תפארת מנחם על ש"ס קצג

להתאמץ ולהתעורר בכל עוז לקיים המצוה בכל השלימות האפשרי עכ"ד פח"ח

דף סב ע"ב בפירש"י ד"ה א"ל ר' אבא לרב ספרא. עיין במהרש"א שכ' שיש לפרש בדרך אחר ולפי פירושו יהיה הפירוש דא"ל היינו רב ספרא לר' אבא: אמנם נעלם מעין הבדולח דעובדא זו איתא ג"כ במס' תמיד דף כ"ז ושם מפורש להדיא בש"ס א"ל ר' אבא לרב ספרא ודברי רש"י נכוני' ומוכרחים

דף סג ע"א בגמרא דרש בר קפרא וכו' הנה כל הנך מימרי עד ת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה וכו' לכאורה אין להם קישור ואין מובן מה עניינם לכאן ונלפענ"ד לפרש דכולם מישך שייכי להך דמתניתן הפרו תורתך משום עת לעשות לה' הא דבר קפרא משום דמסיק אביי עלה ש"מ באתר דאית גבר תמן לא תיהוי גבר והיינו בכבוד שמים לאחוז במדת ענוה משום עת לעשות לה' וכמו שפירש"י להדיא אהא דבשעת המפזרים כנס ואידך דבר קפרא איזה פרשה קטנה וכו' סיים רבא ואפילו לדבר עבירה ופשיטא דהיינו הך דעת וכו' הפרו תורתך והא דדרש בר קפרא לעולם ילמוד אדם לבנו אומנות נקייה וקלה היינו לאפוקי ממ"ד בסוף מס' קידושין מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד לבני אלא תורה ובר קפרא ס"ל דטוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון ועת לעשות לה' הפרו תורתך וברייתא דרבי אומר לעולם אל ירבה אדם ריעים בתוך ביתו וכן אל ימנה אדם אפוטרופס בתוך ביתו אע"ג דאהבת ריעים הוא מצוה וכתיב בכל עת אהב הרע וכן ע"י מינוי אפוטרופס הוא פנוי ללמוד תורה ואם לא ימנה אפוטרופס יצטרך הוא עצמו לסייר נכסיו תמיד ויתבטל מלימודו:

מ"מ אם כוונתו לשמים מטעם שנתבאר בש"ס קרינן ביה עת לעשות וכו' וכן הא דאמר ר' הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין היינו אע"ג דנזיר נק' חוטא שציער עצמו מן היין כמו שארז"ל מ"מ אם כוונתו לשמים שלא יבוא לידי קלקול כסוטה וכההוא נזיר דשמעון הצדיק במס נדרים שפחז עליו יצרו ונדר בנזיר נק' צדיק משום עת לעשות לה' וכו'. והא דאמר חזקיה בשם ר' יוחנן למה נסמכה פ' תרומות לפ' סוטה י"ל דהביא אגב גררא דסמיכות פ' נזיר לפ' סוטה כדלעיל אמנם י"ל דשייכא ג"כ לעניינא דעת לעשות לה' הפרו תורתך דהרמב"ם בפי' המשנה פי' דיש עת לה' להפרע מאותן שהפרו תורה והיינו דסופו נצרך אל הכהן וגם דיוקשה בזה וכי משום שלא נתן תרומות תשטה אשתו ותחטא לעבור עבירה. אמנם מדרש זה יוצא מהאי קרא דעת לעשות לה' כמ"ש הרמב"ם שם וז"ל יאמר כשיבוא העת להפרע מהם להנקם יזדמנו סבות לבני אדם להפר תורה כדי שיבא עליהם העונש במשפט עכ"ד והיינו לדעתו פירושא דקרא עת לעשות לה' יזדמן להם הפרו תורתך וא"ש ובתה ים קי"ט סמיך להאי קרא דעת לעשות כתיב על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז לכן שייך שפיר למידרש עת לעשות לה' הפרו תורתך על מי שאינו נותן תרומות ומעשרות משום שבהול על ממונו יותר מעל מצות ה' והקב"ה נפרע ממנו וסיים דוד ע"כ אהבתי מצותיך מזהב ומפז והבן והא דאמר רב הונא המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו ופירש"י שמבקש רחמים י"ל ע"פ מה דאיתא במס' שבת דף י' רבא חזי' לרב המנונא דמאריך בצלותי' אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ואיהו סבר זמן תורה לחוד זמן תפלה לחוד והיינו עת לעשות לה' הפרו תורתך והא דא"ר יאשיהו כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה היינו ג"כ דעת לעשות וכו' כמו שפי' הרמב"ם בפי' הראשון שהבאתי לעיל והא דמשתעי ר' אבוהו כשירד חנינא וכו' מובא כאן משום הסיום הוא מטמא והם מטהרין ומקשינן והא חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ומשני קסברו דלא נגררו בתרי' נמצא שטיהרו שלא מן הדין משום שהשעה היתה צריכה לכך דלא נגררו בתרי' והפרו תורתך משום עת לעשות לה' נ"ל

סליק מסכת ברכות תפארת מנחם חולין

דף יא ע"א א בתוס' ד"ה מנא הא מילתא ולמאי דמפרש רבינו חיים דהא דרובא עדיף מחזקה ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא אע"ג דאיכא חזקה דאוקי גברא בחזקת טמא ע"כ והקשה המהרש"א אמאי לא נימא סמוך מיעוט לחזקה ותי' דמיעוט טריפות אינו שכיח ובכה"ג לא אמרינן סמוך כמו שכתב הרא"ש בשמעתין לענין רוב מצויין וראיתי בשעה"מ הל' יבום וחליצה שהקשה עליו לפי"ד היכי אמרינן בשמעתין דרבנן דפליגי על ר"מ בקטן וקטנה וס"ל דאזלינן בתר רובא ילפי לה מכל הנך לימודים דאזלינן בתר רוב כשרות הא במיעוט דלא שכיח דהיינו מיעוטא דמיעוטא גם ר' מאיר מודה דהלך אחר הרוב כדאיתא ביבמות דף קי"ט ע"ב ובע"ז דף ל"ד וכן הרגיש בזה הפמ"ג ביו"ד סי' ל"ט אמנם לא על המהרש"א תלונתינו דהא גם אי נימא דטריפות הוי מיעוט דשכיח היינו דוקא כל השבעים מיני טריפות שמנה הרמב"ם בפ"ז מהל' שחיטה אבל טריפות אחד כגון ניקב קרום של מוח או נפסק החוט או ניקב הושט ומכ"ש חששא דבמקום נקב קשחיט ודאי דלא הוי רק מיעוטא דמיעוטא וכן חששא דילמא לאו אביו הוא כשחבשו אותן בבית האסורין וקשה קושי' הנ"ל ודוחק לומר דלבתר דילפינן מהנך לימודים דגם ברובא דליתא קמן אזלינן בתריה שוב ילפינן רובא דליתא קמן מרובא דאיתא קמן דמהני אפילו במיעוט המצוי כמו רובא דדיינים דהא הש"ס פסיק להו בסכינא חריפא אכן לפמ"ש המרדכי בסוף פ' הזרוע לק"מ שכ' שם דהא דאמרינן ביבמות דף קי"ט דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר' מאיר היינו דוקא בגוונא דהתם שיש שני צדדי היתר נגד המיעוט רובא וחזקה וכן במס' ע"א גבי גבינות דבית אונייקי דרוב עגלים אינן נשחטים לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות דלגמרי אין נשחטים לע"ז אבל היכי דלא הוי רק רובא לחודא אע"ג דהמיעוט היא אחד מני אלף חייש ר' מאיר וכ' עוד שם דגם קטן וקטנה הוא מיעוטא דמיעוטא ואפ"ה חייש ר' מאיר ע"כ אך ראיתי בריטב"א בחידושיו ליבמות דף ס"ז מבואר בדבריו להדיא להיפך דכ' שם דבקטן וקטנה לא הוי מיעוטא דמיעוטא דאל"כ לא הוי חייש ר' מאיר עי"ש וכן משמע מדברי הרא"ש בשמעתין ולפי זה הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא ועוד דאף לפי דברי המרדכי עדיין תקשי מנא לן דאזלינן בתר רובא נגד מיעוט המצוי ובאמת קימ"ל דמהני אף בכה"ג כל זמן שאין חזקה נגדו ודבר זה א"צ ראיה על כן נלענ"ד לתרץ ע"פ מ"ש בפליתי סי' ק"י בבית הספק דכל הנך רובא הם נגד חזקה [וכ"כ לתרץ קושי' הראשונים מסוגי' זו על הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא לקולא ולפי"ז מ"ש התוס' בשם רבינו חיים דמפרה ילפינן דרובא עדיף מחזקה ה"ה דמצינן למילף מכל הנך רובא דשמעתין] וידוע דחזקה לא הוי כרובא רק עם המיעוט הוי כפלגא ופלגא והיינו דוקא עם מיעוט המצוי כמ"ש התוס' במס' בכורות דף כ' והרא"ש בשמעתין א"כ מיעוט שאינו מצוי עם חזקה נהי דלא הוי כפלגא נגד הרוב מ"מ לא גרע ממיעוט המצוי ושפיר ילפינן דרוב מהני אפי' נגד מיעוט המצוי ודוק

ב בדברי המהרש"א הנ"ל במ"ש דמיעוט דטריפות אינו מצוי רבים מקשים עליו הא טריפות הריאה הוא מיעוט המצוי כמ"ש רש"י בשמעתין דלכן צריך בדיקה וכ"כ הפוסקים. וראיתי להגאון בעל קצוה"ח בס' שב שמעתתא ש"ה פ"ט שכ' לתרץ כיון דבעגלים הרכים לא שכיח סירכות ע"כ לא אמרינן סמוך מיעוט דסירכות לחזקת טמא דהא איכא כנגדה חזקת היתר שהי' לה בשעה שנולדה עכ"ד. אמנם לפי מ"ש בנודע ביהודא חאה"ע סי' מ"ג לסתור דעת הריב"ש סי' שע"ט דרובא לא מהני נגד ב' חזקות וכ' הגאון הנ"ל דמפרה אדומה מוכח דרובא עדיף מב' חזקות דהא אית בה נמי ספק בשחיטה שמא במקום נקב קשחיט ובהמה בחייה