תפארת עוזיאל חלק א קיא

לבקש באמירה. יערוף כמטר לקחי וגו'. הכוונה בזה ואגב אבאר הפסוק לך אמר לבי בקשו וגו' והוא לפי מאמרם הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי נמצא דלא ראוי לבקש על מזונות כי כל זה גורם רעות המעשים ולפעמים נמצא בגמרא שיתפלל אדם על מזונו אבל הענין כי תחלת בקשות צריך להיות רק על הסליחה ואח"כ יבקש צרכיו וזה לך אמר לבי בקשו פני ר"ל מה שאתפלל על מזוני תחלה את פניך ה' אבקש שאנכי מוטב לי להתפלל על העיקר וזה את פניך. והנה לענין מטר שהוא צריך תיכף תחלה קודם הצמחה כלל אבל כשכבר צמח מן הארץ אז אף הטל פועל ג"כ הגידול להתגדל וזה יערוף כמטר ר"ל שכל השפעות שאני משפיע למעלה הוא כמטר ר"ל כמו שהמטר הוא העיקר והתחלה כן תפלתי רק על העיקר תזל כטל אמרתי דהיינו בקשות צרכי העוה"ז שאינו רק לגרמי הוא כטל שהוא באחרונה כן בקשתי באחרונה

אופן ב'. האזינו השמים. וגו'. הכוונה עליו ית' שוכן שמים וארץ מכונה על השכינה ר"ל שהדיבורים הקדושים היוצאים מהבל פיו מגיע להתחבר בו ית' ותשמע הארץ אמרי פי שהאמירה ג"כ נתחבר לשכינה. יערוף כמטר לקחי הכוונה כפי ששמעתי בשם המופלג מו"ה יחיאל ז"ל. בהפטורה כאשר ירד הגשם והשלג וגו' ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ. הכוונה כל מה שברא הקב"ה לא ברא רק לכבודו ומה כבוד מגיע לו מהמטר שהענין שהכבוד מגיע לסוף שמצמיח התבואה ואז האדם האוכל מברך עליו ואז הוא ית' מקבל תענוג מהדבר וזה הוא כאשר ירד הגשם ושמה לא ישוב. ר"ל שאין שב אליו נחת רוח כלל כי אם הרוה אח הארץ והצמיחו ואח"כ כשנעשה ממנו הלחם מברכין עליו ואז התענוג חוזרת לו יתברך וזה ג"כ ענין כאן יערוף כמטר לקחי מה שאני לוקח ממנו ית' השפעת מזונות אינו כ"א בדמיון המטר שמחמת המטר הפועלת הצמיחה תחזור התענוג אליו ית' כן הוא לקחי שאני לוקח ממנו ית' ג"כ הכוונה אינו כ"א להחזיר אליו התענוג שבזה אני זן את גופי במזונות שאני לוקח מאתו ית' אני בריא בגופי שיהא לי כח לעבוד ית' להשפיע צדקה לאחרים

כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. הכוונה שע"ז הדבר בעצמו מה שאני זוכה לקרוא בשם ה' ע"ז בעצמו הבו גודל לאלהינו צריך ליתן שבח והודי'. וזה ג"כ פי' הפסוק הודו לה' קראו בשמו ר"ל שעי"ז שזוכין להיות קוראין בשמו הגדול ב"ה ע"ז צריך הודאה בפ"ע: וזאת הברכה

וזאת הברכה אשר ברך משה איש אלהים את וגו' לפני מותו ויאמר ה' מסיני בא וגו'. במדרש רבה מקשה אם איש למה אלהים ואם אלהים למה איש ועוד קשה דפתח וזאת הברכה וסיים ויאמר ה' מסיני בא ומה ברכה הוא זה. ונראה לתרץ דידוע דזה הוא לשון זכר וזאת הוא לשון נקבה והנה השי"ת הוא נותן כל השפעות וכל החסדים כי מאתו הוא והנה אעפ"כ רוצה השי"ת בתפלתנו ומקבל מאתנו הבקשות. ולפום ריהטא הוא תמוה האיך שמן הדכר יעשה נוקבא כי הנותן ומשפיע לאחרים הוא נקרא דכר והמקבל הוא נקרא נוקבא כידוע והשי"ת הוא הנותן הנקרא דכר והאיך הוא נעשה נוקבא ומקבל מאתנו התפלות ולזה כיוון דוד המלך עליו השלום מאת ה' היתה את הוא נפלאת בעינינו. ר"ל שמאת ה' היתה זאת היא נוקבא היא נפלאת בעינינו שהיכי תמצא מדכר נוקבא אלא שאין חקר לתבונתו שאע"פ שהוא במדת דכר אעפ"כ בידו הכל ונקרא ג"כ נוקבא וזהו וזאת הברכה ר"ל שברך משה שיהי' הקב"ה נקרא ג"כ במדת נוקבא שיקבל תפלת צדיקים. אשר ברך משה איש אלהים. ר"ל שמשה איש ברך שיהא אלהים נקרא במדת נוקבא ומתורץ כל הקושיות ודו"ק. וזה ג"כ פי' הפסיק שאחריו וזאת ליהודה ואחריו כתיב