תפארת מנחם על ש"ס קפא

את פיה וחנה היא מדברת על לבה וכו' וקולה לא ישמע ויחשבי' עלי לשיכורה והיא השיבה אשה קשת רוח אנכי וכ' לכן אעפ"י שכיוונה את לבה בלחש וכדילפינן מחנה מדברת על לבה שיתפלל בלחש והיינו ביכול לכונן לבה כנ"ל מ"מ היתה רוצה לאפושי ברחמי ועל כל פנים שפיר ילפינן מינה דכל כמה דאפשר להתפלל בלחש לא יגביה קולו ודוק

בתוס' ד"ה ומוצאו בזוית אחרת וכו' ולא נהירא דהא מי"ח קאמר וכו'. וז"ל הרא"ש ואין לומר דהכא איירי בתחנונים שהיה אומר אחר תפלתו ולא בי"ח ברכות דמשמע דמיירי דומיא שהיה מתפלל עם הצבור ע"כ ובזה יובנו דברי התוס'

ע"ב בגמרא א"ל ר' עקיבא א"כ ילכו כל העקרות ויסתרו וכו' והקשו התוס' בסוטה דף כ"ו דלימא ר' עקיבא לנפשיה דא"כ ילכו כל היולדות בצער ויסתרו וכו' ונראה לתרץ דהנה הפני יהושיע הקשה כאן דאיך שייך שתלך ותסתתר ותגרום מחיקת השם על המים בחנם וראיתי בס' שמן רוקח שכ' שנשאל ע"ז ותירץ כיון דעקרה שלא ילדה עשר שנים הדין נותן לגרשה לכן מותר לגרום מאוקת השם כדי לעשות שלום בין איש לאשתו והנה זה שייך דוקא גבי עקרה אבל גבי יולדת בצער לא שייך שתלך ותסתתר משום מחיקת השם בחנם ומתורץ קושיות התוס' הנ"ל

בתוס' ד"ה מכאן שאסור לישב בתוך ד' אמות של תפלה בין מלפניו וכו' וכ"כ הרא"ש וז"ל בין מלפניו בין מלאחריו ובין מן הצדדין צריך להרחיק ד"א עמכה בז"ה בגימט' תריסר היינו ארבע אמות לכל רוח עכ"ל וקשה דד"א לכל רוח הוי ט"ז אמות ומהרש"א נדחק דתרתי מן הצדדים חשיב להו כחד. והנה עלה בדעתי לתרץ דמן הסתם התפללה חנה ופני' אל הקיר כדאית' לעיל פ"ק המתפלל לא יהיה דבר מפסיק בינו ובין הקיר ולא שייך הרחקה לפניו לכך בא הרמז בז"ה תריסר אמות אבל המתפלל באמצע בעינן הרחקה גם לפניו. שוב ראיתי במג"א סי' ק"ב שכ' כן בשם הב"ח. ועוד נ"ל לתרץ דהנה הטור בסי ק"ב כ' בשם הרא"ש דמי שישב כבר ובא אחד ועמד להתפלל אצלו א"צ לעמוד כיון דזה בא בגבולו והקשה הטור א"כ איך ילפינן מעלי הא עלי ישב מקודם כדכתיב בקרא ועלי הכהן יושב על הכסא ע"כ ונלענ"ד דב' קושיות אלו על הרא"ש ז"ל חדא מתורצת בחברת' דהרא"ש ס"ל דעיקר הלימוד מן עמכה בזה בגימטריא תריסר וכדרך שפירש"י הנצבת עמכה שגם הוא היה צריך לעמוד בארבע אמותי' לכל רוח והיינו לשלש רוחות היה צריך לעמוד דבאותו צד שישב מקודם היה מותר לו לישב ולו לא היה איסור הישיבה רק לג' רוחות הנשארים והוי תריסר אמות ושפיר ילפינן דאסור לישב בד"א של תפלה בין לפניו בין לאחריו בין מן הצדדין רק לעלי לא היה אסור רק מג' רוחות דבאותו רוח שישב מקודם היה מותר לו כן נ"ל נכון ודוק. ועוד י"ל דהרא"ש מפרש כמו התוס' עמכה שהיה יושב באמה החמישית ובזה בגימט' תריסר ומן שני תיבות אלו ילפינן ד"א לכל רוח היינו מן עמכה ילפינן צד אחד כמ"ש התוס' ומן בזה ילפינן ג' צדדים וזה שכתב הרא"ש עמ"כה בז"ה בגימט' תריסר היינו ד"א להל רוח

דף ל"ב ע"א בגמרא דריש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל וכו' הנה במס' ע"ז דף ח' איכא מ"ד דלא ילפינן זה ממשה דשאני משה דרב גובריה ופירש"י שם רב גובריה גדולת מעשיו וחכמתו רבה ונאה לו לשבח ולהעדיף בשבחו של ממה"מ הקב"ה אבל אינש דעלמא מיחזי כיהורא ע"כ ולכאורה אינו מובן כלל וכי אותו מ"ד דס"ל דלא ילפינן ממשה ס"ל דלא יתפלל כלל ולא יסדר שבחו של הקב"ה והא מבואר שם דס"ל דישאל צרכיו ואח"כ יתפלל ופירש"י שם י"ח וא"כ לענין מיחזי כיוהרא מה לי קודם ישאל צרכיו או אח"כ ועיין בח"א להרשב"א הנדפסים בע"י ומה שנראה לי בזה ע"פ מ"ש הפני יהושיע לקמן בפירקין וז"ל המבקש רחמים באיזה ענין משאלת צרכיו צריך לעורר מדות עליונות הצריכים לאותו ענין משום הכי יש לו להזכיר השבחי' והתוארים השייכים לאותן המדות ואח"כ יתפלל וכו' וכה"ג אשכחן נמי במלך ב"ו כשאדם מבקש מאתו חסד ורחמים מסדר לפניו שבח שמלך רחמים הוא וחפץ בחסד ומי שמבקש מאתו דין על חבירו מזכיר לפניו שהוא תקיף ובעל יכולת מלך במשפט יעמיד ארץ וכה"ג הכל לפי הצורך ע"כ לשונו הטהור אמנם ידוע כי יש דרך יותר פנימי ודרך הקודש יקרא לו ליודעים ומקובלים הבאים בסוד ה' לחקור ממסך זיווג הספירות הקדושים וצירופי שמותיו יתברך ומעוררים בטוב כוונתם את הכחות ומדות עליונות להמשיך משם דרך השתלשלות חיים עד העולם וכל טוב אמנם אינם מכוונים לספירות ומדות לבד אלא מבקשים מהשי"ת להמשיך השפע אל הספיר' המתייחסת לאותו דבר שהוא מבקש וכבר דיבר מזה בתשו' הריב"ש ומובא בספרים. אכן לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול כי צריך לזה קבלה ברורה ממקובל חכם ורב מפי רב בעלי רוה"ק וגם שיהיה המכוין לזה ירא ה' ההולך בדרכיו ודבק במדותיו לטהר אבריו ומדותיו שיהיה כסא ומרכבה למדות העליונות כמו שהיה כוונת הבריאה באומרו יתברך נעשה אדם בצלמינו כדמותינו ואז הוא סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים לעורר ע"י מחשבתו המדות העליונות ולפעול בתחתונים וכמו שדרשו רז"ל במ"ר על פסוק ה' צלך ולזה כוונו רז"ל בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בפמליא של מעלה וזה שדרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום היינו השבחים והתוארים השייכים לאותן המדות כמ"ש הפני יהושיע והמוא "פרע לעיל ואח"כ יתפלל והיינו טעמא דמ"ד דלא ילפינן ממשה דרב גוברי' וכמו שפירש"י שם גדולת מע"שיו וחכ"מתו רבה וכו' אבל אינש דעלמא מיחזי כיוהרא דלא כל הרוצה ליטול השם כנ"ל. לכן אינש דעלמא טוב יותר שיבקש צרכיו בפשיטות בשפיכות לבו וה' ישמע שוועתו ועל זה דרשו בספרי בפסוק כי מי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו אליו ולא למידו"תיו ע"כ. ומ"ד דילפינן ממשה ס"ל דהזכרת השבחים והתוארים בעצמם הם מסוגלים לתפלה וע"ד שכ' הפ"י ממשל ממלך ב"ו וכו' אע"ג שאינו ראוי מצד מעשיו וחכמתו לכוין לדרך המבואר לעיל ועפי"ז יובן מה שהביא דרשא דר' שמלאי בין הנך מימרי דר"א כדי לסמוך אח"ז מימרא דר"א גדולה תפלה ממע"ט שגם משה רבינו ט"ה לא נענה אלא בתפלה ולא משום מעשים טובים א"כ שפיר ילפי' ממשה

ע"ב בגמרא אר"א גדולה תפלה יותר ממע"ט וכו' לא נענה אלא בתפלה שנאמ' אל תוסף דבר וסמיך ליה עלה ראש הפסגה. הקושיא מפורסמת אי גדולה תפלה ומע"ט ממע"ט בלחוד קאמר קשה פשיטא דטובים השנים מן האחד ואי כוונתו דגדולה תפלה לחוד ממע"ט קשה מנ"ל דילמא שאני משה שהי' שניהם בידו ותרווייהו הוא דאהני ליה ועיין בתוס' ומהרש"א. עוד הקשה הרי"ף בע"י דלענין מה הביא רישא דקרא דאל תוסף דבר אלי דמורה להיפך שלא נתקבלה תפלתו ונלענ"ד לתרץ דהנה ידוע מה שארז"ל דתפלה עושה מחצה עכ"פ כמו שמצינו בתפלת משה עצמו בהתפללו בעד אהרן לבטל גזירת מיתת בניו ושם הועילה תפלתו לבטל חצי הגזירה בלא צירוף מעשיו הטובים דהא לא היה הגזרה נוגע לעצמו וגם בכאן דהתפלל אעב"רה נא ואראה והשיבו אל תוסף דבר אלי בדבר הזה עלה ראש הפסגה ור"אה הרי דג"כ לא עשתה תפלתו כ"א מחצה דעל אעברה השיבו אל תוסף וכו' ועל ואר"אה השיבו עלה ראש הפסגה וכיון דידעינן ממקום אחר דתפלתו עשתה מחצה וא"כ הכא נמי אותה מחצה הוא מצד תפלתו נמצא דמעשיו הטובים לא הועילו כלום לענין ביטול הגזירה ושפיר קאמר דתפלה לחוד טובה ממע"ט ומתורץ ג"כ קושית הרי"ף הנ"ל דמביא רישא דקרא אל תוסף וכו' דמזה מוכיח דלא עשתה תפלתו כ"א מחצה דלענין אעברה השיבו אל תוסף כן נ"ל נכון

דף ל"ג ע"ב בגמרא אטו יראה מילתא זוטרתא הקשה המהרש"א בח"א אמאי סמיך קושיא זו למימרא דר"ח והא אגופיה דקרא היה יכול להקשות ויש ליישב ע"פ פירש"י בחומש וז"ל ועתה ישראל אע"פ שעשיתם כל זאת [ר"ל לפי שהזכיר בפרשה הקודמת את אשר היו מקציפים את ה'] עודנו רחמיו וחבתו עליכם ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כ"א ליראה עכ"ל ולכן שייך לשון מה אעפ"י שתהיה היראה דבר גדול אבל ר"ח דדריש מכאן דהכל בידי שמים לא ס"ל פי' זה של רש"י הנ"ל וכן משמע מפירש"י שם שסיים וז"ל ורז"ל דרשו מכאן דהכל בידי שמים וכו' לכן פריך שפיר והבן

בגמרא אין לגבי משה מילתא זוטרתא וכו' י הקושיא מפורסמת מה נ"מ דלגבי משה מילתא זוטרתא הוי הא אמר כן לישראל ואצלם הוא דבר גדול. וכבר נאמר בזה תירוצים שונים ונכונים מגדולי החכמים ונבונים הלא בספרתם ואענה חלקי דהנה אין לך דבר בעולם מחויב מצד השכל כמו לירא את ה' הנכבד והנורא ואם כי הוא אל מסתתר ומשגיא לגוים אמנם אנחנו