תפארת מנחם על ש"ס קעה

דבור הכד"ד עיי"ש וה"נ י"ל אליבא דרבינא דס"ל אליבא דר' יהודא דדוקא בק"ש לאו כד"ד אבל בברכות ק"ש גם ר' יהודא מודה דכד"ד לכן ס"ל דמברך לפניהם ע"י הרהור וא"ש

דף ך"ג ע"א בפירש"י ד"ה ומר סבר גברא חזיא אעפ"י שאינו יכול להמתין עד שיסיים תפלתו תפלה ראוי' היא מה שהתפלל קודם שתיתה וז"ל הרא"ש דאפילו בשעה שהמים שותתין הוא ראוי להתפלל דלא אסרה תורה במי רגלים כ"א כנגד העמוד ושותת לא חשוב נגד העמוד ורבנן הוא דאחמור היכי דלא הי עומד בתפלה עכ"ל

בפירש"י ד"ה שלא תהא רצועה יוצאת שיש בה קדושה וכו' הנה משמע דמשום קדושה זו דשין ודלית שבקשרים קדשו כל הרצועות והיינו דקאמרינן שלא תהא רצועה יוצאת טפח משמע אפילו קצה הרצועה בסופה. והטעם דהוי כמו גליונות של ס"ת דקיימו בקדושת ס"ת כדתנן במס' ידים פ"ג הגליונות של מטה ושל מעלה מטמאין את הידים ועד כאן לא קמבעיא לן בשבת דף קט"ז לענין גליונות אלא בס"ת שבלה אבל כל זמן שהכתב קיים יש להם דין ס"ת וה"ה הכא. והנה התוס' במס' מגילה דף ך"ו ע"ב הקשו על פירש"י דס"ל דדלית שברצועות הלמ"מ א"כ אמאי קרי התם בש"ס לרצועות תשמישי קדושה הא הוי קדושה עצמה ע"כ והב"ח באו"ח סי' קנ"ד תירץ דהא דקרי לי' תשמישי קדושה מיירי ברצועות שאחרי הקשרים עיי"ש ולפימ"ש י"ל דהתוס' לא ניחא להו בהכי משום דלפירש"י דמקום הקשרים יש בהם קדושה עצמה גם הרצועות שאחרי הקשרים הוי קדושה עצמה כמו גליונות של ס"ת כדמשמע הכא. ובחידושי שם הארכתי

דף ך"ד ע"א בתוס' ד"ה והא תנא ר' חייא וכו' וא"ת אמאי בכובע שלא כנגד ראשו וכו' ואומר הרב וכו' אפילו כר' ע"כ וצריך להבין לפי"ז מה מתרץ דמפיק לי' למורשא לבר מ"מ קשה כובע ל"ל. וי"ל כיון דעיקר הא דמניחן תחת מראשותיו כי היכי דלינטרינהו לכן הי' מניחן בכובע והי' מניח קצת מן הכובע שלא במקום המורשא דהיינו שלא במקום התפילין תחת ראשו ממש ועי"ז משתמרין יותר וכן משמע מתוך לשון רבינו יונה ע"ש

ולפי"ז י"ל דהא דמשמע מדברי הרמב"ם פ"ד מהל' תפילין דגם באין אשתו עמו בעינן כלי בתוך כלי כמ"ש רבינו יונה משמו היינו טעמי' כי היכי דלינטריהו טפי כמ"ש. ובזה מתורץ קושיות התוס' דאמאי לא משני דמיירי באשתו עמו דבאמת עדיפא מינה קאמר דגם באין אשתו עמו בעינין כלי בתוך כלי כי היכי דלינטרינהו. ובפשיטות י"ל קושיות התוס' דלהכי לא משני דהא דתני ר' חייא מיירי באשתו עמו דא"כ למה לי' לרבא למימר אע"ג דתניא תיובתא דשמואל הלכתא כוותי' מטעמא כל לינטרינהו טפי עדיף והוא משבש הברייתא מסברא דנפשי' טפי הוי"ל למימר דהלכה כשמואל ולא כהברייתא משום דר' חייא קאי כשמואל וכל ברייתא דלא מיתנייא בו ר' חייא ור' אושעי' וכו'

דף כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה גרף וכו' ובתוס' ד"ה ובלבד שיטבול בהם רביעית מים וכו' עיין במהרש"א שעשה מזה שני דבורים והאי דיטול בהם רביעית מים קאי על מי רגלים עצמם אבל בעביט של זכוכית לא בעינן רביעית מים וכ' שכן משמע מדברי הרא"ש והטור. אמנם קצת קשה שלא נמצא לשון זה ובלבד שיטיל בהם רביעית מים בש"ס כלל. ועיין ברבינו יונה שכ' וז"ל ואומרים רבני צרפת ז"ל דדוקא אותם שלהם שהי' של חרס וכו' אבל של מתכות וכו' של זכוכית אם נתן בהם המים מותר עכ"ל ומלשון המים משמע רביעית מים. ובמרדכי כתב וז"ל אבל כלי דלא בלע כגון זכוכית אפשר דשרי ובלבד שיטול בהם רביעית מים עכ"ד ולא כ' יותר. על כן מכל זה נראה לי יותר דהם דבור אחד ודעת התוס' דבאמת גם בכלי זכוכית בעינין רביעית מים גם מדברי הרא"ש אין הכרע כלל

אהללה לד' אשירה תהלתו. בסיום פ' מי שמתו. וכן יזכני ללבן אמרים כצמר צחר

בפרק תפלת השחר

דף כ"ו בגמרא וכ"ע עד חצות ותו לא וכו' בפני יהושיע וצל"ח הקשו דקארי' לי' מה קארי' לי' והא דוקא עה קאמר ומתפלל מנחה שתים דוקא בזמן תפלה ולתשלומין. עוד יש לדקדק בלשון המקשה וכ"ע עד חצות ותו לא דהאי לישנא הי' שייך אם הי' הוא רוצה להוסיף עוד זמן מועט וכאן בא להקשות ולהוסיף כל היום. ואפשר לתרץ עפ"י מ"ש הב"י והרמ"א בס"ק פ"ט דאותה חצי שעה משש עד חצי שבע לא יתפלל כלל והט"ז השיג והעלה דאינה חצי שעה כיון דעדיין לא הגיע זמן מנחה יכול להתפלל שחרית אפילו ביטל במזיד כמ"ש הרא"ש והטור לר"י אחר ד' שעות] אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה לפי המסקנא והמג"א כ' שם דבאמת מתחיל זמן מנחה מתחלת שבע אלא שאין אנו בקיאין אחרו זמנה חצי שעה וכ' בצל"ח דלפ"ז יכול להתפלל באותה חצי שעה על תנאי אם הוא קודם חצות תעלה לשחרית ואם הוא אחר חצות תעלה למנחה ואחר חצי שבע יתפלל שנית ויכוין אם הראשונה הי' לשחרית תהי' זו למנחה ואם הראשונה הי' למנחה תהי' זו לתשלומין ע"כ ובזה יש לפרש כוונת התקשה ותו לא והאמר ר"י טעה ולא התפלל שחרי' מתפלל מנחה שתים דהיינו בהגיע זמן המנח' שהוא חצי שבע דמשמע שאין לו תקנ' אחר' והא יש עוד תקנה שיתפלל אחת קודם חצי שבע ובתנאי כנ"ל והאי עדיף משום דיכול להיות שיתפלל שחרי' בזמנה. וע"כ צ"ל דעד חצי שבע הוא באמת זמן שחרית כמ"ש הט"ז ועל כן הוא בכלל מה דקאמר טעה ולא התפלל שחרית ר"ל שטעה ואיחר כל זמן תפלת שחרית שהוא עד חצי שבע ואמאי תני במתני' עד חצות ותו לא ומשני עד חצות וכו' ר"ל דהאמת הוא דיכול להתפלל שחרי' עד חצי שבע משום דעדיין לא הגיע זמן מנחה ומ"מ באותה חצי שעה אין שכר תפלה בזמנה וכמ"ש הט"ז

בגמ' מיתבי מעוות לא יוכל לתקן וכו' הקשו המפרשי' אמאי לא הקש' כן תיכף אחר מימרא דר"י לעיל בטעה ולא התפלל ערבית וכו' וי"ל ואקדים לתרץ מה שהקשה הפרי חדש סי' ק"ח לפי מ"ש התוס' דלאחר ב' תפלות אין לו תשלומין עוד א"כ למה לא משני דברייתא זו דמעוית וכו' מיירי לאחר ב' תפלות ע"כ ויש לישב לפי מ"ש בפני יהושיע הטעם דלאחר ב' תפלות הוי כמו פושע ומזיד א"כ היינו דמשני דמיירי בביטל במזיד. אמנם גם בלא זה הי' מקום לומר דלאחר ב' תפלות לא מהני תשלומין בלא התפלל שחרית דלאחר ב' תפלות הוי עבר יומו ובטל קרבנו וכן לענין תפלת ערבית הוי מצי לאוקמי לאחר ג' תפלות ולכן לא פריך לעיל על מימרא דר"י דהוי מצי לשנויי הכי אבל השתא דמסיק דגם תפלת מנחה יש לה תשלומין בערב ואין בזה משום עבר יומו וכו' פריך שפיר

ע"ב בגמרא ריב"ל אמר תפלות נגד תמידין תקנום ובמדרש רבה פ' ויצא איתא בשם ריב"ל דאבות תקנום וצ"ע

בגמרא ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים וכו' הנה לקמן דף כ"ז ע"ב מקשינן אמתני' מה אין לה קבע אי נימא דאי בעי מצלי כל לילא ליתני כל הלילה אלא כמ"ד תפלת ערבית רשות וכ' שם רבינו יונה ז"ל דהקושי' הוא אי לאוריי דמתפלל כל הלילה לחוד אתי ליתני כל הלילה וע"כ הא דנקיט לישנא דאין לה קבע להשמיענו כמ"ד תפלת ערבית רשות אבל באמת שזמנה כל הלילה נמי בכלל האי לישנא ותרתי שמעינן מינה וראייתו מברייתא המובא כאן דתפלת ערבית אין לה קבע שהרי אברים וכו' וטעם זה אינו שייך רק לענין זה שזמנה כל הלילה עכ"ד. והנה דאע"ג דברייתא זו עיקרה לענין זמני התפלה וכן מבואר מהתחלת הברייתא בתוספתא כשם שיש קבע לק"ש כן יש קבע לתפלה וכו' מ"מ לפי מ"ש ר"י בעצמו דלשון זה תרתי שמעינן מנה נלענ"ד דלעומת זה גם הטעם כולל שניהם ובמה שאמר שהרי אברים וכו' יש בכלל הזה טעם ג"כ למ"ד תפלת ערבית רשות כיון דתפלות נגד תמידין תקנום וכמו שבתמידין עבודתם ביום דהיינו זריקת דמם וגם הקטרת אברים ודאי שלא הי' מתרמי בשום פעם שיתעכב עד הלילה דכהנים זריזים הם אלא דאברים שלא נתעכלו מביום היו קרבים והולכים כל הלילה דהיינו שהיו מהפכים בהם בצינורות למצוה בעלמא ולא לחוב כיון שכבר נתקיים עיקר עבודתם ביום ה"נ תפלת ערבית שנתקן נגדם אינו אלא למצוה ולגבי חוב קרי לי' רשות כמ"ש התוס' לעיל ושלש תיבות אלו של"א נתע"כלו מבע"רב אינם בתוספתא ונ"ל שנתוספו בש"ס לכוונה הנ"ל לאורויי דמיירי באברים שכבר נקרבו ביום אלא שלא נתעכלו והי' מהפכים בהם בצינורות למצוה בעלמא וה"נ תפלת ערבית נתקן נגד זה דעיקר הוא תפלת מנחה שנתקן נגד תמיד של בין הערבים וכיון שכבר התפלל מנחה הוי תפלת ערבית רק למצוה כנ"ל ודוק

והנה ראיתי בצל"ח שנסתפק בשכח ולא התפלל מנחה דמתפלל ערבית