תפארת יעקב על חולין חלק א קח

נשאר המקום חלוש כיון שלא גמר עדיין השחיטה וכשהוא מתחיל להביא והעוקץ עומד על מקום שנחלש והוא מביא תיכף קורעת במקום שנחלש ומשני כגון שהוליך ולא הביא, וכל זה הוא במסוכסכת אחת או שתים אבל ביש בה הרבה ע"י צירוף הרבה הם עושים פעולתם במהירות כמו חתיכת הסכין ונידון כמגירה שע"י שיש הרבה עוקצין קורעין במהירות יותר מחתיכת סכין חלק, ובזה נתיישב הכל על נכון:

והנה הרי"ף לא הזכיר רק שהוליך ולא הביא ולא זכר דקיימא ארישא דסכינא ומתוך כך הכריח הרא"ש דמפרש כהרשב"א והוא תמוה לפע"ד דסוף סוף כיון דבגמרא פירשו הך הוליך ולא הביא דקיימא ארישא והיינו דלהיפוך דוקא בהביא ולא הוליך א"כ פשיטא שהיה לו להרי"ף להזכירו ג"כ, וברור דהרי"ף מפרש כפירש"י דקיימא ארישא ממש שאין שם החלשה לפניו כלל ומקשה עלה כי אתא בזע ומשני בהוליך ולא הביא והדר בי' ממה דקאמר מעיקרא לגמרי דהשתא הכוונה פשוט דאוגרת כיון שיש לה ב' עוקצין הרי אחת קורעת בין בהבאה בין בהולכה אבל מסוכסכת בלא עשה רק אחת ממילא יכול לשחוט באותו אופן שלא תקרע ואי קיימא כך יכול לשחוט בהולכה ואי להיפוך יכול לשחוט בהבאה רק מעיקרא דס"ד בהוליך והביא א"כ אחת קורעת ג"כ או בהולכה או בהבאה והוצרך לומר דבעי החלשה דוקא אבל כיון שלא עלתה לו זה והוצרך לאוקמא בהוליך ולא הביא בטל הך דמעיקרא לגמרי, והשתא ממילא לא זכר הרי"ף דקיימא ארישא דלא קאי למסקנא ומה שלא הביא דקיימא באופן זה שלא תפגע בהולכה דמסתמא כך היא דהא בגמרא נמי לא חשו להזכיר זה רק סתמא שהוליך ולא הביא, אבל לפי הבנת הרא"ש כיון שפירשו בגמרא להדיא דאינו כשר רק דקיימא ברישא דנוטה לקתא הוי ליה להרי"ף ג"כ להזכירו, מיהו וודאי לפי מה שכתבתי לעיל דמברייתא עצמה דאוסרת סכין שיש בה פגימות הרבה מוכח שאין מסוכסכת אחת או שתים אוסרת בלי החלשה א"כ ע"כ דלא הדר ביה כלל, ונראה דהרי"ף לטעמו דפוסק במגל קציר דבאכילה אסורה והיינו גזירה אטו הבאה ובמסוכסכת אחת חזינן דהוליך ולא הביא כשר דיעבד א"כ ע"כ יש חילוק בין אי יש הרבה פגימות לאחת או שתים א"כ שפיר קתני בהרבה תידון כמגירה כמו מגל קציר ומ"מ לשון תידון כמגירה משמע דאפילו נבלה הוי, ולפי מה שכתבתי ניחא הכל דאפילו אי במגל קציר מותר לגמרי אבל מסוכסכת תידון כמגירה דמסוכסכת נמי קורעת כל שיש הרבה או אחת והחלשה לפניה כנ"ל:

והנה הרמב"ם ז"ל לא זכר כלל הך רישא דברייתא סכין שיש בה פגימות הרבה רק חילק דאי יש בה פגם ובהולכה אינו מרגיש אם שחט בהולכה שחיטתו כשרה וברור דמפרש ממש כפי' הרי"ף דלמסקנא בטלה הך דמעיקרא לגמרי רק הכל תלוי אם שחט בדרך פגיעתו פסולה ובדרך ירידתו כשרה אמנם מה שלא זכר רישא דברייתא נראה לפי שלא זכר במגל קציר ג"כ לאסור באכילה וסובר דמסקנת הש"ס דלב"ה כשרה לגמרי אלמא דלא גזרינן דיעבד הולכה אטו הבאה א"כ ה"ה סכין שיש בה פגימות הרבה, וחילוקו של רש"י ע"כ לא ס"ל דהא באחת מכשרינן בהוליך ולא הביא כל היכא דקיימא אלמא דעוקץ אינו קורע בירידתו וע"כ הך ברייתא כב"ש אתיא דפוסלין במגל קציר ואנן כב"ה קי"ל דמכשירין, והרא"ש כתב על דברי הרמב"ם שדבריו נכוחים אם לא הרגיש אבל דעת רחוקה היא כיון שזקופה מצד אחד היאך לא ירגיש כשיורד אצבעו לתוכה, אבל באמת לא קשיא כלל ודברי הרמב"ם הם ממש דברי הרי"ף ולא נתכוון הרמב"ם שאינו מרגיש ויודע שיש שם פגימה דאפילו עולה ויורד דכשר לכתחילה מרגיש הוא בהליכתו וכן דמיא לסאסאה מרגיש שהוא דמיא לסאסאה אבל הרגשת פגם הרגשה אחרת היא שהוא מרגיש בעוקץ שהוא מעכב הליכתו קצת כגון אוגרת ומסוכסכת באותו צד שפוגע בעוקץ אבל בירידתו אף שהוא מרגיש שהוא יורד ממנו אבל אין מעכבו, וזהו שדיקדק הרמב"ם ולא הרגיש שיש שם פגם ופגם הוא בעוקץ וכיון שאינו פוגע רק יורד אינו מרגיש בעוקץ רק ירידה הוא מרגיש ואפילו בעולה ויורד מרגיש זה ואין זה הרגשת פגם וזה ברור, ודברי הרב ב"י בי"ד סי' י"ח בדברי הרא"ש הללו תמוהין לפע"ד ואין להאריך כאן כי כבר הארכתי בזה בחיבורי לי"ד שם:

שם אמר רבא ג' מידות בסכין אוגרת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה וכו'. יש לדקדק בלשון זה כיון דבא לומר ג' מידות פסול דיעבד ופסול לכתחילה והכשר לכתחילה א"כ למה זכר פסול לכתחילה באוגרת כיון דאפילו דיעבד פסול ולא שייך לומר דנקט משום סיפא דהוצרך לומר לא ישחוט לכתחילה כיון דנתכוון לומר ג' מידות לא שייך להזכיר מידה השנית בראשונה אגב שנייה, ועוד יש לדקדק דגבי מסוכסכת נקט לא ישחוט בה וכן בעולה ויורד שוחט בה ומ"ש דמעיקרא באוגרת לא נקט בה, לכן נראה לי דהכוונה דקמ"ל דאוגרת אפי' אינו שוחט במקום שאוגרת ג"כ לא ישחוט כמו שפירש"י לעיל במגל יד דכ"ש סכין שיש פגימה בצד ששוחט, ואף שיש לחלק דשאני פגימה בצד ששוחט דזהיר טפי אבל מגל יד פעמים ששוחט במקום אפל וכדומה וחושב ששוחט בצד היפה והוא שוחט בצד המגל, אבל מ"מ וודאי דאסור לשחוט לכתחילה עכ"פ ואם שחט אפילו אינו יודע בבירור ששחט בה שחיטתו פסולה לכך לא נקט בה דהוי משמע דוקא ביודע ששחט בה אבל במסוכסכת נקט לא ישחוט בה לאשמועינן דוקא בה לא ישחוט אבל יכול לשחוט במקום היפה אפילו לכתחילה דלא חיישינן כולי האי כיון דשחיטה במקום הפגימה ג"כ אינו רק לכתחילה, ואף דאינו כשר רק בהוליך ולא הביא מ"מ פשיטא דמוכח דבלי פגימה כלל יכול לשחוט בהולכה לכתחילה דאל"כ מסוכסכת לא ישחוט ואי שחט כשר היכי משכחת לה אי בהולכה והבאה אפילו דיעבד אסור ובהולכה בלבד אפילו בלי פגימה כלל אינו שוחט לכתחילה וע"כ דיכול לשחוט בהולכה לכתחילה א"כ במסוכסכת שלא במקום הפגימה יכול לשחוט לכתחילה בהולכה בלבד ואפשר אפילו בהולכה והבאה ולא חיישינן שמא ישחוט במקום הפגימה כיון דדיעבד כשר בהולכה, כנ"ל, ומה שאמר עולה ויורד בסכין נראה לי שאם מגל הוא שאין לו עוקצין רק עולים ויורדים בו הרבה אסור לכתחילה כנ"ל ודו"ק:

שם דמיא לסאסאה מאי. לא נתבאר לי אי היתה השאלה לאסור אפילו דיעבד או לענין לכתחילה ואי נתכוין לענין לכתחילה מה השיב לו מאן יהיב לן מבישרא דהא בישרא ידע שהוא היתר גמור, ונראה לי דהספק היה כיון דחזינן דמסוכסכת אחת מותרת בהוליך ולא הביא ומ"מ ביש בו הרבה אסור דיעבד א"כ ס"ד דאפילו דמיא לסאסאה כיון שכולו כך אסור לכך קאמר מאן יהיב לן מבישריה, ולפי זה אינו הכרח לכאורה שהוא מתיר לכתחילה מ"מ לישנא דמאן יהיב משמע שנשחטה בהיתר גמור שאם נשחטה לכתחילה באיסור לא היה מבקש אחר הבשר הזה, אף שאפשר לפרשו בהיפוך שקשה הבקיאות בזה לידע שהיא כסאסאה והשיב לו מי הוא זה אשר יוכל ליתן בשר הזה לאוכלו שאין הכל בקיאין בדבר דאל"כ מה הוא זה שמבקש אחר בשר של דמיא לסאסאה וכי סכין זה יותר טוב מסכין יפה שאין בו כלום ואי נתכוון לומר לפי שלא היה לו בשר והוא היה רוצה לאכול שר ואמר מי יתן לנו בשר כזה והייתי אוכלו א"כ ממילא אין הוכחה להתיר לכתחילה לשחוט בו, ויש לי קצת ראיה על זה שהרי על כרחנו אנו צריכין לומר דדמיא לסאסאה יש לאסור טפי מעולה ויורד דהא עולה ויורד קאמר רבא בהדיא דשוחטין בו לכתחילה והשתא תיקשי באמת למה נקט רבא עולה ויורד הוי ליה לומר רבותא אפילו דמיא לסאסאה שוחט בה לכתחילה וע"כ דהספק היה דאפילו דיעבד אסור דגרע ממסוכסכת והיינו כיון דחזינן דהרבה מסוכסכות אפילו דיעבד אסור א"כ דמיא לסאסאה שמליאה פגימות קטנות אפילו דיעבד אסור, והשיב לו מאן יהיב לן מבישריה והיינו כיון שיש ממנה בשר שכבר נשחט בוודאי מותר והשתא לא קשיא לימא רבא רבותא להתיר דמיא לסאסאה דיעבד ולמה נקט מסוכסכת דקמ"ל אפילו מסוכסכת אסור לכתחילה והספק היה דהא מסוכסכת ג"כ אינה אוגרת בהליכתה דבר ומ"מ הרבה אסור דיעבד א"כ ה"ה דמיא לסאסאה אף שאינה אוגרת מ"מ כיון שכולו כך אסור דיעבד קמ"ל דכשר ועמ"ש לקמן בזה:

שם פשיטא כיון דכי נקב טרפה בעי בדיקה. נראה לי דהכוונה דסלקא דעתך כיון דרוב הסכין חלק אף שיש איזה פגימה מכל מקום רובו של ושט נשחט בהכשר ולא איכפת לן מה שעשה ג"כ בפגימה לזה קאמר כיון דכי נקב טריפה א"כ ממילא כל שעשאה הפגימה במיעוט סימנים אין זו שחיטה, והא דלא קאמר דהכוונה בעוף בקנה דלא מיטרף בנקב, דכיון דמייתי מקרא ושם כתיב הגישו אלי איש שורו ושיו ושחטתם בזה ש"מ דעל בהמה קאי דמיטרפה בניקב בושט כנ"ל:

שם ראב"י בדק לה בחוט השערה וכו' עד אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא וכו' משמע דהני אמוראי ס"ל דפחות מחגירת ציפורן הוי פגימה לפסול בסכין ואיכא למידק כדפריך לקמן אר"ל דלא חשיב פגימת סכין ומשני בחולין לא מיירי הוי ליה למימר דס"ל דפגימת סכין פחות מחגירת ציפורן ואינו דומה להנך תלתא דהוי כחגירת ציפורן, ונראה לי דלא קשיא כלל דבדיקה דהני אמוראי לא היתה בשיעור הפגימה כלל שהרי עולה ויורד שהשחיזו ב' עוקצין והמקום נשאר נמוך כמו שפירש"י פשיטא דאותו מקום יש בו שיעור שיכנס בו ציפורן וכ"ש חוט השערה רק כל שאין שם עוקץ אינו קורע ועיקר בדיקתם של אלו היתה לידע אם יש שם עוקץ ניכר במיא ובשימשא וחוט השערה מסתבך והעוקץ אינו מניחו לירד מתוך הפגם אבל שיעור הפגימה לכ"ע כדי שיכנס בו ציפורן בין עוקץ לעוקץ ואם הוא קטן כ"כ עד שאין עוביה של ציפורן נכנס בין עוקץ לעוקץ אינו מזיק לסימן רק אפילו יש ברוחב הפגם שיעור זה עדיין אינו פוסל עד שיהא נרגש עוקץ, וראיתי להרשב"א ז"ל שהקשה קושיא הנ"ל ועוד הקשה דמאי פריך דמיא לסאסאה מאי הא אין שם חגירת ציפורן ולהנ"ל יש לומר דדמיא לסאסאה נמי על העוקצין שאל שאין העוקץ נרגש ממש רק דמיא לסאסאה ופשט לו דזהו כפגימה שאין לה עוקצין אף שהמקום נמוך כשר ועמ"ש לקמן גבי מימרא דר"ל ובתוס' בד"ה אבישרא, ולענין מה שהקשו כאן דקי"ל דצריך בדיקה אתלתא רוחתא וקי"ל כר"ז אמר שמואל בליבן סכין כבר נתבארו דברים הללו לעיל ד"ח ע"א עיי"ש באריכות:

שם ור"ח אמר אף פגימת סכין ואידך וכו' כפגימת המזבח. איכא למידק מאי ענין פגימת סכין להנך פגימות דסכין לאו בחסרון