תפארת עוזיאל חלק ב קסח

מקדושה ומוליד ניצוצי קדושה שיתהפכו ויעלו לשורשם בשבעה שנים. פי' לאחר שבעים שנה יכול האדם לתקן משא"כ מקודם (חסר תשלום המאמר). וה' ברחמיו ישמחנו וינחמנו ויברך לנו השנים והימים וימחה דמעה מעל כל פנים. וישמח אם על הבנים אמן. כי"ר: דרוש והספד לה"ה בוצינא דנהורא חסידא קדישא ופרישא הרב המופלג המקובל האמתי המפורסם הגדול בישראל מו"ה מיכל מ"מ דק"ק זלאטשוב

הושיעה ה' דרשו חז"ל ע"פ יען כבדוני העם הזה בשפתיו ולבו רחק ממני הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו קאי על מיתת

הצדיקים. ודיקדק הגאון מהר"י דמאי מדה כנגד מדה הוא זה דבשביל שאין מתפללין בכוונה ימותו הת"ח. ונראה שכתב האלשיך ע"פ כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש דאין לו פירוש וגם שהוא כמיותר. ותי' שיום השביעי הוא כמו נפש ונשמה לששת ימי המעשה וזה וינפש וכמאמרם מה חסר העולם מנוחה בא שבת בא מנוחה שהי' חסר המנוחה האמיתית דהיינו הנשמה וידוע שגם הת"ח והצדיקים שבדור קרואים שבת וממילא גם המה בנשמה לנו הבינונים וכמו שהנשמה מחי' הגוף כן הת"ח והצדיקים שבדור מחיים את הדור וכמאמרם ז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וידוע מאמרם ז"ל כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה נמצא הוי שפיר מדה כנגד מדה הואיל שבשפתותם כבדוני ולבם רחק ממני הוי גוף בלא נשמה ולכן גם הוא ית' יוסיף לסלק הת"ח והצדיקים שהמה הנשמות ולא ישאר רק גופם אחי ורעי כמה אדם בוכה ומתפלש באפר על פטירת בנו וכן בנו על האב מחמת שנשמתו נפרד מאתו ומכ"ש שאם יצייר שהמת עצמו יבכה על פרידת נשמתו שבודאי הי' דואג וצועק בקול מר ויללה עד שהי' מעורר את כל השומעים לבכות ולצעוק עמו וממילא כמה ראוי לנו לבכות ולצעוק ולקרוא למקוננות בקול נהי ובכי על אבידת נשמתנו ה"ה בוצינא דנהורא חסידא קדישא ופרישא הרב המופלג המקובל הגדול בישראל מו"ה מיכל אשר הי' נשמה לנשמה ולכבוד נשמתו אדרוש איזה חידושים בגפ"ת בכתובות הרי שהי' פתו אפוי כו' ומת אביו כו' ועי' בחדושינו על כתובות וגם נימא איזה דבר משמו אית' בגמ' דחולין גדול מה שנא' במשה ממה שנא' באברהם (ועיין בחידושינו לעיל מ"ש בשמו ומה שהוסיף הוא) ואמינא הפי' בגמרא דמגילה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה ע"ש כי דרשו חז"ל ע"פ כפלח הרמון רקתך אין ריקנין אלא מתורה ומצות כי אבדה כלי חמדתה ומי יגדור גדר ויעמוד בפרץ כתיב בפסוק גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתיב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך עד וגו'. ודרשו חז"ל זו מיתת ת"ח כידוע מדברי הזוהר שבימי רשב"י אמרו פתח פיך ויאירו דבריך ולבתר פטירתו אמרו אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגם בזוהר ויחי חלש דעתי' דר' יהודא כו' בכה ר' אבא אמר ר"ש ריחייא דטחנין מני' מנא דטבא כל יומא ולקטין כמה דכתיב הממעיט אסף עשרה חמרים השתא דרחייא מנא נסתלקא ולא אשתאר בעלמא מיני' בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת כו' הרי שבמיתת הצדיקים נסתלקה השגה שבתורה הקדושה כמה דאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים כ"א לשמוע דבר ה' לשמוע היינו הבנה כמו הסכת ושמע כו' שבעו"ה נתמעט הבנה והשגה בתורה. וזה נרמז לדעתנו בפסוק על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו כי מציון תצא תורה וכעת שועלים הלכו בו ששועלים רמז כמ"ש המהרש"א בסוף מכות כדרך שאמרו כמה דמסיק תעלא מבי כרבא שהשועל אינו יוצא הרבה שהשגותינו בתורה ומצות נתמעט ומטעם זה נראה דנקרא הת"ח והצדיק ארון כמ"ש רז"ל במיתת רבי אראלים ומצוקים אחזו בארון וכתבו המפרשים בפסוק