תפארת מנחם על ש"ס קעט

דף כ"ט ע"א בפירש"י ינאי רשע מעיקרו הוי ונעשה צדיק וחזר לרשעתו קשה מנין לו לרש"י שנעשה צדיק יאי משום הא דאיתא לקמן דף מ"ח ע"א דאמר מאן יהיב לן גברא דמברך לן א"כ מנין שחזר לרשעתו הא האי מעשה היה לבתר דקטל לרבנן כדאיתא בש"ס התם. ע"כ נראה דרש"י למד כן מלשון הש"ס בקידושין דף ס"ו מיד נזרקה בו אפיקורסת משמע דקודם לכן צדיק היה לכן לרבא דאמר רשע מעיקרו וכו צ"ל דנעשה צדיק וחזר וכו'

עמרא והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו בפני יהושיע מביא שהפרי חדש סי' ס"ה הכריע מכאן כדעת הפוסקי' דשהה כדי לגמור את כולה א"צ לחזור לראש ע"כ ולא אבין ראייתו מכאן דהא לא העלוהו דקאמר לסלקו מהתיבה או מלהיות ש"ץ כמ"ש תר"י אבל לענין לחזור לראש י"ל דבאמת הצריכוהו לחזור ולא חשו כאן להשמיענו זאת וז"ל תר"י טעה בכל הברכות אין מעלין אותו ומה שאמרו העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו זה לפי שעה אבל בכאן אמר שאין מסירין אותו מש"ץ עכ"ל נשמע מזה דהא דאמר בברכת המינים מעלין אותו היינו שמסירין אותו מש"ץ ומזה אני תמה במ"ש המג"א סי' קכ"ו דאין מסלקין אותו מש"ץ בשביל פעם אחת והעלים עין מדברי תר"י הנ"ל

בגמרא אמר רב ביבי בר אביי כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים בחי' הרשב"א הוכיח מדאמר רב ביבי בכל השנה כולה וכו' דס"ל דגם במוצאי שבת ויו"ט מתפלל הביננו ודלא כשמואל אלא כאתקפתא דמר זוטרא דכוללה בהביננו והקשה עליו בצל"ח דלפי"ז נידוק נמי מדשמואל להיפך מדאמר כל השנה כולה חוץ ממו"ש ש"מ דס"ל דגם בימות הגשמים מתפלל הביננו וזה אי אפשר דבתחלת צלותא חייש לאתי למיטרד ובאמצע לא יחוש עכ"ד ונראה לתרץ ואקדים העולה על דעתי בפירוש דברי הש"ס שמקשה אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי אתי למיטרד דלכאורה יש להקשות אמאי לא פריך משאלה גופא בברכת השנים במתפלל שמונה עשרה דלא חיישינן לאטרודי ונהי דלפי מה שתי' לחלק בין תחלת צלותא לאמצע לא קשה נמי משאלה בב"ה בתפלת ש"ע די"ל כל ברכה בפ"ע הוי כמו תחלת צלותא אכן המקשה דלא אסיק אדעתי' חילוק זה יותר הו"ל להקשות כנ"ל וי"ל ע"פ מ"ש בחי' הרשב"א דכוונת המקשה לפי מה דמשמע דרב ביבי ס"ל דבמוצאי שבת כולל הבדלה בהביננו כנ"ל והיינו דקאמר אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי וכו' והנה אמרינן לעיל דאביי לייט אמאן דמצלי הביננו וא"כ הא דקאמר רב ביבי בר אביי כל השנה מתפלל הביננו היינו בדרך או בשעת הדחק כמ"ש הרי"ף והתוס' וכ"כ בש"ג דרב ביבי מיירי בשעת הדחק ולפי"ז לא קשה משאלה בב"ה בתפלת ש"ע שהוא מתפלל כך בתמידות ונעשה מורגל לא חיישינן לאתי לאטרודי דעל הרגל לשונו הוא חוזר [ואע"ג דבהתחלת ימי שאלה עדיין אינו מורגל לא נמנעו בשביל זה לתקן דלאחר איזה ימים יעשה מורגל] אבל בהביננו דאינו אלא לפרקים בשעת הדחק חיישינן לאטרודי אבל מהבדלה בח"ה דפירושו ג"כ בהביננו כמ"ש בשם הרשב"א פריך שפיר דהוי ג"כ רק לפרקים בשעת הדחק וכל זה לרב ביבי אבל רב נחמן בשם שמואל י"ל דמיירי אפילו שלא בשעת הדחק דס"ל כר' יהושיע במתניתן ואמר כל השנה כולה מתפלל הביננו בתמידות לכן לא חייש לשאלה בימות הגשמים לאטרודי כמו שלא חששו בשאלה בברכת השנים בתפל' ש"ע רק במו"ש דלא הוי בתמידות כ"כ חייש לאטרודי ומתורץ קושי' הצל"ח: ועפי"ז יש ליישב ג"כ מה שהקשה בצל"ח דלעיל דף ט"ז רמי ברייתות אהדדי דתניא פועלים מתפללין י"ח ותניא מעין י"ח ואמאי לא משני כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים דבימות הגשמים לא התירו וכולהו אליבא דר"ג ולפועלים הקילו בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים ע"כ והוא קושיא עצומה ולפי מ"ש י"ל דפועלים מן הסתם אתגורי מתגרי כל ימי השנה וכיון דמתפללין בתמידות הביננו יכולים גם בימות הגשמים להתפלל הביננו ולכלול ב"ה בגווה ולא חיישינן לאטרודי כמו דלא חיישינן בשאלה בב"ה בתפלת ש"ע אצל כל אדם ורב ביבי מיירי במי שמתפלל לפרקים בשעת הדחק כנ"ל

ע"ב לתוס' ד"ה הא דאדכר אחר ש"ת וכו' ואפשר שהגמרא שלנו לא חשש לפרשו משום הק"ו והא דקתני לא הזכיר ג' ג' מחזירין אותו איירי שלא הזכיר בש"ת והא ליתא דהא במסקנא מוקי האי מימרא בנזכר קודם ש"ת ע"כ הנה מבואר מדברי התוס' שגורסין כגרסת ספרים שלנו

ולפי"ז תמוה מ"ש לא חשש לפרשו משום הק"ו וכו' אלא שהקשו מן המסקנא הלא גם מפשטא דברייתא דקתני בג"ג מחזירין ושאלה בברכת השנים אין מחזירין מבואר ההיפך. ובתר"י והרא"ש כתבו דמאן דאית לי' הכי גורס בברייתא בג"ג ובשאלה אין מחזירין אותו. ועיין בפני יהושיע דכ' די"ל דהא דקתני מחזירין אותו מיירי בשבת ויו"ט דליכא ברכת ש"ת ע"כ ולא הבנתי דלפי"ז גם לפי המסקנא י"ל כן אמנם לענ"ד דברי התוס' נכונים דהנה בתחלת דבריהם הביאו הירושלמי דאם לא שאל בב"ה ולא עקר רגליו עדיין חוזר לש"ת והנה בירושלמי הביאו הרא"ש איתא ר"ז בשם ר"ה אמר אם לא שאל בב"ה וכו' דכוותי' אם לא הזכיר ג"ג אומר בש"ת וכו' לא אמר בש"ת להיכן חוזר ר"ש בשם ר"י וכו' אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה ע"כ והנה מפשטות לשון הירושלמי משמע דר"ש בשם ר"י קאי אג"ג ג"כ דאם לא עקר רגליו חוזר לש"ת כיון דאמר לעיל דגם ג"ג חומר בש"ת אמנם התוס' דדייקו בלשונם ולא כ' דין זה דלא עקר רגליו וכו' רק לענין שאלה בב"ה מבואר דדעתם דדוקא בשאלה שהוא שאלת צרכים מטר בעתו וכיון שלא אמר בב"ה הוי ש"ת מקומה דשואל אדם צרכיו בש"ת אבל ג"ג דאינה בקשה כ"א שבח כמ"ש התוס' לעיל דאינה מעין ש"ת לכן נהי דהירושלמי ס"ל דאם נזכר קודם ש"ת אומר בש"ת היינו כדי שלא יצטרך לחזור אבל אם נזכר אחר ש"ת וצריך לחזור תו לא אמרי' שיחזור לש"ת דהא אין כאן מקומה אלא חוזר לראש ור"ש בשם ר"י בירושלמי לא קאי כ"א אשאלה וכה"ג מצינו בשכח של שבת בבהמ"ז דאם לא עקר רגליו דהיינו שלא התחיל עדיין עוד ברכת הטוב והמטיב [שזה נקרא שם עקר רגליו] אומר שם ברוך שנתן שבתות וכו' ואם כבר התחיל הטוב והמטיב חוזר לראש בהמ"ז. ולפ"ז בפשטא דברייתא דקתני לא הזכיר ג"ג מחזירין אותו שאלה בב"ה אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בש"ת מיירי דשכח גם בש"ת ונזכר בעבודה או קודם שעקר רגליו לכן בשאלה אין מחזירין אותו לראש דיכול לאומרה בש"ת וחוזר לש"ת אבל בג"ג מחזירין אותו לראש ולא חשש לפרש דבנזכר קודם ש"ת דאומר גם ג"ג בש"ת משום הק"ו [והק"ו לא שייך כ"א באין צריך לחזור] וזה מדוקדק ומבואר בדברי התוס' במ"ש וז"ל ומה דקתני אם לא הזכיר ג"ג מחזירין אותו היינו בלא הזכיר כלל בש"ת והיינו כמ"ש דמיירי בנזכר אחר ש"ת קודם שעקר רגליו אבל למסקנא דמוקי האי מימרא בנזכר קודם ש"ת אי אפשר לומר כן ועל כרחך דהש"ס פליג על הירושלמי וזה ברור ואמת בס"ד בכוונתם ודוק

דף ל' ע"א בפירש"י ד"ה עד פרסה אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג מפרש וכו' עד פרסה אבל דרך פחות מפרסה א"צ להתפלל תפלה זו ע"כ והקשה הראש על פי' הראשון של רש"י דלמה לא יתפלל אחר שהלך פרסה אם יש לו עדיין לילך הרבה ועיין בפני יהושיע ושמעתי לתרץ בשם הרב הגדול הקדוש המפורסם לרבים מו"ה יעקב יצחק הלוי זצוקלה"ה מלובלין ע"פ מה דאיתא לעיל כשאתה יוצא לדרך המלך בקונך ולא ואמר ר"י אר"ח היינו תפלת הדרך והנה לשון המלך משמע שיתייעץ עם קונו אם יצא אם לא וקשה מנין יודע אם נתנו לו רשות שיצא ועי' בשל"ה דף קט"ו שהוא ע"ד דברי ר' חנינא בן דוסא בפרק דלקמן שאמר אם שגורה תפלתי בפי יודע אני וכו' ולפי"ז א"ש דפי' הראשון של רש"י תליא נמי בפי' בה"ג דפרסה צריכה תפלת הדרך לכן עי"ז אחר שהלך פרסה לא יתפלל עוד אע"פ שיש לו עדיין ללכת הרבה דהא לא יוכל להבחין אם נתנו לו רשות ליצא דילמא הא דשגורה תפלתו בפיו מפני שצריך לחזור לביתו וכיון שכבר הלך פרסה מביתו גם החזרה לביתו מיקרי דרך וצריך תפלה משא"כ אם עדיין לא הלך פרסה מביתו דלא מיקרי החזרה דרך יבחין שפיר באם תפלתו שגורה בפיו ודפח"ח

בתוס' ד"ה יסמך גאולה לתפלה וכו' משמע די"ח ברכות מותר להתפלל בדרך במהלכו כ' המהרש"א דמהא דפסקינן לעיל כרבי מצי נמי לאוכוחי דמותר להפלל במהלך כמ"ש התוס' ע"כ לא הבנתי דבריו דמהך דלעיל לא מוכח מידי די"ל דיושב במקומו ומעמיד החמור ומתפלל כמ"ש באמת כן תר"י ומ"ש התוס' שם דאפי' במהלך סמכו על מה דמשמע כאן או אפשר דכ' כן מסברא דרכוב עדיף ממהלך ברגליו כמ"ש ג"כ תר"י במסקנת