תפארת מנחם על ש"ס קצו

שהמיעוט אינו מצוי הולכין אחריו בממון וכן בד"נ וכל הני רובא דחשיב התם התוס' הם רוב גמור [ולפי"ז רובא דאיילונית הוא רוב גמור דהתוס' מייתי התם מסנהדרין דף ס"ט עי"ש ומזה ראיה לדברי המרדכי שהבאתי לעיל באות א' ודוק] אלא דבריש המניח הקשו מהא דהולכין אחר רוב דיינים בי ב מזכין וי"א מחייבין דלא הוי רוב גמור ע"כ הוצרכו לתרץ שם מטעם אחר ואתי שפיר. והנה הב"ח בח"מ סי' רל"ב כ' לפרש דברי התוס' דרובא דלרדיא לא לא חשיב משום דנגד אדם אחד שקונה מאה שורים לרדיא יש מאה בני אדם שקונים עשיה שורים לשחיטה ובקצוה"ח בקונטרס התפיסות השיגו ולפי מ"ש א"צ לכ"ז כן נ"ל נכון

ט בתוס' ד"ה אתיא מפרה אדומה וכו' וא"ת כיון דפרה הוא בת שתי שנים א"כ דילמא משום דמוקמונין אחזקה דטריפה אינה חיה ע"כ הנה ראיתי בפמ"ג סי' ל"ג שנסתפק בקרום שעלה מחמת מכה דאינו קרום ולחד פירושא אמרינן דסתימה מעליותא הוא רק דאין טריפה חוזר לכשירה לפי"ז י"ל דיכולה לחיות י"ב חודש ויותר ואפ"ה הוא טריפה משום דאינה יכולה לחזור להכשירה דטריפות אינו תלוי בחיות כמ"ש הרשב"א בודאי טריפה עכת"ד. ויש להקשות לפי"ז מה מקשה התוס' כאן ומה ראיה הוא שנולדה בכשרות מדחי' שתי שנים דילמא נולדה טריפה ועלה בה קרום שיכולה לחיות ע"כ צ"ל דגם בכה"ג אינה יכולה לחיות ונפשט מזה הספק הנ"ל אמנם גם בלא"ה נ"ל ברור דהא דאמרו אין טריפה חוזר לכשירה לאו גזיה"כ הוא כיון שנקראת פעם אחד בשם טריפות רק משום דאינה חיה עוד וכן מבואר מדברי הר"ן ריש פ' בהמה המקשה וז"ל כתב הרא"ה ז"ל שמכאן יש ללמוד לכל טריפות שאם נחתכה הבהמה שהיא מתה ואלו היתה חתוכה למעלה מאותו מקום היתה חיה שכל שנחתכה במקום שהיא מתה בו שוב אין לה תקנה לחתכה למעלה ממנו ואעפ"י שאלו היתה נחתכת שם מתחלה היתה חיה וכו' ומוכיחי' מהאי קרא דכיון שנטרפה שוב אין לה היתר ע"כ והטעם נראה לי דמשום אותו הכאב שהרגישה באותה שעה שנטרפה עי"ז אינה יכולה לחיות וכן מדוייק מלשון הר"ן בפרק הנ"ל וז"ל וא"ת א"כ נחתכו רגליה במקום צוה"ג יחתוך מלמעלה מצוה"ג ותכשר לאו קושיא הוא דנהי אם נחתכו מתחלה מלמעלה כשירה כל שנחתכו במקום צוה"ג מחמת שהח"תך מכ"איב לה באותו מקום היא נטרפת בכך ושוב אין לה היתר ודכוותי' בטחול וכליות שאעפ"י וכו' שהנקב בטחול והלקות בכוליא מכאיב הבהמה יותר מנטילתן עד שהיא נטרפת בהן ושוב אין לה תקנה עכ"ל הרי דמשום הרגשת הכאב דאותה שעה שנטרפה אין לה תקנה דאינה חיה עוד וכן מבואר מפירש"י דף מ"ג דמתחלה כתב בקרום שעלה מחמת מכה וכו' דאינה מתקיימת ואח"כ כתב כיון דפסול אינו חוזר להכשירו וכתבו האחרונים דלשון שאינה מתקיימת שכתב מתחלה קאי על הבהמה דאינה מתקיימת עוד [עיין בפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ה] ולפי"ז צ"ל דאע"ג דטריפות אינו תלוי בחיות כמ"ש הרשב"א בודאי טריפה היינו דוקא כשהטריפות עדיין בה אבל בכגון זה בקרום שעלה מחמת מכה למ"ד דסתימה מעליותא היא או בבהמה שנחתכה בצוה"ג ואח"כ חתכה למעלה או בניקב ולקתה הכוליא ואח"כ ניטלה אלו היתה יכולה לחיות היתה חוזרת להכשירה כיון שהטריפות הלך לו רק משום דאינה יכולה לחיות עוד לכך אין לה תקנה כמו שנתבאר מכל הלין ראיות

והנה לכאורה היה נראה לומר דגם זה הוא דוקא למ"ד טריפה אינה חיה וקימ"ל כן אבל למ"ד טריפה חיה י"ל דטריפה חוזר להכשירה כיון שגוף הטריפות הלך לו והרגשת הכאב של אותה שעה שנטרפה לא שייך למ"ד טריפה חיה ובזה י"ל מה שיש להקשות לפי מ"ש הרשב"א בחי' פ' אלו טריפות דנ"מ במה דגילתה התורה דטריפה אינה חיה לספק טריפות אם תחיה י"ב חודש וקשה לפי מ"ש הרש"ל ביש"ש בדעת הרשב"א דרוב טריפות אינם חיות אבל מיעוט חיות א"כ אמאי לא ילפינן בסוגיין מזה דאזלינן בתר רובא דאל"כ למאי נ"מ גילתה לנו התורה דטריפה אינה חיה דאי לספיקא כנ"ל הא מיעוט חיות וע"כ דנסמוך ארובא ולפי מ"ש י"ל דנ"מ לענין אין טריפה חוזר לכשירה ודוק. לכן לפי מ"ש התוס' בע"ז דף ו' דגם למ"ד טריפה חיה מ"מ מתנוונית והולכת וסוף שמתה מחולי זה א"כ האי דינא דאין טריפה חוזר לכשירה הוא אליבא דכ"ע וקושיא הנ"ל י"ל עפ"י מ"ש בפליתי סי' נ"ז דהא דכ' הרש"ל דמיעוט טריפות חיות הוא אליבא דאמת דקי"ל אזלינן בתר רובא עי"ש

ע"ב י בתוס' ד"ה כגון שהיו אביו ואמו חבושים וכו' ועוד הוי מצי למידק ודילמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדיקת ע"כ הנה הגאון בפני יהושיע במסכת גיטין דף י"ז כתב דחזקת צדיקת אתיא מכח רובא דרוב בנות ישראל אינן מזנות עי"ש ולענ"ד נראה דאפילו אי נימא דכוונת התוס' בחזקת צדיקת הוא משום דהוחזקה לנו בצדיקת היא ג"כ מכח רוב כמו שהבאתי לעיל בשם האחרונים דהא דסוקלין על החזקות כגון בבנה כרוך אחרי' הוא מכח רוב ולפי"ז צ"ל דכוונת התוס' דעכ"פ יש כאן תרי רובא ואפילו ר' מאיר מודה בכה"ג דלא חיישי' למיעוטא דמיעוטא כמו בגבינות דבית אונייקי בע"ז דף ל"ד ואין ללמוד מזה דאזלינן בתר רוב אחד אמנם לפי מ"ש לעיל באות א' דהכא בלא"ה מיעוטא דמיעוטא הוא כיון שהיו חבושין בבית אסורין וכל הנך רובא דשמעתין הכי הוא חלא משום שיש חזקה בהדי המיעוט הוי כמו מיעוט המצוי כמ"ש לעיל וה"נ גבי מכה אביו יש חזקה חזקת גופיה וחיותי' כמ"ש לעיל בשם הקצוה"ח ע"כ הוי כמו מיעוט המצוי ומתורץ קושיות התוס' ודע דאפילו אי נימא דכוונת התוס' הוא דחזקת צדיקת הוא חזקה גמורה וקושייתם הוא דילמא לאו משום רוב הוא אלא משום חזקה ג"כ יש לתרץ עם מ"ש בעל קצוה"ח דבד"נ יש חזקה דגופי' כנ"ל וסלק חזקה להדי חזקה ומוכח שפיר דאזלינן בתר רובא וקושיות התוס' וקושיית בעל קצוה"ח הנ"ל [שהקשה דלא ניזול בד"נ בתר רובא כמו בד"מ כנ"ל] מתורצת חדא בירך חברתה ובזה י"ל מה שהקשו על הרמב"ם פ"א מהל' איסורי ביאה שכ' שם דממכה אביו ואמו ילפינן דאזלינן בתר חזקה והוא ע"פ הירושלמי והא בש"ס דילן בשמעתין איתא דהוא מטעם רובא ולפי מ"ש א"ש דמוכח ג"כ דאזלינן בתר חזקה דאל"כ לא הוי אזלינן בתר רובא משום חזקת גופי' כמו בממון אלא משום דמסלקינן האי חזקה נגד חזקת צדיקת שהוחזקה לנו בכך ומוכח דהורגין על החזקות וא"ל דילמא לעולם לא אזלינן בתר חזקה וא"כ לא משגחינן נמי אחזקת גופי' וסמכינן ארובא הא ליתא דחזקת גופי' הוא כמו חזקת ממון דודאי אזני' בתרי' וא"צ לזה לימוד כלל דאין מוציאין ממנו בלא ראיה כיון שהוא מוחזק בחיותי' כדאית' בב"ק דף מ"ו לגבי ממון מנין להמוציא מחבירו עליו הראי' וכו' מתקיף לה רב אשי הא ל"ל קרא סברא הוא מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא וא"כ הא דסמכינן ארובא ע"כ משום דמוקמינין לה נגד חזקת צדיקת ותרתי שמעית מינה ודוק

יא ועפי"ז יש ליישב מה שמקשים בשם הגאון מו"ה צבי ז"ל מהלברשטאט לפי מ"ש התוס' לקמן בשם ר"ת דהיכי דממ"נ הוא נהרג לענין איזה מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא א"כ תיקשי משריפת בת כהן דילמא לאו אביה הוא א"כ אינה בת כהן ומיתתה בחנק וא"ל רוב בעילות הא לענין איזה מיתה לא אזלינן בתר רובא ולפי מ"ש י"ל דר"ת לא קאמר כ"א ברובא לחודא כמו נסקלין בנשרפין דמיירי מיני' אבל בבת כהן אדרבה כיון דממ"נ נהרגת יש חזקת צדיקת בהדי הרוב וחזקת גופה אין עומד כנגדה כיון דממ"נ נהרגת וחזקה בהדי רובא י"ל דהוי כמו ודאי דהא אפי' ר' מאיר לא חייש למיעוט כה"ג ומהני אפילו לענין איזה מיתה ודוק

ובזה י"ל ג"כ מה ששמעתי להקשות אהא דאיתא בת"כ פ' אמור ומובא בפוסקים לה יטמא על הודאי ולא על הספק ובשיטה מקובצת ב"מ בשם הרא"ש גבי קפץ אחד מן המנויין וכו' דעשירי ודאי אמר רחמנא לא אזלינן בתר רובא דאע"ג דהתורה אמרה דהיכי דמסופק לנו ניזול בתר רובא מ"מ אינו ודאי אלא דהאי ספיקא רחמנא שריא ע"ש ולפי"ז היכי משכחת לה דכהן יטמא לבתו או לאחותו דילמא לאו אביה הוא ואינה אחותו ורוב בעילות לא מהני כיון דהתורה הקפידה דוקא על הודאי ולפי מ"ש א"ש דרובא עם חזקת צדיקת הוי כמו ודאי ובלא"ה כ' הגאון בפני יהושיע בפ' הכותב דאע"ג דהיכי דהרוב מכחיש החזקה הרוב עדיף מ"מ חזקה שאין רוב כנגדה הוא עדיפא מרוב והוי ודאי ועיין בנו"ב אה"ע סי' ס"ט

ועוד י"ל קושיא זו האחרונה עם מ"ש הגאון בהפלאה בפ"ק דכתובות דהיכי דמחזקינין להרוב בנידון זה לענין שאר דברים מחזיקינין ליה אפילו למילתא דלא מהני רוב ומכ"ש בנידון זה דהא דמחזקינין ליה בכהן הוא משום רוב נמצא הא דאתה אוסר לו לטמא לאחותו הוא משום דסמכית ארוב זה דרוב בעילות וכו' וחיישית נמי דלאו אחותו היא משום דלא סמכית ארוב זה שני