תפארת עוזיאל חלק ב קסט

ויהי בנסוע הארון שהרמז כשהצדיק נוסע לדרכו דרך כל אדם אז מבקשים שיקום ה' ויפוצו אויביך. ונחזור לענינינו שבמיתת הצדיק נאבד השגה בתורה וזה עיקר עבודת קונינו כמ"ש הרמב"ם כי עיקר העבודה היא הידיעה ותורת ה' תמימה לא יחסר כל בה ומי שיש לו עינים לראות ימצא כתוב בה הכל וכמאמרם ז"ל כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם כי מי שאינו תמים במעשיו דומה לו שלא כתוב כלום בתורת ה' כי אצלו הוא כמו אותיות פורחות ולא כתוב לפניו כלום כי בקרא ובגמרא נכתב הכל ברמז והמחדש חידושי תורה מוסיף אותיות בחידוש כוונת הפסוק או הגמרא וכאלו נכתב הרבה משא"כ למי שאינו תמים במעשיו וי"ל דזה כוונת רז"ל דקשיא להו בפסוק דאמר כל חולי וכל מכה דכל הוא ריבוי ומשמע הרבה ומכה הוא לשון יחיד ולכך דרשו דהכוונה על מכה אחת שהיא שקולה כנגד כולם כמו שאמר הוא ית' על מכת בכורים הנני שולח את כל מגפותי מטעם שהיא שקולה נגד כולם וזה כוונת הפסוק גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת דהיינו מכה השקולה כנגד כולם ומפרש המקרא עצמו מה הוא המכה וכתב אשר לא כתוב בספר התורה הזאת דהיינו שיתמעט השגה בתור' הקדוש' ויחשב כאותיות פורחות וכאלו לא נכתב בה מתיקות וטעמי התורה ודרשו חז"ל שפיר זו מיתת הצדיקים ות"ח שביותר נתמעט השגה כמדובר וכמה ראוי לנו להתעורר בבכי ואנחה על מיעוט השגה בתורה לאחר פטירת הצדיק הנ"ל שהי' בדורינו כרשב"י בדורו ולא נשאר לנו תמורתו או כפשוטו כי ידוע מאמרם ז"ל שגדולה מיתת צדיקים יותר מצ"ח כללות שבמשנה תורה ששם כתוב והפלא ה' את מכותך וגבי מיתת צדיקים כתיב הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת וגו'. וזה כוונת חז"ל במה דכתיב כל מכה דמשמע שהיא שקולה כנגד כולם ועי"ז דרשו שרמז למיחת ת"ח שהוא שקולה באמת כנגד כל הקללות שבמשנה תורה וכמה חיל ורעדה אחזו בשמענו את הקללות שבמשנה תורה ומכ"ש שנרעוד בפטירת הצדיק אשר שקול יותר גם מחורבן ביהמ"ק כמאמרם ז"ל וזה נראה כוונת מאמרם כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו דלפום פשטא קשה דבודאי צריך יותר פעולה לבנות דבר מלהחזיק דבר ולמה יהא חשוב הדור כשלא נבנה בימיו כאלו נחרב בימיו אבל הכוונה שכל שלא נבנה בית מקדשינו ולא סר המות מאתנו ואין לך כל דור ודור שלא יפטרו כמה וכמה צדיקים אשר מיתתם שקול כחורבן ביהמ"ק וזה הוא כאלו נחרב בימיו וכל זה בא ע"י מעשינו שמבקשים פניו ית' ברמי' וכמ"ש הפסוק דלעיל יען כבדוני בשפתיו ולבם רחוק ממני וזה פי' הפסוק שהתחלנו בתחלה הושיעה ה' כי גמר חסיד ע"י כי פסו אמונים שהאמת נעדר מאתנו ושוא ידברו איש את רעהו וזה קאי על הקב"ה כמד"א רעך וריע אביך אל תעזוב ועל שמתפללים בלי כוונה הוי כגוף בלי נשמה ולכך. גמר החסיד שמתים החסידים שהם לדור כנשמה לגוף מדה כנגד מדה כמדובר וזה הפי' שאמרו חז"ל אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא כי בזמן שהי' משה רבינו קיים הי' הכל באים להם בנקל וכמו שאיתא שהי' יהושע בוכה אחר פטירת משה כמשל המלך שנתן פקדון ליד בע"ה אחד ובכל יום בא המלך לפקדונו ורואין הכל בכבודו של מלך אפי' משרתיו של בע"ה ובזמן שהמלך בא ולוקח פקדונו צווחין הכל ווי ווי מי יתנני כירחי קדם לראות את כבוד המלך כמאז וכן בכל בדור ודור נגלה הוא ית' על הצדיקים והחסידים שבדור ומרוח קדשם נתנוצץ על יתר אנשי דורם ובפטירת הצדיקים נאבד הקדושה והאמונה מאנשי הדור וזה נוכל לומר הפי' כי גמר חסיד ועי"ז פסו אמונים מבני אדם ע"י שגמר חסיד שנאבד הקדושה והאמונה כמדובר ודוק והבן

אם הכהן המשיח יחטא. פי' לשון חסר שימות רח"ל בודאי הוא לאשמת העם על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש