תפארת מנחם על ש"ס קפג

כיון דאין ג"ש למחצה נילוף נמי הך מילתא דהכא לענין חילול עכ"ל לא היה צריך לזה לפרש קושי' התוס' מכח אין ג"ש למחצה דבלא"ה כיון דילפינן התם לענין חומש ממילא מוכח דמהני פדיון וחילול והנה בתירוצם דאי לאו קרא ה"א דאדרבה נילוף לחומרא משביעי' קשה נהי דאהני קרא למילף לענין חומש ממעשר אכתי נילף לענין ביעור משביעי' וצ"ל לכאורה משום דאין ג"ש נמחצה וכיון דילפינן לענין חומש ילפינן נמי לענין ביעור ממעשר אכן גם בזה א"צ לכך דלענין ביעור הוי ממעשר לחומרא דאי הוי יליף משביעי' לא היה צריך נ"ר ביעור כ"א בשנה שביעי' וכמו שביארתי לעיל בדברי הש"ס ועוד דנראה מטעם אחר דהוי ממעשר לחומרא משום דמצות ביעור במעשר לבערם מן העולם משא"כ בשביעי' מצות ביעור הוא רק להפקיר כמבואר מדברי התוס' פסחים דף נ"ב ע"ב וגם לדעת הרמב"ם פ"ז מהל' שמיטה דגם מצות ביעור דשביעי' הוא לשרוף ולבער מן העולם מ"מ הא נראה מדעת הרמב"ם דמצות ביעור דשביעי' אינה כ"א מדרבנן וכדעת הרמב"ן בפי' התורה כמ"ש הגאון פ"י בפסחים שם וממילא ילפינן ג"ש ממעשר

והנה היה נראה ליישב קושי' התוס' בפשיטו' דהא שם הוא פלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש ס"ל דנ"ר אין לו חומש ואין לו ביעור דלא ילפי קודש ממעשר ומתניתין דהכא לענין ברכת הפירו' אין בה פלוגתא דב"ש ודאי מודו בברכת הנהנין והובאו ב"ש בפירקין כמה פעמים לענין ברכת הנהנין ולדידהו צריך חד הלול לאחלי' והדר אכלי' וכ"כ הרא"ש בפ"ז דמס' פאה דב"ש ילפי דיש לו פדיון מהלולים ואעפ"י שדוחק קצת דכל השקלא וטריא לאשמועינן טעמא דב"ש מ"מ יש הוכחה לזה בסוגיין דפריך לקמן מה לכרם רבעי שכן חייב בעוללות והן הן דברי ב"ש פ"ז דפאה דיש לו פרט ויש לו עוללו' וב"ה ס"ל דכולו לגת אלא דקשה לפי"ז מה דפריך הניחא למאן דתני נ"ר אלא למאן דתני כ"ר וכו' ומה קושיא הא י"ל דמאן דתני כרם רבעי ס"ל כב"ה

בא"ד ועוד פי' ר"ח כהן אי מהתם ה"א כי מעשר שני ממש ודוקא בזמן וכו' קמ"ל הלולים וצ"ל כיון דילפינן מהלולים דיש לו פדיון תמיד תו ילפינן ממע"ש דיש לו חומש אפילו בזמן שאין מעשר נוהג כיון דיש לו פדיון אין לחלק בין זמן לזמן

בתוס' ד"ה ולמאן דתני כ"ר ועתה קי"ל דרבעי נוהג גם בח"ל וכו' דכל המקל בארץ וכו' משמע דס"ל דבארץ קי"ל כמאן דתני נ"ר ונוהג בכל אילנו' וכן פסק הרמב"ם פ"י מהל' מע"ש ובצל"ח תמה הא רבי ס"ל כרם רבעי וקי"ל הלכה כרבי מחבירו וכ"ש נגד תלמידו אמנם לפי מה שהבאתי לעיל בדברי הש"ס דר"ג ס"ל בפ"ב דמס' בכורים במתניתן דאתרוג שוה לאילן נ"ר לכן פסקו כוותיה נגד רבי ואע"ג דהתוס' בריש קידושין כתבו בחד תירוצא דר"ג ס"ל נ"ר מדרבנן מ"מ משמע כאן דאין חי' זה עיקר דהא שם כתבו דלהאי תירוצא גם בח"ל נוהג מדרבנן וכאן כ' בפשיטות דאינו נוהג בח"ל

ע"ב בגמרא דתניא השותה שמן של תרומה עיין בצל"ח שתמה מכאן על הראב"ד בפ"י מהל' תרומות שחילק בין תרומה לברכה לענין כוסס החיטה דאע"ג דלענין תרומה מזיק הוא מ"מ לענין ברכה מברך בפה"א ולפי"ד נסתר כאן קושיית הש"ס דמה בכך דלענין תרומה מזיק הוא מ"מ מברכין עליו אלא ודאי שאין לחלק בין הפרקים עכ"ד ולענ"ד נראה לתרץ דעד כאן לא כ' הראב"ד לחלק רק גבי כוסס חטה דאינו מזיק לגופיה רק דמזיק לחטים שאכלן שלכד"א ע"י טחינה או אפיה או בישול לכן לענין ברכה מברך דמ"מ נהנה אבל בכאן דחזוקי מזיק ליה לגופי' כמו שפירש"י ודאי שאין לברך עליו אמנם הך גופי' צריך להבין מנא ליה להמקשה למידק מהתם דמזיק לגופיה דילמא מש"ה פטור מחומש משום דמזיק את השמן ונראה דדייק מסיפ' דהסך את השמן חייב ואם איתא דלהכי השותה פטור משום דמזיק לשמן והיינו משום דשמן עומד לאכילה ע"י תערובות דברים אחרים ושתיה הוי שלא כדרך הנאתו א"כ גם סך יהיה פטור מה"ט וכן איתא באמת בתוספתא פ"ו דתרומות ר' שמעון אומר סך פטור מחומש וצ"ל דהוא ס"ל דגם סך הוי שלא כדרך הנאתו וא"כ ע"כ צ"ל דהאי תנא דברייתא דס"ל דסך חייב היינו טעמיה דשותה פטור משום דמזיק לגופיה ועפי"ז יש לתרץ מה שהוצרך המקשה להביא הסיפא דסך והוא לכאורה מיותר ולפי הנ"ל אתי שפיר

דף ל"ו ע"א בגמרא החושש בגרונו וכו' פשיטא עיין בפ"י שהקשה מה פשיטותי' הא אצטריך לאשמעונין שאינו קובע ברכה מיוחדת לעצמו כמו יין כיון דאישתני לעילויא כדפריך הש"ס לעיל ונראה לתרץ כיון דאסקינין דשמן אזוקי מזיק בעיני' ואינו ראוי לשתי' כ"א ע"י תערובות ודאי דלא מקרי אישתני לעילויא כלל וצ"ל דהא דפריך לעיל והא אישתני לעילויא היינו קודם דנחית לזה שאינו ראוי לשתיה בפני עצמו

בגמרא א"ר יהודא אמר רב צלף של ערלה וכו' ורמינהו וכו' ועל הקפריסין הוא אומר בפה"ע. קשה לי לפי מ"ש המג"א סי' ר"ו ס"ק א' דאותן הגדילין על האילן ומברך פבה"א משום דלא נגמר הפרי או משום שאינו עיקר הפרי אם בירך בפה"ע יצא עכ"ד ולפי"ז מה מקשה מברייתא זו הא י"ל דקפריסין הן ספק אם הם עיקר הפרי או לא ולכן לענין ערלה מותר דספק ערלה בחוץ לארץ הוא אבל לענין ברכה מברך בפה"ע מספק דגם אם אינן עיקר הפרי יצא לפי דעת המג"א הנ"ל ואע"ג דקימ"ל דאם בירך על פירות האילן בפה"א יצא כסתם מתניתן דלקמן דף מ' וא"כ יברך בפה"א דיוצא ג"כ אע"ג שיהיה עיקר הפרי י"ל דברייתא זו ס"ל כת"ק דמס' בכורים פ"א גבי יבש המעיין וכו' ועיין בש"ס דלקמן אבל בבורא פה"ע יוצא מספק. עוד תמהו המפורשים במה דמקש' הש"ס לקמן ונימא הלכה כר' עקיבא ומשני דה"א אפי' בארץ וכו' דקארי' ליה מה קארי' ליה ואיך ס"ד דנימא הלכה כר' עקיבא הא רב קאמר בהדיא צלף בחוץ לארץ וכו' משמע דבארץ קפריסין אסורות וא"כ לא ס"ל כר' עקיבא ועיין בפ"י ובצל"ח. עוד הביא בצל"ח קושיא בשם גאונים דאיך הקשה ונימא הלכה כר"ע הא ר"ע מיירי לענין מעשר דלא הוי פרי ואכתי הוי אמינא דלגבי ערלה אסור משום שומר כסברת המקשה לקמן ע"ב ולכן הוצרך רב לומר בפירוש דצלף של ערלה מותר דלא מיחשב שומר כדמסיק. וכדי לתרץ כ"ז נלענ"ד די"ל דסוגיית הש"ס הכא ס"ל דקפריסין הוי ספק אם הם שומר או לא או משום האי סברא שאינן בגמר פרי ותליא בפלוגתא דר' יוסי ורבנן בפ"ח דמס' ערלה ומובא לקמן ולא ס"ל הא דאמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן או אפי' אם הוא בודאי שומר י"ל כיון דשומר מרבינן מאת פריו ותליא בפלוגתא דתנאי אי דרשינן את כמ"ש בפ"י ועפי"ז יתורץ קושיא הראשונה שהקשתי על המג"א די"ל דהכי פריך כיון דבברייתא איתא דמברכין על קפריסין בפה"ע נהי דהוא ספק אם הוא עיקר הפרי לכן מברך בפה"ע הא יש עוד כאן עוד ספק לענין לאסור מטעם שומר והוי שני ספיקות לחומרא ואפי' בח"ל אסור דהא דספק ערלה בח"ל מותר היינו בחד ספק אבל ס"ס לחומרא הוי כמו ודאי איסור ומשני הוא דאמר כר' עקיבא ר"ל לגמרי ס"ל כר' עקיבא שודאי אינן עיקר הפרי ולא נשאר רק חד ספק מטעם שומר לכן בארץ אסור ובח"ל מותר ופריך ונימא הלכה כר"ע היינו לענין מעשר דלגמרי הלכה כוותי' שאינן פרי ומ"מ נדע דלענין ערלה בארץ אסור מספיקא דשומר ובח"ל מותר ומתורץ קושית המפרשים הנ"ל ועפי"ז מתורץ ג"כ קושיית הגאונים שהביא הצל"ח שהקשו דאי הוי אמר הלכה כר"ע ה"א דבערלה אסור משום שומר ולפימ"ש ניחא דמעולם לא אסיק אדעתין דהוי ודאי שומר כ"א ספק וממילא הוי ידעינן דבח"ל מותר ומשני אי הוי אמר הלכה כר"ע ה"א אפי' בארץ היינו אליבא דאמת דמסיק לקמן דקפריסין ודאי שאינן שומר כיון דכי שקלית ליה לא מיית פרי וא"כ לר"ע גם בארץ מותר קמ"ל דכל המקיל בארץ הלכה כמותו בח"ל והשתא אמר נן דרב לאו לגמרי כר"ע ס"ל אלא מספק לכן חזר הש"ס לסוף להקשות ותיפוק ליה דהוי שומר ר"ל לאחר דהדר דרק מספק קימ"ל כר"ע בח"ל ובהצטרף עוד ספק דשומר הו"ל ס"ס לחומרא וגם בח"ל אסור ואסיק דאינו שומר כלל אפי ספק וכן דרך הש"ס וא"ש כן נ"ל נכון בס"ד ודוק

אמנם מיש לתרץ הקושיא על המג"א דמטעם ס"ס לחומרא פריך הנה המג"א מדויל ידיה משתלים שכ' בסימן ר"ב ס"ק י"ז לענין קליפת מראנצען מברך בפה"ע משום דכי שקיל ליה מיית פרי והו"ל שומר ונסתייע מדברי התוס' לקמן ע"ב ד"ה קליפי אגוזים וכו' וכבר השיג עליו הגאון פ"י דהתוס' לא כתבו כן כ"א לענין גרעינין אבל שומר לא הוי פרי לענין ברכה רק לגבי ערלה דמרבינן מאת פריו את הטפל לפריו ומ"מ לפי דעת המג"א דשומר דין פרי יש לו לענין ברכה הדרא הקושיא הנ"ל לדוכתה דמה פריך הש"ס מברייתא הא י"ל דהברייתא ס"ל דודאי אינן עיקר הפרי ודלא כר עקיבא רק מספקא ליה דקפריסין אי הוי שומר וכיון