תפארת עוזיאל חלק ב קע

לחלי וכל לבב דוי כי אם השי"ת רוצה להעניש הרשעים צריך ליקח הצדיקים מקרבם שזכותם לא יגן וזה כי מפני הרעה נאסף הצדיק וזה על מה תוכו כי בהכאה זו תוסיפו עוד סרה דכל הראש וכל הלבב הרמז לכך שבר לבב הת"ח לחלי ולמדוי וא"כ ע"י הכאה זו נעשה עונש יותר גדול חלילה וזה חלילה לך להמית צדיק עם רשע פי' כשהצדיק נאסף כדי שיהא מיתתו עונש חלילה על העולם מפני שסר מגינם אז איכא מיתה לצדיק ויסורין לרשע ומכונה ג"כ בשם מיתה וזה הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק כי כשהצדיק אבד וה' איש מלחמה אינו מוסיף שפע הטוב על העולם ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק שמת כדי שיבא רעה חלילה מפני שסר מגינם

או יאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק שלפעמים נאסף הצדיק שהוא ית' יודע שסופו לחטוא ולוקח אותו מקודם ועיין בזוהר בענין חנוך. וזה מפני הרעה שלא יבא לזה הרעה נאסף וזה שייך במת בחצי ימיו משא"כ כשמת לאחר רוב ימיו דאז בוודאי שוב לא יחטא כמאמרם בש"ס ובוודאי הוא מת באיזה חטא של העולם ואז בוודאי ראוי לבכות ולאנח עד מאוד וזה הצדיק אבד ואין איש כו' שיקונן אחריו ושמא תאמר שהוא מת לטובתו כדי שלא יעשה עוד עבירות ולזה מסיים ביכורה אוותה נפשי פי' שכבר הי' זקן ונגמר ביכורה ובודאי לא יחטא שוב ולכך ראוי לקונן. ועד"ז שמעתי בשם הגאון מו"ה יהונתן בעהמ"ח כרתי ופלתי שפי' ואין איש כו' כנ"ל ושמא תאמר ולמה לבכות הא כבר אמרו בש"ס עד שלא שקעה שמשו של על זרחה השמש של שמואל הנביא ובודאי נולד צדיק אחר ע' מסיים ביכורה אוותה נפשי שזה הצדיק כבר הי' כלי מוכן וזה שנולד עדיין אינו אלא עד שיגדל עכ"ד. עוד ידוע כי מפני הרעה נאסף כו' שהצדיק מת לכפר על הרעה שהי' ראוי לבוא על דורו ואפשר שלזה מרמז הגמרא בסנהדרין קבורה משום בזיונא פי' כמ"ש שלכך מת שלא יבא לחטוא ולא לידי בזיין כי אין לך בושה גדולה מזו אוי לאותה בושה. או דקבורה הוא משום כפרה דהיינו שיתכפר על הדור כנ"ל. ענין מיתת צדיקים שקולים יותר מחורבן ביהמ"ק כי בחורבן ביהמ"ק הי' הכוונה לשפוך חמתו על עצים ואבנים דלא איכפת לעצים ואבנים. כלל ועי"כ נתקרר חמתו על העולם כך עושה השי"ת במיתת הצדיקים דלצדיק לא איכפת לי' כלל כמאמרם ז"ל ואדרבא כל מגמתו לעלות לשורשו כדמיון העצים דלעיל דלא איכפת להם ומ"מ נתקרר חמתו מן העולם וכוונת מרע"ה באומרו ואם אין מחני נא מספרך פי' אם תוכל למחול מחול להם כך ואם ח"ו לאו תסלח להם ע"י מיתתי שיתקרר חמתך כמדובר

בגמרא איתא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר פי' מספידים עד שהגיעו קולם לשמי' והתעוררו אותו ית' הנקרא ראש. נשים לילות כימים בהספד על המשים לילות כימים דהיינו שהצדיק בחייו מהפך למדה"ד הנקרא בשם לילות לרחמים הנקרא יום וזה הי' בזמן שהצדיק הי' חי משא"כ עכשיו ואין לנו על מי להשען. או שהצדיקים בחיים חיותן מהפכין ביראתן לרשעים שישובו בתשובה וזה על המשים לילות הם הרשעים לימים הם הצדיקים העוסקים בתורה ומצות ונר מצוה ותורה אור

ירושלמי פ"ב דברכות כד דמך ר' סימון פתח ר' לוי מה אם אחי יוסף שמצאו מציאה יצאה לבם אנו שאבדנו עאכ"ו פי' לזה כי יש שני מיני טעמים על מיתת הצדיק אחד לכפר על הרעה ב' שכל זמן שהוא בעולם א"א לרעה שיביא כי הצדיק מגין ולכך נסתלק הוא מן העולם וזה כוונת הספד של ר' לוי כי השבטים שראו טובה לפניהם יצא לבם דאימור יצמח רעה מהטובה אנו שבין כך וב"כ אבדנו את ר' סימון והוא רעה עאכו"כ כי אבידה הוא לפנינו אינו דין שנתעורר בבכי יותר ויותר מספק דפן לא יכפר על