תפארת מנחם על ש"ס קפה

ע"י הבישול וגם פשיטא דרבנאי משמי' דאביי ס"ל בכל שלקות בפה"א אפילו בתומי וכרתי כיון דלמד כן ממתניתן ופשיטא דמתניתן מיירי אפילו בתומי וכרתי דהא עיקר דינא דמתניתן הוא בחיין לכן נראה יותר דברי המהרש"א אלא דעדיין יש לפקפק מה השמיענו התוס' דלא הוי דומים בנושא כ"א לענין הדין פשיטא דאין דומה בנושא דהא מתניתן מיירי בחיין ג"כ וראיתי בחידושי הרשב"א וז"ל לאו דוקא דומיא דאלו בפת דוקא בנשתנה ע"י האור אבל לא נשתנה בפה"א ואלו ירקות אף בנשתנו וכ"ש בלא נשתנו עכ"ל ונראה לענ"ד דזה ג"כ כוונת התוס' במ"ש לא הוי ירקות דומיא דפת ר"ל לענין הדין ג"כ שהרי פת נשתנה לעילויא ר"ל לענין הברכה ויש ירקות שאינן משתנות לעילויא היינו בשוין או בתומי וכרתי דגם חיין בפה"א כמי מבושלין אלא דבזה שוין עכ"פ לענין הדין שלא נגרע ברכתן ע"י הבישול כמו פת דלא נגרע ואע"ג דפת מעדיף ליה השינוי ע"י האיר מ"מ זה אי אפשר בירקות שבחיין בפה"א וכי לאיזה ברכה יעדיף להו הבישול ולא משכחת לה כ"א בכרכא וסילקא בחיין שהכל וע"י בישול בפה"א ושוה ממש לפת ושאר ירקות שיון עכ"פ לענין דלא נגרע ברכתן והתוס' מיירי בכל ירקות כדברי מהרש"א שוב ראיתי בצל"ח שכתב מתחלה כהפ"י ואח"כ כ' כמ"ש ובכלל דברי דבריו אלא שלא הביא דברי הרשב"א

דף ל"ט ע"ב בתוס' ד"ה מברך על הפתיתין וכו' ור"י אומר על השלימין מצוה מן המובחר אפילו הפתיתין גדולים טפי וכו', וכ' בצל"ח וז"ל ולא ידעתי מנ"ל להתוס' הא דלרש"י ר"י פליג אפי' בגדולים דילמא דוקא בקטנים פליג עכ"ל ולדעתי הדבר מוכרח דלרש"י פליג ר"י אפי' בגדולים דרש"י פירש לקמן דירא שמים יוצא ידי שניהם מחלוקת ר"י ורב הונא ובפתיתין קטנים א"צ להניח הפרוסה בתוך השלימה דמברך על השלימה ויוצא לכ"ע דהא רב הונא על איזה מהן שירצה קאמר [כמ"ש התוס' ד"ה מניח לפי' רבינו תם] וע"כ דיוצא ידי שניהם מיירי בפתיתין גדולים וא"כ מוכרח דר"י פליג אפי' בגדולים דאל"כ לא משכחת לה שיצטרך לצאת ידי שניהם וזה ברור והתימה על הגאון הצל"ח שהעלים עינו מזה

בתוס' ד"ה כתנאי וכו' משום דיש בחצי בצל גדול כמו בקטן שלם ע"כ נראה כוונתם כיון דתרומה יש לה שיעור אחד מארבעים או מנ' או מס' וא"כ כשצריך ליתן בצל קטן שלם ונותן חצי בצל גדול מן הסתם אינו מוסיף על שיעור התרומה שדרכו ליתן ועיין במהרש"א

דף מ' ע"א בגמרא מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא ארנב"י ר' יהודא וכו' הנה הרמב"ם פסק בפ"ח מהל' ברכות כמשנתנו דבירך על פירות האילן בפה"א יצא ובפ"ד מהל' בכורים פסק כתנא קמא דר"י בנקצץ האילן מביא ואינו קורא ותמהו עליו דזיכה שטרא לבי תרי. ואענה חלקי לתרץ דהנה הכ"מ בהל' ברכות כ' הטעם של הרמב"ם משום דאיתא בירושלמי דמשנתנו לדברי הכל וכ' הפני יהושיע להקשות עליו כיון דבש"ס דילן מוקמונין כר"י לא הו"ל לפסוק כהירושלמי נגד ש"ס דילן ונראה בזה דהנה תמהתי לכאורה כיון דת"ק ס"ל דעיקר אילן לאו ארעא הוא א"כ גם כשהאילן קיים איך מביא וקורא מן האדמה אשר נתת לי וצ"ל דס"ל לת"ק דכשהאילן קיים יתואר האילן עצמו ג"כ בשם אדמה ע"י חיבורו אל האדמה וע"ד דאמרינן כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע והא דקימ"ל הקונה שני אילנות מביא ואינו קורא משום דאין לו קרקע היינו כיון שאין לו חלק בהקרקע הוי האילן דבר נפרד מן האדמה] אכן כשנקצץ א"י עוד לומר מן האדמה כיון שאין לו עתה ולפי"ז לענין ברכה י"ל דגם לת"ק יצא אם בירך בפה"א כיון דהאילן בשעת חיבורו מתואר בשם אדמה ג"כ וא"כ אתי שפיר משנתנו לכ"ע והא דאמר רנב"י מתניתן ר' יהודא הוא י"ל דהיינו טעמיה משום סיפא דקתני ועל פירות הארץ בפה"ע לא יצא ומקשינן בש"ס פשיטא ומשני רנב"י עצמו לקמן לא נצרכה אלא לר"י דאמר חטה מין אילן הוא וכו' וסד"א דליברך בפה"ע קמ"ל וכו' הרי דס"ל לתנא דמשנתנו דלא אזלינן בתר שמא ואפי' לר' יהודא דחטה מין אילן הוא והתורה קראה אותו עץ הדעת ואפ"ה אינו מברך בפה ע כיון שאין עצו מתקיים משנה לשנה קים לן שאין עיקר יניקתו מן העץ כי אם מן האדמה וא"כ ה"ה פירות האילן אע"ג דהאילן עצמו מתואר בשם אדמה ג"כ לא אזלינן בתר שמא וכיון דלת"ק עיקר אילן לאו ארעא הוא והיינו שאין יניקתו מן האדמה לא שייך ביה בפה"א דלא אזיל בתר שמא כ"א בתר יניקה וכל זה לסברת תנא דמתניתן הוכרח רנב"י למוקמי מתניתן כר"י אבל לענין דינא י"ל דרנב"י עצמו מודה להירושלמי דדינא דמתניתן בפירות האילן שייך אפי' לרבנן והיינו דאזלינן ג"כ בתר שמא ועולים דברי הרמב"ם כהוגן אע"ג דפסק כת"ק לענין בכורים מ"מ שייך בפירות האילן בפה"א דאזלינן בתר שמא והא דאין מברכין על חטה בפה"ע משום דלא קימ"ל כר' יהודא דחטה מין אילן

בגמרא היכי מברכין בפה"ע היכי דאי שקלית ליה לפרי איתא לגווזי' וכו' הנה הרמב"ם השמיט האי כללא ועיין בצל"ח ונראה לי טעמו דדבר פשוט הוא וידוע כיון שאין עצו מתקיים וכירק דשא יבולון פשיטא דמכלל ירקות וזרעוני גינה הוא וגם הש"ס לא הוצרך לזה כ"א ליתן טעם אליבא דר"י דס"ל חטה מין אילן הוא והתורה קראה עץ מ"מ כיון שאין עצו מתקיים אינו מברך בפה"ע והרמב"ם כבר כתב בפ"ג מהל' ברכות הכוסס החטה מברך בפה"א

ע"ב בגמרא ע"כ לא קאמר ר"י וכו' דקאמר ברכה דלא תקינו רבנן פי' דברכות הנהנין דתקינו רבנן כיוונו בהם שיברך ויודה להשי"ת שברא דבר זה להנאתו ולהנאת הבריות ולהחיות בהם נפש כל חי אבל כשאומר כמה נחה פת זה ברוך המקום שבראה אין זה בכלל ברכת הנהנין כ"א על דרך דאיתא לקמן דף נ"ח ע"ב ראה בריות טובות ואילנות אומר ברוך שככה לו בעולמו ובזה אתי שפיר לקמן גבי בריך רחמנא מארי' דהאי פיתא אע"ג דלא תקינו רבנן אותה ברכה מ"מ נתכוין לברך על הנאתו

דף מ"א בתוס' ד"ה אבל בשאין ברכותיהן שוות וכו' ומ"ש בה"ג דבפה"ע תקדים לבפה"א דמבוררת טפי היינו לפי המסקנא וכו' וקימ"ל כר"י צ"ע הא גם לפי המסקנא טעמי' דר"י משום דמין ז' עדיף ולא משום ברכה מבוררת ולולא דבריהם היה נראה דבה"ג קאי אליבא דעולא ומפרש הא דקאמר עולא אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וכו' היינו כיון שאין אחד פוטר חבירו א"כ ניתוסף מעלה באחד מהם מצד חשיבות הברכה שהוא מבוררת טפי ומעלה זו תכריע בין חשיבות הדברים מצד עצמן והיינו בצנון וזית דהצנון חביב עליו וזית הוא מין ז' וגם ברכה מבוררת ד"ה מברך על הזית תחלה שיש לו שני מעלות אמנם בצנון ואתרוג אם הצנון חביב מברך על הצנון דגם הבה"ג מודה לסברת התוס' דלא חשיב בפה ע נגד בפה"א כמו בפה"א נגד שהכל רק דמהני מעלה זו להכריע כנ"ל וא"כ ה"ה בקליות וזית אם הקליות חביב והוא ג"כ מין ז' מברך על הקליות תחלה כיון דשניהם מין ז' לא מהני מעלה דבפה"ע שהיא מבוררת טפי מבפה"א נגד מעלה דחביב ומה שהביאו האחרונים בטוש"ע או"ח סימן רי"א בשם בה"ג דחטה וזית מברך על הזית מיירי כשאין החטה חביב. והוי ניחא ליה לבה"ג בפי' זה דלפירש"י ותוס' קשה דהו"ל ד"ה מברך על הזית וגם לפי' זה זה דמסברינן ליה אליבא דבה"ג אתי שפיר הא דלא מקשה הש"ס תיכף על עולא מסיפא דברייתא ר' יהודא אומר מברך על הזית שהוא מין ז' שמבואר מזה היפך דברי עולא לפי' רש"י ותוס' והש"ס לא הקשה כ"א אהא דמשני הב"ע שהצנון עיקר ועיין במהרש"א אכן לפי הנ"ל ניחא דלא קשה מזה על עולא כלל וגם מה שהקשה בצל"ח על הבה"ג דלא הו"ל לר"י למימר כיון שהוא מין ז' רק מפני שהוא ברכה מבוררת ולפי מ"ש לק"מ דאי לאו דהוא מין ז' לא הוי מהני מעלה דמבוררת נגד מעלה דחביב רק כיון דהזית יש לו ג"כ מעלה שהוא מין ז' מהני מעלה דמבוררת להכריע בין שני המעלו' דחביב ומין ז' ובזה אין אנו צריכין עוד למ"ש הט"ז בסי' רי"א דיש לפסוק כבה"ג דפה"א תקדום לבפה"א כשאין פה"א חביב אבל כשהוא חביב אין לפסוק כוותי' ולפי מ"ש גם הבה"ג עצמו מודה דלא מהני נגד מעלה דחביב והנה מדברי תר"י והרא"ש נראה לי שמפרשים דברי הבה"ג ע"ד שכתבתי אלא שהקשו עליו דלישנא לא משמע הכי דהו"ל למימר אין האחד פוטר את חבירו אמנם כבר כתבתי דלפירש"י והתוס' קשה יותר דהו"ל למימר ד"ה מברך על מין זה או לדעת הרא"ש הו"ל למימר ד"ה מברך על איזה מהן שירצה ועיין ודוק

דף מב ע"א בתוס' ד"ה בירך על הפת וכו' רש"י פי' פרפרת מין דגים ופרגיות וק"ח א"כ מה קמ"ל דבירך על הפרפרת לא פטר את הפת ע"כ ונראה לתרץ