תפארת יעקב על חולין חלק א קיח

לעיל כתבתי לפרש דעל פני כולה דקאמרי רבנן לאו על החוט קאי רק התחלת השחיטה תהא על פני כולה דהיינו כשכולו קיים אז שחיטתו כשייר מלא החוט וריב"י סובר על פני רובה אפילו ליכא רק רובא שכבר הגרים שליש, וכעת נראה לי לפרשו בפשיטות טפי והוא דוודאי רוב ראשון קרי ליה רבנן על פני כולה כיון דברובו סגי הרי כששחט רוב הטבעת הוי כאילו שחט כולו ומה שהגרים אח"כ הוי כאילו חתכה כולה לחתיכות ואין דנין רק עד הכשר שחיטה ואז היה כולו מוקף דמה שלא שחט כלל פשיטא שהיה מוקף אבל ריב"י דמכשיר בהגרים שליש ראשון הרי שליש ראשון לא הוקף ולא נשאר רק להקיף רוב הטבעת ואין כאן רק רובה מוקף בגמר שחיטה וזה ברור, ומ"מ אני מסתפק עוד לרבנן דאי הגרים שליש ושחט ב' שלישים ואח"כ תיכף קודם שיעור שהייה שחט אותו השליש בטבעת עד שבא למקום התחלת שני שלישים האחרונים ונעשה מוקף כולו אף שיש שם הגרמה ג"כ מ"מ כיון דחצי קנה פגום כשר ונהי דהגרמה לאו מקום שחיטה היא מ"מ פשיטא דאי הגרים חצי קנה ושחט במקום אחר כל הקנה בוודאי כשר, ואפשר דה"ה בהגרים שליש ושחט משם שני שלישים וחזר ושחט למעלה שליש כשר אפילו לרבנן כיון דאיכא כולה שחיטה בטבעת גדולה ולא מקלקלא הגרמה בשליש הראשון כיון דכשר ומה בכך דהוי שלא במקום שחיטה כיון שיש שחיטה בפני עצמה בכל הטבעת, ומ"מ צ"ע בזה אף דבזה הוי מתיישב שפיר לישנא דרבנן מוקף את כולה אבל העיקר נראה לי כמו שכתבתי דרוב ראשון מיקרי שפיר כולה דבעת שחיטת הרוב הרי יש שיור כולו שהרי יש חוט מטבעת מקיף אצל למעלה מן הטבעת ואין שם שחיטה כלל משא"כ לריב"י דרוב האחרון סגי ליכא הקפה רק רובה כנ"ל:

בתוס' בד"ה אמר ר"ה אמר רב אסי היינו רב אסי חבירו של רב כהנא וכו' מיכף כייפי ליה לרב הונא. דבריהם צ"ע דפשיטא דר"ה. דהכא דר"ח מדבר עמו אינו אותו ר"ה שהיה בימי רב אמי ורב אסי שזה היה בימי רב ושמואל ושמואל בעא מיניה דר"ה ור"ה ור"ח היה קרוב לרבא ואביי ובת ר"ח היתה אשת רבא ועכ"פ ברור שאין זה ר"ה דבעי מיניה שמואל וזה ברור:

בד"ה דילמא ריב"י היא תימא דלא משני רובו של אחד היינו ושט וכו' כראב"א וכו'. דברי התוס' הללו תמוהין מאוד מכמה טעמים חדא דהיכי ס"ד לחלק בין ושט לקנה והא בסיפא קתני בהדיא רוב שנים בבהמה כשר, וראיתי שהרגיש בזה הרב בעל ראש יוסף והניח בקושיא, ועוד אני תמה היכי ס"ד לומר אחד מיוחד בשלמא ברישא דנחלקו בהא דקתני אחד בעוף שפיר סובר ראב"א אחד מיוחד והיינו כמו שפירש"י שם דחיות הבהמה תלוי בושט יותר מבקנה דושט במשהו מיטרף וקנה ברובו ושפיר קאמר ראב"א דושט בלא קנה סגי בעוף אבל קנה בלא ושט לא דבעינן סימן שעיקר החיות תלוי בו אבל בבהמה דבעינן ב' סימנים ושניהם נשחטין פשיטא דטפי נפיק חיות בכל הושט ורוב קנה מכל הקנה ורוב ושט והיכי ס"ד לומר דמשום שהוא מיוחד יהא ושט רובו וקנה כולו כיון דגם המיוחד נשחט וכשאינו נשאר רק מיעוט קנה נשחט יותר מהיכא דנשאר רוב ושט והוא תמוה לפע"ד, ועוד אני תמה מהו התימה אם רב יוסף משני דילמא ריב"י הוא דהלכה כוותיה דהוי ליה לשנויי אליבא דראב"א מה שאין הלכה כך והוא לא ס"ל כוותיה כלל דהא חזינן דמוקי לה כריב"י וע"כ רובו של אחד לאו מיוחד הוא והיינו דלא ס"ל כראב"א ומהו התימה שיתרץ כך ולא כריב"י:

לכן נראה לי ברור בכוונת התוס' כך דוודאי קשיא להו לתוס' דהכא משמע בהדיא דפריך ממתניתין דקתני ורובו של אחד כמוהו דאליבא דרבנן שחיטה לא סגי ברובא כלל והרי מעיקרא קאמר ר"ה דרבנן סברי כולה שחיטה בעינן בטבעת גדולה מוכח להדיא דרק בהגרים אחר הרוב נחלקו דאל"כ הוי ליה לומר דרבנן סברי שחיטה כולה בעינן וריב"י סבר ברוב שחיטה סגי, ועוד דהא בהדיא נחלקו במתניתין בטבעת גדולה ואי בעיקר דין השחיטה נחלקו מאי ענין מחלקותם בהגרמה הוי להו לחלוק בשחט רוב קנה אי מהני גם אינו ענין לפרק זה רק לריש פרק השוחט דשם הוזכר כמות השחיטה בבהמה ועוף והוא תמוה לכאורה:

אבל באמת לק"מ דוודאי רבנן וריב"י תרווייהו מודי דשחיטה ברובא מתכשרא אך ה"מ בגמר השחיטה כגון ששחט רוב שנים סגי בכך אבל קודם הכשר שחיטה כגון ששחט קנה והגרים אחר רובו לא אמרינן דקודם הגרמה כבר הוכשר בשחיטת רוב הקנה דהא עדיין לא הוכשר וקנה וושט חדא שחיטה היא וכל שהגרים קודם גמר שחיטה פסול לרבנן אבל וודאי אי שחט רוב שנים בבהמה והגרים אח"כ מודי רבנן כיון דכבר איתכשר השחיטה שוב אין שום דבר פוסל אח"כ, והיינו שלא הביאו כאן מהא דקתני במתניתין רוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה דבהא ליכא מאן דפליג וכלהו ברייתות דמייתינן לקמן שנצטוה משה על רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ולא חלק אדם בדבר מעולם רק בהגרים קודם גמר שחיטה נחלקו דריב"י סבר רובא ככולה ורבנן סברי דלא אמרינן רובא ככולה כיון שעדיין לא גמר השחיטה וזה ברור לפע"ד, והיינו דפריך מהא דקתני ורובו של אחד כמוהו וע"כ אבהמה קאי כדמוכח לקמן ריש השוחט ועוד דאי אעוף לא שייך ורובו של אחד דליכא רק אחד והוי ליה לומר ורובו כמוהו וע"כ דאבהמה קאי ומדלא נקט ורובן כמותן ש"מ דכל אחד ואחד רובו כמוהו ונ"מ דשוב אין שום פסול פוסל אחר רוב כל אחד ש"מ דשחט ב' שלישים והגרים שליש אפי' לרבנן כשר, ואהא מקשה ר"י דילמא כריב"י אתיא דלדידיה רוב כל אחד ככולה אבל לרבנן לא אמרינן רובא ככולה רק ברוב שנים:

והשתא שפיר תמהו התוס' דהא וודאי רב הונא סובר כראב"א דאי כמ"ד אחד כל דהו א"כ נצטרך לומר דהך פלוגתא דרבנן וריב"י במתניתין הוי דוקא בבהמה דבעוף כיון דמתכשר ברוב קנה שוב ליכא הגרמה ומתניתין סתמא קתני וע"כ כראב"א ס"ל בהך לישנא א"כ מאי קשיא ליה לר"ח מהך דרובו של אחד כמוהו נימא מאי אחד מיוחד כמו דמפרש ראב"א רישא השוחט אחד בעוף והכא נמי בושט הוי רובו כמוהו אפי' לא שחט עדיין רוב קנה אבל בקנה לא אמרינן רובו כמוהו רק בגמר שחיטת ושט דהוי רוב שנים אבל רוב קנה בלבד לא הוי עדיין ככולו ושפיר פוסל הגרמה, ואהא תירצו התוס' דשמא רבנן פליגי בהגרים ברוב ושט כמו ברוב קנה דכל שלא גמר לשחוט רוב שנים פוסל הגרמה בושט כמו בקנה ולכך הוצרך לומר דהך ורובו של אחד כמוהו כריב"י הוא וזה ברור בכוונת התוס' ולק"מ מכל הנ"ל, והרב בעל ר"י לא דיקדק כל הצורך בזה:

ויש לי לומר עוד בכוונת התוס' באופן אחר והוא דכוונת התוס' להקשות להיפוך דמאי פריך דילמא ריב"י היא דילמא סובר כראב"א דאחד בעוף היינו מיוחד א"כ אי ס"ד דפליגי רבנן וריב"י ורבנן ס"ל ושט דוקא ולא קנה דקנה בעינן כולו א"כ היכי קתני ורובו של אחד דמשמע אחד מיוחד כיון דכריב"י אתיא הוי ליה לומר ורובו של כל אחד אבל השתא הרי מורה אחד מיוחד כמו רישא, וע"כ דלכ"ע סגי בקנה נמי ברוב א"כ ממילא לא חש למיתני רובו של אחד דאין מקום לפרש כלל מיוחד כיון ששוחט שניהם אבל אי רבנן ס"ל באמת קנה לא מהני רובא היכי נקט התנא אליבא דריב"י ורובו של אחד דמשמע מיוחד כיון דבאמת בתרווייהו מהני רובא, ואהא תירצו התוס' דרבנן פליגי בושט ג"כ א"כ אכתי ליכא למ"ד שיהא ושט חלוק מקנה בבהמה כיון ששוחט שניהם ושפיר מצי למינקט ורובו של אחד דאין לפרש כלל מיוחד, ואף שפירוש זה נכון ג"כ ומדוקדק בקצת לשון התוס' מ"מ הראשון ברור לפע"ד בכוונת התוס':

בגמ' הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש. ואף דלעיל בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא מ"מ בעינן עכ"פ שחט שני שליש וכבר כתבתי הטעם משום דס"ל דכל שאינה בצואר אינה שחיטה כלל ואנן בעינן שיהא רוב קנה שחוט במקום צואר רק בחצי קנה פגום והוסיף כל שהוא מכשירין משום דכשהוסיף הרי רוב קנה שחוט במקום צואר ואף שאין זו שחיטה הגונה שהיה פגום מאליו מ"מ כי גמירי ה"ש במידי דמיטרפא ביה דהיינו ברובא אבל קודם רוב לא בעי ה"ש רק רוב קנה פתוח במקום צואר בעינן וכיון דברוב הוי שחיטה כפי ה"ש לא איכפת לן מעיקרא אבל הגרים שאינו בצואר כלל ואין כאן רוב קנה פתוח במקום צואר אין זו שחיטה כלל, ולפי זה צריך לומר דהני אמוראי פליגי על הך דמעיקרא וס"ל דהגרמה נמי מהלכות שחיטה הוא דבכל משך הקנה מיקרי שחיטה רק מתנאי ה"ש כמו שלא ישהה שלא יגרים והשתא כמו בחצי קנה פגום אמרינן דקודם רובא לא גמירי ה"ש הילכך ממילא קודם רובא לא איכפת לן הגרמה וכל ששחט שליש אמצעי בהכשר כשר, אמנם למ"ד דבעינן רובא בשחיטה ומיפק חיותא בשחיטה לא בעינן ולדידיה בהגרים בנתיים כשר ושחיטה באמצע פסול וודאי יש לדקדק מאי קסבר דהא וודאי בהחליד או דרס בשליש אמצעי פסול לכ"ע ולא מהני רובא בשחיטה והיינו כיון דנפסלה קודם הכשר שחיטה שוב לא מהני שחיטה אח"כ א"כ מ"ש הגרמה דכשר באמצע, ונראה לי דהיינו טעמא משום דקי"ל כרחב"א דמוגרמת כשרה רק באופן שיהא רוב שחיטה אז מוגרמת נמי מתכשר ואין זה פסול כלל משא"כ שהייה וחלדה דלא העיד רחב"א רק על מוגרמת, והא דפוסל הגרים שליש ושחט שליש אף דחצי קנה פגום והוסיף כל שהוא כשר היינו טעמא דחצי קנה פגום הוי כאילו הוא שלם ובאותו כל שהוא שהוסיף נפתח רובה והרי נשחט רובה אבל בהגרים מתחילה כל שאין רוב בשחיטה מודה רחב"א דהגרמה פוסלת, והשתא נהי דהיה כשר מתחילה מ"מ לא שייך לומר דמעיקרא שלם היה והשתא נפתח במה שהוסיף בשחיטה עד הרוב מ"מ הרי נפתח בהגרמה וכל שאין רוב בשחיטה הגרמה פוסלת, ועמ"ש לקמן ע"ב ובתוס' בד"ה הגרים:

בתוס' בד"ה הגרים שליש והא דפסיל ר"ה לעיל וכו' התם משמיה דרב אסי וכו'. הרב מהרש"א ז"ל ביאר דבריהם דלא ניחא להו כפירש"י דרב גופא פסק כריב"י ורחב"א נמי לא