תפארת יעקב על חולין חלק א קז

ארישא דסכינא כשמתחיל להוליך צריך לחתוך העור והבשר וכבר עבר העוקץ טרם שהגיע לסימנים משא"כ אוגרת מורשא קמא מחליש עור ובשר וכו', ודברים הללו מן התימה כיון דלא ידע היכא קיימא אלא בכל מקום שהיא עומדת א"כ הרי פשיטא שיש זמן שהסכין בא בחודו לסימן ואז הפגימה קורעת והיכי ס"ד דמשום עור ובשר אין העוקץ קורע הסימן דהא פשיטא דאף הסכין בעצמו אינו חותך בסימן עד שיחתוך תחילה עור ובשר גם לשון מחליש אינו מובן כלל, לכן נראה לי לפי דרכו דהכוונה שהעוקץ אינו קל לקרוע כמו החידוד של הסכין לחתוך הילכך אפי' העוקץ על הסימן קודם שהוא קורע הוא עובר והסכין חותך אחריו ולא הספיק לקרוע עד שעבר ואין כאן קריעה רק חתך הסכין משא"כ אוגרת דיש לה ב' מורשות כשהפגימה עוברת על הסכין מורשא קמא מחליש אף שאינה קורעת לגמרי מ"מ נחלש וכשעוברת מורשא שני' יש בה כח לקרוע כיון שכבר המקום נחלש ממורשא קמא, והיינו דפריך מרוח אחת נמי חורפא דסכינא מחליש דפעמים שאינו חותך לגמרי תיכף רק מחליש וכשהוא מעביר עוד גומר לחתוך א"כ כשיש פגימה קורעת במקום שכבר נחלש מחידוד הסכין שעבר קודם הפגימה, ואהא משני דקיימא ארישא דסכינא דאין שום חידוד סכין קודם לה וכשהוא מתחיל להוליך אין כח בפגימה לקרוע עד שמעביר הסכין וחותך כיון שהפגימה באה על מקום בריא בסימן שלא נחלש קודם כלל, ופריך דמ"מ בדרך הולכה נחלש המקום ובהבאה הפגימה קורעת ומשני בהוליך ולא הביא, וכתב עוד רש"י ז"ל דעוקץ של מסוכסכת קורע בין בפגעו בו בין בירידתו רק הכל תלוי אי יש החלשה קודם וכל שיש מחליש קמה קורעת ולכך צריך ארישא דסכינא והוליך ולא הביא והביא ראיה מהא דקתני סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה ואפי' מסוכסכת קאמר מדקא מפליג בחדא בין אוגרת למסוכסכת ובטובא לא מפליג ומשמע אפי' כל עוקצין לצד אחד וכו', ואני תמה בלשון זה של הרב ז"ל שכיון שבא להוכיח דרישא בכולן מסוכסכות היכי שייך לומר מדקא מפליג בסיפא ולא ברישא דהיכי אפשר שיחלק ברישא כיון שבא לחלק בין פגימות הרבה לאחת וכך היה לו לומר דע"כ רישא במסוכסכות דאל"כ מה הפרש בין הרבה לאחת והרי הברייתא באה לחלק ביניהן בפירוש, ונראה שעיקר כוונת רש"י ז"ל להוכיח דעוקץ של מסוכסכת ג"כ קורע בין בהולכה בין בהבאה כל שיש החלשה קודם והיינו דליכא למימר שאינה קורעת רק בפגעו בו ולא כשהוא יורד ממנו א"כ רישא דקתני פגימות תידון כמגירה הוי ליה לחלק ג"כ בין ששחט בפגעו בם אז תידון כמגירה אבל בירידתו מהם לא, ואין לומר דלא חש לחלק דהא חזינן בסיפא מחלק בין אוגרת למסוכסכת וברישא לא מפליג בין בפגעו בו בין דרך ירידה ש"מ דברישא אין חילוק כלל וע"כ משום דבאמת קורע בכל גווני כיון שיש החלשה קודם, אבל קשיא לי על זה דהיה לו להכריח מן הגמרא הכרח גמור דהא מעיקרא פריך דחורפי' מחליש ומורשא בזע וע"כ מיירי דפוגע בו בהליכתו דהא בתר הכי מקשה כי אתא בזע ומשני דקיימא ארישא דליכא החלשה קודם והשתא היכי מקשה כי אתא בזע הא בהבאה הוי דרך ירידה, ועוד למה ליה לשנויי בהוליך ולא הביא הא אפי' הביא כשר כדקיימא ארישא ובהבאה הוי דרך ירידה מן הסימן דכיון דאינו פוגע אינו קורע, ואי נימא דנתכוין רש"י ז"ל שלא נפרש דקיימא ארישא דסכינא הכוונה שלכל פגימה אוגרת יש לה שני עוקצין אחת לצד הקתא ואחת לצד הראש ואותו עוקץ שבצד הקתא קורע בהולכה ועוקץ שלצד הראש קורע בהבאה ומוקי לה דקיימא ארישא היינו דאותו עוקץ יש שלצד הראש ואותו שלצד הקתא הושחז במשחזת דהשתא אפי' יש החלשה קודם אינו קורע בהולכה ופריך והא כי אתא בזע דאז קורע ומשני דהוליך ולא הביא וכן פירשו הרשב"א והרא"ש, והשתא אין מן הגמרא הוכחה דקורע בצד שיורד ממנו ג"כ לזה הביא ראיה מן הברייתא מדלא מפליג ברישא משמע דאפי' דרך ירידה קורע, הא ליתא דא"כ פשיטא שהיה לו להוכיח בפשיטות דאי סיפא אפילו באמצע רק מצד שאינו פוגע בסימן בהולכה א"כ מוכח דהרבה אפי' בכה"ג פסול דאל"כ מאי הפרש יש בין רישא לסיפא ואי באנו לחלק בין אחת להרבה דאז פסול אפי' דרך ירידה משא"כ אחת א"כ גם ראיית רש"י ז"ל אינו, באופן שלא נתבררו לו דברי רש"י ז"ל בזה. ובעיקר פירושו של רש"י ז"ל נחלק עליו הרשב"א ז"ל ופי' דקיימא ארישא דסכינא היינו דנשאר העוקץ שלצד הראש ואפילו באמצע כשר אלא שאני תמה על זה דהיכי פריך סוף סוף כי אזלא מחלשה כי אתא בזע דלמה לו להזכיר החלשה בשלמא לפירש"י דקיימא ארישא ממש והטעם שאין החלשה קודם פריך שפיר דמ"מ יש החלשה בהולכה ובהבאה קורעת אבל להרשב"א ז"ל דעיקר התירוץ היה דהעוקץ לצד הראש ואינו פוגע הוי ליה להקשות דבהבאה קורע דאז פוגע בו והחלשה פשיטא דכבר היה דהא מחמת זה משני דקיימא ארישא ולא מהני החלשה כיון שאינו פוגע רק יורד, מיהו גם לפירש"י קשה דלמה ליה לומר כי אזלא מחלשה הא בהבאה גופא איכא החלשה כיון דקיימא ארישא דסכינא הרי בהבאה חורפיה דסכין מחליש ועוקץ קורע, גם יש לתמוה לפירש"י ז"ל כיון דפירש ארישא דסכינא היינו למעלה ממש שאין שם חורפי' דסכין א"כ אוגרת פסולה אפילו קיימא ארישא משום דבתרא בזע מחמת החלשה דקמא ובוודאי משמע דאוגרת פסולה אפילו ארישא ממש שאין שם רק מורשא קמא ובתרא א"כ היכי קתני רישא סכין שיש בה פגימות הרבה דכיון שיש הרבה ע"כ האחרונה אינה ארישא דסכינא וא"כ למה לי הרבה הא באותה אחת שאינה ארישא ממש סגי כמו אוגרת, וכה"ג הקשה הרשב"א ז"ל אלא שלא ביאר יפה קושייתו, ולפי מה שפירשתי נדחה תירוץ מהרש"א ז"ל בזה, ואמת כי לשון רש"י ז"ל בד"ה דקיימא ארישא קשיין אצלי בלא"ה שכתב שכשהתחיל להוליך לא היה כח בסכין להחליש עד שעבר הפגם וכו' ולא ידעתי אי הכוונה ארישא ממש שאין שם מן הסכין כלל היכי שייך לומר שאין כח בסכין להחליש הא אין שם סכין כלל ובוודאי נראה מלשון זה דלאו דוקא ארישא ממש רק שעומדת קרוב לראש הסכין עד שאין כח במקצת סכין זה להחליש עד שעבר הפגם וכ"ש לפי פירושו דמחליש היינו עור ובשר א"כ לזה צריך להיות שיעור חשוב מן הסכין להחליש עור ובשר קודם הפגם, ולפי זה שפיר י"ל דסכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה ואפי' פגימה אחרונה מהן עומדת ארישא דסכינא, אלא שיש לתמוה מ"ש באמת הרבה מאחת כיון דאפי' אחרונה אין לה שיעור קודם לה להחליש ואם נחלק בין הרבה לאחת בטלה ראיית רש"י לגמרי, ועוד שהרי אוגרת פשיטא דפסולה כל היכא דקיימא אפי' ארישא ממש משום דמורשא קמא מחליש אלמא דכל שיש מורשא המחליש קודם אפי' בראש הסכין ממש פסולה א"כ חורפיה דסכינא נמי כל שיש מן הסכין למעלה מן הפגימה פסולה וא"כ למה לי הרבה באותה אחרונה סגי כיון שיש למעלה ממנה מן הסכין, גם קשיא לי כיון דמסוכסכת קיימא ארישא דסכינא דוקא אבל כל שיש קצת סכין אפי' כל שהוא למעלה מן הפגימה מחליש קודם שהרי בס"ד קאמר דמורשא קמא מחליש באוגרת ולא ס"ד חורפיה דסכין אלמא דכל שהוא שמחליש קודם סגי, א"כ למאי דפריך חורפיה דסכין מחליש ומשני ארישא ע"כ ארישא ממש א"כ מ"ש אוגרת שיש לה ב' עוקצין אפי' ליכא רק עוקץ אחרון פסולה כל שיש שיעור סכין כשיעור מורשא קמא, גם לא נתברר לי לפירש"י דהחלשה היינו עור ובשר א"כ אי שני העוקצין קורעין מ"ש דקורא לקמא מחליש ולבתרא בזע הא שניהן קורעין רק זה עור ובשר וזה הסימנין:

ומה שנראה לי בביאור סוגיא זו והוא דיש להבין בגוף הברייתא דקתני רישא סכין שיש בה פגימות הרבה וסיפא קתני ושאין בה אלא אחת ואי אפשר לפרש בשום פנים שיהא נקרא הרבה כל שיש יותר מאחת ועכ"פ היה די שיאמר סכין שיש בה פגימות תידון כמגירה ושאין בה אלא אחת ולמה ליה לומר הרבה מה שבשנים תידון כמגירה, ומזה נראה מבואר דכל שאין בה הרבה אפי' יש ב' או ג' אינה נידונית כמגירה רק נקט סיפא אחת משום דבא לומר דאוגרת פסולה אפילו אחת ומסוכסכת כשרה אפילו שתים ושלש ואינו פסול רק בהרבה דאז תידון כמגירה והטעם בזה כדרך שאנו רואין בליבן סכין ושחט דאמרינן חידודו קודם לליבונו ואף כאן קריעת העוקץ אינו כ"כ מהר כמו חיתוך הסכין במקום החלק וכשהוא מוליך הסכין על הצואר ושוחט ממילא שוחט הוא בחלק שבסכין טרם שיקרע העוקץ ולעולם בא העוקץ לתוך בשר הסימן אחר שנחתך בגוף הסכין אמנם אי יש הרבה פגימות כעין מגירה ריבוי העוקצים כמו מגירה קורעים מהר כמו חתיכת הסכין, ואהא קאמר דאוגרת אפי' אחת פסולה ואהא קאמר מ"ש אוגרת דכיון שאין כאן הרבה למה ניחוש שתקרע הפגימה ולא יחתוך הסכין ואהא קאמר דכיון שיש כאן ב' עוקצין וביניהם שקוע א"כ עוקץ ראשון נהי שאינו עושה פעולתו לגמרי לקרוע הסימן מחללו אבל מ"מ מחליש הוא וכיון שאין ביניהם סכין שיחתוך תיכף רק העוקץ השני ממילא השני קורע מהר כיון שכבר נחלש המקום מן הראשון, והיינו דקאמר מורשא קמא מחליש וקשה הא הסכין מחליש ולהנ"ל הא ליתא דכל שהסכין חותך חותך הוא ושוב אין העוקץ קורע במקום שחתך הסכין רק החלשה היא מן העוקץ ראשון והשני קורע, ואהא מקשה ברוח אחת. נמי חורפיה דסכין מחליש ולא קאמר סכין מחליש רק הכוונה כך שאם היה כאן ב' עוקצין והאחד הושחז ואי היו ב' עוקצים נשחזים היה המקום נמוך שם כמו שפירש"י לקמן דזהו עולה ויורד אבל אי אחד נשחז אותו המקום סמוך ממש לעוקץ הנשאר נשאר נמוך שם ואותו מקום כיון שהוא נמוך אינו חותך במהרה כמו שאר הסכין רק הוא מחליש וא"כ הוא מחליש והעוקץ קורע, ואהא משני שהעוקץ הוא העליון והתחתון הושחז וכשהוא מוליך הסכין א"כ חלק הסכין שעל העוקץ שאינו נמוך לא שייך מחליש שהוא הולך ושוחט ואותו מקום הנמוך שתחתיו מה יתן ומה יוסיף מה שהוא מחליש כיון שהעוקץ קודם לו והוא הולך קודם והחלשה בא אחריו ומה שאותו מקום מחליש בא הסכין שתחתיו ושוחט והעוקץ הולך להלאה, ואהא מקשה סוף סוף כי אזלא הפגימה המסוכסכת מחלשה עכ"פ וכשהוא נח מלהוליך