תפארת יעקב על חולין חלק א קיז

דהיינו חוץ לעצם דהיינו טבעת הגדולה אבל מכל מקום לא נתפרש בדברי רחב"א עד כמה יכול לשחוט למעלה מטבעת והיינו דקאמר רב נחמן אכשר משיפוי כובע ולמטה אמר ליה ר"ח כמאן לא כרבנן ולא כריב"י א"כ מנין לך שיעור זה למעלה כיון שאתה תופס כרחב"א והוא לא זכר שום שיעור בדבריו בשלמא ריב"י ורבנן נתנו גבול לדבר אבל כיון שאתה אומר משיפוי כובע אין זה כדבריהם רק כרחב"א והוא לא זכר שיעור, ועל זה אמר דשמעתא ידע דריב"ל אמר משיפוי כובע והיינו דעד מקום זה מיקרי קנה וכשר לשחיטה ובתר הכי קאמר דהלכה כרחב"א דקאי ר"נ כוותיה דעכ"פ סובר מוגרמת כשרה לא כרבנן ולא כריב"י ומ"מ בהא לא סגי וצריך הלכה משיפוי כובע, גם בהך הלכה דשיפוי כובע לא סגי דיש לומר דמוגרמת פסול רק כריב"י ס"ל ומ"מ צריך לידע מקום דיהא נקרא הגרמה דלמעלה אין זו הגרמה כלל ואפילו לריב"י פסול כמו עכשיו למעלה משיפוי כובע דאפילו לרחב"א פסול, ולפי זה למעלה משיפוי כובע דפסול אין זה מצד הגרמה רק דשם אין עליו שם קנה כלל והוי כשוחט ברגל ואין זו הגרמה כלל ובטלו כל דיני הגרמה, ופשיטא דכל ששחט רוב בשחיטה כשר רק אי באמצע יצא חוץ לקנה פשיטא דהוי כמו שחט קנה וניקבה ריאה דנטרפה קודם גמר שחיטה דאין זה כלום רק לריב"י ורבנן בדיני הגרמה הוא דשקלי וטרי כל הני אמוראי דאף דפוסל ריב"י הגרמה מ"מ במיפק חיותא או ברובא בשחיטה סגי כמו שאבאר בסמוך דבריהם אבל לדידן דקי"ל כרחב"א בטלו כל דיני הגרמה דלמעלה ג"כ מקום שחיטה היא בכל הקנה ולמעלה משיפוי כובע אין זה קנה כלל ולחי היא ולא בצואר היא כנ"ל ברור לדעתו ומ"מ פשטות הסוגיא משמע כמו שפירשתי לעיל, גם קשה מאד דכל הני אמוראי דלקמן הם שלא כהלכה ועמ"ש עוד לקמן במקומו בס"ד:

שם ודריב"י כשרה לרחב"א. משמע דדוקא מוגרמת דריב"י אבל טפי מהא לא שמענו דמכשיר רחב"א, ולפי זה תליא בהני תרי לישני דלקמן דללישנא קמא דפוסל ריב"י בהגרים שליש ושחט ב' שלישים ממילא רחב"א לא מכשיר רק בהא דיש רובא בשחיטה ומיפק חיותא בשחיטה אבל ללישנא בתרא בהא אפי' ריב"י מכשיר ולא פסיל רק היכא ליכא תרווייהו רק חדא מינייהו וא"כ רחב"א מכשיר אפילו בחדא ופליגי ר"ה ור"י איזה מהן, תדע דהא ס"ד דרחב"א לא מכשיר רק מה דפסלי רבנן רק שיש הוכחה מדלא קאמר עליה דמכשיר גם מה דפוסל ריב"י אבל טפי מהכי לא מוכח דמכשיר ובזה יתבארו דברי התוס' לקמן בד"ה הגרים אבל שיטת הרי"ף שיטה אחרת כמ"ש לעיל, ולענין מה דמקשה פשיטא אף דלכאורה בהדיא אמוגרמת דרבנן פליג לפי פירש"י לעיל בד"ה ומוגרמת אבל כבר כתבתי לעיל שם לפרש על נכון עיי"ש:

שם דרבנן סברי כולה שחיטה בעינן בטבעת גדולה. מלשון זה משמע דרבנן ס"ל דכולה שחיטה בעינן בהכשר אבל אי נימא דטעמייהו דרבנן משום דלית להו שחיטה ברובא מתכשרא הכי הוי ליה לומר דרבנן סברי שחיטת כולה בעינן וריב"י סבר בשחיטת רובו סגי ומה ענין טבעת גדולה לכאן כיון דכ"ע מודי דהגרמה בתר הכשר שחיטה ליכא רק מר מכשיר שחיטה ברובא ומר מכשיר בכולה דוקא, וע"כ דפלוגתייהו מצד הגרמה דרבנן סברי דהגרמה פוסלת אפילו אחר הכשר שחיטה וכולה בטבעת גדולה בעינן וריב"י סבר דלאחר הכשר שחיטה אין הגרמה פוסלת וכן מוכח באמת במשנה דאי ס"ד דבעיקר הכשר שחיטה פליגו למה להו לפלוגי בשוחט בטבעת והגרים הא בשחט רוב קנה בכל מקום שהוא הוי פלוגתייהו דלמר כשרה ולמר פסולה. אלא שיש לתמוה בהא דסתר רב חסדא הך לישנא משום דתנן ורובו של אחד כמוהו דמה בכך כיון דמודי רבנן בהא דברובא סגי מ"מ אי הגרים בסוף פסול, וביותר קשה היכי פשיטא ליה לר"ח מהך דרובו של אחד כמוהו הא חזינן דמיבעי' לן לקמן פרק השוחט בשהייה וחלדה במיעוט בתרא כמו שפירש"י שם אלמא דאף דמתכשרא ברובא מ"מ אי עביד פסול במיעוט אחרון מספק דפסול וה"ה הגרמה, ואם נחלק בין פסול במקום שחיטה פסול הגרמה שאינו במקום שחיטה והוי כשוחט ברגל אח"כ כמ"ש הרא"ש לחלק בזה א"כ היכי כתב רש"י לקמן דהגרמה פוסלת במיעוט בתרא הא בהגרמה פשיטא לן דליכא פסולא בתר רובא אם לא דנימא דלרבנן לא סגי ברוב כלל א"כ כיון דבהא וודאי לכ"ע רובא סגי א"כ ע"כ נדחה לישנא קמא דהכא מהלכה ולמה ניחוש להגרמה במיעוט בתרא כיון דבהא מודה רש"י דברובא מתכשרא שחיטה והרי, הכא מבואר דהא בהא תליא, ונראה לי דעיקר קושיית ר"ח דמנא לך הא דרבנן פליגי אפילו הגרים במיעוט האחרון הא סתמא קתני במתניתין ורובו של אחד כמוהו דמשמע דרוב הוי כמו כולו ממש בלי הבדל כלל דכמו דלאחר כולו לא פסיל שום דבר עוד כמו כן אחר רובא, ור"י השיבו דילמא הך ריב"י קתני לה לכך לא חילק כלל רק הוי כמוהו ממש אבל לרבנן שפיר יש הבדל ביניהם דאי שחט ממש שוב ליכא שום פסול אח"כ אבל אי שחט רוב כל דשחט המיעוט האחרון בפסול הוי לה שחיטה פסולה דלא אמרינן רוב ככולו היכא דשחט כולו וכיון דשחט בפסול פסולה, והשתא שפיר פסק רש"י בכולם לחומרא דילמא הלכה כרבנן וכלישנא קמא ואף דאי לא שחט רק רובה הוי ככולה אבל אי שחט כולה ויש פסול באחרונה שחיטתו פסולה, ומה שהקשה עליו הרא"ש דהא קי"ל הלכה כריב"י כרב ושמואל דלעיל לדעתי לא קשיא כלל דהך דרב ושמואל ע"כ ליתא להלכה דהא קי"ל כרחב"א דשחיטה למעלה מטבעת היא א"כ ע"כ ליתא לדרבי יוסי בר יהודה ושפיר יש לומר דבהגרמה למעלה משיפוי כובע דבהא לכ"ע הוי מוגרמת שפיר יש לומר דהלכה כרבנן דאפילו במיעוט אחרון מיפסלא כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה דילמא:

שם התם מקום שחיטה הכא לאו מקום שחיטה. לא נתבאר לכאורה חילוק זה דמה נפקא מינה פסול במקום שחיטה וכ"ש כשהיה פגום מעצמו דאין זו שחיטה כלל מהגרים שלא במקום שחיטה, ואדרבא לכאורה נראה להיפוך דשלא במקום שחיטה עדיף דהוי כאילו לקתה ברגל במקום שאינו עושה טריפה והרי לענין פסול הגרמה במיעוט בתרא ס"ל להרא"ש דהגרמה לא איכפת לן דהוי כחותך ברגל ושהייה חלדה פוסלת ש"מ דלאו מקום שחיטה עדיף טפי ומה נ"מ מיעוט קמא כיון דלא מיטרפא בהכי, ונראה לי דהכי קאמר דוודאי בעינן דניפוק חיותא ברובא בשחיטה ואף דחצי קנה פגום והוסיף כל שהוא כשר היינו טעמא דכיון דמה שהיה פגום לא היה מזיק הוי כאילו הוא שלם כמו שפירש"י בד"ה ורבנן וכשהוא הוסיף כל שהוא נעשה על ידי אותו כל שהוא פתוח והרי שחט באותו כל שהוא הכל דהא מעיקרא שלם היה והשתא נפתח רובה, אבל בהגרים שליש מה בכך דנחשב לשלם מ"מ כשהוסיף כל שהוא באותו כל שהוא נפתח רובה והרי שליש הגרמה היא ונפיק חיותא בצירוף הגרמה משא"כ במקום שחיטה כשהיה פגם הרי באותו כל שהוא פתח רובה במקום שחיטה והוי כאילו שחט הכל בהכשר, אבל בהגרים מה בכך דהוי כאילו עשה הכל מ"מ הרי הגרים:

אמנם לא הבנתי כלל לריב"י דסובר דהוי כחצי קנה פגום א"כ לימא הגרים חצי ושחט משהו, ומה שפירש"י דלא מצטרפא הגרמה להכשר שחיטה זה אצלי מן התימה דאטו חצי קנה פגום מיקרי שחיטה להצטרף ופשיטא דגרע מהגרמה דלא נעשה הפגם בשחיטה כלל, ואי משום דהוי כמו שלם ובשחיטת משהו נפתח כולו משא"כ בהגרמה הרי נפתח בהגרמה א"כ מה יועיל במה ששחט שליש אחרון כיון שנפסל מעיקרא ע"י מיפק חיותא בהגרמה, ואי דחשבינן לאותו שליש אמצעי כאילו נפיק חיותא על ידו בלבד כיון דמעיקרא לא נפיק חיותא רק עכשיו בשחיטה א"כ אפילו הגרים חצי ושחט משהו יוכשר:

ונראה לי דהיינו טעמא דריב"י דוודאי עיקר שחיטה בצואר הוא בסימני' והיינו שיפתחו רובן דנפיק חיותן ויש מתנאי פתיחה זו שיפתח ע"י אדם ובסכין שאינו פגום וכן שלא ישהה וידרוס ויחלוד אמנם כי גמירי הלכות שחיטה היינו במקום דנפיק חיותא דהיינו בקנה במשהו שגומר רוב הקנה אבל קודם רוב לא בעינן ה"ש כלל רק הא בעינן שיהא פתוח רוב הקנה בצואר הילכך בחצי קנה פגום הוי אותו חצי שחיטה כיון שפתוח במקום דאיקרי צואר ופסול אחר אינו מזיק קודם הרוב, אבל בהגרים חצי ושחט משהו הרי אינו פתוח במקום צואר רוב הקנה דשחיטת סימנים אינו רק בצואר ואפילו התחלת השחיטה שזה אינו מהלכות שחיטה כלל דנימא קודם רוב יהא ברגל רק שאר ה"ש באיזה אופן יפתח רוב הקנה בהא קודם רוב לא איכפת לן רק שיהא פתוח ולכך בעינן שחט ב' שלישים שיהא פתוח רוב הקנה במקום שחיטה דהיינו צואר ואותו שליש הגרמה כיון שאינו מזיק חשבינן ליה כאילו הוא שלם וכיון דנפיק חיותא בשחיטה שפיר דמי, ומ"מ בעינן רוב שיהא נפתח רוב הקנה במקום צואר משא"כ בחצי קנה פגום דבשחיטת משהו נפיק חיותא ורוב קנה פתוח במקום צואר, כנ"ל:

שם דהא תנן רובו של אחד כמוהו. כבר כתבתי שיש לתמוה לפי זה הא דקאמרי רבנן ושייר מלא החוט על פני כולה היכי משכחת לה אי בהתחיל בהגרמה שוב לא משכחת הכשר לרבנן ואי בשחיטה הרי אין צריך על פני כולה, ורש"י ז"ל כתב ומתניתין דקתני מלא החוט על פני כולה למעוטי הגרים שליש תחילה קאתי ולא למעוטי הגרמה בסוף, וזה אצלי מן התימה סוף סוף לעולם לא שייך הכשר זה על פני כולה בשלמא אי היתה השחיטה דבר שאפשר לתקן מה שקילקל כגון שהגרים שליש ושחט ב' שליש שיתקן וישחוט גם השליש הראשון בטבעת היה שייך לומר דרבנן לא קאמרי רק אי הגרים שליש ושחט ב' שלישים אינו כשרה אלא א"כ השלים גם שליש הראשון דאז הוי על פני כולה אבל אי שחט ב' שלישים מעיקרא והגרים שליש סגי בכך ואין צורך להשלים שליש האחרון שיהא מוקף כולה, אבל באמת כיון דכל שהגרים שליש ושחט אח"כ אין לו תקנה א"כ כיצד יהא מוכשר ע"י חוט המקיף כולה דוקא הא לעולם או שאינו כשר כלל או מתכשר ברובא, ואי נימא דכולה דקאמרי רבנן לאו דוקא אלא רובא סגי א"כ היכן הוזכר פלוגתייהו הא ריב"י גם כן רובא קאמר ולא נזכר רמז במחלקותם לזה רוב ראשון ולזה אחרון ועכ"פ למה רוב ראשון נקרא כולה ורוב אחרון רובא והנה