תפארת עוזיאל חלק א קיב

וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך. הכוונה כי יהודא הי' מלך והי' יוצא למלחמה והי' מתפלל להקב"ה שהשי"ת יקבל תפלותינו ויהי' השי"ת נקרא במדה הנקרא זאת שהיא נוקבא כמדובר וזה וזאת ליהודה. ר"ל כי שבט יהודה היו צריכין שהקב"ה יהי' נקרא במדה הנקרא זאת אבל לוי הי' יותר במדריגה ולא הי' צריך לזה ע"כ אמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך. ר"ל שאין צריך לזאת

מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם ויגרש גוים מפניך ויאמר השמד. הכוונה כי יש שתי מדריגות א' מי שזוכה לדבק באלהים עצמו ומדריגה שניה שזוכה לדבק במדה הנקרא זרוע ומי שדבק באור פני מלך חיים עצמו בטוח שלא יבוא עליו שום צער וצוקה משא"כ במי שהוא דבוק במדריגה הנקרא זרוע אין בטוח שלא יבוא עליו ח"ו צרה אלא שהשי"ת בעצמו מפני שהוא עושה רצונו מציל אותו כשבא עליו צרה משא"כ זה שהוא במדריגה גדולה הדבק בפני מלך חיים אין מביא עליו כדי שלא יחרד וזה מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם. ר"ל שני מדריגות יש חד מעונה אלהי קדם שדבוק באלהים עצמו ומתחת ר"ל שיש מדריגה פחותה ממנו שהוא דבוק בזרועות עולם אבל יש חילוק כי מי שהוא במדריגה מעונה אלהי קדם ויגרש גוים מפניך. ר"ל שמגרש ממנו כל שונאיו שלא יבואו עליו כלל ומי שהוא במדריגה שני' ויאמר השמד ר"ל שיבואו עליו שונאיו רק שאח"כ ויאמר השמד את שונאיו כמדובר וזה הכוונ' מה שאנו אומרים בשמונה עשרה ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך שנהי' במדריג' שנהי' דבוקים באור פניך. ואם תאמר במופלא ממך אל תדרוש לכך נאמר כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים. משל לתינוק שהרגיל אותו אביו לאכול מרקחת ודבש ובשר ויין טוב שוב אינו רוצה לאכול לחם. כך אנו טוענין שכבר הרגלת אותנו במדריגה גדולה באור פנים שנתת לנו התורה באור פניך לכך אין אנו רוצים רק מדריגה זו הגדולה כמדובר ודו"ק

שמעתי מפי מורי ורבי הגאון החסיד מו"ה דוב בער זצוק"ל נבג"ע. על מאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה. לקרב הדבר אל הענין כי מדרך העולם שאינו ראוי לאדם שאינו נכבד לחזוק בבת מלך ולרקד עמה במחול בבי הילולא כדרך העולם כי אין מהראוי לו להתקרב אלי' מכ"ש לאחוז בה ולרקד עמה משא"כ כשהבת מלך נכנסת לנשואין אז מדרך העולם שהותר הקשר ורשאי אף הקל שבקלים לרקד עמה במחול. כן הענין בנידון תורתינו הקדושה היא בת מלך ממ"ה הקב"ה. וא"כ הי' מן הראוי שלא להתקרב אלי' כל מי שרוצה אעפ"כ הותר לנו שהתורה נמשלה למים מה מים הפקר אף היא הפקר וכמדובר כו' כדאיתא במאמרם ז"ל והיא לנו דוגמת בת המלך ביום נשואי' כשהיא מאורסה שהיא מופקר לכל כך היא לנו. וזה שרומז במתק לשונו אל תקרי מורשה אלא מאורסה ר"ל שהתור' היא לנו כמו ביו' הנשואין שניתן רשות לכל לרקד עמה כי ניתן ג"כ לנו לכל לעסוק בתורה

בגמרא עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים כו'. ויהיו נקראין כו'. ואמר אדמ"ו מ' דוב בער למה דוקא מחול. ותירץ כך כי דרך המחול שיהיו אוחזין שני בחורים או שתי בתולות ומרקדין זה כנגד זה וכשמרקדין זה מרקד לאחוריו וזה מרקד לאחוריו והם מרוחקים אבל הסוף הוא להיות מקרבים א"ע זה ביד זה. וזה עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים כי עכשיו הם מרוחקים מהקב"ה. והרשעים דוברים סרה עליה' אבל הסוף הוא שיתקרבו לעתיד כדוגמת המחול והשונאים בעצמם עתידים להיות אוהבים להצדיקים כמד"א ברצות ה' דרכי איש וגו'. והיום חוזרין השונאים לאחוריהם ומרחיקים א"ע מן הצדיקים אבל לבסוף עתידין להתקרב את עצמן לצדיקים ודו"ק והבן: