תפארת יעקב על חולין חלק א קכ

מועיל רובה בשחיטה והרי חזינן דהגרמה גרע מנקב בשליש ראש דנקב כשר והגרמה פסול ומ"ש באמצע דנקב גרע מהגרים, אבל הטעם בזה הוא דהגרמה שאני דקי"ל מוגרמת כשרה היכא דאיכא רובה בשחיטה ואין זה פסול כלל משא"כ נקב הוי פסול גמור כמו חלדה ודרסה וגרע מינה דלא הוי שחיטה כלל ולענין שחט במקום נקב עדיף מהגרים משום דבעינן צואר פתוח במקום שחיטה רובה והלכות שחיטה לא בעינן רק בגמר, אבל כל שלא שחט רובא הוי מוגרמת כמו ששחט ברגל ואין כאן צואר פתוח רובה במקום שחיטה, וצ"ל דמ"ש התוס' דהתם שלא במקום שחיטה אין הכוונה דזו היא מעלה רק כך כוונתם דהגרמה אין החסרון רק לפי שאינו במקום שחיטה וכיון דאיכא רובה בשחיטה העיד רחב"א דהגרמה זו כשרה ואין זה פסול כלל אבל על נקב וכן חלדה ודרסה לא העיד, ולפי מה שכתבתי בגמרא בלא"ה לק"מ ותו לא מידי בהך שמעתתא:

במשנה השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה. פירש"י ואפילו לכתחילה נמי ואיידי דבעי למיתני המולק מן הצדדין תנא נמי השוחט. ולא נתבאר מנין לו להרב ז"ל דבר זה והרי אפי' בהחזיר ס"ל להתוס' שאין להכשיר רק דיעבד וכ"ש שהיה יכול הרב ז"ל לפרש בלא החזיר ורק דיעבד, ואי היה הכוונה לכתחילה הוי מקשה עלה בגמרא השוחט דיעבד אין לכתחילה לא כדמקשה בריש כל הפסולין ומתרץ משום דבעי למיתני טמאים והרי התם כלל כלהו בכלל אחד מ"מ מקשה ומתרץ כ"ש הכא דנצטרך לומר רישא איידי סיפא. ונראה לי דקשיא ליה לרש"י ז"ל דקאמר לקמן להוכיח ממתניתין דא מחזיר דאי ס"ד מחזיר דוקא מאי איריא מולק אפילו שוחט כשר ופירש"י לקמן דמ"ש מצדדין והיינו דקשיא דילמא דוקא בצואר ממקום ששח חטהו וכן הקשה הרשב"א, לזה פי' דמ"ש מצדדין, ויש להבין מאי קושיא דילמא צדדין בלא החזיר דוקא דשחט הסימנים במקומן במקום ששח אבל בהחזיר שאינן במקומן בצואר אפילו צדדין פסול ובעורף בתרווייהו פסול דאי החזיר הרי נשחטו שלא במקומן בצואר ואי לא החזיר הרי שחט המפרקת קודם, ובאמת לק"מ דכך הכוונה כיון דאזלינן השתא למאן דאמר מחזיר דוקא א"כ ע"כ הך דשוחט מן הצדדין מיירי בהחזיר דאי בלא החזיר דוקא היכי קתני המולק מן הצדדין כיון דשוחט בלא החזיר דוקא א"כ מולק כה"ג אפילו בעורף פסול דהא מחזיר דוקא בעינן במליקה וע"כ דשוחט בהחזיר כשר דכוותא מליקה אפילו החזיר פסול בצדדין והשתא שפיר מקשה כיון דבצדדין כשר בהחזיר אלמא דלא בעינן במקום ששח דוקא רק בסימנים א"כ מ"ש עורף מצדדין, ואהא קשיא ליה לרש"י היכי איפשר לאוקמא הך דהשוחט בהחזיר דלמה קתני השוחט דיעבד אין לכתחילה לא וע"כ דהוי ס"ל איידי סיפא נקט השוחט ואפילו לכתחילה והא לא ס"ל לרש"י לגזור אטו לא החזיר, ועמ"ש בתוס' בד"ה השוחט לפרש דבריהם בזה, מיהו יש להוכיח ממתניתין דהשוחט דיעבד דוקא דוודאי קשיא דקתני ג' דברים צואר ועורף וצדדין ומ"ש דלא נקט להו כסדרן צואר וצדדין ועורף או להיפך ולא צדדין ועורף וצואר, וברור דאי הוי נקט צואר לא הוי מצי למינקט השוחט איידי סיפא לכך נקט מעיקרא הך דאינו רק דיעבד וצואר אגב רישא דבזה שייך איידי, וכן אי הוי קתני השוחט מעורף מעיקרא לא הוי ידעינן דשוחט מן הצדדין דיעבד דוקא דנקט איידי רישא לכך נקט צדדין ברישא אבל אי שוחט בצדדין אפילו לכתחילה למה נקט רישא אגב סיפא וגם מהפך הסדר וזה ברור לפע"ד:

שם שכל העורף כשר למליקה וכל הצואר כשר לשחיטה. תמוה לי לבני ר"ח דקאמרי מצות מליקה מחזיר סימנים אחורי העורף א"כ אפילו למ"ד אף מחזיר מ"מ כיון דמחזיר בעורף כשר בשחיטה ע"כ דכל היכא דאיתנייהו סימנים מיקרי צואר אפילו על העורף א"כ היכי קתני כל העורף כשר למליקה וכל הצואר לשחיטה דהא צואר הכשר לשחיטה כשר נמי במליקה דהיינו במחזיר דהא נמי צואר הוי ולאו כללא הוא דצואר בשחיטה ועורף במליקה ועמ"ש בזה בגמרא:

בגמ' מאי איריא שוחט אפילו מולק נמי ממול ערפו וכו'. איכא למידק למה ליה למידק מדיוקא דרישא הא מסיפא גופא קשה דקתני המולק מן העורף מאי עורף אי עורף ממש ממול ערפו אמר רחמנא ולמה ליה למיתלי בדיוקא דשוחט, ואולי דאי הוי נקט מילתיה אמולק אף אי הוי משני ממול עורף אכתי הוי מצינן למימר דבשחיטה דוקא בעורף ממש פסול לכך דייק ברישא דקתני השוחט ואי בעורף ממש אפילו מולק פסול ומוכח תרווייהו דשוחט ומולק הכוונה ממול עורף:

שם כדקתני סיפא שכל העורף כשר למליקה. פירש"י דאי בעורף ממש מאי כל העורף הא דבר מועט הוא, והיינו שהוקשה לו מאי אולמא הך הוכחה מסיפא דכל העורף טפי מרישא ואי משום דכתיב קרא א"כ מרישא נמי מוכח, לזה פירש דלא ניחא ליה דתנא נקט לשון זה ויסמוך על הכתוב דנדע ממול ערפו רק התנא סמך על הסיפא דקתני שכל העורף דהוי כמפרש ממול עורף דאינו רק מועט, אבל עיקר דבריו לא נתבררו לי כיון דעורף הוא להדי פנים דהיינו כנגד הפנים א"כ כל אחורי הראש הוי עורף ולמה הוי דבר מועט עד שלא יפול עליו לשון כל העורף, ונראה לי דהכי פירושא דוודאי אותה הוכחה מדכתיב קרא ממול ערפו אינו מפורש דעורף לא ויש לומר דכל הרואה את העורף כשר כמו עורף וכ"ש עורף, לזה הביא סיפא דקתני שכל העורף כשר למליקה ואי עורף ממש הא עכ"פ ממול ערפו פשיטא דכשר ג"כ דמפורש קרא ממול ערפו והיכי קתני שכל העורף ע"כ עורף היינו ממול עורף וקאמר שכל מול עורף כשר למליקה ולא עורף כנ"ל:

שם וכי תימא עורף גופיה. נראה לי דהכי מקשה מ"מ מנא לן דמליקה באותו מקום שהוא נגד הצואר דילמא כנגד הצואר עורף הוא ולמעלה כנגד הפנים הוי מול עורף וכשר למליקה, לזה הביא דעורף נגד הפנים א"כ ע"כ מול עורף נגד הצואר ומזה ראיה למה שפירשתי מקודם ודו"ק:

שם מחזיר סימנים אחורי העורף ושוחט. פירש"י חותך הסימני' לבדן ולקמן מותיב ליה ממתניתין ולא נתבאר כוונתו למה לא פי' כפשוטו דמולק סימנים ואח"כ שדרה ומפרקת, וכתב מהרש"א ז"ל דטעמו משום לא יבדיל ואינו נכון כלל דאטו לא מצי למלוק רוב סימנים ומניחן למקומן ומולק שדרה ומפרקת, עוד כתב דהוי מצי להקשות מברייתא דלקמן דקתני בהדיא חותך שדרה ומפרקת עד שמגיע לסימנים וכו', ובאמת הוא תמוה דהא בסמוך לא מקשה רק מדיוקא ולפי' התוס' אין כאן קושיא גמורה דדיעבד כשרה לכ"ע ובברייתא מפורש דלכתחילה יעשה כך ולא יחזיר, אלא דהא לא קשיא דוודאי אי היה רוצה להקשות על בני ר"ח לסתור דבריהם הוי מקשה מברייתא דמפורש בה להדיא אבל עכשיו דבא לסתור איכא דאמרי אף דאינהו משמיה דבני ר"ח מ"מ מסתבר יותר שהם טעו בשמועתם כדי שלא יהיו בני ר"ח בתיובתא ממתניתין אבל מכח הכרח תיובתא מן הברייתא לא היה מוכח אפי' מסברא להכחיש איכא דאמרי מפי בר"ח דהא כמה פעמים אמורא לא ידע ברייתא ושמא בר"ח לא ידעו אותה אבל מכח מתניתין שפיר קאמר מסתברא שטעו איכא דאמרי דוקא מחזיר ודו"ק, ועמ"ש בדיבור שאחר זה ובתוס' בד"ה מסתברא:

ונראה לי בכוונת רש"י ז"ל דוודאי יש לתמוה בלא"ה כיון דמחזיר סימנים אחורי העורף כשר בשחיטה ג"כ א"כ אפי' למ"ד אף מחזיר מ"מ היכי קתני המולק מן הצואר מליקתו פסולה אי הכוונה צואר מצד הפנים ועורף כנגדו א"כ תיקשי הא האי כללא ליתא דשחיטה בעורף ג"כ כשרה ואי הכוונה כל הצואר לשחיטה היינו כל שהסימנים שם מיקרי צואר א"כ למה נקט מליקה בעורף הא מליקה נמי בצואר כשרה, ואי שם מיקרי עורף אפי' החזיר א"כ למה שחיטה כשרה ובטל הך כללא דשחיטה בצואר ומליקה בעורף, ועוד דסוף סוף קתני במתניתין כשר בשחיטה פסול במליקה פסול במליקה כשר בשחיטה משמע דעכ"פ כל שכשר בזה פסול בזה והרי מחזיר סימנים כשר בתרווייהו ואפי' לא נתכוונו למעוטי מחזיר סימנים מ"מ הא קתני נמצא כשר בזה פסול בזה והיינו עורף וצואר וצדדין והרי במחזיר כשר בתרווייהו ובמה נפשך אי הוי עורף הרי יש הכשר בעורף בתרווייהו ואי מיקרי צואר הרי יש הכשר בצואר בתרווייהו, וצריך לומר שיש לפנינו ב' דרכים או שנפרש מן העורף היינו שבא אל הסימנים למולקן או לשוחטן מתוך העורף והשוחט מן הצואר היינו שבא אל הסימנים מכנגד הפנים, ושוחט מן העורף היינו שחותך בעורף וממנו מגיע לסימנים ושוחט, ושוחט מן הצואר שחותך בצואר עד שמגיע לסימנים ושוחטן אבל החזיר סימנים אחורי העורף אין זה לא צואר ולא עורף שלא חתך הסימנים מתוך הצואר ולא מתוך העורף, ויש לפרש עוד דכל שחותכן מצד העורף נקרא השוחט מן העורף והשתא למ"ד אף מחזיר יש לפרש כפי' ראשון הנ"ל דכל שהחזיר הסימנים ולא בא לחותכן לא מתוך העורף ולא מתוך הצואר אינו נקרא לא מן העורף ולא מן הצואר ולא מיירי בהא במתניתין כלל רק מצואר ועורף והשתא תליא אי הך כשר בשחיטה פסול במליקה בא למעוטי ע"כ מחזיר א"כ נכלל זה מחדש וע"כ מחזיר במליקה ליתא כלל אבל אי יש לפרש למעט דבר אחר י"ל מחזיר כשר במליקה וכשר בשחיטה שאינו לא עורף ולא צואר ואינו נכלל כלל בהדי הך דמעיקרא, והיינו מה דקאמר לקמן יטלו הרובין את תשובתן אבל מהך דעורף וצואר דקתני מעיקרא לא מוכח כלל דמחזיר פסול במליקה אבל למ"ד מחזיר דוקא ע"כ דמחזיר מיקרי מן העורף דהא קתני המולק מן העורף מליקתו כשרה ואינו רק במחזיר וע"כ להך מ"ד מן העורף אין הכוונה שמתוך העורף בא לסימנים רק כל שעשה מעשיו בצד העורף מיקרי מן העורף ובצואר מיקרי בצד הצואר וא"כ קשה למה פסול בשחיטה מ"ש מצדדין, והשתא תיקשי היכי דייק למעוטי מחזיר סימנים דפסול במליקה דילמא מחזיר סימנים ומולק סימנים לעורף אפי' במליקה כשר רק למעוטי מחזיר סימנים ולא מלק רק סימנים דבשחיטה כשר