תפארת מנחם על ש"ס קצד

בחזקת שאינה זבוחה עומדת עד שיוודע במה נשחטה וא"כ הרי כאן חזקת שאינן זבוחה וחזקת טמא ואפ"ה אזלינן בתר רוב כשרות עכ"ד ולפי"ז אין מקום לתירוץ הנ"ל דנהי דלגבי סירכא יש לה חזקת היתר הוי חדא במקום תרתי ואכתי תיקשי נסמוך מיעוט דסירכות לחדא מינייהו [ואף שראיתי בנו"ב שם בהג"ה שכ' די"ל דנגד חזקת שאינה זבוחה יש חזקת טהרה דבחייה בחזקת טהורה היתה עומדת ואם אתה אומר שלא נשחטה א"כ היא עכשיו טמאה משום נבילה אכן בחזקה זו יש לפקפק הרבה ויתבאר לקמן] ועוד יש להקשות לפי דברי הקצוה"ח הנ"ל מהא דמצרכינן בדיקה בריאה לכתחלה עכ"פ לכ"ע יותר מן שאר י"ח טריפות משום דהוי מיעוטא דשכיח כנ"ל והא כל היכי דאיכא חזקה בהדי רובא אפילו ר' מאיר לא חייש דהוי מיעוטא דמיעוטא כנ"ל וזה עדיף יותר מן מיעוט שאינו שכיח רק אחד מני אלף כיון שיש שני צדדים להיתר כמבואר מדברי המרדכי שהבאתי לעיל וא"כ לא הי' לנו לחוש בריאה עכ"פ יותר מן שאר טריפות שאין להם חזקת היתר ואין לומר דמיעוט דשכיח אינו נקרא מיעוטא דמיעוטא אפילו נגד רובא וחזקה דהא שם ביבמות מיירי במיעוט זכרים ואין לך מיעוט דשכיח יותר מן זה וכ"כ שם בפירש"י דף קי"ט ע"א בד"ה אימא סיפא עי"ש ואין לומר ג"כ דהא דמצרכינן בדיקה משום דמחזיקין מאיסור אבמ"ה לאיסור נבילה וא"כ הוי חזקה לאיסורא נגד חזקת היתר הנ"ל לפי"ז הביא קושי' הנ"ל דנסמוך מיעוט סירכות לחזקת טמא דחזקת היתר הנ"ל אזדא לה נגד חזקת אבמ"ה והן הדברים שכתבתי לעיל בשם תשו' נודע ביהודה הנ"ל

ג גם בעצם החזתה שחידש הגאון הנ"ל יש לעיין הרבה דהא דבענלי' הרכים לא שייך סרכות כתבו הפוסקים הטעם משום דהמאכלים גורמים הסרכות לכן כ"ז דייקי ולא אכלי לא שכיח בהם סרכות אם כן איך נעמיד אותה עתה כשגדלה ואוכלת המאכלים הגורמים סרכות על חזקתה הראשונה משעת יניקה ונלע"ד דאפילו הפוסקים דס"ל דחזקה העשויה להשתנות הוי חזקה מעליותא היינו דמוקמונן לה אחזקה דמעיקרא דעדיין לא נשתנית אע"ג שסופה להשתנות כמו בחזקת קטן בתוס' יבמות דף ס"א או אפילו לאחר שנשתנית י"ל דתלינן השינוי בזמן המאוחר יותר אבל בנדון זה איך נעמיד אותה אחר שנשתנית ונתחדש לה דבר הגורם סרכות אחזקתה שהיה לה בשעת יניקה ונהי דגם הגורם שנולד לה עתה אינו ודאי רק דהוי מיעוט המצוי מ"מ חזקה דמעיקרא לא מהני לה מידי דכבר יצאה מחזקתה ואישתנית וכן במ"ש בנו"ב אה"ע סי' מ"ג דנגד חזקת שאינה זבוחה יש חזקת טהרה כנ"ל יש לפקפק מהאי טעמא דהא דבחיי' בחזקת טהרה עומדת הוא משום דבחיי' לא שייך בה טומאה וטהרה ואיך נעמיד אותה עתה בחזקתה בשעה שיש להסתפק בה בטומאה ועל כרחך צ"ל כן דהא קי"ל להילכתא דכל ספק בשחיטה פסולה משום חזקת שאינה זבוחה ולא משגחינין בחזקת טהרה וראיתי למחבר אחד שהעיר עליו בזה ואם כי הדברים נכונים מצד הסברא א"י בע"א גמרא יש ללמוד דבר זה מהא דאיתא בקידושין דף ע"ט קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר ה"ה בוגרת לפנינו וכו' ושם ע"ב איתא אמר לך רב אנא דאמרי כר' יעקב וכו' אבל הכא מי נימא העמד הגוף על חזקתו וכ' התוס' ד"ה העמד הגוף וכו' ור"י פירש דרגילות הן לבא בבקר ואין שייך חזקה דנערות ע"כ וכתב הפנ"י דהא דרגילות הן לבא בבקר אינו רק מיעוט המצוי והכריח כן מדבור התוס' שאח"ז עי"ש הרי כיון דהגיעה לזמן שגורם לה השתנות לא מהני חזקה דמעיקרא אע"ג דלא הוי רק מיעוט המצוי וא"ל דשאני התם דהרי בוגרת לפניך דמבואר למעיין בסוגיא שם דהא דאמר רב ה"ה בוגרת לפניך היינו דנוקמה לה אחזקה דהשתא ולא ניחוש כלל לקידושי אביה אבל גם לולא חזקה דהשתא לא מוקמינן לה אחזקת נערות וחוששין לקידושי שניהם עיין בהה"מ פ"ג מהלכות אישות ובשעה"מ שם [ונ"מ גם בקדשה ביומא דמישלם שית אם בדקה זמן רב אחר הקידושין עיין בהפלאה שם ודוק]

ד ועפי"ז יש ליישב קושית המהרש"א ביבמות פ' אלמנה לכה"ג דף ס"ט ע"ב דאיתא בגמרא שם כיון דעיברה לא תאכל ניחוש שמא עיברה והקשה המהרש"א דילמא מש"ה לא חיישינן דמעמידין אותה על החזקה שלא היתה מעורבת עי"ש אמנם לפי מה שנתבאר אתי שפיר דאיך נעמיד אותה עתה אחר שבא עליה ישראל על חזקת שאינה מעוברת שהיה לה קודם הבעילה הבעילה גורם לה השתנות וכבר יצאה מחזקתה והנה בשום לב בקושיות הש"ס שם וניחוש שמא עיברה דמשמע חששא בעלמא יותר הו"ל למיפרך מהא דקי"ל רוב נשים מתעברות ויולדות וגם מה דמשני שם ביוחסין חששו בתרומה לא חששו ואי הוי קאתי עלה משום רוב ודאי דגם בתרומה חוששין ע"כ צל כיון דמיירי התם בחדא ביאה כמו שפירש"י שם ובחדא ביאה לא הוי רק מיעוט המצוי דאי הוי כפלגא ג"כ לא הוה משני בתרומה לא חששו ומזה ראיה לדברי הנ"ל דאע"ג דהבעילה הגורמת השתנות לא הוי רק מיעוט המצוי מ"מ לא מוקמינן לה אחזקה דמעיקרא ביון דכבר יצאה מחזקתה ואישתני כן נלענ"ד נכון אך עדיין צ"ע באיזה מקומות שמראים לכאורה סתירה לזה ואין הזמן מסכים כעת לעיין אך מה דנראה לכאורה מדברי התוס' לקמן בשמעתין ד"ה ר' מאיר דחייש וכו' דאמרינן חזקה בכה"ג יתבאר לקמן באות ט"ו

ה ובעיקר הקושיא שמקשים על המהרש"א דמיעוטא דסרכות הוא שכיח י"ל דדעתו כמ"ש בחידושי רשב"א בשם רבו לעיל דף ט' דאע"ג דסרכות מצויות מ"מ יש סרכות שהם ריר בעלמא וסרכות שע"י נקבים הם מיעוט שאינו מצוי אלא דמ"מ צריך בדיקה משום דקרוב לבא לידי מכשול דפעמים שימצא האחד סירכה ויחזור על על כל לוקחי בשר לשבור כליהם ולהריק מאכלו לפני כלבו וחפשר שיחוס עין מי שאינו הגון על ממונו והתקצף וימלא בטנו מן האיסור לאחר שנודע וכו' ועוד טעם אחר בדבר מפני שהיא א קרוב ומזונון לראותו שאם יש בו סירכה מיד תראה לעינים בפתיחת הבהמה וחינו בודק נראה כמעלים עין מן האיסור עכ"ל ולזה נוטין דברי רש"י בשמעתין שכי ונקובת הריאה משום דשכיח בה ריעותא בדקינן אע"ג דדעת רש"י לקמן דף מ"ו דסירכה באה מחמת נקב מ"מ ודאי מודה דיש סרכות שהם ריר בעלמא ואותן שמחמת נקבים הם מיעוט שאינו מצוי אלא דאעפ"כ צריך בדיקה משום דשכיח ריעותא ומטעם שכ' הרשב"א כנ"ל

ו והנה בזה דמפרש רבינו חיים דמפרה ילפינן דרובא עדיף מחזקה יש לעיין לפי מ"ש הגאון בקצוה"ח בקונטרס התפיסות כלל ו' ובש"ש ש"ד פ"ח להקשות אהא דאזלינן בדיני נפשות בתר רובא אפי ברובא דליתא קמן כדאיתא בסנהדרין דף ס"ט וכמ"ש שם התוס' דף ג' וכן בסוגיין במכה אביו וברוצח ועדים זוממין מאי שנא מממון דלא אזלינן בתר רובא משום חזקת ממון וה"נ בד"נ הוא מוחזק בגופי' ובחייו ואם גופי' נידון ליהרג ע"י רוב ממונו לא כ"ש ותירץ דהיכי דהוקבע הרוב והוחזק קודם מעשה כגון במכה אביו ורוצח אזלינן בתרי' אע"ג שיש אח"כ נפקותא לד"נ או לד"מ אבל רובא דלרדיא דריש פ' המוכר פירות לא הוחזק מקודם ואינו בא אלא בשעת מעשה ותמך יתידותיו במ"ש הרמב"ם פט"ז מהלכות סנהדרין לענין מנקות וז"ל דא"צ שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א הוחזק כיצד אמר לו ע"א חלב כליות הוא זה גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו ה"ז לוקה אעפ"י שעיקר האיסור בע"א ע"כ וה"נ יש לחלק בין בא הרוב והוחזק קודם מעשה ובין בא בשעת מעשה עכת"ד ולפי"ז איך ילפינן מפרה אדומה דרובא עדיף מחזקה מכל מקום הא גבי פרה כבר הוחזק הרוב שתי שנים מקודם שהחזקנו אותה בכלל רוב בהמות כשרות לכן מהני אח"כ אפילו נגד חזקה אבל ברוב שאינו בא אלא בשעת מעשה כגון גבי תינוק הנמצא בצד העיסה בנדה דף י"ח דאזלינן בתר רוב תינוקות מטפחין באשפה אע"ג דאיכא חזקת טהרה לעיסה מנין לנו דבכה"ג רובא עדיף. ע"כ נלענ"ד הקלושה דאין לדמות רוב שהוחזק להא דכ' הרמב"ם בהל' סנהדרין הנ"ל דשם מיירי שלא הכחישו אותו שום אדם אפילו הבע"ד כמבואר מדבריו בפ"ג מהל' שגגות ע"ש ע"כ שפיר אמרינן כיון שכבר האמינו אותו לענין איסור והוחזק מהני אח"כ גם לענין מלקות אבל אם בא אח"כ ע"א והכחישו שוב לא יהיה נאמן דע"ח בהכחשה לאו כלום הוא וכמ"ש הנימוק"י בריש פרק האשה רבה בשם הריטב"א דלא אמרינן כ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים רק בדבר שבערוה דבעינן שנים והאמינו לזה שאומר מת או לעד סוטה כשנים אבל באיסור דעלמא דסגי בחד לא האמינוהו אלא כחד וכי אתי אחרינא ומכחיש ליה הוי הכחשה חד לגבי חד וכ"פ הרש"ל ביש"ש פ"ק דחולין והב"ח ביו"ד ס"י וזה דלא כדעת מוהרי"ק סי' ל"ג עיין בש"ע יו"ד סי' א' ולענ"ד דדעת הרמב"ם כדעת הריטב"א דהא בפ"א מהל' סוטה חילק בין בב"א לבאו בזא"ז דבזא"ז נאמן הראשון כשנים ובפ"ח מהל' שגגות כ' ע"א אמר אכל וע"א אמר לא אכל מביא אשם תלוי ולא כתב דבבאו בזאח"ז חייב חטאת כמ"ש התוס' בריש ס' אמרו לו וכן י"ל נמי אם נולד אח"כ ענין אחד שיש חזקה היפך מדברי