תפארת מנחם על ש"ס קצ

בפירש"י ד"ה בולען בלא ברכה פי' אפילו לאתר הבליעה א"צ לברך ולאפוקי מדעת הראב"ד שמביא הרא"ש דסבירא לי' שצריך לברך אחר הבליעה ועיין בבית יוסף סימן קע"ב: בתוס' ד"ה כמאן אזלא וכו' ותימה וכו' ובמידי דממאיס מודה שמואל ונלענ"ד לתרץ עפ"י מ"ש המג"א בסי' קע"א דהא דמצינו בכמה דוכתי דשרי לזלף ביין ע"ג קרקע וכן לעשות ממנו רפואה טעמא כמ"ש הרמב"ם וז"ל אין מפסידין האוכלין דרך ביזוי ובעיטה ע"כ ודבר שהוא צורך אדם ליכא ביזוי ובעיטה וכן משמע בשבת דף נ"ג דטעמא משום הפסד אוכלין וכשעושה לצורכו ליכא פסידא ומהאי טעמא נוטלין לידים במשקין אי ליכא מים כמ"ש בסי' ק"ס עכ"ל ונ"ל ביאור דבריו דבזילוף ורפואה דהוי לצורך ליכא פסידא וגם ביזוי ליכא דהא נהנה ממה שהוא יין דבמים אינו יכול לעשות דברים אלו אמנם בנט"י פסידא ליכא כיון דהוי לצורכו אבל ביזוי איכא עכ"פ דהא אינו עושה בו רק מעשה מים בעלמא ושם בסי' ק"ס מיירי ביין דביזוי לחוד נמי אסור כמ"ש לעיל בגמרא רק כיון שצריך לאכול ואין לו מים שרינין ביזוי לחוד ועיין מ"ש בדבור הקדום בפירש"י והנה שמואל דס"ל עושה כל צרכיו בפת היכי דלא ממאיס ס"ל דביזוי לחוד מותר אפילו בפת רק היכי דממאיס דאיכא ביזוי והפסד אסור וא"כ ביין לנט"י שרי לשמואל אע"ג דממאיס דהא ליכא פסידא כיון דהוי לצורכו כמ"ש המג"א ושפיר מוקמינן לשמואל כר"א

בתוספת ד"ה למאי חזי פי' למאי אישתני לעילוי' וכו' כוונתם דלא תימא שאין מברכין עליו בפה"ג רק כשעושין ממנו קורייטי וכהאי דאמרינן בפרק כ"מ בשמן זית דשתי ליה ע"י אניגרון על כן פירשו התוס' דאינו כן רק כיון דאישתני לעילוי' ע"י קורייטי מברכין עליו לעולם בפה"ג אפילו שתאו חי ומה שסיימו דאמרינן שתאו חי יצא הוא גמרא בפ' ערבי פסחים דף ק"ח שתאו חי אמר רבא ידי יין יצא ידי חירות לא יצא ע"כ והדברים מבוארים היטב בחידושי הרשב"א והתוס' קצרו בלשונם

דף נא ע"א בגמרא ת"ר ששה דברים נאמרו באספרגוס וכו' נראה דחי ומלא חשיב בחדא ומקבלו בימין ושותהו בשמאל בחדא ואין משיחין אחריו ואין מפסיקין בחדא והיינו משום דכל תרי מג' זוגות הנ"ל הם חדא טכסיסא והא דלקמן גבי עשרה דברים נאמרו דכוס של ברכה חשיב חי ומלא בשנים היינו משום דשם הידורי מצוה נינהו חשיב כל חדא מצוה באפי נפשיה

בפירש"י ד"ה ובברכת הארץ כשמגיע לברכת הארץ מוסיף עליו ע"כ עיין במהרש"א שהבין בכוונת רש"י דמוסיף עליו מים בברכת הארץ ובזה מתורץ קושיות התוס' לעיל דף נ' ע"ב ד"ה מודים חכמים כמ"ש הרי"ף או כמ"ש התר"י והרא"ש בשם ר"ת ז"ל ולכן הקשה המהרש"א אמאי הוצרך רש"י לעיל ד"ה חי לתרץ בדרכים אחרים עי"ש אמנם בתוס' עירובין דף כ"ט ע"ב מבואר להדיא דכוונת רש"י מוסיף עליו יין עי"ש ואם כן אינו ענין כלל לקושיות התוס' הנ"ל ולכן הוצרך רש"י לעיל לתרץ מה שתירץ

ברכי נפשי את ד' והעריץ הילולו שזיכני לסיים פ' שלשה שאכלו: וחלי נא פני המאיר לארץ ולדרים שיאיר עיני בפרק אלו דברים

ע"ב בפירש"י ד"ה נר ומזון וכו' עיין במהרש"א שהקשה דלפירש"י משמע דב"ש ס"ל דבהמ"ז טעונה כוס ולקמן מסקינין דתנא דמתניתין ס"ל אליבא דב"ש דבהמ"ז אינה טעונה כוס וכן פירש"י עצמו לקמן ע"כ אכן לפי מ"ש הרמב"ן במלחמות וז"ל וכן מה ששנינו לב"ה נר ובשמים מזון והבדלה למצוה הוא הואיל וכבר אכל מסדרן כלן עליו תדע דהא לא מוכחינן מהא דבהמ"ז טעונה כוס לב"ש דהואיל והביא כוס לאחר המזון מזון עיקר ומשלשל הבדלה עמו וכ"ע מודו בהא דאי אמרת משום דברכה טעונה כוס קשיא מתניתין דב"ש רישא אסיפא אלא ש"מ דלמצוה לכ"ע טעונה כוס אבל לקובעו חובה אין לנו עכ"ל ובחידושי הרשב"א כ' וז"ל מתניתין ביושב ואוכל מבעוד יום והשלים עם חשיכה דכיון דאיתנייהו לתרתי ברכות קמי' לא מידחי חדא מינייהו מן הכוס אבל ברייתא דקתני משלשלין כלן לאחריו כלומר שאוכל קודם שיבדיל [עיין לקמן דף נ"ב ע"א בתוס' ד"ה ומניחו] ודחי' איסור מפני דחק בהמ"ז שיברך על הכוס מינה ודאי איכא למשמע דברכה טעונה כוס עכ"ל דוק בדברי ראשונים אלו רבותינו הרמב"ן והרשב"א ועפ"י דבריהם מיושב פירש"י:

דף נ"ב ע"א בגמרא דמברך עלוי' ומנח ליה תמוה דלענין מאי מברך עליו קודם בהמ"ז כיון דלא שתי ליה ומנח ליה ומצאתי בחי' הרשב"א שהרגיש בזה וכ' וז"ל פי' לאו דלא שתי מיניה כלום קאמר אלא אמסקנא קסמיך דאמר דטעים ליה בידיה אלא דהמקשה טעי בה וסבר דמנח ליה לגמרי קאמר עכ"ל ולולא דבריו היה נראה לענ"ד לתרץ עפ"י מ"ש התוס' ד"ה ר' יהושיע וכו' הא דבקידוש והבדלה מברכין על היין קודם ובבהמ"ז מברכין על היין לבסוף דהיכי נעביד אם נברך קודם בהמ"ז א"כ יהיה בהמ"ז היסח הדעת דבבהמ"ז עקר נפשיה משתי' עכ"ד פי' דמברך על מה שאכל ושתה מקודם ועיין בתר"י והנה י"ל דגם לב"ש היה ראוי בבהמ"ז להקדים יין משום דתדיר וטעמייהו דבקידוש לא שייך כאן כ"כ בבהמ"ז כמ"ש המהרש"א שם עי"ש חלא דמשום הכי מברך לבסוף משום דבהמ"ז הוי היסח הדעת דעקר נפשיה משתיה כמ"ש התוס' וזה לא שייך רק בשתה יין בתוך הסעודה או אמרינן דבבהמ"ז עקר נפשיה משתיה הקודמת אבל כאן דבא להם לאחר המזון ובתוך המזון לא בא להם כמו שפירש"י בש"ס ד"ה אחר המזון א"כ לא שייך עקר נפשיה משתיה אדרבה עתה יהיב דעתיה למישתי כמ"ש התוס' בקידוש והבדלה א"כ כוס של בהמ"ז קונה מקומו קודם בהמ"ז כמו כוס של קידוש והבדלה אליבא דב"ה והיינו דקאמר דמברך עילוי' ומנח לי' וכל זה משום דס"ל דבהמ"ז הוי היסח הדעת משום סילוק דסילק ועקר נפשיה מאכילה ושתי' כמ"ש ובלא היה לו יין בתוך הסעודה לא שייך זה כמ"ש והמקשה שהקשה הא המברך צריך שיטעום ס"ל דטעמא דבהמ"ז הוי הפסק משום דסילק עצמו למצוה אחרת שהוא בהמ"ז דברוכי ושתיה בהדי הדדי אי אפשר לכן גם בכה"ג שלא היה להם יין בתוך המזון הוי בהמ"ז הפסק וצריך שיטעום קודם בהמ"ז וזה שאמרנו דהתרצן דקאמר מברך ומנח לי' ס"ל דבהמ"ז הוי סילוק והיסח דעת כמ"ש התוס' והמקשן שהקשה עליו דצריך שיטעום ס"ל דבהמ"ז הוי הפסק זה בעצם פלוגתא שבין בעל המאור והרמב"ן במלחמות פ' ערבי פסחים במתניתין דלא יפחתו לו מארבע כוסות וכו' והוא מבואר למעמיק שם בדבריהם וגם מ"ש בדעת המקשה מרומז בלשון הרמב"ן שם בסוף דבריו שסיים וז"ל וש"מ דטעמא דבהמ"ז לאו משום סילוק וכו' אלא משום הפסק הוא שאעפ"י שהוא סילוק אכילה אינו סילוק שתי' וה"נ מוכח פ' אלו דברים מברך על היין ועל המזון בכוס אחד שהוא מפסיק וצריך למטעם ליה בידיה עכ"ל והן הן הדברים עצמם שכתבתי בדעת המקשה והוספתי דהתרצן דלעיל ס"ל כדעת בעל המאור שם וכתוס' דהכא דטעמא דבהמ"ז הוי משום סילוק ולפי"ז כשלא היה להם יין בתוך המזון לא שייך סילוק ולא הוי בהמ"ז הפסק לכן ס"ל דמברך עלי' ומנח לי' והוא כוס של ברכה וכמו בקידוש והבדלה דברכת היין קודמת וכקושית התוס' כן נלענ"ד נכון דוק ותשכח

בגמרא שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו וחזרו ויטמאו את הכוס הנה הרמב"ם פ"ז מהל' אבות הטומאה פסק דמשקה הבאה מחמת ידים אינה מטמאה רק אוכלין ולח כלים והראב"ד השיגו שם מהא דאמרינן הכא ויחזרו ויטמאו את הכוס ולענ"ד אפשר לתרץ דהנה לקמן ע"ב אמרינן דב"ש ס"ל דאסור להשתמש בכוס שנטמאו אחוריו במשקין גזירה משום ניצוצות ופירש"י שם שמא יחזרו ניצוצות מתוכו אל אחוריו ויטמאו ויחזרו ויטמאו את הידים ע"כ נמצא טעמייהו דב"ש דאם לא יטול ידיו תחלה יש לחוש שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו ויטמאו את הכוס ואח"כ בתוך הסעודה יחזרו ניצוצית מתוך הכוס אל אחוריו ויטמאו את הידים ולפי פי' זה קשה קצת דהו"ל להש"ס לפרש כאן כל החששא בשלימות אמנם הרבינו יונה ז"ל כ' וז"ל דס"ל לב"ש דחיישינן לניצוצות שמא יתערבו טיפות מהמשקה שעומד מאחורי הכוס עם מה שבתוך הכוס עכ"ל ולפי דבריו כל זה בכלל מה דאמרינן הכא שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס פי' היין שבתוך הכוס קרי ליה והיינו גזירה דניצוצית דאמרינן לקמן. ולפי"ז ז קרוב לשמוע דהרמב"ם מפרש כהרבינו יונה ז"ל ולא קשה מידי ודוק

ע"ב בגמרא ב"ה סברי אסור לשמש בשמש ע"ה כ' המהרש"א