תפארת עוזיאל חלק ב קסו

שאם לא הי' השכינה נסתלק מביהמ"ק לא הי' לאויב באפשר לכנוס בשערי ירושלים. יורשי האם אומרים ר"ל כח המלמדין חוב חלילה על ישראל דהיינו השבעים שרים שלמעלה מלמדין חוב עלינו לומר כי אנחנו חייבים בדבר כי הבן מת ראשון ר"ל שהסיבה על שהם היו רשעים ורשעים בחייהם קרוים מתים ע"כ מגיע לנו הצרה הזאת ואין הסיבה מחמת השכינה כי אלמלי היו מטיבין מעשיהם לא הי' השכינה נסתלקה מעליהם וכן גם ענין הויכוח שבין ישראל למקום ית' שהקב"ה אומר שובו אלי ואשובה עליכם ר"ל מאחר שכל עיקר החורבן הי' מתחלה ע"י מעשיכם הרעים ולא מסיבת השכינה כנ"ל ע"כ מחויב ומוטל עליכם לפתוח בתשובה תחלה וישראל אומרים השיבנו ה' אליך ונשובה כי עיקר הסיבה ע"י השכינה שנסתלקה ע"כ צריך אתה לפתוח בדבר ולשלוח למטה התעוררות התשובה. וע"ז מסיים מודה אני שהנכסין בחזקתן כי במדרש מבואר כי לשון נכסים הוא מלשון התכסות שלפעמים נתכסה מזה והולכת לזה ולזה קאמר מאחר שהויכוח הי' על הנכסים ר"ל שאם ההתכסות שנתכסה הוא ית' מישראל הי' מישראל עצמם שהם בעצמם גורמים הדבר ואם ההתכסות הי' מסיבת השכינה ע"כ בעוה"ר נשאר הדין עלינו שאנחנו מחויבים בדבר והנכסים בחזקתן שההתכסות נשאר בחזקתן ובמקומו שזה זמן זמנים טובא משמע שנחרב הבית וכלו כל הקיצין ואנחנו לא נושענו מאחר שהגרם הי' בעונינו ע"כ אינו תלוי אלא בתשובת התחתונים כמד"א אם תבעיון כו' וזה מרומז באבות מרבה נכסים מרבה דאגה ר"ל שכל מה שנתרבה ונתכסה הוא ית' מישראל אז עוד יותר מרבה דאגה על ישראל שדואגים על חורבן הבית וכמעט נתייאשו מהגאולה

רמז בגמרא דב"ב. אמר רבה בר בר חנה אישתעו לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי ציצותא נורא חיורתא ברישא כו' ע"ש הרמז בזה על מיתת צדיק שנתפס בעון הדור. וזה הוא האי גלא דמטבע לספינתא ר"ל כשגזירת דין הולך וסוער על העולם שדומה לספינתא כמ"ש בזוהר הק' יונה דנחית לספינתא שהכוונה על העולם שדומה לספינתא אז מתחזי כציצותא נורא חיורתא ברישא ר"ל שהאש הדין על הצדיק אף שהוא חיורתא ברישא ר"ל שהוא מוחוור ומלובן מן העונות. אעפ"כ נתפס בעון הדור. ומבואר נמי כוונה באגדתא בש"ס בכורות דף ח' בסבי דבי אתונא בשאלה ח' ששאלו אית לן ריחייא תבירא חייטו לי והשיב כריכו לי מיני' גרדי ואחייטי' כו' ע"ש הכוונה בזה דהנה כשהוא ית' רואה שהשפע נתמעט מישראל מסיבת העונות והנהר יחרב ויבש אז נתפס הצדיק בעין הדור והוא נחשב במקום הקרבן לכפר העונות ואז השפע חוזרת למקומה אמנם עיקר הקרבן הוא עזיבת החטא בשעת הקרבה והחרטה להיות נדמה לו שמה שעושין לקרבן שחיטתו ושריפתו ושאר עבודות כאלו הי' עושין בעצמותו כן כאלו הוא נשחט ונשרף ע"ג המזבח ואז הקרבן מרצה משא"כ להיפוך אין הקרבן נרצה כלל כן הענין במיתת הצדיק כשישראל חוזרין בתשובה ע"י מיתת הצדיק באומרם אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר ועי"כ חוזרין בתשובה וחרטה גמורה אז מיתת הצדיק מכפר על העולם וחוזרת השפע לקדמותה משא"כ כשאין ישראל חוזרין בתשובה עי"כ כמד"א הצדיק אבד ואין איש שם על לב אז אדרבא גורם קטרוג יותר למעלה וגורם הקטרוג למעט עוד יותר השפע וזה שרומז אית לן רחייא דתבירא ר"ל הצדיק נקרא בשם ריחיים כמ"ש רש"י ז"ל בקהלת ובטלו הטוחנות אלא ת"ח ע"ש והצדיק נשבר ר"ל שמת על עוונות ישראל כדי להחזיר השפע שנתמעט חייטו לי ר"ל האיך נתקן השפע על ידו ותמה עליו והשיב כריכו לי מיני' גרדי ואחייטי' ר"ל לפירש"י ז"ל להוציא מן הבגד עצמו חיטין והכוונה שאם הישראל לקחו חוטין מהבגד עצמו. פי' שמחמת מיתת הצדיק הם חוזרין בתשובה וזה הוא