תפארת יעקב על חולין חלק א קטו

וכו' ע"כ, ודבריו אינם מובנים לכאורה וכוונתו דכי תימא דהמקשה דייק דע"כ בהגרים דאי לא הגרים רק שחט שחיטה הגונה כדרכה מקמ"ל דכשרה וע"כ דלא שחט רק רוב טבעת והגרים ועל זה סתר דבר זה ובהגרים היכי מצי לאכשורי הא וודאי לא שחיט רובא, והקשה מהרש"א דיש לומר דברייתא קאמרה דרוב טבעת הוי רוב הקנה לכך כשר בהגרים ותירץ דא"כ לא מוכח מברייתא בהגרים דשפיר יש לומר בלא הגרים וקמ"ל דרוב טבעת הוי רוב הקנה ע"כ, והוא תמוה דמ"מ פשיטא דשפיר מותיב אדרב ושמואל דאינהו קאמרי בהדיא טעמא לפי שאין מקיפות כל הקנה ולא הוי רוב טבעת רוב הקנה אבל אי הוי רוב קנה פשיטא דאין הגרמה פוסלת לריב"י אחר הרוב א"כ הוי מוכח מברייתא דרובא דידהו סגי וכשר בלא הגרמה כלל אפי' לא שחט רק רוב טבעת א"כ פשיטא דלא פסלה הגרמה, אבל כוונת רש"י ז"ל פשוט ומבואר דאי הכל תלוי אי רוב טבעת הוי רוב קנה א"כ לא הוי להו לרב ושמואל לחדש בענין הגרמה כלל ומה ענין זה להך פלוגתא דהגרמה הא זהו ענין אחר אי שחט רוב טבעת קטנה בלי הגרמה אי הוי רוב ושחיטתו כשרה או לא כיון דהא פשיטא דאי הוי רוב ליכא הגרמה לריב"י אח"כ כיון דכבר איתכשרא שחיטה ומ"ש מרוב טבעת הגדולה ואי לא הוי רוב הקנה פשיטא דלכ"ע הגרמה פוסלת, וע"כ דרב ושמואל באו לחדש דהיכא דלא הוי רוב קנה פוסלת הגרמה אח"כ והיינו דמקשה הא שפיר קאמרי ומאי מותיב מברייתא הא לא קתני הגרים ובהגרים היכי מצי לאכשורי הא לא שחיט רובא, ואי ברייתא מיירי מצד דהוי רוב קנה ושחיטתו כשרה ברוב כזה א"כ רב ושמואל באו לחדש דרוב כזה לא הוי רוב א"כ לא שייך הגרמה כלל בזה רק הוי להו לומר בלא שחט רק רוב מן טבעת קטנה לא מיתכשרא ואין זה ענין כלל לפלוגתא דהגרמה דאי הוי רוב קנה אף רבנן מודי בזה דהוי רוב ולא שייך פלוגתא בזה כלל, ואי משום דרבנן דלא ס"ל רובא ככולה בטבעת גדולה כ"ש דלא ס"ל רוב טבעת קטנה ככולה דבעינן תרי רובי רוב טבעת ככולה ורוב קנה ככולה אבל ריב"י דסובר רובא ככולה בטבעת גדולה ס"ד גם בקטנה יסבור כן וקאמרי רב ושמואל דריב"י מודה דתרי רובי לא אמרינן ומקשה מברייתא דמוכח מינה דריב"י סובר דאפילו תרי רובי אמרינן אבל מ"מ אין זה ענין להגרמה דנחלקו במתניתין, ומרב ושמואל משמע בהדיא דחדשו הגרמה דהא קראו אותה בסמוך מוגרמת דרב ושמואל וכי מי שלא שחט רוב סימן נקרא הגרמה והא מילתא תליא אי רוב טבעת הוי רובא, ומזה דייק רש"י דע"כ הגרמה חדשו ומברייתא מקשה דמוכח דהגרמה כזו כשרה ואהא קשיא ליה למה כשרה, גם מה שהעיר עוד מהרש"א ז"ל במה שרצה רש"י ז"ל לומר דקמ"ל יציאה דשאר טבעות לא חשיב הגרמה דבמשנה כתב דלרבנן ולריב"י הוי הגרמה ועל זה כתב דהיינו לס"ד דרב ושמואל, ולא ידעתי כוונתו דרש"י כתב כן במשנה מחמת שסתר כאן דבר זה דהא נקט טעמא שמקיפין רוב הקנה והיה ברור לו לרש"י דאפי' לאית דמפרשי יש הגרמה לריב"י בשאר טבעות רק אחר רוב הטבעת לא הוי הגרמה ובזה שקיל וטרי מעיקרא שאין פירושם נכון וזה ברור:

מיהו נראה לי ליישב פי' אית דמפרשי שלא יקשה עלייהו מה שהקשה רש"י ז"ל כלל, והוא דהנך יש מפרשים מפרשי דיציאה מעצם לבשר שבצדו חשיב הגרמה וצריך לשחוט לרבנן כולה ולריב"י רובא דהיינו כל הטבעת הוי רוב קנה ורב ושמואל ס"ל דבהא מודה ריב"י לרבנן דלא אמרינן רובו ככולו כיון דטבעת עצם והמיעוט בשר אין דנין מעצם על בשר רובו ככולו שהם שני דברים ומן הבשר לא שחט הרוב וצריך שישחוט כולו, ואי הגרים מודה דפסול אפי' אחר שחיטת כל הטבעת כיון דעדיין לא הוי רובו ככולו, ואהא מקשה מברייתא דקתני השוחט בשאר טבעות כשר ואי דשחט כולו פשיטא וע"כ דלא שחט רק הטבעת ש"מ דדנין מעצם לבשר רובו ככולו אף דמן הבשר לא שחט רובו, ומשני דריב"י פליג באמת גם בהא דרובו ככולו כיון שמקיפין רוב קנה הוי ככל הקנה עם הבשר רק רב ושמואל בטבעת גדולה ס"ל כריב"י כיון דמקיף כולו הרי שחט הרוב כל המקיף אבל בשאר טבעות דאין מקיפין רק רוב לא אמרינן רובו ככולו מעצם לבשר כיון דלא שחט רוב בשר וממילא צריך לשחוט כולה ואי הגרים באחרונה פסול מכח הגרמה:

ודע דבין לפי היש מפרשים הללו בין לפי מה שפירשתי לעיל דברי רב ושמואל לדידן דקי"ל כרחב"א לית לן למיחש למידי בהך הגרמה דאף דמצינו לקמן בפלוגתא דר"ה ור"י דפליגי אליבא דרחב"א א"כ איכא לדידיה נמי הגרמה מ"מ הך פלוגתא דר"ה ור"י לא שייך רק בהגרים לשאינו מקום שחיטה אבל בהך מוגרמת מעצם לבשר דבין בעצם בין בבשר הוי מקום שחיטה לא שייך הך פלוגתא כלל ולעולם כשרה כיון דקי"ל כרחב"א דמוגרמת כשרה, רק למקום שאינו מקום שחיטה אז וודאי אי רובה בהגרמה ומיפק חיותא בהגרמה פסול גם לרחב"א אבל בעצם ובשר דתרווייהו מקום שחיטה אין כאן הגרמה לרחב"א כלל, ויתבאר עוד לקמן בס"ד:

שם אמרו ליה לאו מאתריה דרב ושמואל את אמר להו מאן אמרה. איכא למידק כיון דמבבל לא"י אתי אינו צריך לעשות כבני בבל כדאמרינן בסמוך, וכמו כן לפי מה דמשני בסמוך דהיכא דאין דעתו לחזור יכול לנהוג כמקום שבא לשם ולמה היה לו להשיב יוסף בר חייא מכ"ע גמיר ואינהו נמי מה הוקשה להם לאו מאתריה דרב ושמואל את, ונהי דאפשר דלא ידעו דאין דעתו לחזור אבל עכ"פ להך תירוץ דלקמן דמבבל לא"י שאני הרי יודעין דמבבל בא גם ר"ז היה לו להשיב האמת, ומזה נראה ראיה ברורה דהא דמחלקינן בין דעתו לחזור וכן מבבל לא"י היינו דוקא במנהג או חומרא שנהגו איסור באיזה דבר אבל אם הדבר תלוי במחלוקת ולפי דעתן של בני בבל הוא איסור גמור לא משום חומרא ומנהג וכ"ש שנעשה הדבר על פי רב ושמואל שהיו מגדולי בבל ואי אפשר לשאר אדם לחלוק עליהם במקומם בהא לא מהני מבבל לא"י וכן אין דעתו לחזור כי איסור גמור הוא לדידיה מדינא, ולכך הוצרך ר' זירא להשיב שלא אמרה רב ושמואל כלל או שאין הדבר ידוע שאמרו כך רק משום חומרא החמירו בני בבל בדבר זה, והש"ס מקשה על ר"ז נהי דלא אמרו רב ושמואל אבל עכ"פ בני בבל נהגו חומרא בדבר ונותנין עליו חומרי המקום שיצא משם ומשני דמבבל לא"י שאני או דאין דעתו לחזור, ועמ"ש בתוס' בד"ה יוסף:

שם אמר אביי ה"מ מבבל לבבל וכו' אי נמי מא"י לבבל. יש לתמוה דמשמע דמא"י לבבל נותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם והרי בפרק מקום שנהגו פריך לרבב"ח דאתא מא"י לבבל ואכל דאייתרא [דהיינו חלב הקבה שעל היתר] ולית ליה לרבב"ח דנותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם ומשני אביי ה"מ מבבל לבבל ומא"י לא"י אי נמי מבבל לא"י אבל מא"י לבבל לא אלמא דמא"י לבבל אין נותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם, וכמו כן קשיא דקאמר התם אי נמי מבבל לא"י אלמא דנותנין עליו חומרי המקום שיצא משם אפי' מבבל לא"י וזהו היפוך מה שאמר כאן דמבבל לא"י אין צריך לנהוג חומרי המקום שיצא משם, ונראה לי דלא קשיא כלל ואדרבא יש לדקדק מה שאמר אביי הכא והתם אי נמי והוי ליה לומר ה"מ מבבל לבבל ומא"י לבבל ומבבל לא"י ולמה פסיק באופן השלישי באי נמי, וברור דהנך תרתי קמייתא דקאמר ה"מ הכוונה דדוקא מבבל לבבל ומא"י לא"י נותנין עליו חומרי המקום שיצא וחומרי המקום שהלך רק לפי דהתם מיירי לענין חומרי המקום שהלך ממילא יש עוד צד בברייתא מבבל לא"י משום דהתם מיירי שהלך מא"י לבבל ומקשה מברייתא לענין הלך יש לו ג' צדדים לענין מקום שהלך רק שני צדדים הראשונים הוי ג"כ לענין מקום שיצא ויש עוד אופן שלישי לענין מקום שהלך מה שאנו דנין בו, וכאן הוי ממש להיפוך דמקשה על ר"ז לענין מקום שיצא מהך ברייתא ומשני ג"כ ה"מ מבבל לבבל ומא"י לא"י אי נמי אופן שלישי לענין מה שאנו דנין בו דהיינו לענין חומרי מקום שיצא וזה ברור, ועמ"ש בתוס' בד"ה ה"מ בזה:

שם פגע ולא נגע. פירש"י אבל סמוך להם מאד חתך משמע מפירושו ששחט למטה מן החוטין והוקשה לו כיון שלא נגע בהן כמה הוא השיעור לזה פי' אבל סמוך להם מאד חתך אבל אי לא היה סמוך להם מאד פשיטא דכשרה, ונראה לי דפי' כן משום דוודאי אמורא צריך לפרש דבריו ויש לחוש שלא יבוא צד קולא מדבריו מה שאינו כן והשתא אי היתה הכוונה למעלה מן החוטין לא היה מקום להסתפק דוודאי בלא נגע מטריף ולכך לא חש לפרש דאפי' מי שיפרש דבריו פגע ונגע לא יבוא צד קולא מזה רק חומרא, אבל אי באמת היתה כוונתו להטריף אפי' נגע יבוא צד קולא למי שיפרש פגע ולא נגע כיון שאמר סתם פגע ולא זכר נגע ג"כ או שיאמר נגע בלבד, לכך פי' דהכוונה למטה מן החוטין ומספקא לן אי פגע ולא נגע ג"כ מטריף לפי ששחט סמוך מאד לחוטין או דילמא דוקא פגע ונגע מטריף והשתא שני הצדדים שווים דיש לומר פגע סתם יש לנו להחמיר כיון שלא זכר נגע או דילמא פגע ונגע דוקא מטריף ולא חש לפרש דאפי' אם נטעה מדלא זכר נגע דהכוונה פגע ולא נגע לא יבוא צד קולא מזה, משא"כ למעלה ע"כ היה הכוונה פגע בלי נגיעה דאי היה הכוונה אפי' נגע טרפה היה לו לפרש שלא נטעה דפגע ולא נגע להקל מדלא אמר נגע, ועמ"ש בתוס' בד"ה או דילמא ליישב כל מה שהקשו בזה על פירש"י:

בתוס' בד"ה יוסף בר חייא כלומר לא שמעה וכו' ופריך וכו'. פי' שהוקשה להם כיון דקאמר יוסף בר חייא מכ"ע גמיר מה פריך אח"כ ולית ליה לר' זירא, וליכא למימר משום דאיקפד רב יוסף א"כ לא הוי ליה להקשות ולית ליה הא קושיא ראשונה היא ולאו מאתריה דרב ושמואל את, לזה פירשו דנהי דלא שמעה מרב ושמואל אבל עכ"פ כיון שאין אוכלין אותו במקומו הוי ליה חומרי המקום, מיהו אכתי לא כתבו ליישב כיון דסוף סוף