תפארת מנחם על ש"ס קעא

לדבר שבקדושה פשיטא דאינו עונה נקדישך ומה שמוסיפין בשבת ויו"ט אבל ימלוך נראה דעונה גם להסמ"ק מטעם שכתב היש נוחלין דגם זה שייך לקדושה ומ"ש הל"ח וז"ל ודעתי נוטה שאין להפסיק רק לקדוש וברוך שאלו השני פסוקים ישעי' ויחזקאל אמרו ששמעו מפי המלאכים ושייכים לענין הקדושה עכ"ל הנה גם פסוק ימלוך דהע"ה אמרו ואית' בברייתא [נדפסה בסידורים לאומרה במקום קדושה] כשעלה משה למרום מצא כת אחת אומרת קדוש וכת אחת אומרת ברוך וכולם עונים פה אחד ואומרים ימלוך [ועיין בליקוטי פרדס לרש"י דף כ"ג ע"ב] לכן נראה דשייך לקדושה כמו קדוש וברוך ומיקרי מילי דקדושה והנה לכאורה נראה דש"ס דילן חולק על ברייתא הנ"ל דאיתא בחולין דף צ' ע"ב דמלאכי השרת אין קורין השם כ"א עד אחר שלש תיבות וברוך אופנים הוא דאמרו ובברייתא זו איתא דכולם עונים ימלוך דהוי השם אחר תיבה אחת מ"מ לפי מסקנא דהש"ס התם בתירוצא בתרא כיון דאתיהיב רשותא וכו' יש להסכים גם לברייתא וכיון דאתיהיב רשותא יכולין להזכיר אפילו אחר תיבה אחת דיותר מזה פירש"י שם כיון דאתיהיב רשותא יכולין לאדכורי אפילו להדיא. ולכאורה אינו מובן מאין יצא לו זה ולענ"ד נראה דכוונתו להסכים דברי הש"ס נם לברייתא אשר הביאה השבולי לקט ומובא בב"י סי' נו"ן [ונדפסה ג"כ בסידורים בשם ר' עקיבא] וז"ל בכל יום עומד מלאך אחד באמצע הרקיע ואומר ה' מלך וכו' ונראה דסוגיא דעלמא נמי אזדא כהאי תירוצא בתרא ממה שאנו אומרים בקדושה דיוצר והאופנים וחיות וכו' ואומרים ברוך ומתורץ בזה קושיית התוס' שם בד"ה ברוך אופנים הוא וכו' ועוד נראה דגם לתירוצא קמא ס"ל דאותם המלאכים עצמם שכבר הזכיר השם כיון דאתיהיב רשותא אתיהיב אלא דבעי לשנויי לפי מה דהוי פסיקא ליה דכת שאומרים ברוך אינם אותם שאומרים קדוש עי"ש ודוק אך מהתוספתא הנ"ל משמע דימלוך אינו שייך כ"כ להקדושה וא"כ י"ל דלסמ"ק אינו מפסיק

עלה בידינו מכל הני מילי מעליותא דלהרבינו יונה והרא"ש והטור דס"ל הק"ו פוסק לקדיש ולקדושה לכל מה שאומרים הציבור ומכ"ש לכל האמנים וכן נראה דעת הפוס' דף נ"ג ע"ב שכ' הק"ו ולא הביאו כלל השקלא וטריא דש"ס פ' מ"ש וכן נראה מתשו' הרשב"א שהביא הב"י שהרי שואל מפני היראה וכ"כ המרדכי בשם האב"י העזר"י אבל להסמ"ק אינו פוסק רק למילי דקדושה. אמנם לענין ימלוך כיון די"ל דשייך לקדושה כמ"ש הי"נ והבאתי סייעתא מהברייתא הנ"ל וא"כ אפילו להסמ"ק יכול לענות עם הציבור והנה אם שאין תלמיד כמוני מכריע בין אבות העולם מ"מ נלענ"ד דימלוך יש לענות עם הציבור אפי' בפרשה ראשונה מטעם הנ"ל

ובפרשה שניה שהוא מדרבנן [עיין בפרי חדש סי' ס"ז ובשו"ת שאגת אריה סי' א' ב' ועי"ש נמי לענין פרשה שלישית] וכן בברכות ק"ש שהם מדרבנן נלענ"ד דהסומך עצמו על תר"י והרא"ש וסייעתם לענות כל סדר הקדושה מן נקדישך וגם מה שמוסיפין בשבת ויו"ט לא הפסיד ועיין בט"ז סי' ס"ו ס"ק פ"ח שמחלק ג"כ בין ק"ש לברכותי' לענין מי שקורין אותו לעלות לס"ת ואע"ג דהמג"א סי' קל"ה ס"ק ו' כ' דאין לחלק היינו לקרות אותו לכתחלה עי"ש וכן ראיתי בבאר היטב שמחלק בשאר אמנים לענין ברכות ק"ש אבל לקדיש נראה לענ"ד דאפי' בברכות ק"ש לא יענה רק עד עלמיא כיון דבלא"ה דעת המג"א בסי' נ"ו כמנהג הקדמונים עי"ש שלא לענות יותר הלין הוא דינא דקדיש וקדושה ולענין ברכו יאמר ברוך ה' המבורך לעולם ועד כמ"ש הל"ח והמג"א אע"ג דמלשון התר"י שהבאתי לעיל משמע דלא יאמר רק ה' המבורך ולא יאמר לעולם ועד משום דהוי יותר מכדי שאילת תלמיד לרב ואמרינן דיו מ"מ י"ל דלזה לא צריך הק"ו משום דהוי דבר שבקדושה ופוסק אפילו להסמ"ק ובמודים יאמר מודים אנחנו לך ותו לא כמ"ש הט"ז והמג"א ובכל זה היינו בברכו ובמודים אין חילוק בין ק"ש לברכותי'. ולענין אמנים בפרשה ראשונה של ק"ש לא יענה רק אמן דהאל הקדוש וש"ת לחוש לדעת הסמ"ק המובא בהגהת רמ"א ולענין אמן דשים שלום ג"כ יש לסמוך על האלי' רבה ולענות אותו גם בפרשה ראשונה ובאינך פרשיות ובברכותי' יש לענות כל האמנים כדעת הרבוותא דס"ל הק"ו ודוקא אחר הש"ץ או אחר העולה לס"ת או באמנים דקדיש אבל אחר יחיד המברך לא יענה אמן אפילו בברכות ק"ש דבכה"ג לא שייך הק"ו כמ"ש לעיל לענין ברכות הרעמים וכן לברך ברכות הרעמים או לומר שאר דברים כיוצא בזה ביחידות לא יפסיק אפילו בברכות ק"ש כדעת התב"ש ומשני טעמים שביארתי לעיל

ואגב גררא ראיתי להזכיר דין הפסקה לענות עם הציבור בעומד בשאר מקומות התפלה הנה העומד בפסוקי דזמרה אע"ג שכתבו הטור והמחבר לעיל סי' נ"א סעיף ד' דבאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכ"א מ"מ נ"ל דלא עדיף מברכות ק"ש לענין הפסקות הנ"ל ולכל מה שנתבאר לעיל ובהלל בימים שאין גומרין אע"פ דקימ"ל לקמן סי' תכ"ב סעיף ד' דאפילו באמצע שואל מפני הכבוד ומשיב לכ"א מ"מ לא גרע מברכות ק"ש דבכל אדם נמי שייך כבוד כשארז"ל באבות אל תהי בז לכל אדם ושייך למיפרך הק"ו הנ"ל וצריך למה שביארנו לעיל וא"כ הדין שוה לברכות ק"ש ובהלל בימים שהיחיד גומר אע"פ שכתב המחבר לקמן סי' תפ"ח סעיף א' דאין מפסיקין בו כ"א כמו בק"ש אפ"ה לא עדיף מברכות ק"ש כיון שאינו כ"א מדרבנן ובאלקי נצור נראה דעונה ואומר כל דבר של מצוה אפילו ברכות הרעמים ועכ"פ לא עדיף מברכות ק"ש כמ"ש המחבר לקמן סי' קכ"ב עי"ש

ולענין מגילה הביא הטור סי' תרצ"ב דעת בעל העיטור דכיון דברכה אחרונה במנהגא תליא אין לגעור במי ששח בקריאתה והטור השיג עליו ובב"י החזיק במעוז בעל העיטור ונסתייע מדברי הר"ן עי"ש ומסיק דמ"מ השומע לא ישיח דאם ישיח לא יוכל לשמוע ועפי"ז כתב בש"ע שם סעיף ב' אין לשוח בעוד שקורין וקאי על השומע ומה שנרשם בבאר הגולה טור לדעתו נראה שהבין דקאי על הקורא הוא טעות כמבואר למעיין

והנה המע"מ ובתשו' נוב"י חלק או"ח סימן מ"א כתבו דהבעל העיטור הוציא כן מלישנא דפוסק ואין בכך כלום דאיתא בפ' היה קורא דף י"ד ועיין בחידושי לעיל מה שתירצתי האי לישנא בטוב טעם לדעת הטור אמנם הכל רמוז בדבר תר"י בין מ"ש לדעת בה"ע ומ"ש לדעת הטור ע"ש והנה בנוב"י שם הכריע שלא כדעת בה"ע מהא דאמר רבה לעיל דף י"ד בהלל בין בימים שהיחיד גומר בין בימים שאין היחיד גומר אין מפסיק רק למפני היראה והכבוד וא"כ רבה פליג על ר' חייא וכל הראשונים הרי"ף והרמב"ם כתבו הלכתא כר' חייא עכ"ד ול"נ דמשום הא לא איריא לא מיבעיא מהלל שהיחיד גומר י"ל דס"ל לרבה שהוא מדאורייתא כדעת הרמב"ן בס' המצות שורש א' ואפילו למה דקי"ל שהוא מדרבנן וכן בהלל שאין היחיד גומר מ"מ שאני התם דיש ברכה אחרונה ושייכא להלל דהא אין פותחת בברוך משום דסמוכה לברכה שלפני ההלל כמ"ש הר"ן לכן אין רשאי להפסיק בשיחה משא"כ במגלה דברכה אחרונה לא שייכא למגלה אלא הרי הוא כמשבח ומודה על הנס כמ"ש הב"י סימן תרצ"ב ולפ"ז י"ל דרבה לא פליג על ר' חייא כ"א בהלל ולא במגלה תדע דהא הב"י פסק בסי' תכ"ב דגם בימים שאין היחיד גומר אין להפסיק רק לשאול מפני הכבוד וכו' ובסי' תרצ"ב פסק במגלה כהבה"ע ועוד דע"כ טעם הבה"ע דמפסיק אפילו לשיחה בעלמא משום דמגלה הוא מדרבנן וא"כ תיקשי ליה מתניתין דגם בברכות ק"ש שהם מדרבנן אינו מפסיק כ"א למפני היראה והכבוד ועכצ"ל כמ"ש דשאני ברכות ק"ש דפותחים וחותמים בברוך ואפילו אמת ויציב שאין פותחת בברוך מ"מ הוי סמוכה לברכה שלפניה לכן אינו רשאי להפסיק לשיחה בעלמא א"כ ה"ה לענין הלל ומ"ש בנוב"י דמגלה עדיף מהלל דהא עדיף מת"ת ועבודה וכמה מצות חמורות דלא עדיף רק לענין לקרותה בצבור ולאקדומי במקום שיכול לקיים שניהם לכן אין לדחות דברי הבה"ע והב"י דאין לגעור וכו' דלית בזה משום הפסקה ומ"מ נ"ל דטוב שלא לשוח באמצע שלא יסיח דעתו מן המצוה ונ"מ דהשח לדברים הכרחיים אין לגעור בו ועיין בט"ז סי' תל"ב

אהלל לדר בנהורא שסייעני בחסדו לסיים פרק היה קורא והוא יסעדני מקודש בעזרתו להתחיל ולסיים

פרק מי שמתו

דף יז ע"ב במשנה ומן התפילין הרשב"ל בחידושיו הקשה מה איריא מוטל לפניו אפילו כל יום ראשון נמי דקי"ל אבל ביום ראשון פטור מן התפילין ותירץ דתפילין אגב ק"ש