תפארת יעקב על חולין חלק א קיט

פליג עליה רק מקום שחיטה היכא הוא וכתב דלכך פירשו התוס' דאליבא דריב"י פליגי והא דבעי ריב"י במתניתין שיור על פני רובה היינו יציאת חיותא דהוא ברובא, ואין דבריו ברורים לפע"ד חדא דאי כוונת התוס' אליבא דריב"י א"כ הוי דלא כתרתי לישני דלעיל דאפי' ללישנא בתרא בעי ריב"י עכ"פ רובה בשחיטה ומיפק חיותא בשחיטה, ודוחק לומר דרק משום רבנן נקט הכי דמטריפין אפי' בהכי דהוי ליה לומר כח דהיתירא, ועוד דהיכי נפרש על פני כולה דרבנן שלא כמו על פני רובה דריב"י דהכוונה בגמר רובה ובדרב אין הכוונה בגמר כולה רק כולה ממש היכא דהגרים בתחילה, ועל כולם אני תמה הא מפורש בתוספתא אם היה רובה מוקף כלבנה כשרה הרי בהדיא דרובה ממש בעינן ולפי זה אפי' למ"ד שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ג"כ הוי דלא כריב"י דמוקף כלבנה משמע בהדיא שאין הגרמה מפסיק באמצע:

לכן נראה לי ברור בכוונת התוס' דוודאי הנך אמוראי אליבא דרחב"א פליגי והיינו דלעיל אמרו מוגרמת דרבנן כשרה לריב"י מוגרמת דריב"י כשרה לרחב"א ודייקינן לה מדלא קאמר העיד עליה והשתא פשיטא דלא מוכח רק דרחב"א מכשיר אף מה דפוסל ריב"י אבל טפי מהכי לא מוכח, והשתא ללישנא דריב"י לא מכשיר רק בשחט ב' שלישי' והגרים שליש אבל הגרים מעיקרא שליש מודה דפסול א"כ לא מוכח רק דרחב"א מכשיר אפילו הגרים מעיקרא דהוי מוגרמת דריב"י אבל עכ"פ בעי רחב"א רובה בשחיטה גם מיפק חיותא בשחיטה ומנא לן להכשיר לרחב"א ברובה בשחיטה בלבד ומיפק חיותא בלבד, אבל ללישנא בתרא דריב"י מכשיר בהגרים שליש ושחט ב' שלישים דאיכא תרתי רובה בשחיטה ומיפק חיותא בשחיטה א"כ רחב"א מכשיר מה דפוסל ריב"י והיינו אפי' בחדא מינייהו ובהא פליגי ר"ה ור"י למר במיפק חיותא בלבד מכשיר ולמר ברובה בשחיטה בלבד מכשיר, וזהו שכתבו התוס' והא דפסיל ר"ה לעיל הגרים שליש ושחט שני שלישי' א"כ ממילא רחב"א לא מכשיר רק בהא והיכי מכשיר הכא במיפק חיותא בלבד ועל זה כתבו דרק משמיה דרב אסי אמר כך אבל רב סובר כלישנא בתרא וממילא מכשיר רחב"א אפי' במיפק חיותא בלבד דבתרווייהו אפי' ריב"י מכשיר אבל וודאי ריב"י בעי רובה מוקף כלבנה או מתחלה או בסוף דאיכא תרתי מיפק חיותא ורובה בשחיטה וזה ברור לפע"ד בכוונת התוס', ומה שהקשה מהרש"א ז"ל על רש"י דהא רב פוסק כריב"י ולפי מה שכתבתי יקשה גם לפי התוס', אבל באמת לק"מ דרב לא פסיק הלכתא רק רב יהודה שמע מרב פירושא דמתניתין במחלוקת רבנן וריב"י ורחב"א דרחב"א מכשיר וכיון דקי"ל הלכתא כרחב"א ממילא כשר רק זה אמר בשם רב דרחב"א מכשיר ברובה בשחיטה ומטריף במיפק חיותא, אלא שיש לדקדק הא רב יהודה עצמו אמר לעיל משמיה דרב דהלכה כריב"י אבל גם זה אינו דוודאי אמר כך משמי' דרב אבל להלכה לא ס"ל דהא ע"כ הלכה זו אינה אמת דקי"ל כרחב"א וקי"ל נמי דשיפוי כובע הוי מקום שחיטה ואפי' למעלה מטבעת לגמרי, ומה שהקשה עוד מהרש"א ז"ל דלא שמענו לרחב"א רק דפליג דמקום שחיטה למעלה מטבעת אבל מנא לן דפליג אריב"י דבעי רובא, בוודאי קושייתו קושיא לפי מה שפירש"י עצמו דרחב"א בא להכשיר למעלה מטבעת אבל כבר הוכחתי לעיל דע"כ הא דאמר רחב"א והעיד על מוגרמת שהיא כשרה מוגרמת ממש קאמר דאי כוונתו לעשות מקום שחיטה למעלה מטבעת אין זו מוגרמת כלל רק דמכשיר מוגרמת דלא בעינן רובא רק אנן קי"ל הלכתא משיפוי כובע ולמטה הוי מקום שחיטה ולית הלכת א כרבנן ולא כריב"י וממילא נמשכו דיני הגרמות הללו למעלה משיפוי כובע וקי"ל מוגרמת כשרה ולא בעינן תרווייהו מיפק חיותא ורובה בשחיטה רק בחדא סגי כפי מחלוקת ר"ה ור"י כמו שכתבתי לעיל באריכות, וכבר כתבתי דהיינו דלא נחלקו רק בהגרים באמצע ולא בשהייה חלדה משום דרק במוגרמת העיד דכשרה אבל שהייה דרסה שפיר פוסלין באמצע לכ"ע, וכן מוכח מדברי הרמב"ם דפסק מקום שחיטה בשיפוי כובע ופסק בהגרים באמצע כשר והיינו משום דהלכה כרחב"א דכל שיש רובו בשחיטה ואפי' לא נפיק חיותא בשחיטה כשרה הגרמה, כנ"ל:

ע"ב בגמ' אמר להו לאו היינו דר"א בר מניומי וכו'. נראה לי דר"נ לטעמיה דסובר כרחב"א דמוגרמת כשרה ופשיטא ליה דלא בעי רק רובה בשחיטה ולא הביא ראיה רק דס"ד נהי דסגי ברובה בשחיטה אבל בעינן שיהא הרוב בשוה לא מתחלק, לזה הביא דשחיטה העשויה כמסרק כשרה אף שאין רוב שחיטה במקום אחד דאי יש רוב במקום אחד פשיטא, רק הש"ס דחי דדילמא היכא דלא נפיק חיותא בשחיטה לא מכשיר רחב"א רק מיירי דהכל במקום שחיטה וקמ"ל דלא בעינן מפורעת, מיהו יש לדקדק כיון דבין לר"ה בין לר"י לעיל עכ"פ תרווייהו לא בעי רחב"א רק בחדא סגי לר"ה במיפק חיותא בשחיטה ולר"י ברובה בשחיטה א"כ הוי מצי לדחויי מהך דר"א בר מניומי דמיירי בהגרים ושחט והגרים דהוי נמי כמסרק וכשרה משום דנפיק חיותא בשחיטה ומנא לן בהגרים באמצע דכשר, ויש לומר דשחיטה העשויה כמסרק משמע דשחיטה היא כמסרק אבל בשחט באמצע הוי הגרמה כמסרק ושחיטה במקום אחד, ואפשר דהש"ס בעי לדחויי דיש לומר דר"א בר מניומי תרווייהו בעי לרחב"א וס"ל כל"ק דלעיל כמ"ש לעיל בתוס' בד"ה הגרים:

שם שחט במקום נקב וכו' שחט ופגע בו נקב וכו' עד מה לי פגע בו נקב. פירש"י שחט במקום נקב שהיה חצי קנה פגום בצידו החיצון שחט ופגע בו נקב שהיה חצי קנה פגום בצידו הפנימי ומלבד דקשה על זה מה ס"ד למיבעי' והא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא ידוע דכשר וברייתא מפורשת הוא לקמן פרק הסוחט, גם לא ידעתי מה ענין זה להך דמעיקרא להגרמה ולקמן פרק השוחט הוי ליה למיבעי' הכי, ולולא פירש"י ז"ל היה נראה לי לפרש דהך בעיא קאי על מה שהכשיר מעיקרא שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשרה ובעי הוא מיניה דשחיטה של שליש ראשון היתה במקום נקב ואח"כ הגרים שליש ושחט שליש והשיב לו דכשרה, וטעמו דסובר דלכך חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשר אף דליכא רובה בשחיטה משום דהוי כשחט נכרי מעיקרא ושחיטת נכרי לא פסלה רק במקום דמיטרפה ולא מעיקרא והוי שחיטה כשרה ברובא ומיקרי רובה בשחיטה שאין שחיטת נכרי חסרון בחצי ראשון של קנה א"כ ממילא אפילו הגרים שליש לא איכפת לן כיון דשחט שליש אח"כ הרי יש רובה בשחיטה וכמו שחט נכרי וגמר ישראל כשר דהוי רובה בשחיטה אלמא דשחיטת נכרי בחצי ראשון הוי שחיטה וה"ה פגם או נקב, ואי משום דתיפוק חיותא בהגרמה הא בשחט ישראל קודם ג"כ נפיק חיותא בהגרמה וע"כ דכל שיש רוב במקום שחיטה לא פסלה הגרמה דהא העיד על מוגרמת דכשרה וכאן ג"כ הרי יש רוב במקום שחיטה, ואף דמעיקרא לא היתה שחיטה רק נקב לא איכפת לן בחצי ראשון רק שיהא פתוח רוב הקנה במקום שחיטה, מעיקרא אפילו נקב ולבסוף שחיטה גמורה בכל שליש שחיטה הצריכה ושוב לא פסלה הגרמה, והדר שאל שחט ופגע בנקב שלא הגרים הוא רק אחר שליש ראשון ששחט היה בשליש הגרמה נקב שליש וחזר ושחט שליש אחרון וקאמר דפסול והטעם דוודאי היה מהראוי להטריף אפילו הגרים באמצע דהא כבר נעשית טריפה שלא בשחיטה וכמו ניקבה ריאה קודם גמר שחיטה רק הטעם דרחב"א העיד על מוגרמת דכשרה היכא דרובה במקום שחיטה א"כ אף הגרמה זו הוי שחיטה כשרה כיון דרובה במקום שחיטה, אבל כשלא הגרים רק היה נקב באמצע א"כ הרי נעשית טריפה קודם גמר שחיטה והוי כאילו שחט נכרי שליש שני ופשיטא דחשיבא טריפה שלא מחמת שחיטה כלל והיאך תתכשר בשחיטה אחרונה כיון שנטרפה שלא בשחיטה מעיקרא, ור"י השיב לו נכרי נכרי והיינו טעמא דהוא סבר טעמא דחצי קנה פגום והוסיף כל שהוא דכשר משום דקודם רוב הקנה מה שהוא פתוח חשיב כסתום כמו שפירש"י כיון דלא מיטרפא בכך הוי כשלם וע"י שהוסיף כל שהוא נפתח והרי שחט הוא במקום שחיטה שע"י הוספה שלו נפתח, ואם כן ממילא בתרווייהו כשר דשחט במקום נקב כיון שהגרים אח"כ בסכין הרי על ידי ישראל השוחט בסכין נפתח מקום הסתום והוי כאילו הוא שחט למעלה במקום הנקב והוי רובה בשחיטה ולא פסלה הגרמה, וכמו כן שחט ופגע נקב כיון שאותו נקב היה סתום מעיקרא ועל ידי ששחט שליש ראשון נפתח השני הוי כאילו הוא הגרים כיון דעל ידו נעשה במקום הגרמה פתוח מה שהיה חשיב כסתום קודם כנ"ל, ומ"מ וודאי אמת הוא דבמקום שחיטה ג"כ נחלקו דלרב יהודה דנקב בשליש הב' לא חשיב שחיטה רק פסול גמור א"כ אין להכשיר במה ששחט קודם כיון דנפיק חיותא בפסול גמור כמו על ידי נכרי, ור' יוחנן ס"ל דנקב זה היה מעיקרא כסתום וע"י שחיטתו נפתח הוי שפיר שחיטה גמורה כנ"ל:

בתוס' בד"ה שחט במקום נקב תימא פשיטא דכשרה מידי דהוי אחצי קנה פגום וגמרו וכו' למיבעי' אחריתי. והוא דחוק מאד דמ"מ לא הוי ליה למיבעי' הכא רק במקום דקתני בברייתא בחצי קנה פגום וגמרו כשר הוי ליה למיבעי' אי היה פגום בצד הפנימי והוסיף בחיצון מהו, וכבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי בזה ולק"מ, גם היה אפשר לומר דהך חצי קנה פגום היה אפשר לפרש דכבר נשחט חציו רק שהה בו ואח"כ הוסיף וגמרו דבחצי קנה ראשון לא פסלה שהייה והוי שחיטה מעליא אבל נקב אינה שחיטה כלל וס"ד דלא מהני, מיהו נראה לי דהתוס' ידעו מזה רק לא נראה להו לחלק בין שהייה לנקב ולכך כתבו מידי דהוי אחצי קנה פגום והרי זה ממש חצי קנה פגום רק שהוקשה להם דנקב הוי כמו חצי פגום דמה נפקא מינה שהייה או נקב, כנ"ל:

בד"ה שחט ופגע בו נקב ולא דמי לשחט שליש וכו' דהתם שלא במקום שחיטה וכו'. עמהרש"א מה שביאר דברי התוס' והוא פשוט אבל וודאי עדיין אינו מובן כלל מ"מ כיון דנקב באמצע פוסל אף דאיכא רובה בשחיטה א"כ ע"כ הטעם דמה בכך מ"מ הרי נטרפה קודם שגמר השחיטה וטריפותה אינה בשחיטה רק מצד נקב א"כ מ"ש הגרים באמצע אדרבא כיון דהוא שלא במקום שחיטה ואי היה פוסק מלשחוט היתה טריפה שלא על ידי שחיטה כלל ולמה