תפארת יעקב על חולין חלק א קד

וקנה תלושין אפילו לכתחילה אבל הפשטן דבעי למיפשט בעיא דרבא איהו רוצה באמת להכריח דמתניתין בתלוש גמור וברייתא דבכל שוחטין בין בצור בין בקנה לא ידע זהו דוחק, וצ"ל דהוי ס"ד דהפשטן רצה באמת לדחות דברי רבא לגמרי ולמיפשט דאפילו דיעבד פסו ומתניתין כר"ח אך עדיין אינו מספיק בהא דפשיט מנעץ סכין ודחה שאני סכין דלא מבטל ליה עכ"פ מוכח דאסור לכתחילה, לכן דברי התוס' צ"ע לפע"ד ועמ"ש בסמוך:

בא"ד וי"ל דאליבא דרבי מיבעיא ליה וכו' כרב זביד וכו'. גם כאן דבריהם תמוהין לפע"ד דאי ס"ד מתניתין בצואר בהמה למעלה ומחשש שמא ידרוס אם כן היכי קתני צור וקנה ואטו יש הפרש בחשש שמא ידרוס באיכות הסכין הא הכל תלוי בצואר בהמה למעלה, וליכא למימר דנקט צור וקנה להורות היתר מכח מחובר אפילו במחובר מעיקרו, הא ליתא דהא מצד מחובר לא שייך למיתני היתר דיעבד דאפילו לכתחילה מותר אפילו מעיקרו לרבי חייא קתני בברייתא, תדע דאם כן תיקשי באמת בהך סוגיא דלעיל דהא הך דרב ענן א"ש הלכה פסוקה היא והרי הכא לא סליק פירוקא רק דברייתא בעופא או כרב זביד א"כ למה לעיל נאדו מאוקימתא דמוקי כר"ח מכח ברייתא דבין בתלוש בין במחובר מה בכך במתניתין שמא ידרוס וברייתא בצואר למטה או בעוף כדאוקמא הכא, ואמת שכפי הנראה הרגישו התוס' בזה במה שכתבו כדמשני לקמן אע"ג דקתני בה בהמה והיינו דלעיל לא בעי לשנויי הכי משום דקתני בה בהמה אבל רבא שפיר מספקא ליה דס"ל דמצינן לאוקמא בהכי כדמשני ר"פ לקמן, או דכוונת התוס' דוודאי לפי האמת לר"ע א"ש בצואר למעלה אפילו דיעבד אסור ובצואר למטה למאן דמכשיר מחובר אפילו לכתחילה, א"כ מתניתין דקתני דיעבד כשר ולכתחילה אסור היכי דמי אי בצואר למטה אפילו לכתחילה כיון דמכשיר מחובר בברייתא אפילו לכתחילה, ואי בצואר למעלה אפילו דיעבד אסור משום שמא ידרוס רק רבא מיבעיא ליה דסובר דיש לומר בצואר למעלה אינו אסור רק לכתחילה דלא כר"ע א"ש וזה ברור בכוונתם, אבל מ"מ כמה רב מהדוחק דנימא דרבא פליג אדשמואל וכ"ש לפי מה שאבאר לקמן וכמו שבארתי בש"ס דר"ע א"ש ג"כ אינו פוסל דיעבד א"כ פשיטא דלא הוי מקשה לעיל לדחות דלא מצי אתיא מתניתין כר"ח, וע"כ דאין לפרש מתניתין מכח שמא ידרוס ומחובר כשר לכתחילה דמאי ענין צור וקנה לכאן הא בכל מחובר כך הדין אפילו תלוש וחיברו ונעץ סכין בכותל, וליכא למימר דנקט חידוש היתר מחובר דמכח מחובר אפילו לכתחילה מותר כנ"ל, ועמ"ש בסמוך:

בא"ד אבל קשה וכו' פסול ציפורן במחוברת וכו'. והא ליכא למימר דבמחובר מעיקרו מודה ר"ח דפסול ולכך ציפורן פסול ובתלוש וחיברו פליגי או להיפוך דבמחובר מעיקרו פליגי ובתלוש וחיברו לכ"ע כשר דא"כ תיקשי ברייתא דקתני בין בתלוש בין במחובר דהא מודה רבי בתלוש וחיברו אסור לכתחילה, מיהו לפי מה שאפרש לקמן די"ח ע"א מימרא דרבה בר רב הונא ומה דאיתמר עלה לא קשיא כל מציפורן דמתניתין ואדרבא מהך סוגיא דהתם מוכח דלולא מימרא דרבה בר רב הונא הוי מפרשינן משנה כפשטא מפני שהן חונקין ע"ש היטב, ולפי מה שכתבתי בגמרא דספיקו של רבא היה דילמא לכ"ע במחובר מעיקרו פסול ומתניתין רבי בתלוש ולבסוף חיברו ניחא בלא"ה הך דציפורן דהא לכ"ע פסול אפילו לר"ח, ומ"מ צריך למה שכתבתי לקמן בגמרא די"ח ליישב הך סוגיא דלעיל דס"ד מעיקרא דמשנה כר"ח ואכתי לא ידע לחלק בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חיברו דלמה. ליה להקשות מברייתא דבין בתלוש בין במחובר תיקשי ליה מתניתין דקתני ציפורן פסול וע"כ כמ"ש לקמן דכיון דלא מקשה ממתניתין רק לרבה בר ר"ה ש"מ דבמשנה עצמה הוי ניחא ליה דציפורן אפילו תלושה אסור א"כ ממילא לא קשיא לס"ד דלעיל, והתוס' שכתבו דלעיל לא קשיא דלא קיימא מסקנא הכי לא ידעתי דמה בכך מ"מ אדמקשה מברייתא לפרוך ממתניתין, ואולי נתכוונו למ"ש דבס"ד ע"כ הוי ס"ל דציפורן תלושה אסור דלא כרבה בר ר"ה רק כאן דקיימא מסקנא בספיקא קשיא להו דלרבה בר ר"ה דקי"ל כוותיה ע"כ מתניתין דלא כר"ח, אבל לפי מה שכתבתי לקמן שם גם כאן לא קשיא, וכל זה רק לפי תירוצם אבל לפי מה שביארנו בגמרא דאי אתיא מתניתין כר"ח מיירי בתלוש וחיברו אבל במחובר מעיקרו מודה דפסול א"כ פשיטא דהכא לא קשיא כלל בלא"ה כנ"ל:

בד"ה אמר שמואל משמע דאפילו בכי האי גוונא וכו' אפילו בדיעבד. דבריהם צריכין ביאור ראשונה מה בקשו בזה דכתבו דמשמע דרק דיעבד מותר הא בהדיא קאמר אמר מר נעץ סכין וכו' ל"ש והיכי ס"ד דאפילו לכתחילה מותר הא בהדיא אהך ברייתא דנעץ סכין קאי, ודוחק מאוד לומר דלא היה בגירסת התוס' אמר מר נעץ סכין רק אמר ר"ע א"ש, ועוד דהא עיקר דבריהם נבנו כדי להקשות אח"כ דהוי ליה לומר שמא דרס והיינו כיון דסכין למעלה אינו מותר רק דיעבד א"כ סכין למטה ע"כ דיעבד אסור והא בפשיטות כיון דאברייתא דנעץ סכין קאי הא קתני בה שחיטתו כשרה א"כ ע"כ דבא לפסול סכין למטה דיעבד ולמה להו להוכיח סכין למטה מכח דסכין למעלה לכתחילה לא כיון דסכין למטה דאסור דיעבד מוכרח מצד עצמו כיון דקאי אברייתא דנעץ סכין, ואי אפשר לומר שנתכוונו להוכיח שני דברים איסור לכתחילה בסכין למעלה ואיסור דיעבד בסכין למטה שהרי כתבו ואם כן וכו' פסול אפילו בדיעבד, ועוד יש לתמוה בדבריהם מהו כוונתם דמשמע דלא מכשיר רק דיעבד אי הכוונה מצד מחובר הרי מפורש כברייתא דנעץ סכין דרק דיעבד מותר ומשנתנו ג"כ קתני צור וקנה דיעבד מותר ולא לכתחילה, ואי הכוונה דגם בסכין למעלה יש חשש דרסה עכ"פ לענין לכתחילה א"כ היכי משני רב זביד לצדדין קתני מה בכך מ"מ היכי ישחוט לכתחילה במחובר דנהי דהך ברייתא ר"ח דאינו חושש למחובר כלל אבל מ"מ שמא ידרוס ניחוש לכתחילה. לכן נראה לי דכוונת התוס' דס"ד דר"ע. א"ש סובר דתלוש וחיברו אפי' לכתחילה ולפי דהך ברייתא רק מכח תלוש וחיברו אוסרת לכתחילה ולכך קתני סכין דלא מבטל ליה דאפ"ה אסור לכתחילה ואי יש חשש שמא ידרוס אין חידוש בסכין טפי משאר מחובר לקרקע, ועל זה אמר שמואל דדוקא בסכין למעלה אז אין חשש רק משום מחובר וממילא לר"ח דמתיר מחובר לגמרי מותר אפילו לכתחילה אבל בסכין למטה יש חשש אחר שמא ידרוס ואפילו למאן דמתיר מחובר לכתחילה הכא אסור ולפי זה הפי' שמא ידרוס כפשוטו, ועל זה באו התוס' לדחות פי' זה כיון דקאי על הברייתא ולא קאמר על הך ברייתא דבין בתלוש בין במחובר דמתרת מחובר לכתחילה דלא שנו רק בסכין למעלה ולצדדין קתני או בעופא כר"פ אבל בבהמה בסכין למטה אסור שמא ידרוס ולמה ליה לומר דבריו על הך ברייתא דאין נ"מ להך תנא כלל כיון דבלא"ה אוסר לכתחילה משום מחובר ואין נ"מ רק למאן דמתיר מחובר ופליג על הך ברייתא הוי ליה לומר דבריו על הך תנא דברייתא דמתיר מחובר, וע"כ דבאמת סובר להלכה דמחובר אסור לכתחילה ולא שייך שיאמר על הברייתא דבין בתלוש בין במחובר ל"ש דאפילו בסכין למעלה סובר דאסור לכתחילה לכך הוכרח לומר דבריו על הך ברייתא דנעץ סכין דמתיר דיעבד מכח מחובר, וקאמר דוקא בסכין למעלה מותר דיעבד כיון שאין כאן רק משום מחובר אבל בסכין למטה אפילו דיעבד אסור שמא ידרוס, ואהא קשיא להו לימא שמא דרס כיון דבא לאסור דיעבד כנ"ל בכוונתם בזה, מיהו לקושטא דמילתא כבר כתבתי בגמרא דוודאי ר"ע א"ש לכתחילה קאמר והיינו דברייתא ע"כ לאו משום דרסה אתינן עלה דאם כן אין נ"מ בין נעץ במחובר או נעץ בתלוש או שהיה סכין מונח על דבר בלי נעיצה כלל והוא מעביר בצואר על הסכין והסכין אינו עושה פעולה כלל אף דהוא תלוש גמור מ"מ אסור לכתחילה, ומדנקט מחובר ע"כ לאו משום דרסה נגעו בה רק מכח מחובר ואהא קאמר ר"ע א"ש דדוקא בסכין למעלה אין בו רק משום מחובר אבל בתלוש ליכא חשש דרסה אבל בסכין למטה יש חשש שמא ידרוס ואפי' לא נעץ סכין בכותל רק מונח על איזה דבר או נעוץ בתלוש גמור מ"מ יש חשש שמא ידרוס ואסור לכתחילה וגם בדיעבד צריך שיאמר ברי לי שלא היה כאן דרסה ע"י כבידות הבהמה, אבל על ברייתא דבין בתלוש בין במחובר לא היה יכול לומר דבריו דבאמת סובר דמחובר אסור לכתחילה אפילו סכין למעלה וזהו דעת הרמב"ם כמו שביארנו בגמרא:

בא"ד שמא ידרוס פעם אחרת וכה"ג וכו'. כבר כתבתי דדבר זה צ"ע דכיון דאסור לשחוט פעם אחרת לכתחילה היכי נחוש שמא ישחוט פעם אחרת בפרט כיון שאין מתירין רק באומר ברי לי ולמה ניחוש שישחוט לכתחילה מה שאינו רשאי ויתיר דיעבד בלי אמירת ברי לי, והרי לעיל ריש מכילתין מתירין דיעבד באמירת ברי לי ולא חיישינן שישחוט פעם אחרת ויתיר בלי ברי לי, ומה שהביאו ראיה מהך דלקמן לא מיבעי' לדעת הרמב"ם שהשמיט הך דלקמן לגמרי וכן הרי"ף לא זכרה משמע דסובר דקי"ל כמסקנא דאוסרין ומתירין ופוסלין ומכשירין חדא מילתא היא ומותר באמת באכילה לב"ה, אלא אפילו לדעת רש"י דכתב לקמן דאפילו למסקנא הא דר"י איתא ואף שיש להקשות עליו דהא חזינן דלקמן בסכין שיש פגימה מסוכסכת בהוליך ולא הביא כשר ולא אסרינן באכילה אטו הבאה, וע"כ שיש חילוק בין סכין שיש בה פגימה מסוכסכת לא חיישינן שישחוט פעם אחרת דלמה יעשה לכתחילה מה שאינו רשאי הא יכול להשחיז אותה פגימה וישחוט כדין, אבל מגל קציר דהיא כלי שצריך לה כמות שהיא ולא ישחיזנה שפיר חיישינן שמא ישחוט ויביא, ועוד נראה לי דמודה רש"י באומר ברי לי דכיון דמצרכינן ליה לומר ברי לי שוב לא חיישינן שישכח ויביא רק בלי ברי לי שהלך לו וכדומה אוסרין שחיטתו אף דוודאי יש לומר דאי היה מביא לא היה מאכילה לנו מ"מ שמא לא אסיק אדעתיה להזהר כלל, אבל כיון דמצריכין ברי לי ממילא הוא נזהר כדי שיוכל לומר ברי גמור ועכ"פ לדידן דקי"ל בעלמא מהני ברי לי ממילא גם כאן מהני ברי לי רק לכתחילה אסור שמא ידרוס כמ"ש לעיל בגמרא באריכות:

בד"ה שבתחילה נאסר להם בשר תאוה פי' בקונט' וכו' וקשה דההוא קרא לא איירי אלא בקדשים ובשחוטי חוץ. ואני תמה דהא שני פרשיות כתובין שם בפרשה ראשונה כתיב מי שישחוט חולין בחוץ ולא יביאנו לעשות שלמים ופרשה אחרונה המתחלת ואליהם תאמר מדברת משחוטי חוץ שלא יקריב קרבן בחוץ, וכבר כתב הרמב"ן ז"ל בפי' החומש שם שכמעט אי אפשר להלום המקראות אליבא דר"ע