תפארת עוזיאל חלק ב קלג

זכרנו לחיים כו' הכוונה כי באמת יש קושיא עצומה בדבר שמבואר בש"ע א"ח שאסור לבקש איזה בקשה בשלש ראשונות והאיך יסדו אנשי כנה"ג לבקש על החיים בג' ראשונות דהיינו זכרנו לחיים אבל הענין באמת אין אנו מתפללין לפני השי"ת לחיות עוד כדי להנאת עצמינו שנזכה לאיזה טובות העולם רק בשביל כבודו ית' שנזכה לעשות תשובה כראוי בעודנו בחיים חיותינו וכיון שהכוונה ועיקר חיותינו בשביל כך שנזכה לעשות תשובה אז גם זה מענין הודאה ושייך לג' ראשונות כיון שכל הכוונה לכבודו ית' והנה החילוק שיש בדבר הזה הוא שבהיות כוונתינו רק לחיות בשביל כבודו ית' אז אנחנו מכונים בשר זכר שכשם שזכר משפיע כן אנחנו רצונינו להשפיע ע"י מעשינו הטובים וזה הוא הנוסח זכרנו לחיים ר"ל שעיקר החיים יהי' אצלינו כדי שנזכה להיות בדוגמת הזכר המשפיע כן ישפיע מאתנו בני ישראל מעשינו למעלה משא"כ חלילה בהיות כוונתינו רק לחיות בשביל טובות עצמינו אז אנחנו נקראים ומכונים בשם נקיבה המקבלת מהזכר כיון שכל כוונתינו בבקשה על החיים כדי שנוכל לקבל מאתו ית' עוד טובות עוה"ז וע"כ אנו מתפללין זכרנו שיתן לנו חיים שנהי' אנו משפיעין ולא כדמיון הנקיבה חלילה שהיא מקבלת השפע מהזכר

והאל הקדוש נקדש בצדקה. היינו שזה צדקה מה שהאל. הקדוש נקדש מבשר ודם ויחשב לו צדקה ית'

ה' אורי וישעי. במדרש אורי בר"ה וישעי ביוה"כ. פי' שהוא ית' מאיר לאדם בר"ה שיתעורר א"ע וישוב אליו ית' ועי"ז משיע לו ביוה"כ

אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. פי' מסתמא אם קמים עלי למלחמה אני חשוב ובזאת באותו מלחמה עצמו אני בוטח שאני חשוב ובודאי יעזור לי השי"ת

אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי. ע"ד משל למלך שהי' לו עבדים אהובים ותמיד תהלתם בפיו והמלך מתפאר א"ע לפני כל באותן עבדים והיו לעבדים בנים שאינם מהוגנים ובאין בני העבדים להפיל תחנתם לפני המלך שאל תפרסם את, קלונינו כי גם לך יהי' לקלון ולחרפה שאתה היית מתפאר א"ע תמיד באבותינו וכשתפרסם קלונינו חלילה יהי' גרעון לאבות שיש להם בנים שאינם מהוגנים וממילא גם לך לא יהי' לתפארת וזה מאמרנו אליו ית' אל תבא במשפט עמנו ולא יתגלה קלונינו שבאם חלילה יגלה לא יצדק לפניך כל חי דהיינו האבות ומדת התפארת שלך כמדובר והבן

או יאמר אל תבא במשפט עמנו משל למלך שגירש את בניו מחמת שמרדו בו וגירש גם אמם עבור שלא הכתה אותם כשבא יום משפט שהי' למלכות יום קבוע בשנה למשפט רצתה האם לילך אל המלך לבקש רחמים עלי' ועל בני' ואמרו הבנים אל תלך עמנו אל המלך למשפט שאפשר יכעוס עלינו המלך יותר בראותך ויכמרו רחמיו עליך ויעלה בלבו שבשבילנו גירש אותך ע"כ לא תלך עמנו וכן אנו אומרים לשכינת עוזו ית' אל תבא במשפט עמנו אלא אנחנו לבד נלך ולכן גם הלבנה נכסית כמאמרם על בכסא ליום חגינו כו': לשבת שובה

בהפטורה שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך. הכוונה בזה ויבואר בזה גם הפסוק שתים רעות עשה אותי, עזבו מקור מים חיים לחצוב בארות בארות נשברות. ר"ל כי בהיות האדם עובר עבירה עושה שתי רעות בפעם אחד. כפשוטה העבירה עצמה. והב' שבאותו זמן שעשה העבירה אם הי' עושה באותו זמן איזה דבר קדושה והי' באותו שעה נתקרב להבורא ב"ה משא"כ עתה להיפוך וזה הוא שתים רעות עשה עמי אותי עזבו ר"ל שבאותו זמן העבירה עזבו את ה' מלעשות מצוה באותו זמן ולא די