תפארת מנחם על ש"ס קעח

דדוקא בעיקר פלוגתייהו הלכה כרבנן דמתפלל מנחה תחלה כיון דגם לר"י יוכל להתפלל אח"כ מוסף עכ"פ לתשלומין אבל בסמוך לפלג המנחה דלר"י לא יוכל להתפלל אח"כ מוסף כלל ה"א דמוטב לאפוקי נפשי' מפלוגתא ולהתפלל מוסף תחלה ולכן קאמר הלכה מתפלל מנחה וכו' דמשמע בכל גוונא אמנם ר' זירא נסתפק בהאי לישנא משום דאיכא למיטעי להיפוך דלכן לא קאמר הלכה כרבנן משום דבאמת בעיקר פלוגתייהו ס"ל לר"י הלכה כר"י דמתפלל מוסף תחלה כיון דגם אליבא דהילכת' דמוספין כל היום כרבנן אמר ר' יוחנן לעיל המתפלל מוסף אחר שבע שעות נקרא פושע אבל בעומד סמוך לפלג המנחה דכבר עבר שעה ז' ואין נ"מ בהקדמת תפלת מוסף אליבא דהילכתא בזה קאמר הלכה מתפלל מנחה תחלה ואח"כ מוסף לכך דייק ר' נתן בר טובי הכי אמר ר' יוחנן אין הלכה כר"י דאמר מתפלל של מוסף וכו' דהאי לישנא כולל דבכל גוונא אין הלכה כר"י. והנה מבואר דמה שיש להסתפק בלשון הנ"ל היינו דוקא לפי מה שהבאתי בשם הלבו"ש דלר"י יש למוסף תשלומין עד פלג המנחה אבל אי נימא דלר"י אין למוסף תשלומין אחר שבע שעות כלל א"כ אין כאן רק פלוגתא אחת בין רבנן ור"י בשעה ז' ואין מקום להסתפק עוד בדברי ר' יוחנן והיינו דקאמר ר' זירא חדת הוא לי משום דמספקא לי בר' יהושיע בן לוי דאמר ריב"ל כל המתפלל תפלת המוספין לר"י לאחר ז' עליו הכתוב אומר נוגי ממועד וכו' כדמתרגם רב יוסף וכו' וכ' התוס' ד"ה כדמתרגם דאי משתעי ברגלים לא שייך לשון איחור שהרי אין להם תשלומין אלא ע"כ בתפלה משתעי ע"כ משמע מדבריהם דתפלת מוסף יש לה תשלומין לאחר ז' וכ"כ בצל"ח א"כ הא דאמר ריב"ל אליבא דר"י גרם לו לר' זירא הספק בדברי ר' יוחנן אבל לפי מה שאמר ר' נתן בר טובי הכי אמר ר' יוחנן אין הלכה כר"י יצא מהספק וחדת הוי ליה לכך תני מיניה מ' זימנין ודוק ועפי"ז נתיישב ג"כ מה שהקשה בפני יהושיע דלא הו"ל לר' יוחנן למימר רק הלכה דתפלת מוספין עד הערב וממילא הוי ידעינן דמתפלל מנחה תחלה כיון שאין זמן תפלת מוסף עובר ועוד הקשה דגם לזה לא הוצרך לפימ"ש התוס' לעיל דלא גרסינן דברי ר"י במתניתן לענין תפלת המוספין א"כ כבר אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה. אכן לפי מת שביארתי אין זה ענין לזה ולולא דאמר ר' יוחנן בפירוש אין הלכה כר"י אע"ג דהוי ידעינן דתפלת מוסף עד הערב אעפי"כ היה מקום לומר דמתפלל מוסף תחלה בין בעיקר פלוגתייהו דהיינו בשעה ז' ובין בפלוגתא המסתעף דהיינו בעומד בפלג המנחה כמ"ש לעיל

ועפי"ז נבא לפרש הירושלמי הנ"ל לפי מה שאמר ר"א בשם ר' יוחנן דמנחה קודמת אית דבעון למימר בשאין שהות ר"ל בעומד סמוך לפלג המנחה ואין שהות כ"א לתפלה אחת דבהא טעמי' דר"י משום דאין שהות כלל להתפלל מוסף אח"כ לכן אליבא דהילכתא דקימ"ל דתפלת מוספין כל היום ויש שהות להתפלל מוסף אח"כ ע"כ לא קי"ל נמי בהא כר"י ותפלת מנחה קודמת אבל ביש שהות ר"ל בעיקר פלוגתייהו בשעה ז' דגם לר"י יש שהות להתפלל מוסף לתשלומין אח"כ רק טעמי' משום דעיקר זמנה עוברת י"ל דקימ"ל כוותיה בהא דמוסף קודם כיון דגם אליבא דהילכתא דמוספין כל היום מ"מ עיקר זמנה הוא בשעה ז' והמתפלל אח"כ נקרא פושע וכל זה עפ"י מה שפירשתי בש"ם דילן ספיקו של ר' זירא ולכן ר' נתן בר טובי דאמר בש"ס דילן הכי אמר ר"י אין הלכה כר"י כמו שפירשתי ולכן הוא בעצמו בעל המימרא בירושלמי דאפילו ביש שהות מנחה קודמת וא"כ לפי פי' זה אדרבה יש ראיה מן הירושלמי ומש"ס דילן לדינו של המג"א לפי מ"ש דלר"י באין שהות דהיינו בפלג המנחה מתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין אח"כ ואע"ג דאין עיקר זמנה אז וכ"ש לדידן דמוספין כל היום ועומד בפנות היום דמוסף קודם

והנה אחרי כתבי כל זה מצאתי בשו"ת שאגת אריה סי' י"ט דהעלה ג"כ כהמג"א ודייק מהא דאמר ר"י מתפלל מנחה ואח"כ מתפלל מוסף משמע דוקא היכי דאיכא שהות להתפלל מוסף אח"כ אבל באין שהות מוסף קודם ובסוף התשובה כתב וז"ל אמנם בטעה ולא התפלל שחרית דאין לה תשלומין כ"א בתפלה הסמוכה ונזכר בסוף היום ואין שהות כ"א לתפלה אחת יתפלל מנחה שזמנה עכשיו ולא של תשלומין ואע"ג דתפלת שחרית יתבטל לגמרי דאין לה תשלומין עוד לאחר ב' תפלות ומנחה יש לה תשלומין כל הלילה מ"מ כיון דקימ"ל בתפלה של תשלומין צריך להקדים לה חובת שעתי' דהיינו תפלה שזמנה עכשיו ואם הקדים של תשלומין לא יצא כדאיתא לעיל בטעה ולא התפלל מנחה בשבת וכו' וכ"ש בהתפלל של תשלומין לחוד ואותה שזמנה עכשיו לא התפלל דלאו כלום עביד לכן יתפלל מנחה עכ"ל בקיצור אמנם בצל"ח לעיל דף כ"ו נסתפק בדין זה והעלה דלטעם הלבו"ש דלכן חובת שעתי' קדים משום דהיא תדירה והרי מנחה נגד מוסף הוא תדיר ממש ואפ"ה באין שהות מוסף קודם כמ"ש המג"א משום דבמקום שיודחה השאינו תדיר לגמרי דחינן מעלת התדיר א"כ אדרבה וה"ה וכ"ש בנידון זה דאין מעלה לחובת שעתי' במקום שיודחה תפלת התשלומין לגמרי עכ"ד ולפי מה שפי' לעיל הש"ס והירושלמי דלר"י בעומד בפלג המנחה ועדיין לא התפלל מוסף מוסף קודם אעפ"י שהוא לתשלומין ומדר"י נשמע לדידן בעומד בפנות היום ועדיין לא התפלל שחרית ומוכח כדברי הצל"ח ודוק

בפירש"י ד"ה מתפלל של מנחה מאחר שהגיע זמנה וכו' שלא יקרא פושע גם עלי'. נראה דכ"כ משום דס"ל דלא שייך תדיר קודם בא"צ להתפלל עתה כמ"ש התוס' ולא ניחא ליה ג"כ דמיירי בצריך לילך לסעודה גדולה לכ"כ דצריך להקדימה בתחלת זמנה שלא יקרא פושע גם עליה. והנה מהאי לישנא שכתב רש"י גם עליה וגם ממ"ח בדיבור שאח"ז ואח"כ של מוספין הואיל ואיחרה זמנה אינו עובר וכו' משמע דס"ל לרש"י דהא דאמר ר' יוחנן במוספין נקרא פושע מיירי אחר שש אכן דעת הפוסקים בטוש"ע סי' רפ"ו דר' יוחנן מיירי אחר ז'

ע"ב בגמרא אני רץ לחיי העוה"ב וכו' עיין בתר"י שהקשו הא הוא בכלל מ"ש אני עמל ומקבל שכר ועיין במהרש"א בח"א וי"ל דבאני עמל מיירי בעמל מעשה התורה והמצות ואני רץ אמר על הריצה לדבר מצוה והוא מצוה בפ"ע כדאיתא לעיל דף ו' למיעל מצוה למירהט דכתיב נרדפה לדעת וכו' ואגרא דפרקא רהטא וכן בהיפך הרשעים דמה אשר רגליהם לרע ירוצו נחשב לעבירה בפ"ע ע"ש ואץ ברגלים חוטא. והנה ברי"ף גריס והם רצים וכו' שנאמר אתה אלקים תורידם וכו' אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם וכו' ויש לפרש דקאי כלפי מ"ש לעיל והם משכימים לדברי' בטלים דהיינו שמשכימים קודם היום כמש"נ [איוב כ"ד] לאור יקום רוצח וכו' ובלילה יהי כגנב וע"פ מה דאיתא במס' שבת דף פ"ט דאמר יצחק להקב"ה דל פלגא דלילות שאינם חוטאים לכן על אנשי דמים ומרמה המשכימים לדבר עבירה וחוטאים גם בלילה אמר לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך והבן

בגמרא מנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי ת"ח אפשר לפרש ע"פ מה דאיתא במס' ע"ז דף י"ט ע"א אמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה שנאמר בתורת ה' חפצו והדר ובתורתו יהגה ופירש"י שם ילמוד אדם מרבו עד שתהא גירסת התלמוד ופירושו שגור בפיו ואח"כ יהגה ויעיין בתלמודו לדמות מילתא למילתא להקשות ולתרץ ובראשונה לא יעשה כן שמא יבטל עכ"ל וזה שאמר מנעו בניכם מן ההגיון היינו שימנעו אותם בילדותם מן העיון ויהיה לשון הגיון כלשון יהגה דהתם דפירש"י דקאי על העיון והושיבום בין ברכי ת"ח שילמדו תחלה מרבם ואח"כ יהגו כדאמר רבא התם ופי' זה נלענ"ד נכון מאד לולא שרש"י כאן לא פירש כן

בגמרא הני י"ח כנגד מי וכו' במדרש רבה פ' ויצא איתא ר' חנינא בשם ר' פנחס אמר י"ח פעמים מזכיר האבות בתורה וכנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה ואם יאמר לך אדם י"ט הם אמור לו והנה ה' נצב עליו אינו מן המנין ע"כ פי' משום שלא נזכר שם רק אברהם ויצחק וי"ל דנגד זה תקנו ברכת המינים והיינו משום דפסוק זה נאמר אנכי אלקי אברהם אביך וכו' ולא אמר אלקיך משום שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייה שנאמר הן בקדושיו לא יאמין כמו שפירש"י שם ואע"ג שאמרו רז"ל כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא בחזקת שאינו חוטא עוד היינו דוקא לענין עבירות הבאות מצד תאוות החומר דאדם אינו עלול להם בהם בזקנותו כשנחלשו כחות גופו אבל לענין מינות לא שייך זה וכדתנן אל תאמין בעצמך עד יום מותך ויוחנן כה"ג יוכיח ולכן סמכו לתקן נגד זה ברכת המינים וגם יש רמז לברכה זו בפסוק זה ע"פ דרז"ל בפרק ג"ה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים וכו' דבעי לסכוני' והנה ה' נצב עליו לשמרו והבן: