תפארת עוזיאל חלק ב קנז

את כל בניהם וזה כשאני מדבר למען אחי וריעי בשבילם אז שלום בך יש להאל תענוג ושלימות

ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו. נראה כי הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. כי הפשתני זה כשהוא מקיש על השלמים מקיש שיודע שישאר שלם כן הבינונים צריך שמירה יותר מאתו ית' משא"כ לצדיקים. וזה ירושלים הצדיק ירא שלם הרים סביב לה כי הרים רמז לס"א כמאמרם ז"ל וגם אמרו צדיקים דומים להר אבל לעמו דהיינו סתם עם כידוע ה' סביב להם השגחתו ית' יותר ויותר. וכמאמר השטן על איוב שלכך הוא כשר שהקב"ה בירך אותו

לולא ה' שהי' לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו וגו'. נראה הכוונה דידוע כיון שניתן רשות למשחית אין מבחין בין טוב לרע ולכך הוא ית' בכבודו הכה למצרים כדי שיפסח על בתי בני ישראל להצילם משא"כ אם הי' ע"י שליח וידוע שהוא ית' מעניש במדת דינו הצדק הנקרא אלהים והרשעים מהפכין מדת הוי"ה ב"ה שהוא רחמים לדין וידוע כי הצדיקים נקראים חיים וזה לולא ה' שהי' לנו. פי' לולי שהוי"ה ב"ה נתהפך ללנו שגימטרי' פ"ו כמנין אלהים. פי' לולי שהוא ית' מעניש בעצמו אותנו אלא בקום עלינו אדם ששלח שלוחו ואז חיים בלעונו. פי' הצדיקים שבנו הנקראים חיים היו ג"כ נבלעין כי אין מבחין כו'. משא"כ כעת שהוא יתברך מעניש ונמלטים הצדיקים

או יאמר הכוונה במה שהשליח אינו מבחין בין טוב לרע כי ידוע שהמקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק גמור אע"פ שהוא רשע גמור חוששין לקדושין כי שמא הרהר בתשובה וקמ"ל המתני' אע"ג דבעינן תשובת המשקל וכדומה מ"מ גם הרהור בתשובה מהני וזה אצלו יתברך משא"כ אצל המשחית לא יבין עד שיראה התשובה בפועל ויתקן מעשיו נמצא כשהוא ית' מעניש גם בעונש קל אם האדם משים על לבו ומהרהר בתשובה אז באותו רגע נעשה צדיק תיכף ושוב אין מעניש אותו ית' והעונש נפסק תיכף וזה נקרא בין טוב לרע שברגע אחד נתחלף בין אויב לאוהב הגם שעדיין לא נגמר העונש בשלימות נפסק ע"י תשובתו בלבו משא"כ המשחית אין מבחין בין טוב לרע וגומר כל העונש כי אין מבחין החילוף שנעשה טוב ברגע ובין רע שהי' מתחילה מחמת שלא עשה תשובה במעשה כפי הצורך וזה לולי ה' כמדובר אז חיים בלעונו בחרות אפם שהיו מרים כל הכעס אבל כעת שהוא ית' מעניש נפשנו כו' מפח יוקשים פי' מאותן היסורין בעצמם יש מליטה לנפשנו שעושין תשובה בלבם ותיכף הפח נשבר שהעונש לא בא לידי גמר כלל ואנחנו נמלטנו. ורבותינו דרשו על ימי המן בקום עלינו אדם ולא מלך והיינו הפח נשבר ואנחנו נמלטנו שנהפך להמן ובניו להשמיד ולהרוג ואנחנו נמלטנו מכח תשובה תיכף ולא בא העונש עלינו כלל וכמדובר למעלה. ולפמ"ש למעלה פי' הפסוק הנ"ל כשקוב"ה מעניש בעצמו אז אין מעניש הצדיקים משא"כ ע"י שליח. יובן הפסוק כי ידין ה' עמו שהוא ית' מעניש בעצמו אז ועל עבדיו הצדיקים יתנחם משא"כ ע"י שליח

הפח נשבר ואנחנו נמלטנו עזרנו בשם וגו'. הכוונה כי תיבת פ"ח עם הכולו הוא פ"ט כמנין גוף שעולה ג"כ פ"ט ור"ל שהגוף נשבר אצלינו דהיינו שכבר המעטנו כל תאות הגופניות ע"כ אנחנו נמלטנו להיות עזרנו בשם ה' שזה העיקר לאנשי הלבב ובזה השער צדיקים יבאו בו לשבר כל תאות הגופנית ואז יזכו לחזות בנועם ה'

ה' צלך על יד ימינך וגו'. הכוונה כי הקב"ה נדמה אצל האדם כמו צל שבהיות האדם שלם בכל רמ"ח איבריו אז גם בהצל אין נחסר כלום והצל הוא בשלימות משא"כ לאדם גידם נראה הצל ג"כ בלא יד או קיטע או חסרון בשאר איבריו כן הדבר אצלנו שכדמיון מה שחסר אצלנו בתיקון נפשינו אבר אחד מרמ"ח איברים מחמת חסרון המצוה המרומז לזה האבר כידוע