תפארת עוזיאל חלק א קיג

צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהם כו'. הכוונה כי שכר מצוה מצוה שאותו הבהירות והתנוצצות שפעלו במצו' זו בעצמו הוא שכר תשלומיו. וזה ועטרותיהם הם עצמם שהתנוצצו בבהירות המצוה בזה עצמו הם יושבים ודו"ק

איתא במדרש ע"י שהתעצל משה רע"ה בהריגת זמרי לפיכך לא ידע איש אה קבורתו הכוונה כי איתא בגמרא אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון ונמצא הטעם שמתים בני אדם הוא על החטא אבל מי שאינו חוטא אין ראוי שימות. ועוד יש טעם שמוכרחים בני אדם למות כי בחייו אי אפשר שישיג סודות התורה מפני חומרת גופו וע"י המיתה נזדכך נשמתו ומופשט מגשמיות ועי"ז זוכה להתלבש בחלוקא דרבנן ולומד אח"כ כי אז ראוי ללמוד אותן סודות התורה. והשני הטעמים הנ"ל שייכים בשאר אדם אבל במשרע"ה הטעם הראשון אינו שייך מפני החטא כי כתיב לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ואי משום מי מריבה די בעונש זה שלא יבוא לא"י אבל למה מת. והטעם השני אינו שייך דמשה רע"ה השיג כל סודות התורה אפ' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בודאי לא הי' לו למות כי חטאים לא היו בו כי האיש משה עניו מאוד מכל האדם ובודאי לא עשה שום חטא וכל הסודות ג"כ נתגלו לו ויש דאי' עוד שמשה הי' עניו ממעשה דזמרי שלכך לא הרג אותו שהבועל ארמית קנאים פוגעין בו פי' שמקנא קנאת ה' צבאות ומרע"ה הי' עניו מכל האדם אשר וגו' ואמר מה אני שאקנא כי יש גדולים ממני נמצא יש מזה ראי' שהי' עניו. וזהו כוונת המדרש שע"י שנתעצל משה בהריגת זמרי מוכח שהי' עניו לפיכך לא ידע איש את קבורתו ר"ל ששום בן אדם אינו יודע טעם על מה מת משה רבינו

וימת משה על פי ה'. פי' שאין טעם במיתת משה כי לכולם יש טעם שהמיתה הוא לטובה שיוכל להתדבק למעלה כי לא יראני האדם וחי. אבל משרע"ה שפה אל פה וגו' גם בחיים חיותו אין טעם במיתתו כלל אלא שהי' ע"פ ה' כמו חוקה חקקתי גזירה גזירתי שכך הי' מיתת משה רק ע"י מאמר המלך וזה ע"פ ה' לכך כתיב סמוך לזה ולא ידע איש את קבורתו. פי' ששום אדם לא ידע טעם על מיתת משרע"ה כנ"ל

מקשים למה לא כתיב שכר עוה"ב בתורה ואפשר כי תורת ה' תמימה ולא כתיב בה דבר חסר למשל כי כתיב ונתנה הארץ יבולה ושאר ברכות ולא כתיב בקיצור יהי' לך טובות העוה"ז אלא כך דרכה של תורה לפרש כל פרט ופרט וכן בעוה"ב אלמלי נכתב וזה א"א לפרש שלעוה"ז יש קצבה וגבול ומפרש התורה הכל. אבל שם עין לא ראתה ובכל יום יהי' עלי' לצדיקים גדולים וכמ"ש האר"י ז"ל שמשרע"ה בכל יום יש לו עליות יותר לכך לא כתבה התור' בפירוש שכר עוה"ב אלא בדרך רמז

התורה היא סמא דחיי וסמא דמותא. כי כשאדם הולך לחצר המלך פנימה ומענה יפה בפיו ומנעליו נאים שלא יטנף הפלטין חלילה ומדבר בצחות לשונו למלך פועל כל הטובות משא"כ כשהולך לחצר הפנימי במנעלים מטונפים ומטנף הפלטין של מלך חלילה ומדבר כאיכר לפני המלך אז אוי לו ואוי לנפשו ומוטב הי' שלא יכנס כלל לפני המלך כי ע"י ההילוך נתחייב יותר כן דרכי התורה כי היא פלטרין של מלך ומי שהוא ראוי אז התורה הפלטרין סמא דחיי ובאם לאו חלילה סמא דמותא כי מוטב הי' שלא הי' נכנס כלל בפלטרין כמדובר. כי שגגת תלמוד וכו'

וקרני ראם קרניו פי' ע"ד שם האחת שפרה ושם השנית פועה שם ה' אחת ה"א ראשונה נקרא שפרה לשון משופר שמשפרת את האותיות הולד שנולדים. ופועה הוא לשון דיבור שהשופר מעלה את כל התפלות וכל התפלות עולות ע"י הקול של שופר כי בזה מעוררים את אבו"ת אהבה ויראה ות"ת כי הם כלולים בקול אש מים רות ובזה מעוררים אבות: