תפארת עוזיאל חלק ב קנו

במד' הזאת מעורר ומחזיק למעלה אותו מדה עצמו וזה מכונה בשם רגלים ע"ד ואת היקום אשר ברגליהם דהיינו דבר המעמיד ומחזיק לדבר נקרא בשם רגלים וזה שמסיים הרוה"ק כשאתה בוטח בהעושה שמים וארץ שיקבל תשובתך במדותיו הנעימים שהוא רחום וחנון אז עצה היעוצה לך שאל יתן למוט רגליך ותדבק תמיד במדותיו הנעימים מה הוא רחום אף אתה רחום ואז תפעל שאל ינום שומריך שגם הוא ית' יצא לקראתך במדותיו הטובים וישמור אותך וזה שמסיים הנה לא ינום וגו' פי' שהוא ית' לא ינום לעולם משמירתך אלא שזולת פעולתך ח"ו כמו שינה לפניו כי ה' שומרך ה' צלך פי' שהוא ית' כמו הצל שתלוי בפעולות אדם אם פושט ידו גם בצל נראה כך וכדומה כל התנועות וגם ה' שומרך הוא צלך וכפי הפעולה שאתה עושה כך הוא ית' עושה וזה שמסיים על יד ימינך יומם השמש לא יככה וירח בלילה פי' כשאתה תלך בדרך ימינך דהיינו דרך הישר והטוב בודאי לא יגיע לך שום נזק וזה על יד ימינך יומם השמש לא יככה וירח בלילה אלא ישמרך מכל רע והטעם כי ישמר את נפשך דהיינו מפאת הנשמה אשר בקרבך שהיא חלק אלהי ממעל ה' ישמור צאתך וגו' מעתה ועד עולם כי אין ועתה אלא תשובה שהימים הראשונים יפלו והוא ית' לא יזכיר ולא יפקוד מעשיו הראשונים שוב אלא כאלו נברא עתה וזה ה' ישמר צאתך מעתה ועד עולם ויקבל תשובתך כאלו לא חטאת מעולם

או יאמר שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. הכוונה למה שמביא בגמרא האפיקורסים שכופרים בתחיית המתים מטעם מה דהוה לא הוה מה דלא הוה לא כ"ש והדחי' לדבריהם שאדרבא הכ"ש להיפוך מתחלת בריאת שמים וארץ שהוציא הוא ית' יש מאין ומה דלא הוה הוה דהוה לא כ"ש. והנה מבואר בספר הזוהר הקדוש על פסוק בתירה ויסע לוט מצוער וישב בהר ויסע לוט דא יצה"ר מצוער מצער של גיהנם. וישב בהר דא גופא דבר נש מה הר לית בי' תועלת אף הגוף אין בו תועלת כלל נמצא שמכוון הגוף בלשון הר וז"ש אשא עיני אל ההרים. ר"ל על הגופים המתים השוכבים בקבר ומתמה עליו לומר מאין. ר"ל מדבר שכבר אין יבא עזרי בתמי' והאיך יצייר התחי' ומסיק הפסוק עצמו הדחי' לדבר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ כנ"ל שבעיקר הבריאה הי' ג"כ כזה וכ"ש להיפוך כנ"ל

או יאמר אשא עיני אל ההרים וגו' עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. ר"ל הכוונה שמסיבה זו יבא לי העזר מאת השי"ת מחמת שעשה שמים ר"ל שעשה בעולם רוחניו' וגשמיות והאדם מורכב מטוב ורע ובהיותו מגביר בשכלו את חלק הרוחני על חלק הגשמי אז הוא ראוי לגמול עוה"ב משא"כ אם לא הי' סיבה זו באדם לא הי' שום אדם ראוי לגמול כמאמרם ז"ל כל האומר הקב"ה וותרן הוא כו' ואגב יבואר פסוק בהפטורת פ' בלק והי' ביום ההוא והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך. הכוונה שסוס מורה על הגבורה כמד"א לא בגבורת הסוס והאדם צריך מאוד להתגבר עצמו נגד יצרו מתיבת ההפסד שהוא מורכב מטוב ורע משא"כ לעתיד שיהי' הכל נכלל בהטוב ולא יהי' שום הרכבה באדם. ואז והכרתי סוסיך מקרבך שלא יהי' שום אדם צריך להתגברות ומסיק הטעם והאבדתי מרכבותיך מחמת שלא יהי' שום הרכבת טוב ורע באדם

או יאמר שיר למעלות אשא עיני אל ההרים. שיר הוא מלשון שור הסתכלות כמו אשורנו ולא עתה וזהו בראות המעלות הגבוהות עד שאין העין שולטת בהם אשא עיני אל ההרים הם האבות הנקראים הרים שהמה יהיו בעזרי

למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. כי אם האדם מבקש מאתו ית' על חבירו יש תענוג אליו ית' מהאחדות שבעמו ומי שאוהב את אביו ואמו אוהב כל אחיו בשביל שיודע שאביו ואמו אוהבים