תפארת מנחם על ש"ס קסט

שגנזו השי"ת לצדיקים ויש לכ"א מישראל חלק באור הזה וזה פי' מה שארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים והן הן הכתרים שעטרו לכ"א מישראל בשעת מ"ת משום דאז פסקה זוהמתן והחזיר השי"ת לכ"א חלקו באור הגנוז בתורה ומאותן עטרות זכו כ"א לחלקו ונחלתו בתוה"ק ואח"ז בחטא עגל התנצלו עדים מהר חורב ונאבדו מהם ונטל משה כל אותן עטרות ומהם קרן אור פניו כידוע מדברי האר"י ז"ל ואפשר דזה פי' מה שארז"ל דמרע"ה קיבל מסיני כל מה שעתיד תלמיד וותיק לחדש אמנם עמלי תורה שבכל דור ודור לאחר שכבר זכו לחכמה ותבונה ומכתתין גופן כתית למאור עד אשר יערה עליהם רוח ממרום בהופעת רוח קדשם יאירו עליהם במאור התורה וימצאו אבידתם הוא חלקם ונחלתם וזה נקרא מציאה אחר שהיה אבודה מהם וגם כי לאחר שכבר זכו לאור התורה ימצאו חלקם בלא עמל כ"א בהופעת רוח קדשם תפקחנה עיניהם ועפעפיהם יישירו נגדיהם יכירו וידעו את חלקם ולצורבא דרבנן מהדרי בטביעת עינא לחודא וזה מה שארז"ל בתחלה בתורת ד' חפצו ואחר כך ובתורתו יהגה דלאחר שכבר יגע בתורת ד' יזכה למצוא חלקו והוא תורתו וכמו משארז"ל אם שמוע בישן תשמע בחדש והן הן גופי הלכות הנמצאות בש"ס ובברייתות מתנאים ואמוראים בלי שום ראיה וסמך מקרא או מדין אחר רק שחידשו מדעתם וסברתם ותבונתם כמ"ש במדרש רבה ותנחומא פ' ויגש על אאע"ה ששתי כליותיו נעשו לו כשני רבנים והיו נובעות לו תורה וחכמה ר' לוי אמר מעצמו למד וע"ש הפסוק במשלי י"ד מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב ולזה כוונו רז"ל במגלה יגע"תי ומצא"תי תא"מין שלת"ח כזה אשר כבר יגע בכל כחו בתורה תאמין שמצא מציאה הוא חלקו בתורה ותאמין לו שהלכה ברורה הוא אפילו שאינו מביא ראיה וסעד לדבריו אמנם תדע אעפ"י שחידשו הלכות מדעתם ותבונתם ברוח קדשם בני שום ראיה מ"מ לא היו נשענים על בינתם לולא שכבר הקיפה ידיעתם בכל דיני התורה וכלליה ופרטיה ועי"ז ישכילו ויבינו שהלכה ברורה הוא מכל צד ונכון הדבר מעם ד' ועד"ז אשר מצינו במשנה פ"ג דמס' ידים בכה ר' אליעזר ואמר סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם והוא מרוח הקודש ועזר אלקי הנלוה לאדם ממרומים אחר שהרגיל כוחות נפשו בתורה ונטהר עיני שכלו להבין תעלומות בתורה אשר לא יושג בשכל טבעי וכן מ"ש הראב"ד ז"ל בכמה מקומות זה נגלה לי מסוד ד' ליראיו ובפ"ח מהל' לולב כ' וז"ל כבר הופיע רוה"ק בבית מדרשינו והעלינו וכו' הוא עד"ז וזה נקרא ג"כ הבנת דבר מתוך דבר כנ"ל היינו מתוך התורה שיגע בה אך לא כהבנת דמת"ד הראשון שהוא פי' של תבונה שהוא כפשוטו דבר הלמד לפי טעם הדין וסברתו ולזה יוכל כל אדם לזכות בתחלת למודו כשנותן דעתו ולבו בשום שכל בדבר שלומד וכמו שנתבאר בדברינו לעיל אבל הבנת דמת"ד השני דהיינו למצוא חלקו בתורה השייך לשורש נשמתו לאו כל אדה זוכה כ"א מי שזוכה לאורה ולהופעת רוה"ק נמצא מה שפירש"י בחומש ודעת רוה"ק ומה שאמרו בגמרא פרק במה מדליקין ודעת הבנת דמת"ד עולים בקנה אחד ומתורץ קושית המהרש"א ועתה נבא לדברי הגמ' בכאן לאחר שאמרו לבך יהגה תבונה בעת אשר פיך ידבר חכמות דהיינו חכמה ותבונה הקשורים זה בזה כנ"ל באו לברכו בהבנת דמת"ד השני שהוא רוה"ק ע"כ הקדימו לומר לשונך ירחיש רננות היינו הרגילות בד"ת עד שהלשון ירחיש מעצמו ע"ד דאיתא במס' מגלה פ בני העיר כל ארבע אמות תפלתו של אדם שגורה בפיו ורחושי מרחשין שפותי' עפעפיך יישירו נגדך פירש"י שתהא מבין בתורה כהלכה עיניך יאירו במאור התורה היינו הופעת אור התורה ורוה"ק ופניך יזהירו וכו' ועי"ז שפתותיך יביעו דע"ת היינו הבנת דמת"ד השני שהוא דעת ורוה"ק וכליותיך תעלוזנה משרים עוד מ"ש דהע"ה שש אנכי על אמרותיך כמוצא שלל רב

ע"ד משל הנלחם עם אויב גבור העומד לנגדו אין דעתו כלל על שלל כ"א לנצח שונאו אכן אחר הניצוח כאשר ימצא שלל הוא בגדר מציאה ושמח מאד על מציאותו כן היגע בדברי תורה לשמה להבין ולשמור ולעשות נחת רוח ליוצרו ואינו מכוין להשגת מעלה ומדריגה והשגת רוה"ק כמו שהזהיר האר"י ז"ל על זה לכן אח"כ כשזוכה לזה הוא בגדר מציאה ועלז בה ועפ"י הנ"ל יש לרמוז במה שאמר שהע"ה אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא חם תבקשנה ר"ל יגיעת הגוף והשכל בתתלת למודו אז תבין וכו' היינו תבונה ודעת קדושים דהיינו דעת שהוא רוה"ק והבנת דמת"ד תמצא ר"ל תבא לך בדרך מציאה וכן מש"נ בסוף משלי אשת חיל מי ימצא דמדבר בתורה כמו שפירש"י שם מי ימצא דלא יגעתי ומצאתי אל תאמין ורחוק מפנינים מכרה שצריך אותה בדרך קנין ויגיעה גדולה כש"נ קנה חכמה קנה בינה אמנם בטח בה לב בעלה לאחר שכבר קנה אותה ע"י יגיעתו ובמ"ח דברים שהתורה נקנית בהם אז נקרא בעלה ושלל לא יחסר ר"ל אז ימצא חלקו בדרך מציאה כמוצא שלל רב ובדברינו יובן מדרש שמות רבה פ' כ"ח וז"ל עלית למרום שבית שבי יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם ת"ל לקחת מתנות באדם בלקיחה נתנה לו יכול יהא חייב ליתן לו דמים ת"ל מתנות במתנה ניתנה לו ע"כ ולכאורה אין הבנה לדברים אלו ובמ"ש יתפרש כמין חומר וסמכתי על המבין והנה אחרי כל הדברים והאמת מה טוב ומה נעים להמליץ בזה מקרא כתוב בקהלת ה' גם כל האדם אשר נתן לו האלקים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו זה מת"ת אלקי' הוא ע"כ והיינו עפ"י מה דאיתא במדרש קהלת עושר זה בעל מקרא ונכסים זה בעל משנה וגם איתא שם ר' תנחומא אומר כל אכילה ושתיה הנאמר במגלה הזאת בתורה ומע"ט נאמרה וד' ינחני במעגלי צדק וישים חלקינו מלומדי תורתו לשמה לאוי"ט כי"ר

הנה לעיל דף י"ג יעדתי לכתוב כאן בסוף הפרק מחידושי לאו"ח סי' ס"ו בדיני הפסקה בק"ש לענות עם הצבור קדיש וקדושה וז"ל באו"ח סי' ס"ו סעיף ג' דמפסיקין בק"ש אפי' באמצע הפסוק וכן בברכותי' לקדיש וקדושה וברכו ומודים וכ' שם המג"א ס"ק ו' בשם הל"ח דלא יאמר רק תיבת מודים אנחנו לך ובברכו ברוך ד' המבורך ל"ו ובקדיש אמן יש"ר עד עלמיא ובקדושה רק קדוש וברוך ובהגהת י"נ משמע שעונין גם ימלוך שזה שייך לקדושה אבל בתוספתא פ"ק דברכות משמע כהל"ח עכ"ד המג"א והנה יש לחקור בתחלת העיון לפי מ"ש המג"א ס"ק ה' וז"ל מפסיק דאם פוסק מפני כבוד ב"ו ק"ו מפני כבוד הקב"ה ומהאי טעמא נ"ל דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך עכ"ל וא"כ דמשום ק"ו קאתינן עלה מה ראה על ככה הל"ח ליתן דבריו לשיעורין עד היכן הוא עונה הא לפי הק"ו אין לחלק באיזהו מקומן של שבחים וכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מן קדוש וברוך כן עולה מן ימלוך וכן בקדיש וברכו וכמו שלמד המג"א לענין ברכת רעמים איברא חזינא ליה להגאון בעל תבואות שור שהשיג על המג"א בדין ברכת הרעמים וז"ל בבכ"ש במס' ברכות תמיהני על המג"א דמשמע ודאי דעד כאן לא פליג הרא"ש כ"א בקדיש וקדושה וכל מה דהוי דבר שבקדושה וראייתו מהשקלא וטריא בגמרא פ' מי שמתו דף כ"א ע"ב אם להפסיק להני מילי בתפלה ש"מ דבק"ש שפיר דמי אבל לא מטעם ק"ו דק"ו פריכא הוא כמ"ש האוסרים דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר וכן משמע להדיא בהג"ה שכתב לענות אמן דהאל הקדוש ואמן דשומע תפלה אלמא דשאר אמן אינו עונה ולא אמרינן הק"ו אלא כמ"ש דק"ו פריכא הוא לכן נ"ל פשוט כיון דלא מצינו דהרא"ש וסייעתו חולקים על האוסרים כ"א במילי דקדושה אין לזוז מדבריהם ואין להפסיק לשום ברכה עכ"ד אמנם לעד"נ ומטיבותיה קאמינא דהדין עם המג"א בכוונת הרא"ש דכן מבואר להדיא בטור לפי הנוסחא שלפנינו וז"ל יש אומרים שאין פוסק לקדיש וקדושה וכו' כיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר ובסמ"ק כ שעונין קדיש וקדושה ואמן דהאל הקדוש ואמן דש"ת וי"א שפוסק לכל אפילו באמצע הפסוק דלא גרע אשואל ומשיב מפני הכבוד והיראה ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל עכ"ל ופשיטא שפוסק לכל פירושו לכל האמנים וכן פירשו הב"ח והפרישה תיבת לכל] וה"ה לכל הדברים שצריך לענות עם הצבור אע"ג דלא הוי מילי דקדושה ועל כרחך דמשום הק"ו קאתי עלה וסיים דלזה הסכים הרא"ש אלמא דלהרא"ש ז"ל לאו ק"ו פריכא הוא ואע"ג שהב"י החליף הגירסא בטור ולפי דבריו פוסק לכל שכ' הטור פי' לקדיש ולקדושה ולברכו ותו לא היינו לפי דהוי קשיא ליה על נוסחא שהיה לפניו שלא נזכר בדברי הסמ"ק אלא קדיש ואמן עי"ש אבל לפי הנוסחא שלפנינו אתי שפיר ואלו היה רואה הב"י הנוסחא שלפנינו ודאי שלא היה מחליף השיטה ונוסחא זו הוא לענ"ד האמת והצדק ולשון זה מובא בשלטי גבורים בפ"ב דברכות בשם הטור אות באות והכי רהיט לישנא דהרא"ש פ"ב דברכות דלאחר שהביא דברי הי"א כיון שעוסק בשבחו של מקום וכו' כתב ורוב הפוסקים הסכימו דפוסק דלא גרע ממה שפוסק מפני הכבוד והיראה וכו' והסכים לזה והוא הק"ו הנ"ל ונראה מזה דניחא ליה להרא"ש דהוי ק"ו מעליא מטעם דדבר שאומרים בצבור כבוד שמים מתרבה יותר ממה שאומרים ביחיד