תפארת עוזיאל חלק ב קסז

מהבגד עצמו דהיינו מן הצדיק עצמו לוקחין מוסר כנ"ל ואז נחשב כקרבן ממש ואז אחייטי' ר"ל שאז חוזרת השפע להתקן אפילו יותר מכמות שהיתה בתחלה. והנה עיקר התשובה הוא ההכנעה כמבואר בכל ספרי מוסר לקנות לעצמו מדריגת מ"ה וזה הוא הכוונה ג"כ אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר. ר"ל שאם בארזים שלהבת שלהובי דדינא נפלה על הצדיק שנמשל לארזים מה יעשו אזובי קיר שע"כ צריכין להשים על לב לחזור בתשובה ובאיזה אופן יהי' התשובה ע"כ מסיים אזובי קיר ר"ל שישפילו עצמם כאזוב ותולעת ויתכפר להם כפרש"י. ובזה שכתבתי לעיל שמיתת הצדיק כדי להחזיר השפע לקדמותא יש רמז בפסוק פ' ויחי גור ארי' יהודא מטרף בני עלית כו' כי ההספד הי' על הגאון מו"ה יהודא ליב אב"ד דק"ק קראקא. פי' המכוון בזה הפסוק גור ארי' יהודא מטרף בני עלית. ר"ל טרף הוא לשון, השפעת פרנסה לעולם. כמד"א הטריפני לחם חוקי כו' ובשביל טרף בני כדי להחזיר הטרף והשפעה לישראל שנקראים בנים למקום עלית הצדיק

ואתה בן אדם כי תאנח וגו' כי יאמרו אליך וגו' שמועה כי באה וגו' ותלכנה מים הנה באה ונהייתה. הש"ס בפ' אע"פ מפרש דאחורבן ביהמ"ק קאי. ולי נראה דקאי על מיתת צדיקים אשר יהי' אחר החורבן כ"ז שביהמ"ק לא יתבנה תהי' בלע המות לנצח וכמו שכתבנו על מאמרם כל דור שלא נבנה בימיו כו'. וזה שמועה כי באה שיהא שמועה רעה מאת מיתת הצדיקים ונמס כל לב וגו' ותלכנה מים שיבכו מאוד. ומ"מ לא יבטלו זה כי באה ונהייתה שימותו עוד גם לאחר שהורידו דמעה על צדיק הראשון ושאר רעות לא כן הוא אלא לאחר שמתעוררים בתשובה ווידוי וירוחם ולא בא שוב הרעה משא"כ רעה זו ולכך תאנח בשבירת כל הגוף

פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. כי כתיב מפני הרעה נאסף הצדיק ופי' א' הוא כדי שלא יבא רעה על העולם ונאסף הצדיק ומכפר על הדור ותופס הקב"ה את הצדיק כדי שיבא כל השפעות טובות על ישראל וידוע דכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה מפני שיש מסך המבדיל ע"י עבירות בינינו ובין אבינו וכשהצדיק מת נתכפר עון הדור. ואז נפתחים כל הדלתות ושערים שלמעלה וזה הפי' של הפסוק פתח לבנון דלתיך זה הדלתות של שערים שלמעלה וקאמר הנביא פתח לבנון זה ביהמ"ק שלמעל' דלתיך דלתות השערים שלמעלה ולזה קאמר הנביא ותאכל אש בארזיך כי אש אכלה כל ארזים זה הצדיקים ואז נמחל עון הדור ואין מסך העבירות המבדיל

המקיל בסעודת הקזה מקילין לו מזונותיו איהו על חייו לא חם ונראה דקאי על מיתת ת"ח וצדיק כי הוא דמיון להקזה שמפורש בזוהר הק' ובחבורתו נרפא לנו אבל אין צריך להקל חלילה רק שיתעורר בבכי וידוי וחרטה ואם לאו מקילין לו מזונותיו כי איהו על חייו לא תם כי צדיק והת"ח הוא הנשמה שלנו כמ"ש במקום אחר וכן מצאתי במדרש הנעלם ע"פ יקוו המים ע"ש וכיון שהוא על נשמתו לא חס לבכות ולקונן כראוי כו' וגם זה נרמז שם להתעורר דלמא לא נשאר רק רביעית דם כי כבר לקינו במיתת הרבה צדיקים ואלמלא יחסר עוד חלילה יהא תוהו ובוהו לכן מתפללין לקיים בנו ת"ח הם ונשיהם ובניהם כו' וגם נרמז שם דשמואל לא הקיז כ"א בבית שיש בה שבעה לבנים בעובי הכותל ירמז למאמרם במדרש דכשהנר כבה לאחר שדלק כל השמן יפה לנר ולפתילה משא"כ כשנכבה באמצע והיינו מיתת הזקן הוא יפה לו ולעולם שיכבה משא"כ באמצע ימים חלילה וזה הרמז שהקזה היפה הוא בשבעה כו'. ע"ד ימי שנותינו בהם שבעים שנה. ונראה הרמז נחש לכמה איעבר ומוליד בשבעה שנים כי אנו נבראים להתהפך חלק הרע לטוב כמד"א בכל לבבך בשני יצריך. וזה הנחש הס"א לכמה איעבר