תפארת עוזיאל חלק א מז

או יאמר תורת העולה. היא עול תורה ממש שלומד לשמה ועולה למעלה. וידוע מכתבי האר"י ז"ל לשמה לשם ה'. וזה היא העולה שכינת עוזו עולה ע"י לימוד תורה: שיר השירים

שיר השירים אשר לשלמה כי יש שני מינים שירים אחד שאדם מזמר להקב"ה כדי שיפיק רצונו וימלא רצונו הגשמיות כגון המתפלל על רפואת הגוף עון ברכת רפאנו וכיוצא בו. השני שמתפלל שירפא אותו רפואת הנפש. וזה השיר נקרא שיר לאלהים כי הנשמה הוא חלק אלהי ית' ויש לבוראנו ית' נחת רוח כשהיא שלימה בכל חלקיה ופרטיה והשיר האחרון הוא החביבות כמ"ש האר"י ז"ל שמי שאינו עושה רק להנאת עצמו השכינה כביכול מקוננת ואומרת נתנני ה' בידי לא אוכל קום וכבר מפורסם הדבר בשם התיקוני זוהר שכתב דצווחין ככלבא הב הב לנא חיין הב הב לנא מזוני ואינם משגיחין למה שנאמר שארה דא תורת ה' ואהבתו ויראתו ואין צריך להאריך בגדולת שומרי התורה והמצות כי הוא מפורסם והקב"ה כביכול מתפאר א"ע עמהם כמד"א ואתה עבדי ישראל אשר בך אתפאר ורצונו בזה כי אית יראה ואית יראה כמ"ש בזוה"ק ובתיקונים יראה רעה היא יראת עונש שלא ימות או שלא ימותו אחד מבניו או שלא ירד מנכסיו ויראה טבא בגין דאיהו רב ושליט וזה נוטה קצת לאהבה מחמת גדולתו ית'. וזה אחשוב בקצירת עומר בהפטרת שופטים אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותראי מאנוש ימות וגו' ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ ותפחד תמיד מפני חמת המציק וגו' ואי' חמת המציק וגו' ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ דהיינו ששמעתי מפי הקדוש איש אלקים אדמ"ו הגאון המפורסם בדורינו מו"ה דוב בער זלה"ה ראו עתה כי אני אני הוא פי' שאין בעולם שום דבר ששייך לומר עליו אני שהוא איש כי הכל כאין נגדו ית' והוא מחיה את כולם וכמ"ש בתיקונים וכד אנת מסתלק מנן אשתארו כולהו שמהן כגופין בלא נשמתין וכמד"א ואתה מחי' את כולם רק הוא ית' לבד נקרא אני כי הוא ית' אין צריך לשום ברי' כי הוא המציא את כולם וזה אומרו ראו כי רק אני ראוי ליקרא בשם אני אבל לא שום אדם או ברי' אחרת נקרא אני כי הכל הבל והנה בודאי אם אדם נותן אל לבו כי הכל הבל אז בודאי אין מתפלל על עצמו רק על נשמתו הקדושה שהוא חלק אלהות ממעל ועל השכינה אשר בעו"ה בפשעינו שולחה אמנו כי מה האדם יכול לבוא אחר המלך לבקש ולחנן על גופו כי מה הוא ומה חייו ואף אם אלף שנים יחי' כלא הי' יהי' ומה חילוק יש אם ימות היום או אח"כ רק עיקר כוונתו יהי' למען שמו הגדול שיתגדל ויתקדש מלכותו עלינו נגד כל העמי' כי בעונותינו אלמלא מקרא כתיב א"א לאומרו והוא מחולל מפשעינו וגו' כביכול וכפי שאבאר אי"ה בארוכה. וזה כוונת הפסוק אנכי אנכי וגו' פי' אם יש לך השגה כי אנכי הוא אנכי ולא שום ברי' אז הוא מנחמכם ומפרש ואומר מי את ותראי יראה פחותה דהיינו יראת עונש מחמת שסוף אנוש למות כיין שגם סופך למות ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ לירא מפניו מחמת רוב גדולתו ורוממותו ית' וזה נקרא תמיד יראת ה' כי מי שהוא ירא מחמת עונש אינו נקרא יראת ה' רק יראת עצמו ולא יראת ה' וע"ז נאמר ראשית חכמה יראת ה' ועוד מסיים ותפחד תמיד מפני חמת המציק עיין במדרש פ' וישלח ריש פ' ע"ו ובמתנת כהונה שם פי' על פסוק זה כי ידוע שיש ב' מיני תשובות א' מאהבה שזדונות נעשין זכיות א' מיראה שנעשים שגגות ומאהבה הוי מחמת גדולתו ית' ויראה הוי מחמת עונש וזה מסיים כי אתה מתיירא מחמת עונש עדיין תפחד מפני