תפארת יעקב על חולין חלק א קיב

כמגירה דמיירי אפילו מסוכסכות דכיון דקי"ל כב"ה ממילא ליתא להך ברייתא ואליבא דב"ש איתמר או דס"ל כרחב"א אר"י אליבא דב"ה, אבל במתניתין דקתני ב"ה מכשירין סתם ולא קתני מטמאין ומטהרין משמע דלאכילה פליגי כנ"ל, ונראה לי עוד דהך פלוגתא תליא בהך פלוגתא דלעיל לא בדק בסימני' דר"א בן אנטיגנוס בשם ר"א בר' ינאי אמר טרפה ואסורה באכילה ובמתניתא תנא נבלה ומטמאה במשא, והיינו דאף דטומאה ואיסור ענין אחד הוא בפסול שחיטה מ"מ מחלקינן ומקילין לענין טומאה ובמתניתא דתנא נבלה ומטמאה במשא שאין לחלק בפסול שחיטה בין אכילה לטומאה כיון דפסול אחד הוא שאם נתקלקלה בשחיטתה ממילא מטמא' ואי לא נתקלקלה אפילו באכילה מותרת ורחב"א ס"ל כראב"א ואנן קי"ל דנבלה ומטמאה במשא, וכ"ש לפי מה שכתבו התוס' דהתם נמי רק דרבנן הוא ומ"מ קי"ל דמטמאה וה"ה הכא לב"ש אסורה ומטמאה ולב"ה מותרת לגמרי, ואני תמה על מה שפירש"י בד"ה אלא פוסלין ומכשירין דלב"ש הוי נבלה ולב"ה מותרת לגמרי ויש להבין היכי דייק מדלא קתני אוסרין כיון דלב"ש נבלה היא, ומ"מ לפי מה שכתבתי כך הכוונה פוסלין ומכשירין ואוסרין ומתירין חדא מילתא היא שאין מקום לחלק בין איסור לטומאה כלל לכך אין לחלק, ומעיקרא דייק משום דאי נימא ב"ה מתירין לגמרי אין לעשות פלוגתא רחוקה בין ב"ש לב"ה ומסתמא לב"ש רק באכילה אסור א"כ ליתני אוסרין, ואהא מקשה ליה אי לב"ה אסור באכילה א"כ ע"כ נבלה היא לב"ש ליתני מטמאין וע"כ דענין אחד הוא טומאה ואכילה וממילא אין הפרש היכי דקתני דסוף סוף ע"כ לב"ש נבלה ולב"ה מותר לגמרי שאין להפריד ביניהם כלל:

ומ"מ איכא למידק דמשמע הכא דלשון פוסלין משמע דהוי נבלה ויש לדון בזה דמצינו גבי שוחט לע"ז דקתני שחיטתו פסולה וכבר נתבאר בהרבה מקומות כגון באו"ב דשוחט לע"ז לא הוי רק שחיטה שאינה ראויה ולרבנן חייב משום או"ב ובנתנבלה לכ"ע אין בו משום או"ב, ומזה נראה דאינה נבלה ומ"מ קתני בהרבה מקומות פסולה ויתבאר לקמן גבי שוחט לשם הרים ספ"ב:

בתוס' בד"ה ולא קתני אוסרין ומתירין. בכמה דוכתי קתני כשר ושריא באכילה אלא הכא שאני דאיכא למטעי, תמוה לי מ"ש מהא דלעיל השוחט במגל יד שחיטתו כשרה וכך כלהו דלכתחילה אסור ודיעבד מותר וכן מצינו כמה וכמה שנחלקו למר פסולה ולמר כשרה ואין שם שום ספק דזה אוסר לגמרי וזה מתיר לגמרי ומ"ש הכא דאיכא למיטעי ולעיל פליגי רבי ור"ח במחובר רבי פוסל ור"ח מכשיר ולא נסתפק לן שיודה ר"ח לאסור באכילה ואדרבא מוקמינן מתניתין כר"ח דכשר דיעבד, ונראה לי דטעמא משום דקתני סיפא ואם החליקו שיניה הרי הוא כסכין וקשה לומר דקתני אליבא דב"ש, ומזה יש לטעות דב"ה אוסרין באכילה וקאמר דהרי הוא כסכין ואפילו באכילה מותר, [ולא נראה להו לומר דמותר לכתחילה דעולים ויורדים הרבה אסור לכתחילה] ועוד דקתני לעיל במשנה הקודמת חוץ ממגל קציר משמע דלכ"ע הוא ובתר הכי מייתי פלוגתא בנבלה ומזה הוי ס"ד לטעות דב"ה אסרי באכילה והוי ליה לומר אוסרין מתירין, והש"ס דחי דאין צורך לבאר דהכל אחד ואין לחלק כלל כמ"ש לעיל במשנה השוחט מתוך הטבעת. אמר המחבר ראיתי להאריך בביאור סוגיא זו כי נראה לי שלא יצאו המפרשים ז"ל הקודמים ידי חובתם בביאור משנה זו עם מה שנאמר עליה בגמרא, והנה רש"י ז"ל פי' דבטבעת הגדולה נחלקו והשיג על יש מפרשים שפירשו דגם בשאר טבעות נחלקו דאי התחיל לשחוט בטבעת צריך שיגמור השחיטה והביא מן התוספתא שאין חילוק מקום בתוך הקנה בין תוך הטבעת לאויר שבין טבעת לטבעת, וביאור דבריו דכל מקום שחיטה הכל אחד ויכול להגרים מזה לזה אבל מודה דיש לפרש התוספתא דבמקום טבעת אינו מקום שחיטה כלל דאל"כ תיקשי לרב ושמואל דס"ל דלכ"ע אין שחיטה בשאר טבעות מן התוספתא ולמסקנא עכ"פ לרבנן אין שחיטה בשאר טבעות ובתוספתא מוכח דאין חילוק בין טבעת לאויר כלל, וע"כ דכוונתו דכל שהוא מקום שחיטה אין חילוק בין טבעת לאויר אבל וודאי ס"ל לרבנן דטבעות הקטנים אין שחיטה בתוכן כלל דטבעת לא איקרי קנה כיון שאינו מקיף רוב ורובא לאו ככולה, והיינו מדקתני סמוך לראש מוכח דממקום שחיטה למקום שחיטה לא הוי הגרמה רק לצד הראש הוי הגרמה שאינו מקום שחיטה אבל הא לא מוכח מן התוספתא דלא נימא דטבעות קטנות אינן מקום שחיטה כלל, אך מ"מ דברי רש"י ז"ל קשין להולמן דמה ענין הך פלוגתא בטבעת גדולה אי הגרמה פוסלת אחר הרוב לפלוגתא זו אי שאר טבעות הוי מקום שחיטה, גם בברייתא קשה למה נקט לה בשם ריב"י ומה ענין רבנן דמתניתין שיחלקו על זה, דאי משום דטבעת לא איקרי קנה רק במקיף כל הקנה ולריב"י הוי רוב כאילו הוקף כולו משא"כ לרבנן, הא ליתא דהא וודאי לא נחלקו ריב"י ורבנן רק בשחט רוב והגרים אבל בלי הגרמה פשיטא דרוב מהני לכ"ע דאל"כ למה לא נחלקו בפשיטות בשחט רובו אי הוי ככולו או לא ומה ענין זה לשחיטה בטבעת גדולה והגרים, ואף דשמענו לקמן דבקשו לומר דרובו של אחד כמוהו ריב"י קתני לה ש"מ דברובא דעלמא נחלקו לענין שחיטה מ"מ הא גופא קשיא היכי ס"ד דבשחט רובא דעלמא נחלקו ומה ענין זה להגרמה, לקמן פרק השוחט דנקט שיעור השחיטה רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה הוי ליה לאתויי פלוגתייהו דלרבנן לא כהני רוב רק אחד בעוף וב' בבהמה אפילו דיעבד, ועוד דהוי ליה להקשות כאן לרב ושמואל הא תנן רובו של אחד כמוהו אלמא דרוב ככולו ואי משום דשאני הך רובא דמתחילה לא היה מוקף רק רוב ולא אמרינן רובא ככולה לשוויי' מקום שחיטה א"כ זה אינו תלוי בפלוגתא דמתניתין כלל וכמו דסובר ריב"י דאמרינן בהא רובו ככולו כן יכולין לסבור רבנן דמתניתין ושאני טבעת גדולה לפי שהגרים, ובאמת נראה לי ברור דלקמן נמי לא ס"ד כלל דרבנן וריב"י נחלקו בכל שחיטת רוב דא"כ מאי ענין פלוגתייהו כאן בטבעת גדולה בהגרמה רק הקושיא היתה דקתני רובו של אחד כמוהו דרובו הוי כמו כולו ממש וכשם שאין פסול הגרמה אחר שחיטת כולו כמו כן אחר שחיטת רובו אבל וודאי לכ"ע שחיטה ברובא מתכשרה וכן מוכח לקמן בתוס' בד"ה דילמא כמו שאבאר שם, והשתא ממילא כששחט בשאר טבעות כיון ששחט רוב סגי ואי משום דטבעת לא הוי קנה ליתא כמו דלריב"י הוי קנה כמו כן יש לומר לרבנן ודוקא בהגרים אחר הרוב פליגי, גם לישנא דמוגרמת דרב ושמואל אינו מובן כלל דמאי ענין אי טבעת איקרי קנה להגרמה, ומה שכתב רש"י ז"ל דנקרא הגרמה כמו הגרים שליש דלקמן אינו דומה כלל דהתם כיון ששחט ב' שלישים במקום זה והגרים למקום אחר שאינו מקום שחיטה נקרא הגרמה מחמת ההטייה שהטה הסכין ממקום שחיטה לאינו מקום שחיטה אבל בשחט בשוה בלי הטייה כלל רק דדנין דאין מקום זה מקום שחיטה דלא איקרי קנה לא שייך לישנא דהגרמה כלל וטפי היה לו לרש"י ז"ל להביא ממוגרמת דרחב"א דמיירי למעלה מטבעת הגדולה אלמא דשחט בשוה וקרי לה מוגרמת, אמנם הא גופא קשיא רחב"א עצמו היכי קרי לה מוגרמת וביותר תימא דקתני העיד על מוגרמת שהיא כשרה וכיון דעיקר חידושו דלמעלה מטבעת הגדולה חשיב מקום שחיטה א"כ כיון דבמקום שחיטה היא אין זו מוגרמת, גם מעיקרא דקתני ומוגרמת פסולה והיינו אי שחט שלא במקום שחיטה ואטו מי איכא דפליג דשלא במקום שחיטה לא יהא פסול ורחב"א מודה רק המחלוקת במקום השחיטה בצואר לרבנן מטבעת הגדולה ולמטה ולרחב"א משיפוי כובע ולמטה ומה ענין מוגרמת לכאן ועיקר המחלוקת אי מקום זה מקום שחיטה אין זו מוגרמת ואי אינו מקום שחיטה מוגרמת היא ופסולה, גם קשה מאד פירש"י דטעמייהו דרב ושמואל דטבעת לא איקרי קנה א"כ כ"ש המקפת את כולה דלא איקרי קנה ומה סברא יש לומר בהיפוך דטבעת גדולה איקרי קנה וקטנה לא איקרי קנה, ועוד נהי דקי"ל כרחב"א מ"מ למה לא נחוש לדרב ושמואל דמה בכך דרחב"א סובר דבשיפוי כובע הוי מקום שחיטה ומ"מ יכול להודות דטבעת קטנה לא איקרי קנה ואין מקום שחיטה כלל, ואף שפירש"י דאין כאן מכשול להחליף הלכה היינו שאין מכשול להקל ע"י פירושו יותר מפי' זולתו אבל וודאי לפירושו יש להחמיר בשאר טבעות אף דהלכה כרחב"א:

ועוד אני תמה מאד כפי הנראה מפירש"י דרחב"א הוא המכשיר משיפוי כובע ולמטה והיינו דרב נחמן ממש א"כ מה זה שאמר מעיקרא ופסיק הלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה ובתר הכי מייתי דר"נ אכשר הכי ולבסוף מסיק והלכתא כרחב"א דקאי ר"נ כוותיה והא כבר פסיק הלכתא הכי ועכ"פ לא הוי ליה לומר הלכתא מעיקרא רק לבסוף דהלכה כרחב"א דר"נ ס"ל הכי, גם היכי שייך דר"נ קאי כוותיה דהא היינו הך והוזכר מקודם אחר שפסק הלכה דר"נ אכשר הכי, ומזה יראה מבואר דלא נתכוונו להך דברי ר"נ בשיפוי כובע ולא להך הלכתא שהוזכר קודם רק ב' ענינים הם שיעור מקום שחיטה בשיפוי כובע ומוגרמת כשרה, ועוד דקאמר לר"נ דאכשר משיפוי כובע ולמטה כמאן לא כרבנן ולא כריב"י וקאמר אנא לא חילק ידענא ולא בילק אנא שמעתתא ידענא וכו' דאמר ריב"ל וקשה למה לו כולי האי הוי ליה לומר אנא כרחב"א ס"ל, גם היכי שאל לו כמאן לא כרבנן ולא כריב"י כיון דאיכא רחב"א דמכשיר הוי ליה לומר כמאן כרחב"א כיון דבהדיא קאמר כרחב"א דהוא המכשיר משיפוי כובע והרי הנך שמעתתא ג"כ סמכי אדרחב"א כמו שפירש"י:

ועוד קשיא לי אי רחב"א בא להכשיר משיפוי כובע ולמטה א"כ הך פלוגתא דר"ה ורב יהודה לקמן דפליגי בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש וכן שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש אי לריב"י ורבנן קאי הרי אמר ר"ה בפירוש מעיקרא דהגרים שליש ושחט שני שלישים לכ"ע פסולה ללישנא קמא ובל"ב אפי' לריב"י דוקא בשחט ב' שלישים מעיקרא או אח"כ ולא בשחט והגרים ושחט או הגרים ושחט והגרים, ורש"י ז"ל פי' לקמן דאליבא דרחב"א קאמרי ולא אוכל לידע מה ענין דרחב"א להך דשחט והגרים דלא בא לומר רק מקום שחיטה