תפארת מנחם על ש"ס קעו

ערבית שתים איזה מהן יקדים לדידן דקי"ל תפלת ערבית רשות דיש למנחה מעלה שהוא חוב ולערבית יש מעלה שהוא בזמנה ומברייתא דלעיל מבדיל בראשונה וכו' אין ראיה דאולי אתיא כמ"ד תפלת ערבית חוב ומסיק דמסתימת הפוסקים משמע דאפילו רשות בשעתי קדים לתשלומין של חוב ע"כ דבריו

אכן לפי מ"ש דת"ע רשות משום שכבר קיים עיקר מצות התמיד בתפלת מנחה ולפי"ז בשכח ולא התפלל מנחה עדיין י"ל דבאמת תפלת ערבית הוא חוב עליו ועל כן קדמה לתפלת מנחה. ולפי"ז אין ראיה מזה דרשות בשעתי' קדום לתשלומין של חוב ונהירנא שראיתי בזוהר ואיני זוכר מקומו כעת טעם דת"ע רשות למ"ד תפלות אבות תקנום משום דאברהם תקן תפלת שחרית נגד מדתו מדת הח"סד ויצחק תקן מנחה נגד מדתו מדת הגבו"רה פחד יצחק ויעקב הוא קו האמצעי תקן תפלת ערבית נגד מדתו מדת ת"ת הכולל שני המדות הנ"ל ולכן כיון שכבר התפלל שחרית ומנחה שהם נגד ב מדות הנ"ל תו הוי תפלת ערבית רשות ע"כ ולפי מ"ש גם למ"ד תפלות נגר תמידין תקנום הוי נמי הטעם דתפלת ערבית רשות על דרך זה והבן וכן נמי אם לא התפלל עדיין מנחה י"ל דת"ע חוב הוא עליו גם למ"ד תפלות אבות תקנום לפי טעם הזוהר ולכן צריך להקדים תפלת ערבית רשות בשכח ולא התפלל מנחה כנ"ל נכון

בפירש"י ד"ה שני' עלתה לו והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת הואיל והבדיל בה וכו' והקשה במהרש"א והא בלאו האי טעמא נמי שני' לא עלתה לשל שבת כיון דראשונה לא עלתה לשל חול ואין להקדים תפלה שעבר זמנה וכו' ותירץ דהוצרך להאי טעמא כדי שתעלה לשל ערבית עכ"ד וזה דוחק דמלשון רש"י מבואר דמהאי טעמא לא עלתה לשל שבת ונלענ"ד לתרץ דרש"י ס"ל הטעם דאין להקדים תפלה שעבר זמנה לתפלה שזמנה עכשיו כמו שכ' במעדני מלך לפי שאין להתפלל לתשלומין רק בשעה שמתפלל תפלת חוב כמ"ש הרשב"א מובא בב"י סי' פ"ט וחששו שיתפלל תפלת תשלומין בפ"ע בלא זמן תפלה אחרת ע"כ שצריך להקדים תפלת חוב לתשלומין ואם הקדים של תשלומין לא תעלה לו עכ"ד ולפי"ז י"ל כאן בנדון זה דבאמת הקדים תפלת החוב רק שלא עלה לו משום שלא הבדיל בכה"ג לא גזרו לכן אי לאו דהבדיל בשני' היתה עולה לו לשל שבת אע"ג דראשונה לא עלתה לשל חול והי' מתפלל של חול אח"כ וא"ש

אכן מה דמבואר מרש"י דכיון שהבדיל בה לא עלתה לשל שבת לא משמע כן מדברי הרי"ף הביאו התוס' שכ' ואי מבדיל בתרווייהו אע"ג דלא מיבעיא למיעבד הכי לא מחויב לאהדורי ואין לחלק דשאני הבדיל בתרווייהו מהבדיל בשני' לחוד דגילה דעתו דזו הוא של מוצאי שבת ולכן לא עלתה לשל שבת וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בשם רב האי גאון דהא הש"ס לא נחית כאן לסברא זו דא"כ לא היה מקשה כמבואר בהרא"ש ועוד קשה לפירש"י הא דמקשינן בש"ס למימרא כיון דלא אבדיל כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה וכו' הא גם אי נימא דכמאן דצלי דמי צריך לחזור ולהתפלל תפלה אחת לתשלומין דשני' לא עלתה לתשלומין כיון שהבדיל בה וצ"ל דעיקר הקושיא על הלשון דקאמר שני' עלתה לו ראשונה לא עלתה לו דהו"ל להיפך ראשונה עלתה אבל לדינא אין נ"מ כאן דבין כך וב"כ צריך להתפלל עוד תפלה אחת בלא הבדלה ומאי דקאמר ומהדרינן לי' קאי אלעלמא היכי דאין לו להתפלל רק תפלה אתת של מוצאי שבת לכן לולא פרש"י היה נראה לפרש הברייתא דשני' עלתה לו לתשלומין אע"ג דראשונה לא עלתה לשל חוב ואין לו להקדים תפלה שעבר זמנה מ"מ כיון דמשום גזירה הוא בכה"ג לא גזרו כמ"ש לעיל בתי' קושי' המהרש"א ואתי שפיר מ"ש המקשה למימרא דכמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה דאי דכמאן דצלי דמי היה הדין דעלו לו שניהם וא"צ לחזור ולהתפלל עוד דראשונה עלתה לשם חוב ושני' לתשלומין כיון דלא נחית הש"ס לסברא דגילוי דעת אבל אי דכמאן דלא צלי דמי ראשונה לא עלתה לשל חוב ומהדרינן ליה להתפלל תפלת חוב כן היה נראה נכון לולא שרש"י לא פי' כן ועיין מ"ש בדברי התוס'

שוב פקחתי את עיני וראיתי בהרא"ש אחר שהביא דברי הרי"ף סיים וז"ל או שהבדיל בשניהם אין מחזירין אותו דאין כאן גילוי דעת דראשון לתשלומין וכן משמע מדפריך למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי משמע הא אי כמאן דצלי דמי יצא ידי שניהם אעפ"י שלא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה ראשונה עלתה לשם חוב ושניה לתשלומין עכ"ל ומבואר מדבריו שמפרש שני' עלתה לתשלומין וראשונה לא עלתה לשם חוב כיון דכמאן דלא צלי דמי ולכן אי כמאן דצלי דמי שניהם עלו לו ואע"ג דלא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה כיון דהש"ס לא נחית לסברא דגילוי דעת ומביא ראיה דה"ה לדידן היכי דהבדיל בשניהם דליכא גילוי דעת ובכלל דבריו דברי שכתבתי ונהניתי תהלה לאל ית' שכוונתי לדעת הגדולה

בתוס' ד"ה טעה ולא התפלל וכו' כ' רבינו יהודא אם טעה ולא הזכיר ר"ח במנחה וכו' מיהו ברב אלפ"ס לא משמע כן וכו' יש להקשות הא אין הנדון דומה לראיה דבלא הזכיר של ר"ח במנחה הרי כבר התפלל י"ח רק שלא הזכיר של ר"ח וגם עתה לא יזכיר ולא ירויח כלום ולא יתקן מה שחיסר לכן אינו חוזר ומתפלל כיון דלא יתקן כלום אבל בנדון הרי"ף היה החסרון שהקדים תפלה שעבר זמנה ולכן כיון שעתה יתפלל שנית לאחר שיקדים חובת שעתי' יתקן המעות וירויח בתפלתו אעפ"י שאינו מתפלל יותר מבראשונה ונראה דסברת התוס' הוא דגם בהקדים תפלה שעבר זמנה יש לו עכ"פ שכר תפלה שלא בזמנה דהא מ"מ התפלל וכן כשיחזור ומתפלל עתה לתשלומין אחר שיקדים חובת שעתיה ג"כ לא יהיה לו רק שכר תפלה שלא בזמנה כדאיתא בש"ס לעיל וא"כ לא ירויח רק משום דעשה שלא כדין דעת הרי"ף דצריך לחזור ולהתפלל וה"ה בלא הזכיר של ר"ח במנחה וכו'

בא"ד הקשה המהרש"א אמאי הוצרכו להביא מן האלפס הא מתוך הגמרא נמי מוכח הכי דקאמר כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה להתפלל תפלה אחרת בלא הבדלה אע"ג שכבר התפלל ולא הבדיל בראשונה ע"כ ותי' בצל"ח דבש"ס י"ל דמהדרינן לי' קאי אשאר מוצאי שבת אם שכח הבדלה בחונן הדעת מהדרינן ליה אבל כאן דשני' עלתה לשם מ"ש באמת לא מהדרינן ליה כיון שכבר התפלל י"ח עכ"ד ולפי מ"ש לעיל בדברי רש"י יש תבלין לזה דלפירש"י דאי אפשר לשני' שתעלה לתשלומין כיון דהבדיל בה קשה מה דקאמר דכמאן דלא צלי דמי וכו' הא אפילו אי נימא דכמאן דצלי דמי ועלתה הראשונה לחוב מ"מ מהדרינן ליה לתשלומין וצ"ל דהא דקאמר דכמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה קאי אשאר מ"ש וא"כ לא מוכח מידי מן הגמרא לכן הביאו מהרי"ף שפרש דבעי למיהדר ולצלויי כדי לאקדומי וכו' ועוד נראה לישב קושית המהרש"א דהתוס' מפרשים בברי"תא שניה עלתה לתשלומין וראשונה לא עלתה לשל חוב כמ"ש לעיל בשם הרא"ש והיינו דקאמר דכמאן דלא צלי דמי ומהדרינן לי' להתפלל תפלת חוב ולהבדיל ג"כ לפי מ"ש המג"א בסי' תצ"ד דאע"ג דהבדיל מקודם על הכוס צריך להבדיל בתפלה משום דעיקר התקנה הי' בתפלה וה"נ י"ל אע"ג שהבדיל בתפלת התשלומין צריך לחזור ולהבדיל בתפלת חוב ואם כן ירויח הבדלה ואין ראיה מכאן ללא הזכיר של ר"ח במנחה דמתפלל לערב ואפילו תימא דלא דמי האי דינא דהבדיל בתפלת התשלומין לדינו של המג"א בהבדיל בתחלה על הכוס משום דהכא מכל מקום הבדיל בתפלה עכ"ז אין להביא ראיה מהגמרא דיש לדחות עכ"פ כנ"ל אבל מהרי"ף מייתי שפיר

בתוס' ד"ה אין שיחה וכו' תימא דבפ"ק דע"א מוכח דשיחה וכו' וי"ל דכיוצא בו מצינו במגלה וכו' לכאורה אינו מובן מ"ש דכיוצא בו מצינו במגלה וכי זה תירוץ דכיוצא בו מצינו במקום אחר א"כ גם שם קשה. והנה עלה בדעתי לתרץ קו' התוס' בפשיטו' לפי דשם בע"א איתא דישאל צרכיו ואח"כ יתפלל ופירש"י תפלת י"ח ומביא הפסוק תפלה לעני כי יעטוף ולפני ד' ישפוך שיחו ואין שיחה אלא תפלה דכתיב ויצא יצחק וכו' ותחלה למדין הלימוד דכאן דלשוח בשדה דכתיב גבי יצחק הוי תפלה ולא שיחה בעלמא מפסוק דישפוך שיחו דמיירי בתפלה וע"ז סמכו דיצחק תיקן תפלת מנחה והיינו ודאי תפלה כעין תפלת י"ח שתקנו אנשי כנה"ג דאית בהו שבחי' דמארי' ולא שאלת צרכיו בלבד ושוב ילפינן דישפוך שיחו הוא ג"כ תפלה ולא שאלת צרכים כמו לשוח בשדה דיצחק ונמצא דשניהם למדים זה מזה שוב ראיתי בתוס' בע"א שם שתירצו בדרך זה ובכלל דבריהם דברי ולפי"ז נראה לי שלזה נתכוונו ג"כ כאן במ"ש וכיוצא בו מצינו במגלה ושם פשיט דשניהם למדים זה מזה דבקרא עומד בין הדסים לחוד ה"א הדסים ממש וכן בקרא הוא אומן את הדסה לחוד ה"א דשמה היה כן אך בא זה ולימד על זה וה"ה כאן כן נ"ל בכוונתם ואח"ז ראיתי בפני יהושיע שנתלבט ליתן טעם אמאי מיאנו התוס' כאן בתי' שכ' בע"א ולענ"ד נראה שנתכוונו גם כאן לתי' זה כמ"ש

תוס' ד"ה יעקב תיקן תפלת ערבי' תימה דאמר פרק ג"ה וכו' מוכח שהתפלל ערבי' ביום וכו' וקשה