תפארת מנחם על ש"ס קצב

עדיין היה נרגש כצפיחית בדבש בעין שלא ע"י תערובות נמצא דאדרב' מזה נלמד דדבש אחד מששים במן ודוק ודפח"ח ש"י

בגמרא מקום שנעקרה ממנו ע"ז אומר ברוך וכו', כן תעקר מכל מקומות ישראל הנה הרי"ף לא העתיק רק הלשון דהמשנה אומר ברוך שעקר עז מארצינו ותו לא ואפשר דדעתו כהירושלמי שהביאו התוס' לעיל דף נ"ד דאינו מברך רק כשנעקרה מכל א"י וא"כ ממילא א"צ לומר נוסח זה אכן לא היה לו לפסוק כהירושלמי כיון דמבואר בש"ס דילן להיפך דהכא משמע להדיא דאעפ"י שלא נעקרה רק ממקום אחד מברך בנוסח הנ"ל וצ"ע

דף נ"ח ע"א בגמרא בן זומא וכו' וברוך שברא כל אלו לשרתני עיין בהקדמת הרמב"ם לפי המשנה שהאריך כי תכלית העולם וכל אשר בו הוא האיש החכם וטוב לפני אלקים וכל פעולו' העולם לקיים עמידת האיש ההוא וסיים וז"ל וזה הענין ביארוהו חכמים אמרו כי בן זומא וכו' ואמר ברוך שברא כל אלו לשרתני כי היה ע"ה יחיד בדורו עכ"ל אמנם הסיבה שהניעה והגיעה לבן זומא לומר כן הוא ע"ד אומרם ז"ל חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם נ"ל

בגמרא הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו. אוה"ע אומר ברוך שנתן מחכמתו לברואיו הנה להבין שינוי הלשון דבחכמי ישראל אומר שחלק ובחכמי אוה"ע אומר שנתן אפשר לומר דידוע דמשכן החכמה הוא בנפש והנה נשמות אוה"ע נשפעים מהשרים שלהם ולא כאלה חלק יעקב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו וכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ואיתא בזוהר מאן דנפח מגוי' נפח ובזה יובן מה דאיתא במדרש רבה ובמדרש חזית על פסוק כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה משל למלך שיושב על השלחן באו עבדיו וב"ב ונתן להם ממה שלפניו בא בנו ונתן לו מתוך פיו ע"כ ור"ל דרישא דקרא כי ה' יתן חכמה קאי על אוה"ע וסיפא מפיו דעת ותבונה קאי על חכמ' ישראל לכן אמר כאן על חכמי ישראל שחלק ובאומות העולם שנתן והבן

דף נ"ט ע"ב בתוס' ד"ה ור' יוחנן וכו' וצ"ע דבגמרא שלנו לא אשכחן הטוב והמטיב אלא בדאיכא אחרינא בהדי' ע"כ עיין בהרא"ש שתי' וז"ל ולי נראה דה"נ איכא אחרינא בהדי' המטיב לנותן אם המקבל עני שזיכהו ה' וחננו ממון לעשות צדקה ואם הוא עשיר שמח הנותן במה שמקבל מתנתו ע"כ והגאון ר' אלי' ווילנא ז"ל הקשה על הרא"ש דא"כ גם הנותן יברך ונראה לתרץ ע"פ מ"ש בתשובות הרשב"א סי' י"ח בשם הר"י בן פל"ט וז"ל מפני מה אין מברכין על כמה מצות כמו מתנת עניים והלואה וצדקה והענקה מפני שאין המצוה כולה תלויה ביד העושה שאפשר שלא יתרצה בה חבירו ע"כ וא"כ כיון שלא התקינו ברכה בזה לנותן על עיקר המצוה מכ"ש לענין ברכת הטוב והמטיב

דף ס' ע"א בגמרא מרישי' לסיפי' מידרש ומסיפי' לרישי' מידרש וקשה מה איכא בין דרשא דמרישא לסיפא ובין דרשא דמסיפא לרישא דלכאורה הכל אחד וכמ"ש רש"י כל היכי דדרשת להאי קרא מידרש לחדא משמעות וע' בחי' הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל ובמהרש"א בח"א וברי"ף בע"י ואפשר לפרש ע"פ מ"ש בס' הישר לר"ת וז"ל וזה מעשה הצדיק כי יחשוב וידע כי העולם נוה התלאות וע"כ עיניו ולבו בהם בכל רגע וע"כ לא יטרידוהו כשיבואו ולא יחרידוהו אך למי שהוא בטוח בעולם ויאמר שלא תבא עליו צרה וכי שלוותו תעמוד לו וע"כ כשיבא עליו היפך מאשר חשב יחרד ותאבד דעתו ואמונתו ועבודתו וצריך למשכיל לשמור נפשו תמיד ואל יבטיח בטובת העולם רגע רק ידע התלאות מזומנות לבא ובזה יצליח ותתקיים עבודתו עכ"ל הארכתי להעתיק כל דבריו שהם דברי אלקים חיים וכן ארז"ל במס' אבות פ"א ואל תתיאש מן הפורעניות ופירש"י שם וז"ל שאם אתה עשיר אל תבטח בעושרך לפי שהפורעניות ממהרות לבא לכן תהיה כל שעה בפחד וכן אם באה אליך רעה אל תתיאש לפי שהישועה קרובה לבא וכה"א אשרי אדם מפחד תמיד עכ"ל. ובס' מד"ש הביא שם בשם הר"מ היצהר"י ז"ל וז"ל ואמר שלמה המלך ע"ה חכם ירא וסר מרע ר"ל אעפ"י שהוא סר מרע לפי שהמקרים לא יוודעו ולכן הוא ירא וכסיל מתעבר ובוטח ע"כ. וגם ידוע מאמר רז"ל אין הבטחה לצדיקים וכ"ז נראה לכאורה סותר אל הפסוק משמועה רעה לא יירא ולדברי הש"ס כאן, אמנם כולם נכוחים למבין וישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ומי כהחכם יודע פשר דבר שלמה ע"ה אמר בקהלת ביום טוב היה בטוב וביום רעה ראה וכו' והיינו כי ביום טוב ראוי להיות תמים ולא יחקור אחר העתידות והבוטח בה' חסד יסובבנהו ועם כל זה ביום רעה ראה ר"ל שלא יבטח בטובת העולם אמנם לא אמר רק ראה ר"ל שלא יתייאש מן וכו' וידע כי התלאות מזומנות ויבקש רחמים שלא יבואו עליו כמו שארז"ל לעולם יבקש אדם רחמים עד שלא יחלה וגם יכין לבו כשיבואו ח"ו שלא יחרידוהו ורוח איש יכלכל מחלהו ויבטח בה' שלא יעזבהו ולא ירפהו כמש"נ טוב ה' למעוז ביום צרה ולא קצרה יד ה' מהושיע כמו שפירש"י במס' אבות אמנם הבוטח בטובת העולם ושלוותו כשיבוא עליו ההיפך יחרד ותאבד דעתו ואמונתו ובזה יש לפרש לשון הש"ס לקמן ע"ב לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ור"ל דלעולם יהא אדם רגיל לומר כן ר"ל גם בעת שלוותו ועפי"ז יש לפרש דדרשא דמרישא לסיפא מידרש כפשטא דמשמועה רעה לא יירא מ"ט משום דנכון לבו בטוח בה' וכמעלה דהלל שאמר שודאי אין זה בתוך ביתו והיינו ביום טובה היה בטוב ומסיפא לרישא מידרש נכון לבו בטוח בה' ר"ל שבוטח בה' ואינו בוטח בטובת העולם משמועה רעה לא יירא היינו אפילו כשיגיעו אליו מאורעות לא יחרידוהו כי ימצא לבבו מזומן להם וזה מעשה הצדיק כמ"ש בספי"ש לר"ת ז"ל, כנ"ל ובסיפא דנכון לבו בטוח בה' מרומז הכל דהיינו שצריך שיהיה לבו נכון ומוכן אל התלאות ובטוח בה' שלא יגיע אליו רעה ח"ו ואך טוב וחסד ירדפוהו ומה שכ' רש"י וז"ל דכל היכי דדרשת ליה להאי קרא מידרש לחדא משמעות יש לפרש כוונתו עפ"י הלשון הרגיל בדברי חז"ל מר אמר חדא ומר אמר חדא וכו' ור"ל לחדא משמעות בפני עצמו

דף ס"א ע"ב ר' עקיבא אומ' בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך וכו' עיין במהרש"א בח"א שכ' דר"ע לפרושי דברי ר"א קאתי דהוי אמינא דר"א לא איירי במס"נ רק שיטריח עצמו בכל גופו ומאודו כענין שנאמ' וישב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו עכ"ד אכן הר"ן במס' פסחים פ' כל שעה כ' להדיא דבדברי ר"א ליכא למיטעי ובודאי משמע בדבריו שחייב ליתן נפשו ומאודו באהבתו של הקב"ה עיי"ש. ע"כ נראה דאדרבה ר"ע לא מיירי במס"נ רק דדרש ואהבת וכו' אפילו בשעה שנוטל את נפשך לא יזוז מאהבתו וע"ד שאמר איוב הן יקטלני לו אייחל ולא איירי במס"נ ליהרג ע"י אחרים וכן הוא הפשט במתניתן וכן סיפא דקרא בכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו מתפרש בדרך זה דחייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה בשמחה ובטוב לבב ולא מיירי במסירת נפש לקדושת השם וכן האי מעשה דר"ע הובא כאן לענין זה שהיו סורקין את בשרו והיה מקבל עליו עול מלכות שמים והיינו אפילו בשעה שנוטל את נפשך תדע דלאו לענין מס"נ מייתי האי מעשה דהא מהאי דואהבת לא מוכח לענין מס"נ רק בע"ז כמ"ש רש"י בפ' בן סורר והא דר"ע מסר נפשו על ביטול תורה משום דהוי שעת הגזירה ופרהסיא כמ"ש המהרש"א עצמו ועכ"פ נ"ל דר"ע לא מיירי לענין מס"נ בשביל קדושת השם ומילתא אחריתא הוא ור"א פשיטא דמיירי לענין מס"נ כמש"כ הר"ן

בגמרא אמרו לו תלמידיו עד כאן וכו' עכשיו שבא לידי לא אקיימנו. שמעתי מהמופלג החכם החסיד המנוח מו"ה מרדכי דובעריש זצל"הה מק' זלאטשיב לפרש דודאי התלמידי' לא תמהו על מסירת נפשו שהיה מן הדין בשעת הגזירה אך תמהו על גודל תמימות חסידותו לקבל עול מלכות שמים עם גודל היסורים אמנם ידוע דמצוה שהוא שכיח אין אדם עושה אותה בהתעוררות כמו מצוה שהוא לפרקים (ולעתים רחוקים מתעורר האדם ומתלהב ביותר בעשייתה וקיומה ומכ"ש אם יזדמן לאדם מצוה שיודע בודאי שלא תגיע אליו לקיים אותה עוד כל ימי חייו בודאי יהיה מזדרז לקיים אותה בכל לבבו ובכל נפשו ובהתעוררות גדולה וזה אשר השיב להם ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ר"ל לקבל עול מלכות שמים שלימה בפסוק זה במס"נ בלב שלם אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ר"ל אע"פ שאמרתי שיבוא לידי עוד להתקיים מ"מ הייתי מתעורר למצוה זו עכשיו שבא לידי לא אקיימנו ר"ל עכשיו שאני יודע שבא לידי והוא פעם האחרון ולא אקיימנו עוד לעולם ואם לא עכשיו אימתי מכ"ש שראוי