לעורף וזה ברור ודברי מהרש"א ז"ל נכונים בזה:

הן אמת כי לכאורה יש לתמוה בלא"ה על תירוצו של הש"ך לקושיית מהרש"א דמה בכך דבלא החזיר כשר בידע מ"מ קשה היכי קתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה הא מיירי בלא החזיר א"כ לא מיבעי' דלא ידע רק ידע להיפוך דחתך מפרקת קודם א"כ כה"ג גם בצדדין פסול ואפי' מן הסתם והיכי קתני שוחט מן העורף דמשמע דכה"ג כשר בצדדין והרי אפי' מן הסתם פסול, ולפי זה גם דברי מהרש"א תמוהין דמה זה שתמה על הב"י הא על הרא"ש קשה ג"כ דעכ"פ מוכח מדבריו להדיא דעכ"פ בלא החזיר מן הסתם פסול דהא בפי' כתב והוא שידע א"כ תיקשי ליה היכי קתני השוחט מן העורף דהא כיון דלא החזיר ע"כ לא ידע ש"מ