תפארת מנחם על ש"ס קפב

בני ישראל עם קרובו מאמינים בני מאמינים באלוהותו ויכולתו ודאי שהשכל והדעת גוזר ומחייב את היראה מפניו וע"ז נאמר יראת ה' ראשית דעת ומכש"כ דור המדבר שהיו דור דעה ועיניהם ראו מוסר ה' ואת גדלו במעמד הנבחר במתן תורה ומכש"כ משה רבינו ע"ה שהוא היה בחי' הדעת בעצם ועלה שמים וירד והשיג גדולת הבורא מה שלא השיג שום נברא זולתו ולכן היה היראה בעיניו דבר מחוייב מאד ומילתא זוטרתא עד אשר לא יצויר בעיניו ההיפך כלל ועכ"פ גם לדורו שפיר היה לומר שאלה קטנה הוא כי הלא עמי הייתם במעמד ההוא יתן כלכם חזיתם והראתם לדעת ותאותו לא תיראו וזה אומרו ועתה ישראל מה וכו' פי' אם מצד שאתם בני ישראל מאברהם ויצחק ראשי המאמינים וגם רמז במלת ועתה על הדור ההוא כנ"ל ראוי שיהיה גם אצליכם דבר מחוייב ומילתא זוטרתא. ויש להוסיף ביאור דהנה איתא דע"כ הוי לגבי משה מילתא זוטרתא משום דענוה מביאה לידי יראה כמשארז"ל ועקב ענוה יראת ה' והאיש משה עניו מאד והנה כי כן אמר להם ממ"נ אם יש לכם לב לדעת באמת הוא מילתא זוטרתא כנ"ל ואין בכם דעת להגביר כח השכל על כחות הגופניות עד אשר תהיה היראה תקועה בלבבכם עכ"פ תבינו אשר טח מראות עיניכם ונגרע מערכיכם כי האדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמה ושח גבהות האדם ודדא חסר מה קני והייתם שפל בעיניכם וענוה זו תביאכם לידי יראה וממ"נ הוא מילתא זוטרתא

דף ל"ד ע"א בתוס' ד"ה אמר פסקא פסקא וכו' ובה"ג ופר"ח מפרש איפכא וכו' אך לשון הגמרא לא משמע כן ע"כ וכתב במהרש"א ולא ידעתי משמעו עכ"ל ונראה לענ"ד לפרש כוונתם דהנה תר"י כתבו וז"ל ורבני צרפת מערשים שאם אמר כל הפסוק וכפלי' משתקין אותו אבל כשאמר מלה אחת בלבד וכופל אין משתקין אותו דדמי כמי שלא כיון תחלה וחזר פעם אחרת בכוונה עכ"ל וקשה גם באמר כל הפסוק וכפלי' אמאי לא דמי כמי שלא כיון בתחלה וצ"ל דבפסוקא וכפלי' אע"ג שיש לדונו דחזר משום שלא כיון בתחלה מ"מ כיון דמיחזי נמי למתכוין לב' רשויות משתקין אותו אבל במלה מלה וכפלי' דלא מיתחזי כ"כ לב' רשויות וגם שיש לדון דחזר משום שלא נתכוין בתחלה שוב עי"ז לא מיחזי כלל למתכוין לב' רשויות וזה מ"ש תר"י ודמי כמי שלא כיון בתחלה ובזה נתיישב מה שלא הקשה רב פפא אגופא דמתניתן במודי' מודים דמשתקין אותו ודילמא מעיקרא לא כיון דעתו משום דהתם מחזי כב' רשויות לכן משתקין אותו אע"ג דאפשר לתלות נמי בלא כיון מתחלה ולפי"ז ע"כ לומר הא דפריך כאן דילמא מעיקרא לא כיון וכו' לא קאי אהיכי דמשתקין אותו כ"א אהיכי דהוי מגונה הקשה אמאי הוי מגונה דילמא וכו' והנה נחזי אנן דרש"י פירש דלכן הוי מגונה משום דמיחזי כמתלוצץ והיינו לפי שיטת פירושו דבמילתא מילת' הוי מגונה אבל לפר"ח דבפסוקא פסוקא הוי מגונה לא שייך טעם זה דבפסוקא פסוקא לא מיחזי כמתלוצץ וצ"ל דהטעם הוא משום דדמי שלא כיון דעתו מתחלה והוי מגונה דחברותא כלפי שמיא מי איכא שלא נזהר לכוין בתפלתו וא"כ דזה הוא בעצם וראשונה כוונת הברייתא בקורא שמע וכופלה דהרי זה מגונה איך בא רב פפא להקשות ואמאי הוי מגונה דילמא מעיקרא לא כיון דעתי' הא היינו טעמא דהוי מגונה ואי לא ידע רב פפא טעם הברייתא הו"ל לשאול בקיצור מאי טעמא דהוי מגונה. אבל לפירש"י ניחא דהטעם דמגונה משום דמיחזי כמתלוצץ ורב פפא הקשה אמאי הוי מגונה דילמא מעיקרא לא כיוון דעתו ורבא השיב לו אפילו תימא דהכי הוא מ"מ הוי מגונה דחברותא כלפי שמיא מי איכא. וכלל הדברים דלפי מ"ש תר"י בשם רבני צרפת צריך לפרש דקושית רב פפא קאי אהיכי דמגונה וממילא צריך לפרש כפירש"י כמו שנתבאר וזה שכ' התוס' אך לשון הגמרא לא משמע כפר"ח

ע"ב בתוס' ד"ה כסוי חטאה וטעמא לפי שאז מתבייש וכו' נראה כוונתם דלפי דמפשטא דהש"ס משמע לכאורה דרב כהנא למד דהמפרש חטאיו הוא חצוף מדכתיב אשרי וכו' כסוי חטאה והיינו אשוריו משום דהמפרש הוא חצוף אמנם התוס' לא ניחא להו בזה אלא דהיינו אשוריו משום דמתבייש על חטאיו וממילא המפרש דומה שאינו מתבייש והוי חצוף ומזה למד רב כהנא שנאמר אשרי וכו'

תהלות ד' מי ימלל כאשר למדוני רז"ל בפרק אין עומדין להתפלל יורני ומפרכי לבבי יכין בפרק כיצד מברכין

דף ל"ה בגמרא הניחא למאן דתני נטע רבעי וכו' הקשו המפורשים הא גם למאן דתני נ"ר קשה אשכחן לאחריו לפניו מנין כיון דלא אייתר ליה כ"א חד הלול והנה עלה בדעתי לפי מה דאיתא פ"ב דבכורים משנה ו' אתרוג שוה לאילן בג' דרכים לערלה ולרבעי ולשביעית דברי ר"ג א"כ ס"ל נ"ר [ועיין בתוס' קידושין] ור"ג ס"ל לקמן בפירקין דעל ז' המיני' מברך ג' ברכות דס"ל ואכלת ושבעת וברכת קאי על ז' מינים א"כ לדידיה ילפינן ברכה לאחרי' מז' מינים ואייתר ליה חד הלול לברכה לפניו לכן לא קשה למ"ד נ"ר כיון שהוא ר"ג אלא דלקמן בעי הש"ס למימר דגם מ"ד דס"ל כרם רבעי ס"ל כר"ג בז' מינים או דגם לרבנן הוי ברכת ז' מינים דאורייתא כמ"ש בחי' הרשב"א אמנם אכתי לא הונח בזה לר' חייא ולר"ש ברבי דחד מיניהו ס"ל ג"כ נ"ר להם בודאי ס"ל כרבים דפליגי על ר"ג בברכת ז' מינים

לכן נ"ל לתרץ באופן אחר דהנה התוס' ד"ה אחלי' הקשו הא בפ"ב דקידושין קודש קודש ממעשר שני א"כ נילוף ממע"ש ותירצו דאי לאו קרא דהילולים ה"א אדרבה נילוף לחומרא קודש משביעית ואין לו פדיון ע"כ ויש להקשות על תירוץ זה הא שם ילפינן לענין חומש וביעור ולענין ביעור הסברא נותנת למילף ממ"ש דהוי לחומרא דאי נילוף משביעית נימא דא"צ ביעור כ"א בשנה השביעית וכמ"ש התוס' סברא זו בשם ר' חיים כהן בתירוץ השני אבל כי ילפינן ממע"ש נוהג עכ"פ בשנה ראשונה ושניה ורביעית וחמישית ונוהג ג"כ בשאר שני השבוע משום דיש בהם מעשרות כדאיתא בירושלמי מובא בריש פ"ז דפיאה וכיון דלענין ביעור ילפי' ממע"ש דהוי לחומרא תו יש לן למילף ג"כ לענין פדיון ממע"ש משום דאין ג"ש למחצה. ונראה בזה דהתוס' בקידושין דף נ"ד ע"ב ד"ה גמר קודש וכו' נשמרו מזה וז"ל א"נ ה"א מה חזית דגמר ממעשר שני נילוף משביעית ור"ל כיון דלענין פדיון הוי משביעית לחומרא ולענין ביעור הוי ממעשר לחומרא ולא הוי ידעינן איך ללמוד הג"ש

אמנם נחזי אנן דמלבד מהאי כללא דלקולא וחומרא לחומרא גמרינן יש לנו לומר דנילוף לענין ביעור ממעשר והוא דילפינן ממעשר דנאמר דצריך ביעור בכל שני השבוע וגם בשביעית משום דגם בשביעי' נוהג מעשר באילנו' שחנטו בששית ונלקטו בשביעי' דבאילן אזלינן בתר חנטה ועל כרחך צ"ל סברא זו לפי מה דאיתא בירושלמי פ"ז דפאה רבי אומר לא נחלקו ב"ש דס"ל דנ"ר אין לו חומש ואין לו ביעור כ"א בשביעי' ע"כ והיינו דגם ב"ש ילפי קודש ממעשר רק נחלקו בשביעי' דאין מעשר נוהג וא"כ צ"ל דטעמא דב"ה דגם בשביעי' משכחת מעשרו' באילנו' שחנטו בששית ואם כן כשנילף ממעשר ידמה למעשר ולשביעי' שצריך כל אחד ביאור בשעתו אבל כשנילף משביעית לא יצטרך ביעור כ"א בשנה שביעי' לא ידמה כלל למעשר לכן י"ל דסברא זו מכרעת דנילף לענין ביעור ממעשר ושוב אמרי' דאין ג"ש למחצה ונילף לענין פדיון ג"כ ממעשר והדרא קושי' התוס' לדוכתא דא"צ ללמוד מהלולים. אכן למאן דתני כרם רבעי ויליף ג"ש נאמר כאן תבואתו וכו' ולא יליף ממעשר דנוהג בכל האילנו' לדעת הרמב"ם ולדעת התוס' בכמה דוכתי נוהג עכ"פ בתירוש ויצהר מדאורייתא ועל כרחך דלאו לכל מילי ילפינן ממעשר תיתי מהי תיתי וא"כ ה"א דגם לענין פדיון לא נילוף ממעשר לכן צריך חד הלול לאחלי' והדר אכלי' ושפיר פריך הש"ס אשכחן לאחריו לפניו מנין אבל למאן דתני נ"ר לא מיבעי' לדעת הרמב"ם י"ל דיליף ממעשר דנוהג בכל אילנו' ואפי' לדעת התוס' י"ל דהיינו טעמי' משום דיליף היקשא מערלה דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל וכתיב בתרי' ובשנה הרביעי' וכו' וקי"ל היקשא עדיפא מג"ש [עיין בתוס' גיטין דף מ"א ע"ב] ועוד דהכא עדיפא משאר הקישא דרבעי מערלה בא ולכן בפ"ב משנה ג' דמס' ערלה קורא לרבעי ערלה אבל לשאר מילי ס"ל דילפינן ממעשר כיון דצריך למילף לענין ביעור וכמו שנתבאר לעיל ולא צריך למילף מהלולים לאחלי' והדר אכלי' וכקושי' התוס' ואייתר לי' תרי הלולים לברכה לאחריו ולפניו וא"ש הא דקאמר הש"ס הניחא למ"ד נ"ר

בתוס' ד"ה אחלי' והדר אכלי' וכי תימא ל"ל קרא הא בפב"ב דקידושין גמרינן קודש וכו' וכ' מהרש"א וז"ל הך ג"ש ודאי איצטריכא לענין ביעור וחומש כדאמר התם אלא