תפארת מנחם על ש"ס קעב

ק"ש ותפלה נקיט להו וסיים וז"ל ובירושלמי בעו לה ופריקו יפירוקא אחרינא עכ"ל י ודבריו תמוהין דז"ל הירושלמי תני ומן התפלין אבל ביום ראשון אינו נותן תפילין וכו' ר' יהושיע אומר בראשון ובשני אינו נותן תפילין וכו' אם בשני אינו נותן תפילין צריכה מימר מי שמתו מוטל לפניו אלא בגין דתנא דא תנא דא ע"כ והיינו ממש תירוצו של הרשב"א דנקיט להו אגב ואמאי כ' הרשב"א דפריק פירוקא אחרינא ועיין בצל"ח ונראה לתרץ דבריו דהנה ככר הקשו על הירושלמי במה שהעמיד הקושיא דוקא למ"ד דאפילו ביום שני פטור הא גם למ"ד דאינו פטור רק ביום ראשון ג"כ קשה מה איריא מוטל לפניו וכמו שהקשה הרשב"א באמת. לכן נראה דדעת הירושלמי כמ"ש בחידושי מהריט"ץ מובא בדגול מרבבה סימן שפ"ח דהא דאבל ביום ראשון פטור מתפילין דוקא אם נקבר ביום המיתה דאז האבילות מדאורייתא אבל ביום קבורה שאינו יום המיתה שאין האבילות מדאורייתא חייב בתפלין עכ"ד ובד"מ השיגו שם ע"ש והנה מ"ד דאינו פטור רק ביום ראשון דכתיב ואחריתה כיום מר כדאיתא במס' מ"ק דף כ"א י"ל דסבירא ליה כדעת חי' מהריט"ץ. דיני קבורה שאינו יום מיתה חייב בתפילין דיום מר הוא הוא דוקא יום מיתה לכן לא קשה לדידיה קושיא זו די"ל דמתניתין מיירי ביום שני למיתה לכן דוקא מוטל לפניו אבל לאחר שנקבר חייב משא"כ למ"ד דגם ביום שני פטור א"כ מכ"ש ביום ראשון לקבורה אע"ג שאינו יום מיתה שפיר הקשה צריכה למימר מוטל לפניו והרשב"א דהקשה גם למ"ד דאינו פטור רק ביום ראשון משום דלא ס"ל כדעת המהרי"ט צהלו"ן דס"ל להרשב"א דליכא אבילות כלל מדאורייתא לכן אין לחלק בין יום מיתה ליום קבורה ותירץ דתני אגב ועל כן סיים ובירושלמי פריק פירוקא אחרינא ר"ל דהירושלמי לא נצרך לתרץ דתני אגב רק למ"ד דגם ביום שני פטור אבל למ"ד דאינו פטור רק ביום ראשון דקימ"ל כוותי' בלא"ה ניחא לי' כדעת המהריט"ץ והיינו פירוקא אחרינא כנ"ל לתרץ דברי הרשב"א ודוק היטב

בגמרא מוטל לפניו אין וכו' ורמינהו. הנה בתר"י הביאו בשם יש מפרשים כיון דלא תני בפירוש במשנתינו שפטור מכל המצות אינו פטור כ"א משלשה אלו המפורשין וכו' וכדתני שילא בסוכה פרק הישן גבי חתן וטעמא מפני ששלשתן צריכות כונה ביותר ודחה רבינו יונה דהאי דסוכה כבר פירשה רש"י דלא ס"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה אבל למאי דקימ"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה פטור מכולן עכ"ד וקשיא לי לפי גירסא זו וליש מפרשים אלו מה רומיא דבריית' אמתניתן הא י"ל דמתניתן כמ"ד דהעוסק במצוה אינו פטור מן המצוה רק מן אלו השלשה מפני שצריכות כוונה ומתוך שבהול על מתו אינו יכול לכוין ולפי"ז אינו פטור רק כשמוטל לפניו שרואה צרתו לפניו וכן משמע מלשון מדרש רבה פ' וילך וז"ל כך שנו חכמים מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש וכו' ולמה כיון שרואה אדם צרתו לפניו דעתו מובלגת עליו ע"כ אבל שלא לפניו מיבעיא ליה ליתובי דעתי' כדאיתא בסוכה פ' הישן כה"ג אבל בברייתא דמבואר דפטור מכל המצות על כרחך דס"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ע"כ פטור גם שלא לפניו והוא קושיא עצומה לפי ענ"ד ואין לומר דלא ניחא ליה לאוקמי מתניתן דלא כהילכתא הא ליש מפרשים אלו עכצ"ל אחת משתים או דלא ס"ל לתנא דמתניתן העוסק במצוה פטור מן המצוה או דס"ל שאין זה נקרא עוסק במצוה וא"כ קשיא כנ"ל. עוד הקשה בפני יהושיע הא י"ל דמתניתן מיירי ביש לו מי שישא משאו ואינו פטור רק משום כבודו של מת כדאיתא בירושלמי מובא בתוס' וס"ל למתניתן דלא שייך כבודו של מת כ"א בפניו וברייתא מיירי באין לו מי שישא משאו ע"כ פטור גם שלא בפניו משום דטרוד ע"כ ונראה לתרץ ב' קושיות אלו דהמקשה לא הוי ניחא ליה דטעמא דמתניתן משום צרתו לפניו או משום כבודו של מת דלא שייך בכה"ג לישנא דפטור כיון דבאמת חיובא רמי' עלי' רק שאינו יכול לקרות באותו מקום ועוד דעכ"פ הו"ל לחייבי' לילך למקום אחר ולקרות ק"ש ולהתפלל ולהניח תפילין וזה ודאי דוחק לומר דמתניתן מיירי באין לו בית אחר ואין לחבירו וליכא בי כנישתא במתא אלא ע"כ דטעמא דמתניתן משום דעוסק במצוה פטור מן המצה וכיון שפטור מן הדין א"כ קשה לפי טעם זה אדרבה גם שלא בפניו ליפטור ומה איריא בפניו [וצ"ל לדעת הי"מ הנ"ל דעוסק במצוה אינו פטור כ"א ממצות אלו שצריכות כוונה וכ"נ מדברי תר"י] ובאמת גם בלא הברייתא היה יכול להקשות כן אלא דניחא ליה להקשות מהברייתא דאם היה מקשה בלא הברייתא היה צריך ג"כ האריך ועוד דאגב אורחא שמעינן מברייתא זו כמה מילי מעליותא כנ"ל

דף י"ח ע"א מתו אין אבל משמרו לא והתניא וכו' יש להקשות הא לפי לישנא דמתניתן הו"ל למסדר הש"ס לסדר קושיא זו מתחלה מתו אין וכו' ואח"כ קושיא דלעיל לפניו אין שלא לפניו לא ורמינהו ונראה לתרץ דמתחלה לא היה יכול להקשות מתו אין וכו' משום די"ל דנקט מתו לרבותא אע"פ שמתו הוא מ"מ דוקא בפניו פטור אבל שלא בפניו חייב אכן אחר שכבר הקשה מן הברייתא ואסיק כיון שמוטל עליו כלפניו דמי ומתניתן מיירי אפי' שלא בפניו וע"כ דה"ט משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה הקשה אמאי נקט מתו ליתני משמר דפטור מה"ט דעוסק במצוה וכו וממילא נדע דבמתו פטור אפי' שלא בפניו מה"ט ותירץ דמתו אעפ"י שאינו משמרו ר"ל דאם היה נקט משמרו ה"א דהטעם הוא משום לועג לרש ואכתי לא היי ידעינן במתו שלא לפניו דפטור ועיין בצל"ח שכ' דהקושיא הוא דוקא אליבא דרב פפא ולפימ"ש הוא להיפך דהקושיא דוקא למסקנא וכן נ"ל נכון ודוק

דף י"ט ע"ב בתוס' ד"ה מדלגין היינו וכו' תימה לפ"ה דגולל כסוי של ארון וכו' וא"כ גם הגולל מטמא באהל והאיך היו מדלגין סנה לדעת רמב"ם פ"ג מהל' טומאת מת דגולל ודופק וכל טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' אינה רק מדרבנן א"כ לק"מ דמשום כבוד מלכים לא גזרו וכדעת התוס' כאן כדעת הראב"ד שם

בא"ד והיה אומר ר"ת דליתא להני כללי וכו' ואפ"ה כהן מוזהר עלי' כדאיתא בפ' בהמה המקשה. והקשה במהרש"א דמהתם לא מוכח רק דרביעית דם מטמא אבל אינו מוכח דכהן מוזהר עליו ע"כ ולכאורה דבריו תמוהין דהא נפקא ליה שם מקרא על כל נפשות מת לא יבא דכתיב גבי כהן שוב ראיתי למי שתפס עליו בזה. ונראה לענ"ד כוונתו דהנה התם יליף ר' ישמעאל דרביעית דם מטמא באהל מהנוגע במת בנפש אדם ור' עקיבא ס"ל אפילו רביעית מן ב' מתים ויליף מעל כל נפשות מת ואנן קימ"ל דרביעית מב' מתים אינו מטמא כת"ק דמתניתן פ"ב דאהלות וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מהל' ט"מ ולפי"ז אמאי נימא דליתא להני כללי הא י"ל דברייתא דמס' שמחות אתיא כהלכתא דוקא ממת אחד רביעית דם בעינן וילפינן לה מהנוגע במת בנפש אדם כר' ישמעאל ופריק דעל כל נפשות מת לא דרשינן כלל על רביעית דם ולכן אין כהן מוזהר עליו זה נראה בכוונת המהרש"א אמנם י"ל דהתוס' אזלי לשיטתם שהקשו שם בחולין ובסנהדרין דף ד' לר' ישמעאל דאמר נפשות כתיב למה לי תרי קראי על רביעית דם הרי דאית להו דגם לר' ישמעאל קרא דעל נפשות אתיא לרביעית דם אלא דס"ל יש אם למקרא ונפשת כתיב ע"כ בעינן ממת אחד וא"כ כהן מוזהר עליו אך באמת גם זה צ"ע מנא להו להקשות כן הא שפיר י"ל דלר"י לא מיירי פסוק זו ברביעית דם דהא בנזיר ג"כ כתיב על נפשות מת לא יבא ולא דרשינן על רביעית דם דנזיר אינו מגלח על רביעית דם לכ"ע ועכ"פ דברי המהרש"א נכונים

בגמרא ורוב ארונות יש בהם חלל טפח. בצל"ח הקשה מכאן לדעת הרמב"ם דכל ספיקא דאורייתא מותר מן התורה ואינו רק מדרבנן לחומרא א"כ אמאי הוצרך הש"ס למימר דרוב ארונות וכו' הא אפי' לא הוי רק מחצה על מחצה אינו רק מדרבנן ואפשר לתרץ עפ"י מה דאיתא ברייתא בתורת כהנים מובא ברי"ף בהלכות קטנות וברמב"ם מהל' אבל לאחותו לה יטמא לאחותו ודאי ולא לאחותו ספק והקשה בנימוקי יוסף שם למאי איצטריך למעוטי ספיקא הא קי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ וקושית הנימוק"י הוא להסוברים ספיקא דאורייתא אסור מן התורה בכל מקום. אמנם לדעת הרמב"ם דבכל מקום ספיקא דאורייתא מותר מן התורה לק"מ דשפיר אצטריך למעוטי ספיקא ועכ"פ חזינן דבכהנים אסרה תורה לטמא בספק ולפי"ז שפיר הוצרך הש"ס כאן למימר דרוב ארונות וכו' דבמחצה על מחצה אסור כנ"ל והא דלא ילפינן מזה לכל התורה דספק אסור י"ל דשאני כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתירות כדאיתא בריש מסכת תמורה ויש לי בזה אריכות דברים ואכ"מ: בגמרא איסורא מממונא לא ילפינן נראה דכאן אין מקום למה שהקשו התוס' בב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא