תפארת עוזיאל חלק ב קלד

שלא עשה מצוה באותו זמן להתקרב להבורא ב"ה אלא לחצוב בארות נשברות. ר"ל העבירה עצמה הנדמה לבאר נשבר שעשה באותו זמן. רק ידוע שיש ב' מיני תשובות א' מחמת יראה ואין נעשה מהעבירות רק שגגות. והב' מאהבה ואז נעשין מהעבירות זכיות נמצא בהיות האדם עושה תשובה מאהבה אז נחשב לו גם מהעבירות כאלו באותו זמן הי' ג"כ עובד את הבורא מאחר שנחשב למצות. משא"כ בתשובה מיראה, וזה הוא שובה ישראל עד ה' אלהיך. ר"ל שיעשה תשובה מאהבה שיהא התשובה נוגעת למעלה עד מאוד ומסיק הטעם דוקא לזה כי כשלת בעונך. ר"ל שבתוך עון זה ג"כ עוד מכשול והיינו כנ"ל שמנע מעשיות מצוה באותו זמן העבירה ע"כ אם עשה תשובה מאהבה אז גם בהעבירות עבד אותו ית' ודו"ק והבן

או יאמר שובה ישראל. ר"ת ש"י כי מי שעושה תשובה נוחל ש"י עולמות כמו כל צדיק. טעם למה כשעושין תשובה מיראה הזדונות נעשין כשגגות. משל למלך שהי' לו כת ריקים ופוחזים מיוחדת לעונש כי העם המשמשין ורואין פני המלך הי' בעלי רחמנים גדולים ולא היו יכולים לענוש כלל ולזאת הכת המענשים הי' צריך לחזוק כדי שיעשו הבריות ציווי של המלך מפני אימת הכת הזה אבל באמת הי' המלך שונא אותם שנאה מוחלטת אשר זה עם לא הי' שהמה אכזרים וגדול שכר עבדים העובדים את המלך מאהבתו אותו בעצמו מאותם שעובדים את המלך מחמת יראת עונש הכת המענשים כי עי"ז מוכרח המלך לתת שכר לכת האכזרים עד שגרמו שהמון עם יהיו יראים מפני המלך והמלך שונא באמת אותו הכת אכזרים ואין רצונו שיבוא להם שום משאת מאת פני המלך והדמיון הוא ג"כ כאן מי שעובד את הקב"ה מחמת עונש הגיהנם ממלאכי חבלה וכדומה ושב בתשובה מחטאו מחמת פחד הריקים אז מוכרח המלך ליתן להם שכר שהם גרמו ליראה אותו כמדובר. וזה לא לרצון לפניו ית' ליתן להם איזה דבר וזה ג"כ עבירה רק שאינו כ"כ כמו העבירה עצמו ודימה אותו לשגגה כי השוגג אינו כ"כ עבירה כמו המזיד ומ"מ הוא קשה לפני ה' אבל כשאדם עושה תשובה מאהבה הזדונות נעשין לו כזכיות כי כל הפעולות שהאד' עושה המחשב' שלהם הוא בא מחלק הנשמ' והוא קדוש אף כשאדם עובר חלילה איזה עבירה מ"מ הפעולה והמחשבה שלהם הוא קדוש אף כשאדם עובר רק שפעל בו דבר טמא והראי' כשאדם מת אינו יכול לעשות שום פעולה אם טוב ואם רע וכשהוא חי יש לו חשק ותאוה והוא בא מכח רוח ונשמה שבו והוא חלק אלהי ממעל והוא קדוש רק הצדיק צדקות אהב ועושה בכח המתאווה דבר קודש והרשע עושה עמו דבר טמא והוא בעצמו עבירה שטימא את חלק אלוהי הקדוש ועשה לו גוף מכוער ובחטאו עושה מלאך המשחית שהתוך ממנו קדוש והגוף הוא משחית ומחבל אבל כשעושה תשובה כראוי אז הוא הורג הגוף הטמא ונשאר הנפש הקדוש והוא המחשבה וזה נעשין לו כזכיות מכיון שהרג את הגוף

או יאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך. הדקדוקים ידוע מאמרם ז"ל קרי לי' מכשול דהוא שוגג וקרי לי' עון ואפשר שהנביא רוצה להכניס דבריו לנו בית ישראל שלא נאמר שחרפה ובושה לנו בית ישראל לשוב אליו יתברך על הזדונות שעשינו לכן בא בטענה כי יש מקום שגם הזדונות אינן נחשבין אלא כשוגג והיינו ע"ד מאמרם ז"ל לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה אלא להורות תשובה ויש לדקדק למה לא קאמר הש"ס לא עשו ישראל אותו מעשה ולמה קאמר ראויים אלא י"ל דבאמת חלילה אין לומר שעשו ישראל עבירה בכוונה כדי להורות תשובה דזה הוי אחטא ואשוב אלא שהוא ית' סיבב הדבר שהוא נורא עלילה שיעשו העון וכשוגג ואונס יוחשבו בני ישראל במעשה הזה אלא דישראל לא היו ראויים שיארע להם מעשה זו כי צדיקים המה אלא שהוא ית' סיבב הדבר לעשות תשובה על כל החטאים כי הוא